לא רק יין זול 5.8.2010 – המלצות השבוע של הדס רשף

הנה אנחנו באוגוסט, ואותי, איפשהו, זה קצת מנחם לחשוב שלפחות חצי מאחורינו. אנחנו בשלהי ה"נורא מכל", ומכאן המצב רק ילך וישתפר. הגוף כבר התרגל, מאין נינוחות שלווה עם המצב.

השבוע כמעט לא הייתי בבית, ביום ראשון קפצתי לסיור חפוז בעיר הקודש וביקרתי בקטנה במוזיאון ישראל ה-100-מ-ם, ומיום שני הייתי בחיפה במסגרת הפרויקט המרגש 'צייר לי חלום' שעליו אספר בסוף הטור. במהלך הימים הללו גיליתי שבגלגל"ץ מפמפמים שהמלחמה בדרכים היא המלחמה העיקרית שלנו, בזמן שבלבנון יריות והרוגים, ובזמן שהממשלה עומדת לגרש 400 ילדי עובדים זרים. בענייני האמנות: פרסומות רדיו נמוכות לקידום מוזיאון ישראל המחודש, דיויד לה שאפל מסרב לעזוב כאושייה בינלאומית ומתמנגל עם מי שרק אפשר, ולונדון את קירשנבאום מזמנים את דורית לויטה-הרטן לועדת חקירה ורצח אופי משלהם.

לגיטימציה ודה-לגיטימציה הן שתי המילים הכי רלוונטיות לאחד השבועות החמים בשנה.

היום, יום חמישי ה-5.8.2010, כה באב תש"ע. אולי תהיה הערב פתיחה בגלריה של המדרשה אם לא יוחלט אחרת. וגם יומולדת שמח לשמחה טללייבסקי היקר והמוכשר.

ניתן למצוא בין הגלריות כאלה שעשו אוסף יפה של אמני גלריה והם פותחים אותו לרווחת האספנים, ומרווחים מעט את אינטנסיביות הפתיחות.

ולחדשות בהרחבה:

די ברור למה התקשורת מתענגת על תערוכתו של לה שאפל. בכל זאת, סלבס בינלאומיים וכאלה. באשר לפרסומות של מוזיאון ישראל – אחרי שהשקיעו כל כך הרבה כסף בשיפוץ ושמרו קצת לפרסום, חבל שהוא (הפרסום), כל כך מעפן. אבל סיפור התערוכה על ליברמן הוא באמת מעניין ופותח דלת לדיון, שלצערי יתפתח לכיוונים ענייניים רק בין אלה שגם כך היו מתייחסים אליו באופן ענייני, ואני אסביר: כל הזמן ישנן תלונות שהאמנות היא אוטיסטית, שהיא לא מתייחסת לכל השסעים, הבלגן והעוולות שקורות כאן בארץ. אני לא חושבת שאמנות שאינה פוליטית היא פחות טובה, ובטח שיש לה לגיטימציה. וזה בדיוק העניין, כאמור – לגיטמציה.

לפני שלושה ימים הוזמנה האוצרה דורית לויטה-הרטן לתוכניתם של לונדון את קירשנבאום ("נזמין אותך לעשות איתנו דו קרב שניים מול אחד בטלויזיה"). שמעתי על זה מידיד שאצלו התארחתי בזמן שהותי בחיפה, שראה זאת בטלוויזיה ודיווח שהתערוכה איננה אמנות אלא פעולת הסתה לא לגיטימית נגד ליברמן. כן, הסתה. כזו שאינה דמוקרטית, כזו מסוכנת. עוד הוסיף הידיד שזו אמנות מגויסת, ושאמנות צריכה להיות חופשית ולהביע את הדעה של האמן, כשהאוצרת בעצם בחרה אמנים על מנת להכפיש את שמו של השר. ניסיתי להסביר שהפעולות של ליברמן הן הדבר המסוכן והאיום, והדיבורים שלו, ושהוא זה פשיסט ומסוכן, ומכאן השיחה המשיכה על ימין ושמאל ועל המגמתיות הטלויזיונית.

אז צפיתי בראיון שמתחיל בהתקפה "תגידי, זה לא דמגוגי"? כאילו שיש היום אמנות ישראלית שיכולה להיות דמגוגית, כאילו שאמנים הם ברובם לאומנים, או שתערוכה שינתה פה סדרי עולם. והרי ברור שמבחינת הטלויזיה יש כאן אייטם, וזה רק אומר שהם עלולים לתת יד לתערוכה שכזו לקבל פוטנציאל דל של דמגוגיה.

