ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר, הפועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים.

עזרו לנו לעשות עיתונות תרבות עצמאית.

טונאליות היא דבר מורכב

טונאליות היא דבר מורכב

״ציור הוא חוויה של ייצוג. הוא מעשה ידיים. הוא עקבה, והעקבה הזו היא בלתי-ניתנת-להכחשה״. ראיון עם הצייר הבלגי לוק טוימנס.
בשולי הביאנלה

בשולי הביאנלה

"שלוש תערוכות לוויין שנפרשו ברחבי ונציה הצליחו לדון באופן הרבה יותר ממוקד, מורכב ועכשווי באותם נושאים רלבנטיים שהתערוכה המרכזית המאיסה על צופיה". קרן גולדברג חזרה מהפריפריה של הביאנלה ה-56.
על אקטיביזם אמנותי

על אקטיביזם אמנותי

המלה "אסתטיזציה" משמשת בעיקר באופן מוטעה ומטעה. כשאנו מדברים על "אסתטיזציה", אנו מתייחסים לא פעם לאופרציות תיאורטיות ופוליטיות שונות ואף מנוגדות. הסיבה לבלבול היא חלוקת הפרקטיקה האמנותית העכשווית עצמה לשני תחומים נבדלים: אמנות במובן המדויק של המלה, ועיצוב. בשני התחומים הללו, נודעים לאסתטיזציה שני מובנים שונים.
אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

"אם תבקרו בבתי-ספר לאמנות ובגלריות אכן תקבלו את הרושם שחלק ניכר מעולם האמנות מוכן לשמש צוות התמיכה של מעמד השליטים הגלובלי. המציאות היא שבמישרין או בעקיפין, בדרכים ראשיות או צדדיות, מנגנון השוק הנוכחי מעצב כל היבט של האמנות בעיר: לא רק איך אמנים יחיו, אלא גם איזו אמנות תיעשה וכיצד...
החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי מעורר שורה של שאלות עקרוניות ומעשיות, ובעיקר מטרידות. הדו"ח של חן תמיר מנסה לשרטט את מפת החרמות העולמית, ההולכת וצוברת כוח והשפעה, לקראת הכנס "דלות החרם: החרם התרבותי ומשמעותו עבור שדה האמנות העכשווית בישראל", שיתקיים ב-8.1.15.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
baner-amitim

Fallback or 'alternate' content goes here. This content will only be visible if the SWF fails to load.

baner-hasava
פרסומים אחרונים >
דבר קטן עם משימה גדולה

דבר קטן עם משימה גדולה

מותג הוא הדבקה מוצלחת בין דבר לבין דימוי. הדברים בתערוכה של רעות פרסטר הם הדבקות לא מוצלחות בין דברים לדימויים. ההדבקה גלויה מדי, מאומצת, שרירותית. לכן היא משמשת כתמונת מראה של עולם המותגים, ואומרת משהו על הכלכלה הנסתרת שלו.
מקרקפים וחסרי ישע

מקרקפים וחסרי ישע

"בשתי הפעולות יש ביטוי של כוח מוחץ על הזולת, אולם בעריפת ראש המוקד הוא זהות המת – אפשר לחשוב בהקשר אמנותי על ייצוגים של גוליית, הולופרנס או מדוזה – בעוד שבקרקוף הדגש הוא על עצם הניצחון. הכיבוש. בקרקוף זהות המת אינה משמעותית. להפך, היא חסרת משמעות לצד הממית". הדס יוסיף-און משוחחת עם שחר יהלום בעקבות...
המדריך, 26.6.15–1.7.15

המדריך, 26.6.15–1.7.15

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים, תערוכות גמר בבתי-ספר לאמנות
בלגן קדוש: תצלומי ההילולה של שוקה גלוטמן

בלגן קדוש: תצלומי ההילולה של שוקה גלוטמן

"נדברתי עם גלוטמן לראות את סדרת התצלומים שיצר בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר-יוחאי, גוף עבודות גדול המתעד את האירוע במירון מאז 1983, ושכמעט לא הוצג או פורסם. מה מושך אותו לשם? התשובות מגוונות: הפראיות והעוצמה של האירוע, חוויית הקצה של דחיסות ואקסטזה אנושית ויהודית שביסודה מצוקה וכאב המבקשים מרגוע".
הפרויקט הפוליטי של שאדי וקידר

