ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר, הפועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים.

עזרו לנו לעשות עיתונות תרבות עצמאית.

לוחשות את המז'ורי, צועקות את המינורי

לוחשות את המז’ורי, צועקות את המינורי

ה-New Museum בניו-יורק הקדיש את כל חמש קומותיו, כולל מפלס המדרגות, לתערוכות יחיד של אמניות, ולמרבה השמחה – ללא כל הצהרות גדולות או לייבלים מאגדים מעיקים. קרן גולדברג בחרה מהן שלוש: האמריקאית ניקול אייזנמן, הפולנייה גושקה מצ'וגה והרומנייה אנדרה אורסוטה.
גיליון ״קומבינה״ - דבר עורכים

גיליון ״קומבינה״ – דבר עורכים

״בתחומים שונים קומבינה היא מוצא הכרחי, מקורי, אנרכיסטי אך גם ממסדי, ולא בהכרח שלילי״. דבר עורכי גיליון ״קומבינה״, שבוע העיצוב בירושלים, 2016
נשארים בשכונה

נשארים בשכונה

"מרכז אמנות שיושב בג'סי כהן וכל מה שהוא עושה זה תערוכות עבור קהל צרכני האמנות הוא כלי לג'נטריפיקציה. אי-אפשר להתפעל מהמעבר לג'סי כהן בלי להבין שאם אנחנו רוצים שהנוכחות שלנו כאן לא תהיה זרז לג'נטריפיקציה, המרכז חייב להשתנות". שיחת עומק עם אנשי המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
בשורת התלקחות – סיפור של ציור

בשורת התלקחות – סיפור של ציור

"המסעות הגיאוגרפיים של 'השביתה' שזורים בגישות הפרשניות כלפי הציור. הוא עבר מהרפרודוקציות השמרניות של ה'הרפרס' לתהילת עולם, מרכישה על-ידי האליטה של מיניאפוליס לאלמוניות המרתף, מגילוי-מחדש על-ידי רדיקלים בארה"ב לקליטה מאוחרת בגרמניה". גליה יהב בעקבות "השביתה", ציורו של רוברט קוהלר.
צלקתו של קופפרמן

צלקתו של קופפרמן

"זהו ציור פולמוסי בהווייתו, ציור של פעולות, שבירות ותגובות נגד, ציור שכל סיכום שלו רגעי – סיכום לשעתו – מהלך ציורי שנוי במחלוקת מרגע הפצעתו, ולפיכך כזה שיהיה נתון לעד בין-לבין". יונתן אמיר מושך חוטים בין הצייר משה קופפרמן להוגה הצרפתי ז'אק דרידה.
החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי מעורר שורה של שאלות עקרוניות ומעשיות, ובעיקר מטרידות. הדו"ח של חן תמיר מנסה לשרטט את מפת החרמות העולמית, ההולכת וצוברת כוח והשפעה, לקראת הכנס "דלות החרם: החרם התרבותי ומשמעותו עבור שדה האמנות העכשווית בישראל", שיתקיים ב-8.1.15.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
פרסומים אחרונים >
המדריך, 23–29 ביוני 2016

המדריך, 23–29 ביוני 2016

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
מיש פוליטי

מיש פוליטי

"הסרט מתנהל באיזה יקום שבין פסטיבל לפסטיבל, בין מחיאת כף מהתפוצות למחיאת כף מהשטחים, ביקום שבו אתה יכול לשיר שאתה לא פוליטי ובאמת להיות לא פוליטי למרות שבעצם חשבת שאתה פוליטי". ליאורה לופיאן על "ג'אנקשן 48", סרטם של הראפר תאמר נאפר והבמאי אודי אלוני
רב ערב 21.6.2016

רב ערב 21.6.2016

אייל סגל | חנה אשורי | "ירושלים בעיני צלמיה" | החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב | "פלסטר 4" – אמנות למען הבריאות | תערוכת מכירת אמנות לתמיכה בארגון רופאים לזכויות אדם | "שכוי", מירי איתן-שדה | לימודי תעודה בחינוך מוזיאלי בשיתוף מוזיאון ישראל
אתנחתא מתודית