הם מציגים עבודה של גרי גולדשטיין, ליברמן עם אש בעיניים, ולונדון מתקיף בנימה מזלזלת במיוחד: "זאת דמות מפלצתית, מאגית כזאת – למה? למה? (קול מתייפח אלק מופתע) "מה הוא עשה לו?" – כי הרי ליברמן הוא כילד תם וגרי גולדשטיין הוא בריון הכיתה. וקירשנבאום "נותן פייט" – "השאלה אם זה לא בעצם סוג של פאשיזם מכיוון הפוך… משום שאם לוקחים ציבור של אמנים, שכולם בלי יוצא מן הכלל רואים בליברמן מפלצת, וכל אחד עושה וריאציה על המפלצתיות שלו, זה סוג של פאשיזם. מחר זה יהיה על מישהו אחר שיכול להיות מנהיג מהשמאל – אותו דבר – סוג של פאשיזם". מכאן זה מתקדם להשוואה לדר שטירמר, ותגובה יפה של האוצרת על כך שהנאצים יכלו להפיץ את העיתון, אבל לא יכלה להיות פעולה כמנגד, כי אלה כבר היו במחנות ריכוז.

מה שמעניין בכל סוגיית ליברמן באופן כללי, היא שאלת "מיהו הנאצי"? ליברמן בעצמו אוהב להשוות את המצב בישראל למלחמת העולם השניה: "גם חמאס נבחר באופן דמוקרטי, גם היטלר נבחר באופן דמוקרטי", או "גורל משתפי הפעולה בכנסת צריך להיות זהה לגורל משתפי הפעולה של הנאצים", ומצד שני, דיבור מנגד כמו של שולמית אלוני "עברתי על הביוגרפיה של מוסליני ועל הגדרת הפאשיזם, הדיבורים וההתנהלות של ליברמן עולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה הפאשיסטית".

התערוכה הצליחה עוד לפני שהיא בכלל נפתחה, להעלות לדיון את אותו פחד שיש מכוחה של האמנות, פחד שאני חושבת שאמנים נוטים לזלזל בו. כשהתייחסו בראיון למונח "אמנות מגוייסת" הציפו אותו באור שלילי, ואני רק חשבתי על ז'אק לואי דוד מחד וגויה שהחביא ציורים מאידך. בסוף הראיון ניתן שוב הציטוט האלמותי של דוברו של ליברמן "התערוכה מעידה אך ורק על האוצרת ועל המציגים. כפי שאמנות תישאר אמנות גם אם היא תוצג במזבלה, כך זבל נשאר זבל גם אם הוא מוצג בגלריה", ולויטה הצליחה לדחוף לפני סוף השידור: "וגזען הוא גזען גם כשהוא שר חוץ". בינתיים "הפורום המשפטי למען א"י פנה שלשום באמצעות עו"ד אדריאן אגסי ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, בתביעה לפתוח בחקירה נגד "תערוכת שטנה נגד שר החוץ" (לקריאה נוספת גם בוואלה!). בכתבתו של יונתן אמיר עו"ד אדריאן אגסי מהפורום המשפטי למען א"י מצוטט כי "בוודאי אין לתערוכה כל ערך חינוכי".

פעולת הנגד לתערוכה מנסה לשלול את הלגיטימציה האמנותית, לומר שזאת איננה אמנות, ושהיא חסרת ערך. כי הרי האמנות הפלסטית מצידם היא גחמת בורגנים שמאלנים, בטח לא תרבות, ובטח שזה בכלל לא נוגע בקרסוליים של המצב הבטחוני (טוקבק מס' 24: מתאים לשמאלנים להביע במחאה בצורה של ילדים בני 6).

בכל מקרה, נכון לעכשיו התערוכה נפתחת הערב בגלריה של המדרשה בדיזנגוף 34. מעניין בטוח יהיה, ומי יתן שהדיון על פאשיזם, ישראל ואמנות רק יקרום עוד וגידים מחודשים, ממש כמו טרמינייטור. פייסבוק ועוד כתבה בגלובס.

—————————————–

אני מאמינה שקוראי טור זה נותנים לגיטימציה לאמנות באשר היא אמנות, בדמוקרטיה ובדיון, ולא בהשתקה. ולכן נמשיך לנגן, ז"א לצייר, או לצלם, ווטאבר.