הפרויקט הפוליטי של שאדי וקידר

"במהלך הקמת התערוכה, אחד מעוברי האורח בטרמינל נקש על הוויטרינה ושאל בתמיהה בגרמנית, 'Das Is Kunst?' (האם זוהי אמנות?). השאלה הפכה למעין בדיחה פרטית של שנינו. עד היום אנחנו נעצרים באמצעו של תהליך ושואלים אותה. בעיני, זוהי שאלה שכדאי לכל יוצר לשאול את עצמו מפעם לפעם". אלכס שאדי והדס קידר, היוצרים יחד כ-15 שנה, מספרים...
רב ערב 23.6.2015

רב ערב 23.6.2015

מפגש עם שוקה גלוטמן | ליאוניד בלקלב | דים יוז | "שום אדם איננו אי" | "אחרי השקיעה בשדה" | אניסה אשקר | E S T A S I מציגים: נעמי צוקר ואנדריאה קוסטנזו-מרטיני |"פולי מונופולי", סהר עזימי ואורין יוחנן | ״Porch", רקדני אנסמבל בת-שבע יוצרים
זה לא עסק

זה לא עסק

התערוכה השאפתנית ״סביבות עבודה״ מבקשת לבחון מה קורה לאמנות בעסקים משפחתיים ובסביבות ״נון-אמנותיות״, כהגדרת האוצרת רויטל בן אשר פרץ, אך היא מציגה אוצרות לא ממוקדת, עבודות מבולבלות, חיבורים רופפים וטקסטים מופרכים.
הפוטנציאל לשינוי של תולעות המשי

הפוטנציאל לשינוי של תולעות המשי

"אני מגדלת את התולעות בשביל רגע מסוים – כשמתחיל חוסר נחת כזה של התולעת והיא חייבת לחפש פינה, היא מחפשת גובה. התנועה שלה נראית לי כמו עינוי, משהו לא מספיק לה כבר, והיא חייבת ללכת למשהו יותר נעלה". דנה שלו צפתה ב"שעת הגלגול" של קבוצת תיאטרון רות קנר ושוחחה עימה
מי כאן העדר?

מי כאן העדר?

למרות ההזדהות עם הסלידה ממדיניות הממשלה ומשרת התרבות, קשה להימנע מהתחושה שמעולם לא התנגדו רבים כל-כך, בקולניות גסה כל-כך, להשתקת תרבות-נגד-לא-קיימת כל-כך.
התרבות הישראלית שאינה תרבותית

התרבות הישראלית שאינה תרבותית

"כי בינתיים, כך נראית התרבות הישראלית באשר היא; היא לא תרבותית בעליל. מנסים לדבר גבוהה-גבוהה, מתנשאים כמה שאפשר וחושבים את עצמנו טובים יותר מרגב, ושוב חוזרים להיות זחוחים ומרוצים מעצמנו". דגן ואלד היה בכנס המחאה של האמנים במחסן 2 וחזר.
כשהשמנת מנסה לשמור על החתול

כשהשמנת מנסה לשמור על החתול

לו היתה מקבלת משרד "חברתי" כפי שביקשה, היתה מירי רגב נקברת במשך שנה בסוגיות סקסיות כמו חולים ששוכבים במסדרונות, שביתה בלשכות התעסוקה או תת-סעיפי רגולציה ברשות המקרקעין. במקום כאב הראש הזה היא קיבלה קמפיין חינמי בקדנציה שלמה – בשיתוף פעולה מלא של מתנגדיה.
נוהג ההתקשרויות העמומות

נוהג ההתקשרויות העמומות

"דני שושן התייצב אל מול מוזיאון תל-אביב בהליך משפטי ממושך ותובעני מבחינה אישית, כלכלית ומקצועית. לאורך הדרך היה ברור שבמאבק אישי זה יש הזדמנות להבעת עמדה עקרונית – קריאה לשינוי נוהג ההתקשרויות העמומות בין אמנים לבין המוזיאון".
פסטיבל ישראל: המציאות חותרת תחת האמנות

פסטיבל ישראל: המציאות חותרת תחת האמנות

"באופן פרדוקסלי, בזכות התנגדות הממסד לאמנות ביקורתית והאווירה הציבורית העכשווית, לא ניתן לעצור את שטף האסוציאציות הפוליטיות שמתקשרות עתה לכל מחווה מהדהדת של 'יוליוס קיסר' של רומיאו קסטלוצ'י או למוזיקה הערבית שמשתרבבת מהרחוב להופעתו של קסבייה לה-רואה". דנה שלו מהרהרת על שלושה מופעים בפסטיבל ישראל 2015
"זה לא הצייר שמי שנכנס לפה הכיר"

"זה לא הצייר שמי שנכנס לפה הכיר"

