ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר, הפועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים.

עזרו לנו לעשות עיתונות תרבות עצמאית.

לוחשות את המז'ורי, צועקות את המינורי

לוחשות את המז’ורי, צועקות את המינורי

ה-New Museum בניו-יורק הקדיש את כל חמש קומותיו, כולל מפלס המדרגות, לתערוכות יחיד של אמניות, ולמרבה השמחה – ללא כל הצהרות גדולות או לייבלים מאגדים מעיקים. קרן גולדברג בחרה מהן שלוש: האמריקאית ניקול אייזנמן, הפולנייה גושקה מצ'וגה והרומנייה אנדרה אורסוטה.
גיליון ״קומבינה״ - דבר עורכים

גיליון ״קומבינה״ – דבר עורכים

״בתחומים שונים קומבינה היא מוצא הכרחי, מקורי, אנרכיסטי אך גם ממסדי, ולא בהכרח שלילי״. דבר עורכי גיליון ״קומבינה״, שבוע העיצוב בירושלים, 2016
נשארים בשכונה

נשארים בשכונה

"מרכז אמנות שיושב בג'סי כהן וכל מה שהוא עושה זה תערוכות עבור קהל צרכני האמנות הוא כלי לג'נטריפיקציה. אי-אפשר להתפעל מהמעבר לג'סי כהן בלי להבין שאם אנחנו רוצים שהנוכחות שלנו כאן לא תהיה זרז לג'נטריפיקציה, המרכז חייב להשתנות". שיחת עומק עם אנשי המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
בשורת התלקחות – סיפור של ציור

בשורת התלקחות – סיפור של ציור

"המסעות הגיאוגרפיים של 'השביתה' שזורים בגישות הפרשניות כלפי הציור. הוא עבר מהרפרודוקציות השמרניות של ה'הרפרס' לתהילת עולם, מרכישה על-ידי האליטה של מיניאפוליס לאלמוניות המרתף, מגילוי-מחדש על-ידי רדיקלים בארה"ב לקליטה מאוחרת בגרמניה". גליה יהב בעקבות "השביתה", ציורו של רוברט קוהלר.
צלקתו של קופפרמן

צלקתו של קופפרמן

"זהו ציור פולמוסי בהווייתו, ציור של פעולות, שבירות ותגובות נגד, ציור שכל סיכום שלו רגעי – סיכום לשעתו – מהלך ציורי שנוי במחלוקת מרגע הפצעתו, ולפיכך כזה שיהיה נתון לעד בין-לבין". יונתן אמיר מושך חוטים בין הצייר משה קופפרמן להוגה הצרפתי ז'אק דרידה.
החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי מעורר שורה של שאלות עקרוניות ומעשיות, ובעיקר מטרידות. הדו"ח של חן תמיר מנסה לשרטט את מפת החרמות העולמית, ההולכת וצוברת כוח והשפעה, לקראת הכנס "דלות החרם: החרם התרבותי ומשמעותו עבור שדה האמנות העכשווית בישראל", שיתקיים ב-8.1.15.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
rav-erev-290
musrara-exper-music-baner
midrasha-290x130
פרסומים אחרונים >
איפה הסולידריות, הא?

איפה הסולידריות, הא?

במוזיאון חיפה חוגגים "אשכול תערוכות חדש" בהשתתפות עשרות אמנים. אף מלה על הניהול הקפריזי של המוסד או על העדר השקיפות. הקריאה להחרים את המוזיאון עד שיתקן את דרכיו חוללה סערה בבצה, אבל לא הביאה לשינוי המיוחל. יהונתן ה. משעל מציע סיכום ביניים.
המדריך, 21–27 ביולי 2016

המדריך, 21–27 ביולי 2016

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, סטודנטים ובוגרים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
אשה, מצלמה, סכין

אשה, מצלמה, סכין

כמה מחשבות על פרסומת חוצות של קסטרו, התערוכה של מלכי טסלר בגלריה רוזנפלד, הווידיאו החלוצי של מרתה רוסלר מ-1975, מדבקות לפטמות, נשים, חיילים וסכיני מטבח.
אם כך ואם כך - הכתם נשאר על הקיר

אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר

"אז כן, הדימוי של ים עמרני סקסיסטי. וכן, באמנות דווקא יש גבולות. ובכל זאת ההחלטה לצנזר את הציור המדובר היא החלטה שגויה ונמהרת". דברים שנאמרו בכנס בעקבות שערוריית צנזור עבודתו של תלמיד שנקר שבחר לצייר את השרה איילת שקד בעירום.
"רב ערב", 20.7.2016

“רב ערב”, 20.7.2016

חיה רוקין | תערוכת בוגרים במדרשה | דלית פרוטר | "הליכה על קרח דק" בבית הגפן | "אל תגעו לי בחרדה" במרכזית | כוכב הצפון ואורחים בכפר-סבא | "פוסט-פוסטמודרניזם ≠ אוטופיה" בחיפה | החוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל-אביב | אבי רוזן
אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

אסתטיקה מעל תוכן: אידיאולוגיית האגו הגברי

"איך ייתכן שהכותרת 'אמנות' מעניקה לגיטימציה לפנטזיות אונס ולייצוגים סקסיסטיים של גברים נורמטיביים ופריבילגיים?". טיה הנאור על סקסיזם כאידיאולוגיה באמנות ישראלית עכשווית.
חיסיון רפואי

חיסיון רפואי

חמש שנים אחרי פרוץ מחאת האמנים בעקבות ידיעות על הרכבה הבעייתי של ועדת החיפוש למנכ"ל חדש למוזיאון תל-אביב, מתכנסת עתה ועדה לבחירת אוצר ראשי. לקחי המחאה הופקו, אולם הרכב הוועדה נשמר בסוד
ממלכת העיוועים של סבא ג'פטו

ממלכת העיוועים של סבא ג’פטו

"מטרידות עוד יותר המראות המעוקמות התלויות על הקירות כולם. אם עד עכשיו היינו כצופים מן החוץ, כעת אנחנו הופכים לחלק מהדבר, מעוקמים, מעוותי גוף, דמותנו משתקפת במראה, שייכת פתאום למאורע המצמרר הזה". על "דובב שפתי ישנים", תערוכתה של אידסה הנדלס, אוצרת, אספנית ואמנית קנדית בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב.
המדריך, 14–20 ביולי 2017

המדריך, 14–20 ביולי 2017

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, סטודנטים ובוגרים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
אנו השחורים

אנו השחורים

החלל השחור של אורלי סבר, שהיה נדמה בתחילה כי הוא מרחב סגור, אות של עבר – ספק אתר קבורה, ספק יד הנצחה – הופך למרחב יצירתי. מעשה ההשחרה הבלתי נחתם שבבסיס המיצב יכול להחתים גם את השוהים בתחומו.
"יש כאן נורמליזציה מטורפת"

“יש כאן נורמליזציה מטורפת”

"הייתי מציעה לאוצרים לעבוד לאט, בסבלנות, להיות שקופים וברורים עם האמן למן ההתחלה לגבי הפרטים הכי קטנים – מי יושב במועצת המנהלים, מאיפה הכסף מגיע וכו', ויחד לנסות למצוא דרכים חתרניות לגשר על הסתירות שהמצב הזה מעלה". קרן גולדברג בשיחה קצת מיסטית על זמן, מוסדות, אדמות ואמונה עם האוצרת יסמיל ריימונד.
חוֹחְלוֹמַה

חוֹחְלוֹמַה

"מצב הפָּט, הנקשר בתערוכה עם משחק הדומינו, אינו אירוע פשוט; זהו מצב המבין את יחסה של האמנות אל ההוויה וטוען ליחס חדש, שבלבן מנסחת, בין החלש לחזק, בין האמת לייצוג, בין חיקוי למציאות". חיים דעואל לוסקי על תערוכתה של יעל בלבן, "פָּט", בגלריה הקיבוץ בתל-אביב.
אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

אורי ליפשיץ: תופר את ההוויה לזמן

"הציורים האחרונים של ליפשיץ הם משום גאולה. משום גאולה, ולא על אודות גאולה. גאולה נואשת, כמובן, מובסת, אבודה מראש, גאולת עניים, ובכל זאת גאולה". יונתן הירשפלד על ציוריו האחרונים של אורי ליפשיץ.
מיטש בקר, 1938–2016

מיטש בקר, 1938–2016

צייר מסור, מורה אהוב ואיש שיחה מרתק. הציירת רונה שחר נפרדת מהצייר והמורה הוותיק מיטש בקר, שנפטר השבוע.
האחרת האולטימטיבית

האחרת האולטימטיבית

"התחלתי להסתכל סביבי והבנתי שהמפלצות נמצאות במרחב הביתי והקרוב אלי: שולחנות נפתחים כמו תאומים סיאמים מחוברים מהבטן, כורסאות כפולות, מנורות המשתלבות עם חיות, כולם נראו בדיוק כמו הצילומים של אותם אנשים כפולים ומעוותים". שיחה עם מיטל כץ-מינרבו על תערוכתה החדשה, "הצמח הרגיש", בבית האמנים בירושלים.
מיש פוליטי

מיש פוליטי

"הסרט מתנהל באיזה יקום שבין פסטיבל לפסטיבל, בין מחיאת כף מהתפוצות למחיאת כף מהשטחים, ביקום שבו אתה יכול לשיר שאתה לא פוליטי ובאמת להיות לא פוליטי למרות שבעצם חשבת שאתה פוליטי". ליאורה לופיאן על "ג'אנקשן 48", סרטם של הראפר תאמר נאפר והבמאי אודי אלוני
אתנחתא מתודית

אתנחתא מתודית

"התערוכה כמכלול מצליחה לחשוף תהליכי עבודה אינטימיים המתרחשים בחללי הסטודיו הסמוכים, גם אם כמה מהם אינם פתורים עד הסוף, וזאת בלי לוותר כמעט על הגשה מקצועית והתייחסות רצינית". קרן גולדברג על "5 – תערוכה קבוצתית" בגלריית גבירול, תל-אביב.
די לקידוד

די לקידוד

המופע ׳טוורק׳ מביא אל שדה המחול הישראלי אפשרויות חדשות לחשיבה על מחול. הביקורת של רות אשל ב׳הארץ׳, שמתקשה לראות מעבר למקובל במחול המערבי, הלבן והמקודד תרבותית, חושפת את היעדרו של דיון מורכב ומושכל שיאפשר לקוראים לחשוב על מחול היום
צמח שמתעקש לגדול באדמה שהמכונה שחקה

צמח שמתעקש לגדול באדמה שהמכונה שחקה

"העבודות המוצגות בתערוכה זו מייצרות מחדש את הגלריה כמי ששואבת את משמעותה מהאבסורד של קיומה ולא מהקיפאון שלה, מהדיון שהיא מעוררת בקרב המבקרים ולא מהקונסנזוס, מהדאגה שהיא מעוררת בקרב עוברי אורח שרואים התקהלות". ראג'י בטחיש על התערוכה "Evidence" – دليل – רְאָיָה" בבית התרבות והאמנות בנצרת העתיקה
התערוכה שהיתה

התערוכה שהיתה

"בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך 'מתוקן' העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם". עדה ורדי ביקרה בתערוכה "מבנים נטולי כוח" של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי
"העולם נמצא. אין טעם לחזור עליו שנית"

“העולם נמצא. אין טעם לחזור עליו שנית”

״ברבים מהתצלומים הזמן הארכיאולוגי ואפילו זה הגיאולוגי נראים בני זמננו הרבה יותר מאשר הזמנים ההיסטורי והאקטואלי, הנראים לא אחת כגחמה חולפת. יכולתו של איצקוביץ לדחוס בתצלום אחד זמנים שונים משרה אווירה מתוחה, מאיימת־משהו. בגלל סמיכותם נראה כי בכל רגע ורגע מאיים כל אחד מהם לפרוץ אל הזמן האחר״. בועז נוימן על תצלומיו של גסטון צבי...
הקוגל, מקמבן השבת

הקוגל, מקמבן השבת

מה מקור השם קוגל? האם הוא מלשון "קוכן", שפירושו בגרמנית עוגה? האם הוא הגייה יידישאית של המלה "כעיגול", או, כפי שטוענת המסורת החסידית, מקור השם הוא בטעמו, כטעם המן שירד על בני ישראל במדבר, קרי ראשי-תיבות של הביטוי "כזרע גד לבן"? צוות FoodFabLab התחקה אחר גלגוליו של הקוגל בספרות ובאגדה, ברחובות ובמטבח.