הילולת בת ים #1: מוזיאון בת ים פותח שלושה שבועות של פעילות בחלל במסגרת הפרויקט "אי". הערב תוכלו לצפות במיצגים של אניסה אשקר, שרון גלזברג, שי עיד אלוני, מאיר טאטי ותנועה ציבורית. במקביל תוכלו לצפות ב'וידיאו על הדשא מס' 3"*' בו תוצג ברחבת המוזיאון אסופת וידיאו של אמני התערוכה על פנטזיית האי ושברה. יהיו דרינקים קייצים וכיבוד לילי. פייסבוק. דניאל זילברברג פגשה את מילנה, אוצרת המוזיאון, לשיחה על הפרויקט.

בגלריה אלפרד נפתחות שתי תערוכות חדשות של האמנים אורלי הדרי שתציג פסל קינטי בו שני ג'ריקנים ינסו לנשום ויאיר פרץ שיציג עבודות שנעשו בהשראת עבודתו כטבח. פייסבוק.

מוצ"ש

החל משעה שש – ברחוב רמב"ם 22 נפתח בית קפה-גלריה חדש תחת השם 'ל'אטלייה'. התערוכה הראשונה תציג את עבודותיהם של טל גולן, נטלי מנדל, תרי קאווט (Cauwet, לא יודעת אם כתבתי נכון בעברית), ומיצג של האמנית שרה טרוש. פייסבוק.

הילולת בת ים #2: בטיילת אל מול הים, נפתחת תערוכת החוצות "הבעיה עם האופק", שאוצרת מעין אמיר. נדמה שאמיר מנסה לתת נופך אופטימי לגוועים בחום באמצעות מבט מהוהר אל האפשרויות שעומדות בפני האדם, ומצד שני להציג מבט פחות ענוג או רומנטי, כמו הנדל"ן שמצמצם את אפשרויות הצפייה אל אופק הים. ובל נשכח את אופקים חדשים. משתתפים: שרון בלבן, רענן חרלפ, גיל יפמן, מוטי מזרחי, רועי מנחם מרקוביץ', שי-לי עוזיאל, אוריאל מירון, מיכל נאמן, שאול צמח, אניה קרופיאקוב ואנג'לה קליין. פייסבוק.

ראשון

בחנינא אוספים בין יום ראשון לשלישי אבדות שמצאתם, והחל מיום רביעי הן יוצגו בגלריה לטובת אלו שאולי איבדו אותן. מי שלא חובב אמנות גם לא ימצא את אבדונו, וגם לא ידע שהחל מיום שלישי ה-7.9 המציאות ימכרו בשקל כל אחת – והסכום שיאסף יתרם למקלט נשים בדרום העיר. פייסבוק.

רביעי

באברקסס יתקיים "ערב מגה תרבותי" שיכלול כל טוב כדוגמת מוזיקה, אנימציה, ציור, צילום, וידאו ואלכוהול על חשבונכם. פייסבוק.

ועוד

בטיים אאוט תמצאו: ראיון מרגש עם דיויד לה שאפל (עמ' 32), גליה יהב על MUTT (עמ' 83) ונדב אפל על התערוכה של המדרשה (עמ' 84).

עיקר החדשות עם אביטל בורג.

אסתר זנדברג בוחנת אספקטים אדריכליים במוזיאון ישראל המחודש.

לנארד נימוי, זה מהציור של אלעד לרום /ממסע בין כוכבים – רוצה להיות אמן גם הוא ופותח תערוכה.

דנה גילרמן על הפרויקט בג'סי כהן.

אלעד ערמון מזמין אתכם לבקר באתר בו הוא מציג את הפרויקט "מדוזה" – למעשה ערמון מבצע פעולות אמנותיות בחללים נטושים, מצלם ומפרק. מה יש שם? כנסו ותראו.

פרומו מצחיק לקראת 72 שעות פעולה עירונית במסגרת הביאנלה לאדריכלות בהילולת בת ים (#3).

וגם וידאו לירי של יואב אפרתי מ-2007.

כאן בערב-רב: הילה ברק על המגמה הגוברת של דתיים שעוסקים באמנות, ותמר יוגב עם ניר הוד.

