ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר. ערב רב פועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים, במטרה לקדם את האמנות והדיון בה ולתמוך בשיח רב-תרבותי, דמוקרטי, פלורליסטי ושוויוני.



 

היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.
המסתורין הומר בקריצה

המסתורין הומר בקריצה

התערוכה "ארץ יצורי הפרא", המבוססת על דימוי שטיחי מלחמה אפגניים, מציגה את הכישרון והמקצועיות של נבט יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקר ובדרכי עבודה מוכרות.
מדברים בידיים

מדברים בידיים

על הנאה וזעזוע בתערוכה "הגורם האנושי: הגוף בפיסול העכשווי" בגלריה הייווארד, לונדון.
יש גבול?

יש גבול?

"זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות". שיחה עם מעין אמיר, יוצרת "פרויקט אקסטריטוריה" עם האמנית רותי סלע, המוצג ופועל בכל רחבי העולם.
השריף, הדוקטור והפאנקיסט

השריף, הדוקטור והפאנקיסט

"דוקטור האפבייקד ושריף גודמן קיימו פרקטיקה תרבותית שלא רק שהאפקט שלה היה חמקני לחלוטין מהרדאר הממסדי, אלא שיוצריה בעצמם לא העלו על דעתם שהם למעשה טומנים זרע פורענות". תוכניות לימוד האנגלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות ה-70 כמכוננות תודעה חתרנית.
כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן על דרך העבודה שלהם, השינויים שחלו בה, על האופן שבו הם בוחנים אותה במבט לאחור וכיצד המבט הזה משפיע על העשייה שלהם היום, לכבוד יציאת הספר ״*הערה״ ואירוע "הערה 12: הערה היסטורית"
על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

אם האמנים המשתתפים בתערוכה "עד שתצא מקולי" נחשבים לשוליים, מי לעזאזל נשאר לשמור על ההגמוניה?
הצלחה, לא מצליחנות

הצלחה, לא מצליחנות

״הדבר החשוב כיום הוא כשלון, היסוס, הישמטות ואי-הסתדרות במערכות הגדולות. חשובים האקספרימנטים של אוצרים שהתערוכות שלהם לא מביאות קהל מתרגש ומשתאה, אלא כאלה שעונות על מצוקה של קהילה שמוכנה לדון בתנאי הפעולה הסוציו-תרבותיים שלה באופן כן וביקורתי״. דברים שנאמרו בכנס ״אמנות ישראלית - כיצד ממנפים הצלחה?״ בבית לאמנות ישראלית.


"אני ואתה יושבים פה היום ומדברים על אמנות פלסטינית! אתה בכלל קולט את זה?"



"אני ואתה יושבים פה היום ומדברים על אמנות פלסטינית! אתה בכלל קולט את זה?"

מוחמד ג'באלי משוחח עם האמן עבד עאבדי על אמנות פלסטינית, התנגדות ודו-קיום.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
alma-seminar
ptk_erevrav
פרסומים אחרונים >
מדריך, 23–30 באוקטובר 2014

מדריך, 23–30 באוקטובר 2014

תערוכות נסגרות | אירועים | מדריך גלריות ארצי | מוזיאונים לאמנות
"הארגון יושבות מולך"

"הארגון יושבות מולך"

"מה זה אומר להיות פוליטי? לצעוק סיסמאות? או שזה עצם העשייה ומה שאת עושה ביום-יום שלך? אם מסתכלים על רינת ועלי – הבחירה לעשות את 'מנופים', הבחירה לקחת את התוכן שלנו ועם הראש בקיר להכריח את עצמנו להתמודד עם השאלות האלו – היא פוליטית". שיחה עם ­לי היא שולוב ורינת אדלשטיין, אוצרות "מנופים".
לא רק יין זול, 23.10.14

לא רק יין זול, 23.10.14

נועה ארד-יאירי ב"מוסללה", אנה לוקשבסקי בגלריה רוזנפלד, אברהם אילת בקצה בנהריה, חדוה הרכבי, רות שלוס ועוד במכללת דוד ילין בירושלים, אבי איפרגן ועוד בחורבה בחיפה, וסיפור אורח של אריה עטיאס, "המכון לסילוק תוכניות".
ספיישל רב ערב: מנופים | שבוע פתיחת עונת התערוכות, ירושלים

ספיישל רב ערב: מנופים | שבוע פתיחת עונת התערוכות, ירושלים

מנופים | שבוע פתיחת עונת התערוכות, ירושלים 23–30 באוקטובר 2014
רב ערב 20.10.14

רב ערב 20.10.14

פסטיבל הסיפור החיפאי | "פגישה, חצי פגישה" | הילה לולו לין | "בגוף המקום" | אלכס טוביס | נורית גור-לביא (קרני) | אולף ברוינינג | עינת אמיר מארחת את משה רואס| פס ייצור | קורס אוצרות אמנות עכשווית | "גבולות המוכר: בין הביתי לאלביתי" | יאיר ברק עם נילי גורן | "רפול והים" | הילה...
מצבת הזיכרון של העין

מצבת הזיכרון של העין

תערוכתו של יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.
ללא כותרת

ללא כותרת

"אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון". מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.
לא רק יין זול, 16 באוקטובר 2014

לא רק יין זול, 16 באוקטובר 2014

ג'יימס אנסוורת ברו-ארט, שיח גלריה במזרקה של ורד אהרונוביץ', ז'אנג שיאוטאו עם "שלושת אלפי עולמות" וכרמל אילן עם "שדה של נייר" במוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע, "אדריכלות וגנטיקה" של דוד ינאי במוזיאון תל-אביב, היתקליף רוצה לצאת
כשלשחקן חסר בורג

