לא רק יין זול: דור ההמשך, ה-12.5.2011 – המלצות השבוע של דורית פוקץ'

אמנים מעט ותיקים יותר אוהבים להתרפק בנימה נוסטלגית על התקופה בה אמנות מחו"ל הייתה מגיעה לארץ רק ובעיקר דרך ספרים וקטלוגים שסיפקו אמנים שבאמת היו בחו"ל. היום, הם אומרים, הכל כ"כ נגיש וזמין, וטוב שכך. היום, כולם חשופים להכל. צריך רק לעשות הוקוס פוקוס בגוגל, ופאף, כל עולם האמנות ייפרס מולך על גבי המסך.

ציבי גבע התראיין השבוע להארץ, ותיאר את החוויה שלו בניו יורק באמצע שנות ה-80: …"כל המסורת של ציור, שהיא עמוקה, יושבת על תשתית שלא הכרנו כאן … למדנו בעיקר מרפרודוקציות ושקופיות בשחור-לבן. ההבנה שבאמנות יש ממד של נוכחות, עמידה פיסית של דבר בעולם – זה ממד שהרבה פעמים יש לי הרגשה שחסר אצל אנשים שצמחו כאן"…

המשפט הזה גרם לי לחשוב על זה. מה ההבדל בין צריכת דימויי דרך מדיה מודפסת כלשהי לבין צריכתו דרך המסך? לא גדול. בשני המקרים הדימוי עובר תהליך של השטחה, במקביל לניתוקו מהקשרו המקורי. אז נכון, זה נפלא שאפשר לראות הכל, אבל קל לשכוח את ההבדל בין "לראות משהו" לבין "לחוות אותו". אני יודעת שאני שוכחת לפעמים. ובכל זאת, את הרגעים של חוויית ההבנה של נוכחות פיזית של דבר בעולם, לא הייתי מחליפה באף חוויה אחרת.

לנה ברגר

היום, יום חמישי, ה-12.5:

נגה שץ עם מלך הביצה בגלריה 121, תערוכת ציור אינטואיטיבי, העוסקת במושג הביצה ובמיתוסים סביבו. הביצה כחיפוש ההשתקפות באני הפנימי, באחר החיצוני ובמסתורין הטמון באסוציאציות המיתולוגיות של נרקיס מלך הביצה. יוזם ואורח: יאיר גרבוז אוצרת: כרמית בלומנזון.

דן אלון עם תערוכת היחיד מקס קסל בגלריה P8 בתערוכה יציג אלון ציורים וסיפור. .."הציור של דן אלון, ציור פיגורטיבי שאינו ריאליסטי, מזמין את הצופה לקחת חלק בסצנות המציגות אירועים המוחתמים במשהו שבין אלימות לביזאריות. ציור פיגורטיבי שאינו ריאליסטי. ציור בדיוני המאיר עולמות חשוכים ובוחן את אזור הדמדומים שבין המואר לזה השרוי באפלה"..בתיה דונר, האוצרת. פתיחת התערוכה תלווה בהופעה של להקת המוזיקה הבלקנית, צצה.

יום אסל יום בסל, תערוכת פיסול מלאה בהומור ועצב של צביקה קנטור בגלריה ארליך. במרכז התערוכה פסנתר כנף מושלם, הנוטה על צידו, מתנשא לגובה רב על מוט מתכת ארוך ונשען בכנפו על עצם ענקית, כך שאי אפשר לנגן עליו. כך, הפונקציונאלי לדומם ומאחורי הדימוי התמים מסתתרות שאלות לגבי הקיום האנושי.

גיא ינאי עם התערוכה First We Feel Then We Fall בגלריה אלון שגב.

ליהי תורג'מן עם מראה מקום, תערוכת יחיד ראשונה בג'ולי מ., בה היא מציגה ציורים עם אלמנטים אדריכליים, לצד ציורי ראשים וגוף מקוטעים. .."המראָה והמראֵה מתמזגים זו בזה. הראשונה היא חפץ, משקפת את מה שנמצא לפניה – משמע,  מאחורי ומצידי המתבונן. היא מציגה את בבואת הדברים שישנם אך גם את מה שמעבר לה, את מה שמעבר למציאות הנראית, את החיזיון או הדלוזיה". (מתוך טקסט התערוכה מאת: רוסלנה ליכטציאר).

אדר אביעם עם התערוכה דרך ארץ בגלריה שי אריה. אביעם המתגורר בברלין, מציג עמדה אישית המשלבת הומור וצבעוניות קומיקסית, לצד עמדה ביקורתית. בכשרונו העצום, הופך אביעם את מצוקתו האישית למראה תרבותית וחברתית, המייצגת רוח תקופה של דור השרוי במשבר אמון ופיקפוק, עצמי ולאומי. אוצר: שגיא רפאל.

