ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר. ערב רב פועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים, במטרה לקדם את האמנות והדיון בה ולתמוך בשיח רב-תרבותי, דמוקרטי, פלורליסטי ושוויוני.



 

היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.
מדברים בידיים

מדברים בידיים

על הנאה וזעזוע בתערוכה "הגורם האנושי: הגוף בפיסול העכשווי" בגלריה הייווארד, לונדון.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
פרסומים אחרונים >
מדריך, 20–27 בנובמבר 2014

מדריך, 20–27 בנובמבר 2014

תערוכות נפתחות | נסגרות | אירועים | מדריך גלריות ארצי | מוזיאונים לאמנות
לא רק יין זול, 20.11.14

לא רק יין זול, 20.11.14

רישומים אינטימיים של קדישמן בכפר-סבא, הגברים הזרים של יוליה מרקמן בחיפה, פרפורמנס מאולתר בארמון השיש, אורנה בן-עמי בנמל יפו, חסימות ופתחים בלוחמי-הגטאות, דעואל-לוסקי ויהושע סימון משוחחים בבת-ים, "מערת החלומות האבודים" בשנקר ועורבים ברחוב ברדיצ'ב
רב ערב 18.11.2014

רב ערב 18.11.2014

"מיקי – Mouth", מיכל נאמן | שיח גלריה בתערוכה "סבל" | ענת שמגר בשיתוף הפסלת אביטל כנעני | "גופים (מ)מושמעים", סופ"ש באוצרותו של ארקדי זיידס
חיבור-פרידה מהילדה החולה

חיבור-פרידה מהילדה החולה

"בתערוכה 'מפגשים בחללו של אדוארד מונק' עמדתי מול הדפס בודד. לא זיהיתי בו את העוצמות שחשתי. חזרתי על צעדי והגעתי אל ההדפס שנגע לי בלב. פגשתי את 'הילדה החולה' בפסיעות מבעד לחזותי. מופשטים הציפו את חלל החדר, גרמו לי לעוררות נפשית ולכתיבת החיבור". נטעלי שלוסר מישירה מבט לעין של החלל.
המדריך, 13–20 בנובמבר 2014

המדריך, 13–20 בנובמבר 2014

תערוכות נפתחות | נסגרות | אירועים | מדריך גלריות ארצי | מוזיאונים לאמנות
הבולען צדק

הבולען צדק

"עמדתה של כהן-לוי לא רק שאינה ניהיליסטית, היא כמעט רליגיוזית. היא אומרת לנו: 'הסימן מעיד על דבר שהיה ונעלם, או על דבר שעוד ישנו, ואנחנו רק לא רואים אותו: האדם ועולמו מפליאים אותי'". מחשבה שנייה על עקבות וצללים ביצירתה של מאיה כהן-לוי.
בין זהב לקש

בין זהב לקש

"גולומבק, בעיני, הוא ההפך מרומפלשטילצקין: הוא לוקח את היקרים שבחומרים, אהבות אבודות וזכרונות נמוגים, ופועל עליהם כך שמעצם כניסתם לאמנות הם הופכים לקש. זו עמדה טרגית יותר, פיוטית יותר, ובסופו של דבר עמוקה יותר". יונתן הירשפלד על תערוכתו של יצחק (איצ'ה) גולומבק.
לדבר על צילום בזמנים חשוכים

לדבר על צילום בזמנים חשוכים

״בלילה מגיעים דיווחים על התקפות מילוליות בוטות ומאוחר יותר אנחנו שומעים שהיו גם מכות. בסרטונים מהאירוע רואים התפרעויות וקללות, ואיש עם מגאפון מבטיח לסגור את החשבון בהמשך״. דיווח מאירוע ״כאב הארכיון״ שנערך אמש בבית הנסן.
"אחרי הכל מדובר בתיאטרון של ייאוש"

"אחרי הכל מדובר בתיאטרון של ייאוש"

לאמנות יש הרבה דרכים לצאת לחופשי. דן אלון יעלה על מדים בשבילה פעם נוספת בדמות הדיקטטור ויכלא עצמו לשבוע בגלריה משונע. סיורים מודרכים ייצאו לצפות בו כבגן-חיות אנושי. אביטל גלוברמן שוחחה איתו.
השאלה שברקע

השאלה שברקע

״לעתים קרובות אני יכול לדעת אם לאמן יש תואר שני באמנות כשאני רואה את העבודה שלו או שלה, ואני חושב שזה אומר הרבה״. הראג ורטניאן, עורך מגזין האמנות הניו-יורקי ״הייפראלרג׳יק״, מדבר על אמנות ואקדמיה, ניו-יורק, מו״לות עצמאית וביקורת דרכונים בישראל.
עיניים להם