כשלשחקן חסר בורג

"אמנויות המופע והביצוע משקפות את הדינמיקה של מערכת היחסים בין האדם למכונה וחושפות את התקוות והפחדים של החברה המודרנית ביחס לעידן הטכנולוגי ואפשרויותיו הפוסט-אבולוציוניות". דרור הררי על יחסי גוף-מכונה במופע ובתיאטרון במאה ה-20 (ואחת).
מדריך, 16–22 באוקטובר 2014

מדריך, 16–22 באוקטובר 2014

תערוכות נפתחות | נסגרות | אירועים | מדריך גלריות ארצי | מוזיאונים לאמנות
מה עשית בקיץ האחרון – המשתתפים

מה עשית בקיץ האחרון – המשתתפים

היו שהציעו להתגייס לעזרה, אחרים בחרו במחאה, שתיקה, תיעוד, הסתגרות או פעולה חדשה. הערב יתכנסו אמנים ואנשי תרבות ישראלים בסוכת הנסן, להראות, להשמיע ולשמוע. ואלה השמות
כובש את הכיבוש

כובש את הכיבוש

"העבודה מציבה מראה לכלל הציבור הישראלי, שנדרש לזהות ולהתמודד באמצעותה עם ביטויי האלימות שלו עצמו, גם באופן אישי וגם כאזרח. החשיבות שלה בימים אלה חשובה לאין שיעור, במיוחד לנוכח קולות של צנזורה, משום שהיא מפנה אצבע מאשימה באופן שווה אל כולם". דנה שלו על "ארכיון", יצירתו של ארקדי זיידס
איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

״אז לא ידעתי מה אני עושה, לא היו לי תיאוריות. עשיתי את מה שהרגשתי. פסל שאפשר לטפס עליו, לדרוך עליו, לגעת, לשמוע, להריח, לראות. פסל שהוא סביבה העשויה מחומרים של טבע וזיכרונות״. דני קרוון כותב על האנדרטה לחטיבת הנגב שיצר בבאר שבע.
הרגע האחרון שבו האוונגרד היה אפשרי

הרגע האחרון שבו האוונגרד היה אפשרי

"המומנט המודרני, האמוני והאוונגרדי שפייק לקח בו חלק הובס על-ידי הפוסט-מודרניזם נוסח ג'ף קונץ, המציג עולם ללא רוח שכל שנותר בו הוא הפטישיזציה של הסחורות והאירוניה המרה המלווה אותה". נאם ג'ון פייק באסיה-סוסאייטי, ניו-יורק.
מזרק דיו ביער אקזוטי

מזרק דיו ביער אקזוטי

עבודותיו של דרור דאום נובעות מתוך מערך קנאי בעל מימד מושגי מובהק. הקנאות קשורה בקנאה, וזו קשורה בבגידה. זוהי הצצה ראשונית שלנו לאופן שבו מארג מושגי מייצר מארג רגשי.
The Vision of Division

The Vision of Division

אסף שחם מתפקד כמו קוסם רמאי המראה לצופיו גוף חינני ושלם, כשלמעשה מדובר במערך מראות המסתיר מאחוריו גוף משוסע ומדמם.
"אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

"אם בעיצוב המטרה היא להצליח, אז ביקשתי מהם להיכשל"

"מתוך כל המחשבות על מה זו תערוכת עיצוב ומה זו תערוכה בכלל, אני רוצה ליצור מצב שבו אתה רואה אובייקטים, ולא יודע אם מותר לך לגעת או אסור לך לגעת, אם התערוכה פונקציונלית או לא פונקציונלית. אם עיצוב נוצר כדי לפתור בעיה, אולי התערוכה תיצור בעיה". שיחה עם האוצר יובל סער על התערוכה "מוזיאון עיצוב...
"בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי"

"בעידן תת-התזונה מזה והבזבוז מזה, המוות אינו טרגדיה, אלא מימוש עד כדי כילוי"

"עפרת תוהה אם זה גילו המופלג או שמא יינה של האמנות נמהל והיא הולכת ונעלמת כמו שיער ראשו המקריח. אולי עפרת עומד בפני מה שמבקרים סמכותיים כמו רוזלינד קראוס ורבים אחרים מתלוננים עליו: איבוד יכולת ההבחנה בשיח המתחדש". יהושע נוישטיין עונה לגדעון עפרת.
חומות נייר

חומות נייר

ברמה הפוליטית אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, זו עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.
גל וולינץ מקלל בלב

גל וולינץ מקלל בלב

הסוביניריות אולי מייצגת טעם רע, אבל כאן היא חפה מלעג וטעונה בהקשר קווירי. הלבבות מיוצרים בהזמנה אישית. ״קיצור הדרך״ בין האמן ללקוח מערער את המנגנון הגלריסטי ויוצר קרבה וכנות. אלינה יקירביץ׳ על עבודותיו של גל וולינץ.
הקטסטרופה שמנענעת את החיים שלנו

הקטסטרופה שמנענעת את החיים שלנו

"והספר הוא בדיוק הניסיון הזה: הוא מנסה להתחקות אחר גרמנים שונים במפנה המאה ה-20, ולנתק את מימד הזמן; להשתהות איתם בהווה שלהם אז ולהבין את היחס שלהם לעולם. ההשתהות היא רעיון מרכזי אחד, והקטסטרופה היא שני". יובל אביבי על "להיות-בעולם", ספרו של בעז נוימן
אל תוותרו לאריק

אל תוותרו לאריק

בניסיון להתחמק מקריקטורה פוליטית, הופכת האוצרות של תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א לקריקטורה בפני עצמה. הרצון להעניק לציורים פרשנות תיאורטית ומורכבת, מתקשה להצדיק את עצמו כשהוא מבטל את ההבחנה בין עבודות טובות לחלשות.