ערב רב הוא מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה בעריכת רונן אידלמן ויונתן אמיר. ערב רב פועל ברשת ומחוצה לה מבית הנסן בירושלים, במטרה לקדם את האמנות והדיון בה ולתמוך בשיח רב-תרבותי, דמוקרטי, פלורליסטי ושוויוני.



 

אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

אבוד בקומפלקס הגלריות התעשייתי

"אם תבקרו בבתי-ספר לאמנות ובגלריות אכן תקבלו את הרושם שחלק ניכר מעולם האמנות מוכן לשמש צוות התמיכה של מעמד השליטים הגלובלי. המציאות היא שבמישרין או בעקיפין, בדרכים ראשיות או צדדיות, מנגנון השוק הנוכחי מעצב כל היבט של האמנות בעיר: לא רק איך אמנים יחיו, אלא גם איזו אמנות תיעשה וכיצד...
החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי על ישראל. דין-וחשבון

החרם התרבותי מעורר שורה של שאלות עקרוניות ומעשיות, ובעיקר מטרידות. הדו"ח של חן תמיר מנסה לשרטט את מפת החרמות העולמית, ההולכת וצוברת כוח והשפעה, לקראת הכנס "דלות החרם: החרם התרבותי ומשמעותו עבור שדה האמנות העכשווית בישראל", שיתקיים ב-8.1.15.
כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

השאפתנות של "טובין", הפנטזיות של נבט יצחק, כוויות האש של יורם קופרמינץ, הדינוזאורים של נעמה ערד, סוכת ההדרה של סלה-מנקה, הקומדיה השחורה של תמר הירשפלד, "איטבח אל-יהוד" בתערוכה נידחת, חמקמקותו של השיח, האור המאיים של אדג'יאשווילי, מעמד השירה והערה על העומק באמנות.
להיות ערב-רב

להיות ערב-רב

אסף תמרי מתאר את משמעויות המושג ערב רב בעבר ובהווה, ואת הקשר שלהן לפעילותו של כתב העת.
פרסומים אחרונים >
הרקע הפראי של חגית שחל

הרקע הפראי של חגית שחל

"שחל מגניבה את עצמה לסדרה עם התחריט 'להיות הבת של עצמי', אלא שמול הנשים הגאות והייצוגיות, דמותה שפופה ומכונסת, פניה וחזה מוסתרים בשיער ראשה, ורק עין אחת מציצה, מביטה מטה". ד"ר רות מרקוס על תערוכותיה האחרונות של חגית שחל
המדריך, 22–29 בינואר 2015

המדריך, 22–29 בינואר 2015

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
לא רק יין זול, 22–28 בינואר 2014

לא רק יין זול, 22–28 בינואר 2014

אורי גרון הורג את הרגע המכריע, הייתם צ'ארלס וענת מרטקוביץ' יוצרים נארטיב אלטרנטיבי ברם אינהרנטי, בית לוחמי הגטאות מארח רפואה קטלנית, מקום-לאמנות קד לשלמה לי אברהמוב, נתן וסרמן חושב על שוחים וטובעים, קפקא צוחק
רב ערב 21.1.2015

רב ערב 21.1.2015

תמר הירשפלד | נוגה שטיינר | משה פלג | חגית שחל |עתליה כ"ץ | ג'נגו
מלה נרדפת

מלה נרדפת

על יחצנות, פרובוקציה, פגיעה ברגשות, חוכמה אמנותית וריבוי דעות. שלוש הערות בעקבות הסערה סביב התערוכה "כוחה של המלה" במכללת ספיר.
לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

לא יכלה שלא לראות כל מה שכואב

"פדרמן ביקשה לגרום לאנשים לראות את מה ובעיקר את מי שעל פי רוב פשוט יותר שלא לראות. עבודותיה השונות ביטאו את האופן שבו נושאים כמו חומת ההפרדה, גירוש פליטים, עבודה זרה, חרדות קיום וחוסר במים מחלחלים אל החיים העירוניים הבורגניים ומאיימים על שלוותם". הילה כהן-שניידרמן נפרדת מהאמנית שלי פדרמן ז"ל.
המדריך, 15–22 בינואר 2015

המדריך, 15–22 בינואר 2015

תערוכות נפתחות, נסגרות, אירועים, גלריות לאמנות, חללי תצוגה, מוזיאונים
לא רק יין זול, 15.1.15

לא רק יין זול, 15.1.15

ארבע תערוכות יחיד באום-אלפחם, שתי תערוכות לאשה אחת בוויצו צרפת בחיפה, רשימות מזמן מלחמה
מה הוא נושא?

מה הוא נושא?