בני אפרת עם ריח בראשית בגלריה קונטמפוררי בה הוא מציג עבודות חדשה העוסקת בהפרה הבוטה של האיזון בין האנושות לבין הטבע עבודות חדשה העוסקת בהפרה הבוטה של האיזון בין האנושות לבין הטבע, תוך הצבת תמרור אזהרה תרבותי הממחיש את העלמות הטבע מעולמנו המתועש והאורבאני ואת משטורו לתוך חללים מלאכותיים, באמצעות שימוש בצבע, טקסט, דימויים וריחות.

שתי תערוכות יחיד חדשות של אמני חנינא, בחלל הדו קומתי של הגלריה. יפעת גלעדי: כוכב שֶׁקֶר אמיר פולק: בוקובינה. אוצר: יונתן הישפלד.

אזור חיתוך, תערוכת זוכי פרס עודד מסר לאמן צעיר, במלאות עשור למותו. בהיעדר נושא-על ומנקודת מוצא המשוחררת מאידיאולוגיות, מציגה התערוכה מעשה אמנות המחובר למקום ומשויך לזמן. הוא מאופיין בריבוי טעמים, ללא כוח עליון אבסולוטי, וניזון מן המציאות המאופיינת בקצב ובמרחב משתנים. תכונות המדיום והמקורות הפנימיים אצל כל משתתף מארגנים את המציאות מחדש. כך נעלמים פרטים ממציאות אחת מוחלשת על מנת להעצים מציאות אחרת, שנייה – מציאות היצירה. זוכי פרס עודד מסר לאמן צעיר בשבע השנים האחרונות: גל קינן, אפרת קליפשטיין, איתמר ג'ובני, לאה אביטל, מאיה אטון, ורד ניסים וטמיר ליכטנברג. אוצרת: דיאנה דלל. התערוכה תתקיים בגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר, בתמיכתה האדיבה של משפחת מסר.

פולחן האביב בגלריה RAWART, שישה אמנים צעירים בתערוכה לפתיחת האביב: יונתן טואיטו, נלי הורוביץ, ליבי קסל, איוה כפרי, רויטל רטיג ותם תומר גולדברג. אוצר: עידו מרקוס. בערב הפתיחה מסיבה דיוניסאית עם די ג'יי רחל נריה כהן, בסלט פירות אביבי של אקלקטיקה קלה ואינדי אלקטרוני.

פנים אל מול פנים – תערוכת פורטרטים של העמותה לאמנות הצילום תל אביב יפו במגדל שלום. בתערוכה חוקרים הצלמים את האספקט הקלאסי של הפורטרטים – צילומי פנים, לצד תצלומי תקריב של אברי גוף אחרים או פנים נטולי הבעה ברורה, מתוך מטרה לספר מעט על חייו או השקפותיו או אולי על מקצועו ועברו. אוצר: נפתלי זילברברג.

ללא גוף, שרון יאבו איילון בגלריה כרמל בחיפה, עם תערוכה העוסקת  בקשר שבין הגוף לחלל ובין אמנות לארכיטקטורה. המייצב מנסה לפרק את מידות החלל האדריכלי ויחד עם זאת להתייחס לחלל קונקרטי. אוצר: דניאל שושן.

דן אלון

יום שישי, ה-13.5:

אירוע פתיחה פיקניק בית העיר – פרק ב' – זה בידיים שלך, פרוייקט אמנות רב מימדי באוצרות ועיצוב מגזין פיקניק. משתתפים : דן ריזינגר, ווין הורס, רובין מור, ריצ'ארד וו יוז, טבק. בפתיחה יתקיים שיח עם המעצב רון ארד. הארוע בשיתוף המיכטרוניקס.

טבע וטבע דומם, תערוכה קבוצתית בגלריה גבו.

שיח גלריה בתערוכה בין פרשנות להבנייה במוזיאון לאמנות ישראלית ר"ג, בהשתתפות דניאלה לר – שתיתן נקודת מבט פסיכואנליטית על העבודות, יונתן הירשפלד – צייר ומישל פלטניק, האמן.

שיח גלריה בתערוכה פגשתי גברים אבודים של ענת בדר. …" אני שמה את האזניות של הווקמן, עם הדיסק "יהיה בסדר". הגשר מתנדנד. אני הולכת ושומעת "יהיה בסדר יהיה בסדר". האוויר הוא לא רק שלי ואני לא נוגעת בך אם אתה לא נוגע בי. ובכל נשיפה יש לי הוי ואי ואוף. והחיים לוקחים אותי ורק אהבה מקרבת אותי לחיים"… אוצרת: סמדר לוי.

