התשובות נמצאות אצל השואל

טרוט עיניים, מרושל מעט ונטול גינוני יוקרה, ועם זאת חד ורציני, עומד האמן היהודי-דרום אפריקאי ויליאם קנטרידג' בכניסה לתערוכתו במוזיאון ישראל ומספר בסבלנות על עבודותיו. יומיים קודם נחת בארץ ישר לפתיחה, ולמחרת כבר יטוס למילאנו, משם לבריסל, לארה"ב ובחזרה לביתו בדרא"פ. הוא אחד האמנים הידועים והחריפים החיים כיום, השואב השראה ממוזיקה, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה ועוד, ויוצק את כל העולמות הללו לעבודתו. עם לוח זמנים שכזה, לא ברור מתי הוא מספיק ליצור את עבודותיו המורכבות, הנוקבות והמהממות, שחלקן מוצג כעת במוזיאון במסגרת התערוכה "ויליאם קנטרידג': חמישה נושאים".

קנטרידג', בן 57, נולד בדרא"פ למשפחת מהגרים יהודים מליטא. אביו היה עו"ד שלחם נגד חוקי האפרטהייד, ובעקבותיו עסק גם קנטרידג' בפעילות פוליטית וחברתית. כבר בתחילת דרכו כאמן בשנות ה-70 השתתף בהצגות מחאה ובתערוכות פוליטיות, אולם פריצת הדרך האמנותית שלו החלה רק בסוף שנות השמונים, כשהציב כמעט במקרה מסרטה מול נייר שעליו רשם בפחם, וגילה שהסרט שתיאר את הרישומים, המחיקות והחזרות הפך מעניין יותר מן הרישום הסופי. הוא יצר סדרת סרטים שהתייחסה לדיכוי בארצו, בקווים אקספרסיביים וחריפים שלא חסכו מן הצופה את הסיאוב, הכיעור והעוול המתמשך שהסבו הלבנים לשחורים. "מעולם לא ניסיתי לעשות אילוסטרציות של האפרטהייד, אבל הרישומים והסרטים בהחלט נולדו וניזונו מהחברה המוכה באכזריות שהאפרטהייד הותיר בעקבותיו", יאמר בהמשך.

ויליאם קנטרידג' - פרט מתוך הסרט "יוהנסבורג, העיר השנייה הכי נפלאה אחרי פריז", 1989

בעשור האחרון פונות עבודותיו של קנטרידג' לכיוונים אוניברסליים יותר, אולם הגרעין ההומניסטי נותר כשהיה, ואין זה משנה אם הוא עוסק בקולוניאליזם ברחבי אפריקה, במהפכה הרוסית והשלכותיה ובהרהורים על מקומו ומידת השפעתו כאמן. התצוגה במוזיאון ישראלי היא התחנה השישית והאחרונה של התערוכה, שהוצגה קודם בפלורידה, סן-פרנסיסקו, ניו-יורק, פריז ווינה, וכוללת עבודות שיצר האמן משנות ה-80 ועד היום. מוצגים בה רישומים, הדפסים, עיצובי תפאורה ופסלים, אולם חלקה המרכזי הוא סרטי האנימציה, מיצבי הוידיאו ועיבוד לאופרה של מוצארט "חליל הקסם" – מערך של שלוש הקרנות וידיאו, מודלים מורכבים ותיאטרון בובות הפועל באופן אוטומטי.

"בעבודותיו של קנטרידג' יש איכויות של אבל ומין עצבות יפיפיה", אומר מנכ"ל המוזיאון ג'יימס סניידר, ומברך על היכולת של התערוכה להציג "נושאים שאנו עוסקים בהם לא רק בישראל אלא בכל האיזור". גם קנטרידג' עצמו שומר על סגנון דיפלומטי, ובתשובה לשאלה כיצד הוא מרגיש עם הצגה בישראל של תערוכה שמתייחסת לאפרטהייד הוא עונה ש"זו בעצם שאלה שאני צריך לשאול אתכם, כי אופי הצפייה משתנה בכל מקום".