עיניים להם

"גינזבורג, בהיותה לנו לעיניים, חושפת לקות עיניים, לָקונה בהבנת פעילותם של ארגונים ישראליים לזכויות אדם. והספר אכן משלים את החסר ופוקח את עינינו". חוה ברונפלד-שטיין על ספרה של ד"ר רותי גינזבורג, "והייתם לנו לעיניים – ארגוני זכויות אדם ישראליים בשטחים הכבושים מבעד לעין המצלמה"
המשנה הסדורה של דוד וקשטיין

המשנה הסדורה של דוד וקשטיין

"בתערוכה מופיע דיוקן עצמי הנושא את השם 'צייר': גבר בגיל העמידה המתבונן במראה שממנה נשקפת דמותו המעוותת. דימוי זה הוא העתק של קריקטורה סטירית מעיתון יומי שמעליה הוסיף וקשטיין בכתב ידו את המלה 'צייר', ובכך ניכס אותה לעצמו. השתקפות עצמית זו עשויה לתפקד כמטפורה לתערוכה כולה". יניב שפירא בעקבות התערוכה "דוד וקשטיין ציור, 2014–1975".
הפוליטיקה של המחאה, גם השקטה

הפוליטיקה של המחאה, גם השקטה

"התערוכה 'מחאות שקטות' של שרון גלזברג בגלריה קו 16 מצליחה לדחות באחת את השמועות על מותה של המחאה. לעומתה, התערוכה הקבוצתית 'משחקים באש', המוצגת בארטפורט ועוסקת באותו נושא, משאירה את הצופה בגבולות הנוחות של הבורגנות התל-אביבית". נועה חזן על שתי תערוכות העוסקות ביחסי אדם-טבע.
מדריך, 30 באוקטובר עד 6 בנובמבר 2014

מדריך, 30 באוקטובר עד 6 בנובמבר 2014

תערוכות נפתחות | נסגרות | אירועים | מדריך גלריות ארצי | מוזיאונים לאמנות
בשם האב

בשם האב

קריאה מחודשת ב"וילה נוגה", הרומן שכתב חתן פרס נובל לספרות פטריק מודיאנו ב־1975, מרמזת על התודעה הנפשית היהודית המשתקפת מבעד לכתיבתו.
"הרוח אינה חולפת, היא קיימת כצפיפות ניטרלית"

"הרוח אינה חולפת, היא קיימת כצפיפות ניטרלית"

"אני מתעניין בחלל, במיוחד לאור העובדה שצילום הוא חומר שטוח. אני מנסה ללמוד ולהבין, אולי קצת בדומה לאֶשֶר, איך אפשר באמצעות משטחים להגדיר חלל, אבל גם ללכת בו לאיבוד". ביקורת ושיחה עם אורן הופמן בעקבות התערוכה הראשונה שלו, "אובייקטיב: יוזף אלברס, אורן הופמן", במוזיאון תל-אביב.
5 הערות על "הלב אינו מטפורה"

5 הערות על "הלב אינו מטפורה"

"זוהי אמנות לבנה לקהל לבן, העוסקת בלא-מודע של האדם הלבן. היא עוסקת באופן שבו מנגנונים רבים הופכים את המזעזע לכל-כך נפוץ ואת הדיון בו לכל-כך בנאלי, עד שהוא נראה טבעי כמו טאפט חדר ילדים". יונתן הירשפלד על תערוכת היחיד של רוברט גובר ב-MoMA
מי מפחד מ"המשתמט"?

מי מפחד מ"המשתמט"?

שבע שנים אחרי שהוצג בביאנלה של הרצליה וגרם לפרישת חברי ש"ס מהקואליציה, ואחרי ששברו את אפו ורגלו, מרחו עליו ליפסטיק, תלו עליו בלונים ועיקמו את ראשו – מעורר "המשתמט", פסלו של ארי ליבסקר, סערת פייסבוק חדשה, הפעם מצד הורים מודאגים. ליבסקר עונה
"הארגון יושבות מולך"

"הארגון יושבות מולך"

"מה זה אומר להיות פוליטי? לצעוק סיסמאות? או שזה עצם העשייה ומה שאת עושה ביום-יום שלך? אם מסתכלים על רינת ועלי – הבחירה לעשות את 'מנופים', הבחירה לקחת את התוכן שלנו ועם הראש בקיר להכריח את עצמנו להתמודד עם השאלות האלו – היא פוליטית". שיחה עם ­לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, אוצרות "מנופים".
מצבת הזיכרון של העין

מצבת הזיכרון של העין

תערוכתו של יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.
ללא כותרת

ללא כותרת

"אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון". מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.
כשלשחקן חסר בורג

כשלשחקן חסר בורג

"אמנויות המופע והביצוע משקפות את הדינמיקה של מערכת היחסים בין האדם למכונה וחושפות את התקוות והפחדים של החברה המודרנית ביחס לעידן הטכנולוגי ואפשרויותיו הפוסט-אבולוציוניות". דרור הררי על יחסי גוף-מכונה במופע ובתיאטרון במאה ה-20 (ואחת).