הרצאה ושיחה עם הציירת שרה נינה מרידור לרגל התערוכה טבעו האבסטרקטי של הציור הפיגורטיבי בגלריה קיימא, על אמנות המצליבה בין המסורת הקלאסית לאקספרסיוניזם האבסטרקטי.

יום שבת, ה-14.5:

פתיחה של גלריה חדשה היא תמיד מרגשת: הערב תושק גלריה בנימין, עם תערוכת הפתיחה חיות רעות שאוצר גלעד מלצר, החושפת ביחד את תשעת חברי הקולקטיב: ניב בורנשטיין, דן בירנבאום, שירה גפשטיין-מושקוביץ, מיכל הדר, איריס חסיד סגל, דינה לוי, שלומית ליווך, איילת סיטון, רבקה קוה. הגלריה הוקמה במטרה להרחיב ולהעמיק את השיח באמצעות תערוכות עם אוצרים מתחלפים  שבהן יציגו אמני הגלריה ואמנים אורחים.  .."אז למה להתחיל דווקא עם חיות רעות? מדוע לצאת לדרך עם הרע והחייתי, במקום עם הטוב והאנושי? העבודות בתערוכה מציגות, בלי בושה, את הצד האחר של המציאות. הצד המדמם, הפגום, הלא-תיקני, המכוער, המרושע – הצד שדוחה במקום לפלרטט, לפתות. אולי כי ברגע ובמקום עכור, אלים ובוטה זה מה שיוצא: ראשים ערופים ומדממים, קולאז'-ציורי מגומגם, דיוקן לא תיקני, מפלצתי הבוקע מחומר לא תיקני (מזרון), מבט סתום של רקדנית עיוורת, פרה שבלעה ליוויתן שבלע תינוקות, וכלב משוגע שכמו ברח מסיפור שכבר שמענו".. (גלעד מלצר, מתוך טקסט התערוכה).

הדוק הבא – יוצרים מגדירים מחדש את גבולות הז'אנר, הצצה ראשונית אל חדרי הסטודיו, חדרי הלב והתאים האפורים של כמה מהיוצרים הכי מעניינים ונועזים הפועלים בתחום הדוקומנטרי ובתחומים המשיקים לו. משתתפים: קותי מן, יוני בלוך, רננה רז, יעל ברתנא, מוש דנון, ברק היימן, סולו אביטל. עורך ואוצר: דורון סולומונס.

לאן? ערב של מיצגים והופעות במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. בערב תתקיים הקרנה ראשונה לווידיאו של התנועה הציבורית המתעניינים באפשרויות הפוליטיות והאסתטיות הטמונות בקבוצת אנשים שפועלת יחד. הווידיאו, בהשתתפות חברי התנועה, בוחן את ביטויי הכיסופים לציון/פלשתינה/ארץ-ישראל/פלסטין דרך היבטים גופניים ותנועתיים. לאחר ההקרנה מזמינה התנועה את הציבור לפעולה ברחבת המרכז.

הדס רשף, יקירת המדור, פותחת את התערוכה שמירה בשם / פנטזיה 2010 בסדנאות האמנים, עם פרפורמנס/מסיבה וקריוקי עם דגן. התערוכה עוסקת בפערים שבין החיים הממשיים לתרבות הדיגיטלית, כמו גם בפנטזיה של "תהילה", תשוקה לאהבה, והזכרון הקולקטיבי החדש. בסיס התערוכה קשור גם ל"שעות טיסה" רבות מול המחשב, וההתייחסות לגוגל אימג'ס כעל בנק הדימויים הגדול בעולם, שממנו ניתן להפיק תפיסת עולם אישית.

במקביל, תפתח במקום תערוכת יחיד למאשה זוסמן.

פתיחת התערוכה המהממת והמרתקת תאומים – מוסר כפול, של נוגה שטיינר בגלריה חזי כהן. שטיינר נסעה לכפר בברזיל הידוע בשיעור גבוה של תאומים בכדי לחקור את התופעה, ותוך כדי השהייה במקום גילתה כי יוזף מנגלה היה שם לפניה.

שלוש תערוכות חדשות בגלריה גרוס: עמית מגל עם שתי תמונות, איריס קובליו עם דבר אלי, ובוריס אויחרמן עם בוגרשוב 86.

נוגה שטיינר

יום ראשון, ה-15.5:

ויטו אקונצ'י מגיע לישראל, ליומיים של הרצאות, פרזנטציות ומפגשים עם אמנים, סטודנטים והקהל הרחב. את הלו"ז המלא אפשר למצוא כאן או כאן.

