התערוכה הקבוצתית "זמן/התנגדות" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, בוחנת את מושג הזמן באמנות ואת השימוש בו כאמצעי התנגדות למשטרי זמן מודרניים.
השבוע בטור: קיבוץ גלויות, ערבים יהודים, מזרחיות ואשכנזיות, שפיות וטירוף.
"חלומו של אדריכל הנוף הוא להפוך פיסת קרקע לפינות מסתור לחלום" (ליפא יהלום, מתכנן גן השלושה) המוטו הזה מופיע על רקע דפי התכנון של גן השלושה פותח את סרטו של הבמאי התיעודי רן טל "גן עדן". כבר בנקודת פתיחה זו, ניתן ללמוד שלא מדובר בסרט על בני אדם או על דמות כלשהי אלא על נוף...
כנס: "קריאות בנוף הישראלי",
מופע מחול ישראלי-שבדי,
יום עיון: "קראפט עכשווי",
זכויות יוצרים, חוזים ותנאי עבודה,
Artsignet ושרית אכטנברג
האמנית שמדונה מצטטת יותר מכולם היא ציירת הארט-דקו תמרה דה-למפיקה. הדמיון בין השתיים אינו מקרי
מחשבות על תערוכתה של ליהי תורג'מן "כושי-אטלס" בגלריה ג'ולי מ'.
כריסטופר קולונדרן תומס הגיע מוכן לעימות עם הסטודנטים בגלריה BAAD. פער המידע בינו לבין הקהל השאיר אותו בודד על הבמה.
לצילום יש תוקף מיוחד במחשבה וביצירה הסוריאליסטית, אולם בפרספקטיבה היסטורית יחסם של צלמים סוריאליסטים לדימוי אשלייתי מצולם כאל ייצוג של מצבי תודעה נסתרים נראה נאיבי למדי.
היעדר מורכבות כלשהי ביחס שבין המקום למארגני האירוע ולמבקרים, או ביחס שבין המדינה והשלטון לתושבי המקום, הופך את הביאנלה לאמנות ים תיכונית בסכנין לאירוע שמנציח סטריאוטיפים ויחסי כוח לא שיוויוניים.
היצירה החדשה של יסמין גודר, "See Her Change", מציעה מבט נוקב על השתנות הגוף הנשי, מן הכנים והמאתגרים שנחזו מעל במה
ענת ביוון השבוע, אבל היא השאירה לנו טור עם שירים יווניים, הזמנות לפתיחות, הודעות לעיתונות ותיירות.
"קלאס", ספרו של חוליו קורטאסר, מציג עלילות שבורות המזמינות את הקורא "להיכנס למציאות או לאופן אפשרי של מציאות, ולחוש כיצד אותו הדבר שברגע הראשון נראה כאבסורד הפרוע ביותר, נעשה בעל ערך".
יהונתן ה. משעל משוחח עם מיכל רובנס על תערוכת היחיד שלה בגלריה מנשר, "ערי אטום", שאצרה שרי גולן-סריג.
התערוכה "מארח ואורח" מציגה ניסיון עקר ומגושם לעסוק בזוויות תיאורטיות של מציאות מקומית, המבקש לקלוע למה שמזוהה כבון טון של עשייה אמנותית בינלאומית עכשווית.
תערוכת היחיד של רינת שניידובר, PLAY, מורכבת משלושה מקבצים המוצגים בשלושה חללים שונים בגלריה: טריפטיך, עבודת וידיאו וסדרת תצלומים שמהווה את חלק הארי של התערוכה. במבט כולל, מתכתבת השפה החזותית של שניידובר עם מסורת האמנות המגדרית. בעבודותיה מוצג גוף נשי בלבד, בין אם בעירום או בתחפושת, ובבואה להתעמת עם יצירת מופת מתוך תולדות האמנות, היא...
בתערוכתו "צל הרים" משתמש אלעד ערמון במודע במאניירות העיצוב היאפיות שמזוהות עם אמנות עכשווית בגרסאותיה הגלריסטיות, מאמץ אותן באפתיות ושותל בהן שיבושים.
האוצר עמי ברק מראיין את האספן פיליפ כהן, שעבודות מהאוסף שלו מוצגות בתערוכה "מותק סידרתי מחדש את האוסף" במוזיאון פתח תקוה לאמנות.
על קיר העבודה בסטודיו של יוסף קריספל תלוי ציור לא גדול עם המילה Make Up באותיות דפוס, מחוקה במשיכת מברשת מסוגננת, ומתחתיה, כתיקון בכתב יד, המילה Made Up. תיקון קוסמטי. לשני הביטויים משמעות אחת: מניפולציות להסתרת האמת וגם להסתרת פנים: איפור, מסיכה, זיוף (וגם: דבר בדוי, מומצא, מפוברק). אל הקירות נשענים ציורי פניו המאופרות של...
ההשפעות החזותיות של אמנות על וידיאו-קליפים – מדיום ייחודי המשלב בין שתי אהבותי, אמנות ומוזיקה – הן אדירות. לאחר שמנתחים קליפים ומבינים את ההקשרים המובנים בתוכם, מגלים נארטיבים מעניינים מאוד, שלא תמיד שמים לב אליהם במבט ראשון.
"אצל כהן-גן הגבולות אינם רק מושא לניפוץ, אלא גם נושא התופס מקום חשוב בפני עצמו". דוד שפרבר ונטעלי חמיאל על תערוכתו הרטרוספקטיבית של פנחס כהן-גן במוזיאון תל-אביב, שאצרה גליה בר-אור.
מרב שין בן-אלון משוחחת עם גלעד מלצר. "במקום פעולה של אוצרות בא', אני עושה כאן מהלך של עוצרות בע'. זו קריאה לעצור". מעקב מס' 6.
הערב "מזמור" של תמר בורר מצליח להמס גבולות ולחדד את המבט ברכות ובשקט יוצאי דופן
תגובות אחרונות