אתנחתא מתודית

"התערוכה כמכלול מצליחה לחשוף תהליכי עבודה אינטימיים המתרחשים בחללי הסטודיו הסמוכים, גם אם כמה מהם אינם פתורים עד הסוף, וזאת בלי לוותר כמעט על הגשה מקצועית והתייחסות רצינית". קרן גולדברג על "5 – תערוכה קבוצתית" בגלריית גבירול, תל-אביב.
די לקידוד

די לקידוד

המופע ׳טוורק׳ מביא אל שדה המחול הישראלי אפשרויות חדשות לחשיבה על מחול. הביקורת של רות אשל ב׳הארץ׳, שמתקשה לראות מעבר למקובל במחול המערבי, הלבן והמקודד תרבותית, חושפת את היעדרו של דיון מורכב ומושכל שיאפשר לקוראים לחשוב על מחול היום
המדריך, 16–22 ביוני 2016

המדריך, 16–22 ביוני 2016

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
צמח שמתעקש לגדול באדמה שהמכונה שחקה

צמח שמתעקש לגדול באדמה שהמכונה שחקה

"העבודות המוצגות בתערוכה זו מייצרות מחדש את הגלריה כמי ששואבת את משמעותה מהאבסורד של קיומה ולא מהקיפאון שלה, מהדיון שהיא מעוררת בקרב המבקרים ולא מהקונסנזוס, מהדאגה שהיא מעוררת בקרב עוברי אורח שרואים התקהלות". ראג'י בטחיש על התערוכה "Evidence" – دليل – רְאָיָה" בבית התרבות והאמנות בנצרת העתיקה
התערוכה שהיתה

התערוכה שהיתה

"בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך 'מתוקן' העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם". עדה ורדי ביקרה בתערוכה "מבנים נטולי כוח" של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי
"העולם נמצא. אין טעם לחזור עליו שנית"

“העולם נמצא. אין טעם לחזור עליו שנית”

״ברבים מהתצלומים הזמן הארכיאולוגי ואפילו זה הגיאולוגי נראים בני זמננו הרבה יותר מאשר הזמנים ההיסטורי והאקטואלי, הנראים לא אחת כגחמה חולפת. יכולתו של איצקוביץ לדחוס בתצלום אחד זמנים שונים משרה אווירה מתוחה, מאיימת־משהו. בגלל סמיכותם נראה כי בכל רגע ורגע מאיים כל אחד מהם לפרוץ אל הזמן האחר״. בועז נוימן על תצלומיו של גסטון צבי...
הקוגל, מקמבן השבת

הקוגל, מקמבן השבת

מה מקור השם קוגל? האם הוא מלשון "קוכן", שפירושו בגרמנית עוגה? האם הוא הגייה יידישאית של המלה "כעיגול", או, כפי שטוענת המסורת החסידית, מקור השם הוא בטעמו, כטעם המן שירד על בני ישראל במדבר, קרי ראשי-תיבות של הביטוי "כזרע גד לבן"? צוות FoodFabLab התחקה אחר גלגוליו של הקוגל בספרות ובאגדה, ברחובות ובמטבח.
מניפסט הקומבינה

מניפסט הקומבינה

אחרי המניפסט הקומוניסטי, מניפסט האדריכלות הפוטוריסטי ו"דוגמה 95" הקולנועי, שהפכו עולמות כל אחד בדרכו, הגיע תורו של מניפסט המעצבים: עולם ישן עדי יסוד נחרב זה מכבר. הגיע הזמן לשנות ראש, להפוך כיוון ולהסתגל. המהפכה כבר כאן. ובשתי מלים: מניפסט הקומבינה.
אבא נעלם

אבא נעלם

יש הרבה דרכים לקרוא בקול את צמד המלים 'אבא, אבא', המופיעות ככותרת לתערוכה שאמורה לפתוח בקול תרועה את משכנה החדש של גלריה P8, אולם לנוכח אוצרות דלה ושטחית, נותרת הקריאה 'אבא, אבא' כפטפוט לא מובהק של תינוק, כהצבעה על דבר וסימונו כ'אבא', ותו לא.
להשיב את הבשר המת אל חידת חייו