יום שני, ה-16.5:

כנס בינ"ל בשנקר יעסוק באמנות הדיוקן המודרני. בכנס יספרו בכירי המאיירים והאמנים בארץ כיצד הם שומרים על עצמאות יצירתית בתוך המערכת המסחרית והתקשורתית שבה הם עובדים. ידברו ויציגו: המאייר הבריטי דיוויד יוז, חנוך פיבן, איציק רנרט, שי איגנץ, מיכל בוננו, מרית בן ישראל, תמר מני, איתמר דאובה, מרטין טום דיק (גרמניה), עודד היילברונר, אסף חנוכה, אסף פינקוס, ירמי פינקוס.

הכרמל נאבק על חייו, תערוכת צילומים של נעמה מרינברג בגלריה "הלל 17" בירושלים. מרינברג גדלה בכרמל, והשריפה דחפה אותה לצאת לצלם את המלחמה של הטבע לחיים, ויכולת ההישרדות שלו. "אפשר לומר שזו הייתה החצר האחורית של הבית בו גדלתי, והרבה חוויות ילדות שלי טמונות שם. כשהגעתי לאחר השריפה לחזות בנזק, נאחזתי בכלי הביטוי המשמעותי ביותר עבורי – המצלמה, ופשוט לא יכולתי להפסיק לצלם. חזרתי פעם אחר וניסיתי לתת ביטוי לתחושות שלי, מתוך עין המצלמה" (מרינברג).

יום שלישי, ה-17.5:

סטודיו זמני הינו מיזם משותף של שבעה אוצרים אשר עבדו תקופה עם אמנים מתחומים שונים עד לפתיחת התערוכה. האמנים נבחרו בקפידה על ידי האוצרים כמי שעניינו אותם בצורה יוצאת דופן ומסקרנת, ליוו וייצגו אותם ממש כסוכנים אישיים. בסופו של המיזם האוצר כותב טקסט המתאר את יצירות האמן שלו, את אישיותו ואת השפה הייחודית לו דרך עיניו הסובייקטיביות. אוצרים: אנה אקסנוב, טל גלפר, יהודה רחנייב, יוליה אורצקי, לילך פורת, נעמי סיטון, סימה שחר. מציגים: איליי בן-אביב, דורית שטרן, הדס אבטליון, לנה ברגר, מוריה להיס, מאיר טאטי , pilpeled , m1773r , Broken Fingaz, שירה שובל. אוצר ראשי ומנחה: שי פרדו. התערוכה תתקיים בגלריה החדשה של המכון לאמנות בת-ים.

יום רביעי, ה-18.5:

שלח לי מלאך, תערוכה במסגרת קורס אוצרות בהנחייתה של האוצרת נעמי אביב בגלריה של המכללה האקדמית ספיר. התערוכה מבקשת לבחון את הדימוי המושפע מהאיקונוגרפיה הנוצרית וכן את המושג במובניו כמדיום, כלי וחומר. בהשתתפות האמנים: דגנית ברסט, פסי גירש, משה גרשוני, גיל& מוטי, שריף ואכד, שחר יהלום ומוטי מזרחי.

טבע רומנטי – התערוכה Terra של טניה פרמינגר בגלריה בסיס. התערוכה מציגה שילוב של טבע חיצוני ופנימי, המאופיינים בהיבטים רומנטיים, תשוקתיים וארוטיים, המציגה את החיבור של האדם עם האדמה כצורך ראשוני ובסיסי. "מטרתי היא לבטא את המהות הרוחנית של הדברים בחומר: להפוך את המהות האוניברסאלית של היצירה למוחשית" (פרמינגר).

ליהי תורג'מן

ולסיום:

…"ניסיתי לפתח סוג של חוסר תלות בתוך הדבר הזה. אני חושב על המשפט של מרקוזה – תפקיד של האמנות היא להיות תמיד אוטונומית, לעולם לא להיות קשורה לממסד, גם לא לממסד של המיעוט או האופוזיציה … במשך הרבה שנים אני לא קשור ולא פועל מתוך גלריה, וכמעט כל התערוכות בשנים האלה נוצרו לחללים אלטרנטיביים או בגלריות ציבוריות למיניהן. היה לכך מחיר, אבל זה משך ואיתגר אותי, וגם איפשר להצביע על אופן של הזדהות. האמנות בעיני איננה מתמצה בתליית הדברים שלך על הקירות. היא יכולה להיות התערבות, החדרה של דבר שמשסע, מחולל ויוצר מבט חדש על הקיים"… (ציבי גבע).