תערוכה של אף אחד

3 תגובות על תערוכה של אף אחד

א.תודה על התגובה להזמנה לתערוכה. גם כתבת יפה וגם כיף לקרוא דברים מעניינים. אני הייתי מעריכה את הדיון הזה הרבה יותר אם הוא היה מתקיים אחרי שהתערוכה עומדת, כך שיהיה גם אפשר ללמוד על מה יקרה כאשר האירוע יחל ולא רק כדיון תאורטי שמתרחש לפני המעשה. אבל אם בתאוריה עסקינן, מתחשק לי להוסיף כמה מחשבות משל עצמי להערותייך.
ב.הסקירה של ההיסטוריה העכשווית שביצעת היא רלוונטית מאוד, אבל היא לא עוסקת בהכרח רק בביטול חוקי המשחק. וודאי שיש הבדל בין גלריה של בצלאל וגלריה של העירייה, אבל בשני המקרים אלו גופים הממומנים בידי משלמי המיסים- אוניברסיטה ועירייה. אם לרגע נתייחס לדוגמא של "באאד", אז הרי שהפרויקט נועד לעסוק בארכיון, בתפקידו של האוצר וגם- וזה מה שאותי הכי מעניין בהקשר הזה- בתפקידו החדש של האובייקט בעידן הספציפי של האמנות היום וכנגזרת ממנו תפקידם או מיקומם של האמנים. זהו דיון פוליטי כמובן, רק שלפוליטי הופעות רבות.
ג.בשלב זה של הדיון, אני חושבת שמן הראוי לנהוג בשקיפות, עירא ואנוכי (רות) שמנהלים את קומת האמנות מזה שנה וחצי פועלים ללא תקציב גדול, אבל עם שכר סמלי, אנחנו זוכים לביטוח לאומי וכן החזרי נסיעות .זוהי ההסכמה המשותפת אליה הגענו עם המוסד- והיא לא עשתה מאיתנו קורבנות של המערכת. עם זאת, אין ספק שהייתי שמחה שהעירייה תשקיע יותר כספים באמנות. אנחנו לא פעם הבענו ביקורת גלויה על המורכבות המתקיימת בתוך הפרדוקס הזה אותו אנו חיים, עבודה בעבור גוף אשר לעמדותיו ובחירותיו איננו שותפים תמיד. לרוב אגב, בחרנו לבטא זאת באמצעות תערוכות שעשינו בחלל. דוגמא לכך תהיה התערוכה הראשונה שעשינו, בימים בהם היה לנו תקציב גדול יותר ויכולנו להזמין מאמנים עבודות ולשלם להם על עבודתם. התערוכה שאני מתייחסת אליה נקראה "מהזה פארק שעשעועים" והיא נכללה במסגרת אירועי סופשבוע אמנות, התמה המרכזית והגלויה של התערוכה הופנתה לשני מוקדי עניין:
1. התערוכה עסקה בצורה של ביקורת גלויה באתגר הבסיסי של ההגדרה המקורית שלנו לחלל, הקומה שהוקדשה לאמנות במזא"ה 9 הייתה מיועדת להיות פרויקט אמנות שאינו עוסק באובייקט האמנות, אלא באמנות שהיא פרפורמטיבית ויחסית (או כמו שנקרא בלעז social practice ). הבעיה היא, שלפעמים פרויקטים כאלה ואמנות פרפורמנס ככלל יכולה להתקיים, לצערנו, כבידור גרידא ולכן רצינו להשתעשע בגבולות שבין בידור לבין אמנות..
2. הנושא השני והחשוב יותר של התערוכה היה ההקשר שבתוכו היא נוצרה, אנחנו כאמנים צעירים מתגייסים לשירות העירייה ואז מוצאים עצמינו במבוכה. התערוכה, כאמור, גם עסקה בשאלות אודות האמנים כליצני החצר, מס השפתיים התרבותי בשירות הממסד שמשתמש בו כדי לזכות בהון פוליטי – אם הבנתי נכון, זוהי בחלקה הסוגיה אליה התייחסת.
(אני כותבת כאילו האירועים האלה אינם ידועים לך, ברור לי שזה לא בהכרח המקרה, אבל אולי הם אינם ידועים לאחרים שיקחו חלק בדיון הציבורי הזה).
ד. ברשותך אתייחס לדיון המעניין שארעה בבצלאל תואר שני סביב מחאת האמנים ואגיד שאני יחסית מסכימה עם דבריו של דורון רבינא שאמר ואני מצטטת מזכרון ולכן מתנצלת אם אני חוטאת במילותי. אבל להבנתי רבינא אמר שלא תמיד צריך כל כך לשמוח ולקוות שכסף ציבורי יהיה זה שמממן תרבות. טענת יחסית בחומרה לעמדה בה הפעילות האמנותית צריכה להיות ממומנת על ידי העירייה כדי לאפשר לאמנים לעסוק בעניינם. אני לא בהכרח מסכימה. אני חושבת שהעירייה כגוף פוליטי בעידן שלנו משקיעה את מירב כספה בפעילות בידור פופולרית ובעלת אג'נדה מאוד מסוימת לזכות לאהדת הקהל ואני לא מבינה את הבעייתיות הזו אבל חושבת שזוהי עמדה אך הגיונית. מה לעשות? אנו האמנים רוצים ליצור שיח שאינו פופולרי ואנחנו צריכים להיות מוכנים לשלם את המחיר.
ה.כאמנית ואוצרת, אני מעדיפה ליזום תערוכות שהנושא שלהם יכול להדהד לכל מיני כיוונים ואפשרויות מחשבה, וזה לא אומר שהוא אינו נוקט עמדה או מתחמק ממשמעות. אני חושבת שתערוכה שעוסקת ישירות בתנאי ההעסקה (כמו שהצעת בפוסט בפייסבוק), ולא רק עוסקת בנושא,אלא גם מייצגת עמדה חד משמעית לגבי אותו הנושא, לרוב תהיה מניסיוני, דמגוגית ובכך תפגע במורכבות וריבוי העמדות של האמנות שתוצג בה.
ו.לסיום, וסליחה מראש על התשובה הארוכה. "כולם" יכולה להיות תערוכה, שעל אף שניסינו לפרסמה בכל הפורטלים הקיימים (כולל ערב רב) ואף שכרנו את עזרתם של אנשי מקצוע לשם כך, לא תכלול את כולם. כתערוכה, היא מאפשרת להעלות בדיוק את השאלות והביקורת שאת מתארת וככזו היא מקווה להיות רפלקסיבית לנושא של עצמה. אבל יותר מזה, היא עוסקת תחילה, כמו שכתבתי קודם, באובייקט, באיך הוא מתפרק לפעמים מתוכן נוכח התערוכה בה הוא מוצג. במקרה הנדון, כמו באחרים קודמים, אני שואפת לאפשר מרחב גופני ורעיוני של שאילת שאלות ובחינת סוגיות אשר את התשובה המוחלטת עליהן אינני יודעת. את מה שעוד יכול להתרחש, נגלה רק בתערוכה עצמה.