״מה שנוצר ביצירה, מה שנולד בה, הנושא הנישא ב"נשיאה", שאלתו של הפסל: מה-הוא נושא? נפתחת בו הוויה של גוף יצורי, שלוח/מושלך בעולם, נברא (מאין?), מופרש, מפולש ומחושל, שותת, כעין גוף-טיט, עקוד ונעקד, מתהווה עדיין: הבן שהוא אב שהוא אם, שהוא בן״. בעקבות "נשיאה" של צבי לחמן.
הטרור של הסובלים

הטרור של הסובלים

"טיפולו של לחמן בברונזה דרך איכויות של שעווה ודרך ריתוך מעמת את הצופה עם מה שנדמה כחומר גולמי, כמו שרידים גיאולוגיים המוטחים בפניו. כל זה מצטבר לפיסול כהצרנה של טראומה. הפסל עצמו נחווה כאתר של אסון וכדבר המחולל אסון. אולם מהי הטראומה שהפסל מבקש למצק?". הערה על פסלו של צביקה לחמן במוזיאון הרצליה.
סוכה שחורה בדרום צרפת

סוכה שחורה בדרום צרפת

״קיוסק שחור״ של ז׳וזף דדון הוא ממין האדריכלות של הרוח. זהו מבנה צורני טהור, המְזמן חוויה של הליכה ושיטוט, פנימה והחוצה, כבתוך פסל ענק, שבה בעת נראה כסוכה המיועדת להכנסת אורחים.
מרימים מסך על מחול חדש

מרימים מסך על מחול חדש

פסטיבל "הרמת מסך" האחרון עירער על תפיסת המחול השמרנית שאיפיינה את המוסד בשנים האחרונות. היוצרים חגגו, המבקרים הגיבו בחשש מ"אובדן המחול" ואכזבה מהתוצרים שהוצגו. דנה שלו ניסתה ללבן כמה מן השאלות שעלו בעקבות הפסטיבל עם המנהל האמנותי איציק ג'ולי, האוצר רן בראון והיוצרים ארקדי זיידס, עדו פדר, שני גרנות ונבו רומנו
טקס מאה הנופים

טקס מאה הנופים

מחשבות על יצירתו של גסטון צבי איצקוביץ, "טקסי חולין", המאחדת במרחב אידיאלי אחד את חזונו האישי, דמויות אנושיות ואת מבטי הצופים מעבר לגבולות הזמן והמרחב.
בין שעשוע למחאה פוליטית זועקת

בין שעשוע למחאה פוליטית זועקת

"צ'רקסקי מרבה לצייר את מי שסביבה – חברים, רוסים, אפריקאים ומזרחים, דמויות אנונימיות ברחוב, חקלאים, אמנים בולטים, וגם אם נעשית סלקציה מסוימת, בחירותיה במושא הציור דמוקרטיות מאוד. ציוריה אינם מניפסט פוליטי, הם הזמנה כנה להשתתפות במבט". אלינה יקירביץ' על עבודותיה האחרונות של זויה צ'רקסקי.
מזיעים במצורעים

מזיעים במצורעים

אלי אידלמן וג'יימס בלונד, בעלי סוכנות סווט-לודג' המתמחה בייצוג אמני טכנו והאוס, מגיעים לביקור מולדת עם כמה חברים ומשלוח של אלקטרוניקה כבדה היישר מהחזית הברלינאית. לכבוד מסיבה משותפת לסווט-לודג׳ ומגזין ערב רב ביום שישי בצהריים ערכנו איתם ראיון קצר.
מפה צבעונית שאין שום צבעוניות מאחוריה

מפה צבעונית שאין שום צבעוניות מאחוריה

הדס תפוחי לקחה על עצמה משימה אמנותית: מיפוי כל האתרים שבהם פעלו מחנות הכפייה בזמן מלחמת העולם השנייה ברחבי ברלין. מתי שמואלוף פגש אותה לרגל תערוכה חדשה.
חזרה והבדל

חזרה והבדל

״צילומיו המשכרים בצבעוניותם של יורם בוזגלו מדמים ציורים לכאורה, אך הם מלמדים דווקא עד כמה מרבית מהציור האמון על התבוננות בטבע היום מדמה צילום״.
היה לי נער, נערה

היה לי נער, נערה

"החייל עושה מעשה ברוטלי של פלישה לחלל לא לו, חלל פרטי, אינטימי, נשי. בתמורה מורג מחזירה אותו למחוזות הלא גבריים של קיומו, מנשה אותו ומנערת אותו (מלשון נער); הוא קורבן הכיבוש, ולא מייצג שלו". ד"ר עופר נורדהיימר-נור מתבונן בתמונה אחת מן התערוכה "הפואמה (הלא) ביתית" של דבורה מורג.
"לא משנה מה את עושה, היא בפוקוס תמידי"

"לא משנה מה את עושה, היא בפוקוס תמידי"

"כשהתחלתי ללמוד סגרו את החדר חושך. החזרנו את זה בכוח, ועכשיו חזרו ללמד חדר חושך בפעם הראשונה זה שנים, אבל ממקום יותר משוחרר ולא מחייב". חמישה צלמים צעירים, דור הביניים שבין הפילם לדיגיטלי, משוחחים עם יהונתן ה. משעל על עבודתם ועל האג'נדה שלהם.
דברים שרואים מבייקון

דברים שרואים מבייקון

לקט יצירות בנושאי מסורת וקדמה, שירות לקוחות וקהלת, ג'ימייל ובייבל. אורי אלון משתף
מלך שחור בלובי של בניין

מלך שחור בלובי של בניין

"אף עבודה אינה עונה לתו התקן של הסלון הבורגני האשכנזי, המקום שבו מצויות רוב עבודות האמנות הישראליות, והתערוכה עצמה הלא היא במרחב סִפי, לובי נעול. קרי, עוד לא בבית". כמה הערות על התערוכה "מלך שחור" של ליאור גריידי.
הוראת קבע

הוראת קבע

"החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים". כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.