להשיב את הבשר המת אל חידת חייו

"הספר הוא תיעוד המפגש של דובב עם הידע, החומר, הנפש הליאונרדואיים. במובן זה הספר עצמו ליאונרדואי למהדרין, שהרי גם ליאונרדו החוקר אינו מעניין אותנו כמגלה של איזה וריד או מנגנון. אנו מתעניינים במפגש שלו עם הידע. נפש פוגשת עולם". על ספרה של לאה דובב, "אדם מן הבשר, שיח הגוף במחקרי האנטומיה של ליאונרדו דא-וינצ'י".
אוטו-קומבינה

אוטו-קומבינה

"בכובעו כפריץ, היהודי רוצה חוקי תכנון ובנייה, אזרחות פחות או יותר שווה ומינהל תקין. בכובעו כיהודי, הפריץ רוצה ליישב כל מני מקומות שלדעתו יש בהם יותר מדי גויים ופחות מדי יהודים. אז הוא מקמבן את עצמו. השלטון מקים לו מנגנונים עוקפי שלטון שיקמבנו אותו והוא אותם".
גלאט קומבינה

גלאט קומבינה

שיחה עם חוד החנית של עולם הקומבינה היהודי – מהנדס, משווק ומעצב שמתמחים במציאת פתרונות הלכתיים למוצרים פרקטיים שהם חלק בלתי נפרד מעולמם של דתיים ושומרי מסורת. החוליה החלשה בתעשייה הפורחת הזאת היא, כצפוי, העיצוב, השלב האחרון בסולם העדיפויות של ממציאי הפטנטים בחסות ההלכה.
משוגעים, עלו על הגג

משוגעים, עלו על הגג

"המרפסת – גג לעירוניות חדשה" הוא הפרויקט החדש של קבוצת מוסללה, הפועלת בירושלים מ-2009. את הסמטאות הציוריות של שכונת מוסררה, שם פעלה הקבוצה עד לפני כשנה וחצי, החליף בניין מגושם, ובמקום מיתולוגיה שכונתית מתמודדים אנשי הקבוצה עם אפרוריותו המשרדית של המקום, שהפך לסמל לכישלון מסחרי מיום שנפתח לפני כמעט 40 שנה. יונתן אמיר משוחח עם...
הקומבינטור, הפראייר והתעלולן-השוטה

הקומבינטור, הפראייר והתעלולן-השוטה

"הקומבינטור והפראייר אוהבים לפרוח במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב ובירוקרטיה נזילה, צבועה או שלומיאלית (מהסוג הסובייטי או המפא"יניקי). אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין המוצהר והמעשי, הפראייר הוא קורבן שלו כשהוא מציית להן באמונה תמימה ובחרדת קודש של הולך-בתלם".
הייתי שם כשזה קרה

הייתי שם כשזה קרה

אחרי שלוש שנים של גלות מאובקת במחסני עיריית תל-אביב, הוחזרה יצירתו של מנשה קדישמן, "התרוממות", הידועה יותר כ"פסל שלושת העיגולים", לכיכר הבימה המחודשת שתיכנן דני קרוון. מה, לא הייתם שם?
כיצד לשקר בעזרת ויזואליזציה של נתונים

כיצד לשקר בעזרת ויזואליזציה של נתונים

"אני מאמין ששפה חזותית היא חלק אינטגרלי של חשיבה אנליטית, העמקה ותקשורת. אבל אני מציע שלא נציב לעצמנו כמטרה תקשורת חזותית נקייה מכל רבב. הקו הישר שכביכול מתחיל בנתונים ובמידע ועובר דרך אמצעים חזותיים אל עבר ידע ותבונה אינו קיים, ואל לנו להעמיד פנים שכן". מושון זר-אביב מציע ניתוח עומק של כמה אינפוגרפיקות ותובנות על...
העולם שייך למנציחים

העולם שייך למנציחים

"חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה, אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים". דוד שפרבר תוהה כיצד קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה.
מעצבים את אמצעי הייצור

מעצבים את אמצעי הייצור

"בעקבות המשבר הכלכלי האחרון, השוק פחות סובלני כלפי נסיינות, עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה לעבור את סף המקצועיות שתאפשר להם לממש את רעיונותיהם״. על הקשר שבין עיצוב לכלכלת שוק ועל הדינמיקה המשפחתית בין השניים
הנפש לא שתקה והעבודה אבדה

הנפש לא שתקה והעבודה אבדה

"לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות-משרתים או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף. לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל, במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי-פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת על גורלם"....