הי בנות,
אני כותב בהנחה שצופיה תוסיף את תגובה לדבריה של רות שפורסמו בדף האיונט בפייסבוק.
א.צפיה,אשמח אם תרחיבי למה כוונתך שאת אומרת: "לגבי תפקידו החדש של האובייקט בעידן הספציפי של האמנות היום: זה נושא מעניין ורלוונטי בעיני, שממוקם בתיאוריה ביקורתית ששורשיה הם מרקס ופרויד"?
כלומר מדוע מרקס ופרויד.אשמח לשמוע את דעתך האישית.
ב.אני רק יוסיף לדבריה של רות שאנחנו מקבלים גם פנסיה.
ג.קשה לי לחשוב אין חופש זה מונח פורמלי.

אני מסכים אם רוח דברייך צפיה,אבל אני חושב שזוהי דרך אחת להסתכל האירוע שעוד לא קרה,והדרך הזאת מצומצמת ולא מקיימת אפשרות אמיתית לדברים ספונטנים לקרות.
יכול להיות ,אני מקווה, שדווקא דברייך יגרמו ( ואני מזמין אותך (ובעצם את כולם) לייצר תגובה. ההזמנה היא פתוחה וכל אחד יכול להביא-לעשות מה שהוא רוצה. ההזמנה פורסמה שכל מיני
פורומים של אנשים יוצרים ואני מקווה שכל מיני סוגים של אנשים יבואו.

כרגע אני מדמיין שמה שיקרה מחר ומחרותיים,אלה ימי האיסוף הרי, שאני ורות נחפש מקום פיזי לכל העבודות
אבל יכול לקרות אירוע מרגש-ספונטני (וזה בעצם מה שאנחנו מקווים שיקרה)
ווינק ווינק
ערב נעים,
ע

לרות

לגבי מה שטענתי שהעירייה צריכה לממן את האמנים שיעסקו בעיניינם: כנראה שלא הבהרתי את עצמי טוב. אני בעד שהאמנות תמומן מהשוק הפרטי (ובאופן כללי לצמצם מיסים ואת היקף התחום שהעירייה חולשת עליו). אבל אם העירייה כבר משקיעה באמנות ותרבות – זה עדיין לא שם את העירייה כיצרנית תרבות בעצמה. בעיני התפקיד של העירייה הוא לא לארגן אירועי תוכן להמונים, אלא לאפשר ליצרני התרבות לחיות וליצור בעיר: להוזיל ארנונה בסטודיואים, להקצות בנייני מגורים בשכונות דרומיות לאמנים, לייצר אפשרויות מכירה. ואם היא כבר מזמינה אמן או אוצר להציג או לאצור אצלה, אז פשוט לשלם להם.
(על זה כולנו מסכימים)

לעירא
א. הכוונה שלי היתה לאסכולת פרנקפורט ולמונח 'תיאוריה ביקורתית' (ניסיתי לשים פה קישור לויקיפדיה).
ב. יופי, זה משמח לשמוע!
ג. לא ממש הבנתי