מרכזיותו של הצייר צבי מאירוביץ בקבוצת אופקים-חדשים, ההכרה שזכה לה בחייו והיעלמותו לאחר מותו, הדימוי הספרותי המבלבל שיצרה אלמנתו הסופרת יהודית הנדל, ההצלחה הכלכלית ומחיריה, והגילויים המחודשים בביקורים ביתיים. שיחה עם שוקי מאירוביץ, בנם של מאירוביץ והנדל, שמארח מבקרים בדירה ישנה ועמוסה בציורים.
"אשת חיל" – אתוס, ארוס, טנטוס

"אשת חיל" – אתוס, ארוס, טנטוס

חשבתי לעצמי: לו עיוורת היתה עומדת על ספו של חלל התצוגה הקטן, בקומה התחתונה בבית יד-לבנים בפתח-תקווה, על מה היתה חושבת? על מה היתה מהרהרת זו שאוזניה פקוחות ועיניה סומות בבואה לתערוכה "אשת חיל"?
האלופה (או: דיוקן של כוח שהוא דיוקן של כאב)

האלופה (או: דיוקן של כוח שהוא דיוקן של כאב)

"נדמה כי ברגע שאנו חושבים על תמונה זו כעל 'דיוקן של אלוף בצה"ל', נחשפת התרמית. זהו אינו (רק) דיוקן של כוח, זהו דיוקן של כאב, בדיוק משום שזהו גוף נשי ממוגדר ולא גוף גברי". מבט בציורה של אנה פרומצ'נקו, "האלופה הנעלמת", בתערוכה "אשת חיל" במוזיאון פתח-תקווה.
באמת "איך זה שהקומץ שולט בנו"?

באמת "איך זה שהקומץ שולט בנו"?

לימודי פיסול ניאו-קלאסי בשלהי המאה ה-20, כפי שהציע בית-הספר בסיס בשנותיו הראשונות, הם אמנם אנכרוניזם שמרני, אולם כששמרנות צומחת על רקע העדר מסורת, יכול להיות בה משהו מרענן. אבל מה חדש או "מערער" בזכריות האשכנזית הישנה שמוצגת בקמפיין החדש של בית-הספר מלבד הפיכתה לקלאסיקה בפני עצמה?
שירת הברבור

שירת הברבור

קו ישיר מחבר בין גלריה ברבור בירושלים למרכז לימודי האמנות מאירהוף בתל-אביב. בשני המקרים העיריות מנסות לסגור מוסדות אמנות שוקקים כדי לפתור את מצוקת גני הילדים. בלי להקל ראש בחשיבות החלת חוק חינוך חינם על ילדים מגיל 3, ראוי לשאול מדוע שוב ושוב נדרשת האמנות לשלם על כשלון ההיערכות של העיריות.
מקום זה הוא מלכודת

מקום זה הוא מלכודת

התערוכה "מקום זה" במוזיאון תל-אביב מנסה למפות את ישראל העכשווית כמודרניות משגשגת ואת הנסיבות הטרגיות של הגדה המערבית. היא עוסקת בנושאים שהצילום המקומי כבר דן בהם בהרחבה, מתקשה להציע מבט חדש והופכת את הצלם לגיבור תרבות על חשבון מושאי תצלומיו.
בין גלוריפיקציה לקטסטרופיקציה

בין גלוריפיקציה לקטסטרופיקציה

פסטיבל "פרינט סקרין" מארח השנה 13 אמני וידיאו בינלאומיים החוקרים את האופנים שבהם הטכנולוגיה הדיגיטלית משנה את חושינו ואת יחסנו זה לזה ולעולם הסובב אותנו. העבודות מאדירות את המנגנון הדיגיטלי ובו בזמן מבקרות אותו, ובעיקר מעוררות שאלות ביחס אליו
הפספוס הגדול של "פאודה"

הפספוס הגדול של "פאודה"

"מחלתי על כך שלכמה מהישראלים האחראים לסדרה יכול להיות דם על הידיים, שהם מדברים בעצם מתוך ניסיון. מחלתי כי עתה, הייתי רוצה להאמין, הם בצד אחר. לא בצד שלי, לא צריך להגזים, אבל לא בצד הנגדי. משהו קרוב לאמצע, כאשר בקצה האחד עומדים אנו ובקצה האחר עומדים אלה השותפים לכיבוש ולפרקטיקות האלימות של הכיבוש. אבל...
"אמנות היא דרך לישון עם אויבים"

"אמנות היא דרך לישון עם אויבים"

"דומא מעידה על עצמה שהיא אינה יודעת מה מבטא מבטה של הילדה. 'רישום הוא לחישה באוזן; ציור בצבע הוא האוזן עצמה', כתבה ב-1993". רם אהרונוב חזר נרגש מתערוכתה של מרלן דומא בטייט-מודרן שבלונדון, "הדימוי כמועקה".