אמנים פלסטים מצטרפים למחאה בהפגנות הענק מחר – בתל אביב, ירושלים וחיפה

אמנים יקרים! הגיע הזמן שגם אנחנו, כציבור אשר יוצר את תרבותה וצביונה של מדינת ישראל, נצטרף להתעוררות החברתית הדורשת צדק חברתי.
כאמנים אנחנו עובדים בהתנדבות, מציגים בחינם, משלמים עבור חומרים, משלמים שכ"ד דירה כפול עבוד דירה וסטודיו, וקורסים תחת הנטל העצום של המחייה הבלתי אפשרית.

מחר, מוצאי שבת ה-29.7.2011 יצאו הפגנות ענק בערים המרכזיות בארץ.
גם אנחנו, כאמנים, נצא באופן מאורגן בתל אביב, ירושלים וחיפה.

נפגש בשעה 18:00 להכנת שלטים ולהתארגנות. ניתן להצטרף לצעידה ולהגיע בשעה 20:00

• הביאו חומרים ממיטב שאריות הסטודיו: בריסטולים, ניירות צבעוניים, גזרי עיתון, קרטונים, קרשים, צבעים, מכחולים, דיקטים (בכל זאת אמנות ישראלית וכו), מדבקות, סכינים יפניים וכו.
• זכרו שברגע שההפגנה מתחילה נופלים כל קווי הטלפון ואי אפשר לתאם מקום מפגש אחרי זה.

האירוע בפייסבוק: http://www.facebook.com/event.php?eid=262808957067296

להלן נקודות המפגש ואנשי הקשר:

תל אביב: רוטשילד פינת שנקין
אנשי קשר:
רועי חפץ – 054-4246292
הדס רשף – 050-7904554
מרב מרודי – 052-4014477

ירושלים: ליד הסוס בגן הסוס
איש קשר:
לאו ליברמן – 054-5983511

חיפה: גן גליקר
אנשי קשר:
גרא דוידי – 0508489030
אפרת לוין – 054-7540044

נקודות עיקריות למאבק:

שכר אמן
אמנים שמציגים בתערוכות במוזיאונים, בחללי תצוגה ציבוריים ובגלריות לא מקבלים שום שכר על עבודתם. במקרה הטוב אנו מקבלים החזר חלקי מאוד על חומרים, ולעיתים אף דואגים בעצמנו להובלה ולאמצעי תצוגה.
למעשה – אנו עובדים בהתנדבות, ומממנים את התערוכות!

סבסוד פעילויות אמנותיות לא מסחריות:
תמיכה בפרויקטים עצמאיים של אמנים היא כמעט אפסית. בנוסף, אנו קוראים לתמיכה בחללים ציבוריים עצמאיים בתקציב שוטף, תוך ביטול תשלום הארנונה העסקית (לדוגמת גלריה אלפרד שפועלת כעמותה ללא מטרות רווח שמחוייבת לשלם ארנונה עסקית).

סבסוד סטודיואים והנחה בארנונה לכל המדיומים:
ביטול ההגדרה הארכאית (חוקים מתקופת המנדט הבריטי) של אמנים כציירים ופסלים בלבד.
הרחבת החוק העירוני ומתן אפשרות למגורים בחללי עבודה ועל ידי כך שיחרור מהעול הכלכלי הכרוך בהחזקת דירה בנוסף לסטודיו. כיום על מנת לקבל הנחה בארנונה לאמן יש להוכיח עיסוק בציור או פיסול בלבד, והעירייה הורסת שירותים ומקלחות בחללים שיכולים לשמש כסטודיו על מנת שלא יגורו בהם.

תמיכה תקציבית במוסדות אמנות:
תקציב התרבות בישראל עומד היום על שישית מאחוז תקציבי התרבות במדינות המערביות.
התקציב איננו קבוע וכל שנה שנתיים משתנה על פי גחמות פוליטיות.
תקציב האמנות הפלסטית הוא אפסי בעשרות ומאות אחוזים מתקציבים מקבילים בחו"ל ומהווה אחוז קטן משמעותית יחסית לתאטרון, מחול ומוזיקה.

תמיכה במרצים לאמנות:
המדינה תומכת בפתיחת עוד ועוד בתי ספר לאמנות, אך לא דואגת לאמנים העצמאיים, כמו גם למרצים המלמדים בהם: 80-85% מהמרצים בבתי הספר לאמנות מלמדים ללא קביעות, לפי שעות אפקטיביות, מפוטרים כל שמונה חודשים ולא מקבלים שכר על ארבעת החודשים הנותרים. המרצים לא מקבלים תנאים סוציאליים וקביעות, כמו גם את תמיכת האקדמיה במחקר וזמן מנהלה שנלווה לתפקיד.

חיוב מוזיאונים לרכוש יצירות אמנות
על המוזיאונים להיות אבן שואבת למחקר ופיתוח, ולבנות ארכיון מקיף של העשייה האמנותית ההיסטורית הישראלית.
אנו קוראים להגדיר את התקציבים מחדש ולדאוג לרכש שוטף של עבודות אמנות על ידי המוזיאונים.
כיום, כאשר אמן כבר מקבל פרס ממוזיאון – עליו לתרום עבודה למוזיאון, יש לשנות הרגל מגונה זה ולדרוש שיחד עם הפרס המוזיאון ירכוש את העבודה.

יש לדאוג לבסיס סוציאלי קבוע לאמנים, על מנת שנוכל לחיות וליצור למען מדינה תרבותית, מפותחת, שיוונית ודמוקרטית.

אמנות היא לא פריבילגיה!
תרבות היא לא פריבילגיה!

רנה מגריט