ישוחרר האמן מוחמד סבאענה – תערוכת מחאה מקוונת

בעז יניב – קישוט

הַפְסֵק לִהְיוֹת עָצוּר

וְהִתְמַסֵּר לָרוּחַ

זֶה שָׁבוּעוֹת שֶׁאוֹר הַיּוֹם בַּחוּץ אֵינוֹ חָדֵל.

מִמָּה אַתָּה מֻטְרָד?

אַתָּה חָפְשִׁי לָלֶכֶת,

אֵין אִישׁ אוֹ תְּרִיס עוֹמֵד בְּדַרְכְּךָ.

בְּטַח בְּחַלּוֹנְךָ וְגַם בָּרוּחַ,

וּבְכָל זֹאת בְּגוּף שְׁלִישִׁי לִכְתֹּב אֶת עַצְמְךָ

בְּאֶמְצַע לַיְלָה לְלֹא שֵׁנָה,

לִכְתֹּב כָּךְ עַל הָרוּחַ?

וְעוֹד לִפְתֹּחַ בַּמִּלָּה עָצוּר

כְּשֶׁכּוֹס הַקָּפֶה שֶׁלְּךָ עוֹדָהּ חַמָּה,

וּבְמֶרְחָק קָטָן מִנְּסִיעָה

קוֹטְפִים עַכְשָׁו אָדָם מִמִּטָּתוֹ כְּמוֹ פֶּרַח,

וְקוֹשְׁרִים לִשְׂעָרְךָ.

ברטולד ברכט / כתובת בלתי מנוצחת

תרגם מרדכי אבי-שאול | מתוך מבחר שירים, ספרית פועלים 1986

בעת מלחמת העולם
בתא אחד שבבית-הסוהר האיטלקי סן קרלו
שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים,
שרט חייל סוציאליסט בעפרון על הקיר:
יחי לנין!

למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט
בתא האפל-למחצה, אבל
האותיות – ענקיות.
משראו זאת הסוהרים שלחו צבע עם דלי
מלא סיד.
ובמִצבוע ארוך הוא טייח את הכתובת
האיומה.
אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב,
כתוב היה עתה למעלה על קיר התא
באותיות סיד:
יחי לנין!

בא צבע אחר, צבע את הכל במִצבוע רחב
וכך נעלה הכתובת לכמה שעות, אבל
לפנות בוקר,
משיבש הסיד, חזרה ובלטה הכתובת:
יחי לנין!

אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת
בשׂכין.
והוא גרד אות אחת אות, עבד
שעה שלמה,
וכשגמר הייתה הכתובת כתובה למעלה, בלא צבע,
אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת הבלתי-מנוצחת:
יחי לנין!

עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל.

———-

חצי דמעה מדימונה | מתי שמואלוף

לאלפי האסירים הפלסטינים הכלואים בעצב מנהלי

שָׁמַעְתִּי פִּיצוּץ גָּדוֹל הוֹפֵךְ

לִצְלִילִים אִטִּיִּים וַאֲרֻכִּים עֵת

נוֹלְדָה נְשִׁימַת הַמְּיֹאָשׁ.

לַמֶּרְחָבִים לֹא בָּחַרְתִּי גְּבוּלוֹת

לָרְחוֹבוֹת לֹא בָּחַרְתִּי שֵׁם

בּוֹר בָּחַרְתִּי, נֶעֱמַדְתִּי

בּוֹ

מתוך "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (הוצאת נהר ספרים, 2010)

———-

תהל פרוש / מירקל שמירקל

יצאתי מהכלוב לכלוב.

סורגי מלח, סורגי מלח לבנים על עורי

והסימן שאינם וישנם מהבהב אדום וסמוק,

הדף הלם נשברת עצם לב,

שערות שחורות פוארות שמים אש,

עצב מר סותם לי את הגרון

מצווצח מירקלה שמירקלה

הצילו. דחוסה בעטיני פרה

אפשר לחלוב אותי

מי גן עדן ומי ביוב

דבש ניגר וחלב חם,

וכל זה נוגע בי

זורם במורד הגב נכנס

לתוך מה שסיפרתי לעצמי

ומה שידעתי ומה שראיתי עובר בחלומות

כל זה מלכלך אותי

בציפייה איטית ובסיבוך נשימה.

*

בימים הכי אפלים

אני סומכת על טוב ליבם של זרים

אחד אחרי השני

אפילו בימים האפלים

משהו נוצץ כל כך בחשיכה

תמרור זוהר.

————-

סילאן דלאל / ציפור

[ולכתוב ברשימה אחת את כל הדברים שיש לנסות, שיש לשבור, שיש ואסור להשלים עמם, אני קמה מהכסא וצועדת לכיוון החלון, הוא לא נפתח בחוץ לא יורד גשם והשמש לא זורחת ואינני יודעת לעוף]

————

עבודות שנשלחו אלינו מפורום הנוער שארק, פלסטין: