ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר, הפועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים.

עזרו לנו לעשות עיתונות תרבות עצמאית.

גיליון ״קומבינה״ - דבר עורכים

גיליון ״קומבינה״ – דבר עורכים

״בתחומים שונים קומבינה היא מוצא הכרחי, מקורי, אנרכיסטי אך גם ממסדי, ולא בהכרח שלילי״. דבר עורכי גיליון ״קומבינה״, שבוע העיצוב בירושלים, 2016
נשארים בשכונה

נשארים בשכונה

"מרכז אמנות שיושב בג'סי כהן וכל מה שהוא עושה זה תערוכות עבור קהל צרכני האמנות הוא כלי לג'נטריפיקציה. אי-אפשר להתפעל מהמעבר לג'סי כהן בלי להבין שאם אנחנו רוצים שהנוכחות שלנו כאן לא תהיה זרז לג'נטריפיקציה, המרכז חייב להשתנות". שיחת עומק עם אנשי המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון
בשורת התלקחות – סיפור של ציור

בשורת התלקחות – סיפור של ציור

"המסעות הגיאוגרפיים של 'השביתה' שזורים בגישות הפרשניות כלפי הציור. הוא עבר מהרפרודוקציות השמרניות של ה'הרפרס' לתהילת עולם, מרכישה על-ידי האליטה של מיניאפוליס לאלמוניות המרתף, מגילוי-מחדש על-ידי רדיקלים בארה"ב לקליטה מאוחרת בגרמניה". גליה יהב בעקבות "השביתה", ציורו של רוברט קוהלר.
צלקתו של קופפרמן

צלקתו של קופפרמן

"זהו ציור פולמוסי בהווייתו, ציור של פעולות, שבירות ותגובות נגד, ציור שכל סיכום שלו רגעי – סיכום לשעתו – מהלך ציורי שנוי במחלוקת מרגע הפצעתו, ולפיכך כזה שיהיה נתון לעד בין-לבין". יונתן אמיר מושך חוטים בין הצייר משה קופפרמן להוגה הצרפתי ז'אק דרידה.
החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי מעורר שורה של שאלות עקרוניות ומעשיות, ובעיקר מטרידות. הדו"ח של חן תמיר מנסה לשרטט את מפת החרמות העולמית, ההולכת וצוברת כוח והשפעה, לקראת הכנס "דלות החרם: החרם התרבותי ומשמעותו עבור שדה האמנות העכשווית בישראל", שיתקיים ב-8.1.15.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
פרסומים אחרונים >
העולם שייך למנציחים

העולם שייך למנציחים

"חגית לאלו ללא ספק ראויה לתערוכות היחיד של עבודותיה, אבל ההתנהלות כאן מעוררת מחשבה דווקא על אמניות שאין מי שיקדם את הצגתן במוזיאון באמצעים כלכליים". דוד שפרבר תוהה כיצד קרה ששני המוזיאונים הגדולים בישראל העניקו קיר הנצחה ותערוכות יחיד לאמנית שלא זכתה להיכנס אליהם בחייה.
מעצבים את אמצעי הייצור

מעצבים את אמצעי הייצור

"בעקבות המשבר הכלכלי האחרון, השוק פחות סובלני כלפי נסיינות, עד כדי כך שלמעצבים עצמאיים קשה לעבור את סף המקצועיות שתאפשר להם לממש את רעיונותיהם״. על הקשר שבין עיצוב לכלכלת שוק ועל הדינמיקה המשפחתית בין השניים
רב ערב 24.5.2016

רב ערב 24.5.2016

כנס בינלאומי: "סאונד, אתיקה, אמנות ומוסר" | "רק הטבע יידע את נפשי" – ישראל בר-דוד, בועז יפתח | "הצלמים", מוזיאון מגדל-דוד | "פקטורי #2", לילות יצירה חיה | "זהבה בת 100", כרטיסים!
הנפש לא שתקה והעבודה אבדה

הנפש לא שתקה והעבודה אבדה

"לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות-משרתים או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף. לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל, במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי-פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת על גורלם"....
מה חי באמנות החיה

מה חי באמנות החיה

"אין לנו אג'נדה חינוכית מוצהרת. אנחנו באמת מבקשים להרחיב את השיח וליצור אירוע תוסס ורב-שכבות. אנחנו בהחלט רואים בסדנאות, בכנסים ובאירועי שיח חלק בלתי נפרד מהפסטיבל. זה קורה כי גם אצלנו וגם אצל הקהל יש רעב לזה". הצצה לתוכנייה של פסטיבל ישראל ה-55 ושיחה קצרצרה עם המנהל האמנותי, איציק ג'ולי
תשוקה ואריה שהובס

תשוקה ואריה שהובס

"במהלך אמיץ חתר יוסי ברגר תחת כוחו החד-פעמי של הדימוי האחד וקרא להתבוננות אחרת. הוא יצר תרשים זרימה חזותי, מסע אל הנודע, חיפוש במסדרונות הפסאז'ים של הזמן הזה". דברים לזכרו של האמן יוסי ברגר, שנפטר בסוף השבוע.
חווילה עוברת

חווילה עוברת

ירושלים של שנות ה-50 נזקקה לאצולה חדשה ולהווי שירים אותה קצת מעל החיים היגעים והלופט-גשפט. מיילס וגיטה שרובר סיפקו את הסחורה במידה גדושה ופיזרו קצת אבק כוכבים ברחובות. הם גם פירגנו לעיר תיאטרון מפואר, טיילת מרהיבה ואת בית-החייל המשמים. מריק שטרן, חוקר ירושלים, על גלגוליה של וילה שרובר
אמנות בעידן ועדי הבתים

אמנות בעידן ועדי הבתים

השנה הוענק פרס טרנר היוקרתי לקולקטיב אסמבל – קבוצת יוצרים החוצה את תחומי האמנות, האדריכלות והעיצוב, מתמקדת בפעילות חברתית וקושרת בין הקהילה לממסד. בחירת השופטים עוררה סערה בעולם האמנות: יש הרואים בה פריצת דרך, אחרים מקוננים על סופה של האמנות כפי שהכירו, ויש גם המצביעים על הסכנה שבגיוס האמנות כדי לכסות על אזלת היד של...
המדריך, 19–25 במאי 2016

המדריך, 19–25 במאי 2016

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
"אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות"

“אני מנסה לא להתפתות להיות הציירת שאני לא אמורה להיות”

"יש שלב של הציור שפשוט לא ברור לאן הוא הולך. הצבעים עוד לא מסתדרים, הקומפוזיציה לא מסתדרת, הוא לא נראה כמו ציור. זה כמו מאבק כוחות. ואז פתאום יהיה ניצוץ, פתאום זה יזכיר משהו שיאפשר לי לתת לציור שם". ראיון ושיטוט בתל-אביב עם יערה אורן, שתערוכת יחיד שלה מוצגת בירושלים.
ניסוי כלים

ניסוי כלים

"בשתי העבודות שצפיתי בהן, יוצרות מוכשרות בוחרות שלא לבחור, לא למתוח ביקורת או לנקוט עמדה ברורה – אלא להציג מצב. העדינות הזו יכולה להיות שפה, סגנון או טרנד, אבל לטעמי היא פשוט בוסרית". דנה שלו על מרכז כלים לכוריאוגרפיה בבת-ים ועל יצירותיהן של טליה בק ויולי קובבסניאן
היינו פה?

היינו פה?

"כקריצה פרדוקסלית מטביע אהרונוביץ' על הדימוי נורות בוהקות הכותבות בכתב ברייל את המלים 'הייתי פה'. רק עיוורים יוכלו לזהות את תצרף הנורות, ואילו התצלום נותר עלום עבורם. אנו הרואים נסונוור מהנורות ונתעוור לרגע בעצמנו; לולאה אינסופית החושפת את הצילום במערומיו". שני ורנר על תערוכתו של בועז אהרונוביץ', "נקודה כחולה חיוורת"
להיזכר במשהו שלא ידעת מעולם

להיזכר במשהו שלא ידעת מעולם

"בתקופה שחיפשתי חומר על אופקים-חדשים מצאתי כרזה ממוסגרת תלויה בחדר מדרגות בבניין שבו התגורר מכר שלי. חשבתי שזה זריצקי, אך כשהגעתי למקום שוב גיליתי שמדובר בכלל בשטרייכמן. לא רק שלא יכולתי לזהות את ההבדל – לא ידעתי אפילו לקבוע אם הדימוי דהוי, אפרורי ומכוער בגלל איכותה הגרועה של ההדפסה הישנה, או כי מדובר באמנות ישראלית...
הרצאה אופטימית

הרצאה אופטימית

"היצירתיות, שהיא תולדה של הרצון למידע, תמצא דרך כלשהי לעקוף את הצנזורה ותמצא גישה אל מה שחיוני. כל מה שמיושן יאבד את תוקפו לאור הכרה חדשה כלשהי, או לפחות לאור התקווה להכרה שכזו" .' הרצאה אופטימית' מ-1981 של האמן והקולנוען ניאו-אוונגרדי ההונגרי מיקלוש ארדלי.
ההמונים רוצים קומוניזם

ההמונים רוצים קומוניזם

"אמצעי ההפצה של המשטר, הנטייה העממית להעתיק ציורים מפורסמים וכוונות האמנים עצמם הופכים את הריאליזם הרוסי למודל אמנותי מהפכני, אנטי-קפיטליסטי וייחודי באופן שבו התקרב אל ההמון". האזינו להרצאתה של האוצרת והכותבת יקטרינה דגוט במובי – מוזיאוני בת-ים.
הפספוס של פסטיבל הצילום הבינלאומי

הפספוס של פסטיבל הצילום הבינלאומי

"מאז המצאת הצילום, האלמנטים המרכזיים הקשורים בו ומתרוקנים ממשמעות בלי הרף הם רצף הזמן והעבודה הפיזית שנדרשים להפקת דימוי. כשאלה נזנחים לחלוטין לטובת הרעיון, קשה מאוד לפענח את המונח עצמו. סוגיה זו נעדרת לחלוטין מתוכני הפסטיבל המוצהרים, וזה פשוט פספוס". יהונתן ה. משעל על פסטיבל הצילום הבינלאומי ביפו העתיקה.
אפריקה שלו

אפריקה שלו

מאליק סידיבה, שהלך לעולמו לפני שבוע, היה גדול צלמי אפריקה הפוסט-קולוניאלית. הוא פעל מאז שנות החמישים בבאמאקו, בירת מאלי, והצילומים שלו הם חלק בלתי נפרד ממה שהרכיב את זהותו החדשה של דור שחווה את השחרור מהקולוניאליזם.
שלום, זאהה

שלום, זאהה

"זאהה הגיעה עם הנהג שלה, ולאחר שזה החנה את המכונית ופתח לה את הדלת, הוא צעד ראשון לעבר המדרגות כשהוא נושא את תיק היד המוזהב שלה כאילו היה אייקון בתהלוכה כנסייתית. אחריו צעדה זאהה. המצעד הקטן הזה נראה טקסי באופן מיוחד". רם אהרונוב נפרד מזאהה חדיד.
סודות הרקמה

סודות הרקמה

"במהלך חצי שנה ישבה אלחנני עם הנשים הבדואיות, שמעה אותן מפטפטות בערבית ובעברית, חולקות ביניהן את סודותיהן הכמוסים והיומיומיים. את רובם אמנם לא הבינה, אך 'כתב היד', היא מספרת לי בשיחה, 'הסגיר את המצוקות שלהן'. חלל התערוכה מבושם בניחוח של אבקת הכביסה סוד, המעניק למבקר תחושה של בית נקי ואידיאלי, אך מרגע לרגע, כשמבשם האוויר...
זמן מלחמה

זמן מלחמה

"או אז קמים ובאים שמות הציורים. 'מלאך', קורא אהרון למברשת הפידור הצלובה שלו. 'שושנה והזקנים' לציור אחר. 'תחת תאנתו'. 'טפיל'. 'חוט העירוב'. שם אחר שם הם מפקיעים את הציורים מחיוכם התמים, החף ממסר, המסור למכחול, לאור, לחגיגת הגילוי האינטימית". על תערוכתו של ארז אהרון, "חוט העירוב", בגלריית גורדון 2, תל-אביב
חתונה מעוקרת

חתונה מעוקרת

"שני המוזיאונים בחרו בדרך האמצע, ובמקום להציע פירוק או בנייה, התמקדו בתחזוקה. כך במקום שבר קיבלנו אישוש עצמי. במקום פריצה – חנופה. במקום שידוד מערכות – תיקונים. במקום מפץ אוצרותי שימוטט צירי סידור ומחשבה מקובלים – הזזה קלה של קווי הגבול הקיימים". יונתן אמיר בעקבות יום עיון שעניינו החלפת שתי תערוכות הקבע של האמנות הישראלית...
זהות תמיד תאכל אותך

זהות תמיד תאכל אותך

"'Not New Now', שמה הקופירייטרי של הביאנלה, מרמז על עיסוק בזמנים, על 'רצון לעקוף את האוריינטציה התרבותית' שהביאה לצריכה קפיטליסטית חלולה, בלשון האוצרת, ולהביאה 'לכיוון חדש'. אך למעשה הביאנלה עצמה מבקשת לבחון את שאריות החלום המודרניסטי, לצד זה הקולוניאליסטי, בטריטוריות לא-מערביות". על הביאנלה השישית במרקש.