לקראת סיום – בנימה טיפה אחרת

כפי שכתבתי, השבוע הגעתי לחיפה במסגרת פרויקט "צייר לי חלום", שיזם והוציא לפועל בחור מקסים בשם דייב יעקב. הוא פנה אלי ואל עוד כמה ציירים, וכתב בהודעת הפניה ש"הקונספט הוא לצייר חלומות על קירות ביה"ס גבריאלי בנווה יוסף שנמצא בשכונת מצוקה, ולתת לילדים כוח וצבעים". איך יכולתי לסרב? דייב ניסה להזהיר – "אני מביא לך קיר של 12 מטר – תצליחי להתמודד?" "יאללה שיהיה..". פיניתי ימים ביומן, ארזתי פקלאותי – ונסעתי לחיפה.

רוב תלמידי גבריאלי הם ממוצא אתיופי. יש גם קצת ילדי עולים מברה"מ לשעבר וכמה ילדי משת"פים ערבים. סופר לי שרוב הילדים מגיעים ממשפחות עניות, ובית הספר הוא נדבך משמעותי בחייהם. בימים אלה מתרחש מהפך ב'גבריאלי', כיוון שהמנהל פוטר לאחר שגילה לתלמידים את התשובות למבחני המיצ"ב, מה שגרם למסכת בעיות בירוקרטיות ועיכובים בביצוע הפרויקט. דייב הנחוש עשה הכל כדי שזה יצא לפועל, ולילדים שלומדים בבית הספר יהיו קצת צבעים בחיים.

רק שתבינו את ייחודו של הדייב – לאחר פעילות מקדימה לפני שהילדים יצאו לחפשה, הוא הצליח להשיג תקציב לצבעים, לשכנע משהו כמו 10 ציירים צעירים לבוא לחיפה (טוב, חלקם גרים בחיפה) תחת שמש קופחת ו70 אחוזי לחות, ולא ליום אחד, ולהנות מזה בטירוף. אפילו אני. בהמשך יצא ספר בתרומת מכללת תלתן שיתעד את כל הפרויקט הזה. כנסו וראו את הפלאות באלבום שמראה את התהליך, קצת את בית הספר ואם יבוא לכם גם תפיצו קצת הלאה. להלן קצת תמונות גם כאן – סוג של "לפני ואחרי" וגם קישוטי הקירות הקבועים בבית הספר.

ועכשיו:

וזאת תרומתי הצנועה:

טוקבקים נבחרים נוספים מהכתבות על איווט:

בארץ אין אמנות רק לכלוך וביקורת של קיצונים!

אמנים אפסים-עלאק מבינים, למעשה הכי תלושים שיש! אמנים תלושים ואפסים שמאלנים מגעילים , עלאק פורצי גבולות הגבול היחידי שאתם עוברים עליו, הוא השפיות, כולכם חולי רוח וגם המארגנים! אפסים בני אפסים!

תת רמה שיעשו פסלים של אצמם בדמות חזיר!!! אגב בכיתה א גם אני הייתי מצייר על תמונות של אחרים אבל מאז התבגרתי!!!

אולי כל ה23 אומנים האלה ילכו לתחת עם התערוכה הגזענית והמעליבה שלהם? מה שגם ליברמן הוא מהאלה שעוד רוצים לחיות במדינה הזאת, ולא נותן לפלשתינים שיעיפו אותנו קיבינימט מפה.

עם אנשים כאלה אין צורך באויבים.   מה אתם חושבים, ערבים יתנו לכם בכלל להתבתא?

סתם עבודות בסיסיות ללא עומק . נראה כמו תרגיל לסטודנטים לגראפיקה שנה א בנתניה.

ליברמן פטריוט אמיתי האמנים ההזויים האלה שאנו מותרים להם כל פעם אינם מאמינים בדמוקרטיה ומנסים כמעוט להכתיב לנן אורחות חיים. התערוכה הזו מגעילה ביותר ואני משער שבמידה והיתה נערכת במדינה זרה היינו מזדעקים לנוכח השנאה. אני מאחל ל"אמנים" שיאבדו את מאור עיניהם ושידיהם תשברנה.

התערוכה מצדיקה את כל שאמר ויאמר אביגדור ליברמן עליכם אתם אנשים דוחים ובוגדניים – גרבוזים.

האובססיה של השמאל בליברמן – נושא טוב למחקר פסיכיאטרי.

בושה!! זה לא אומנות אלא סמולנות!!! גיס חמישי זה מה שאתם.

מה שעשו בתערוכה הזו זה פשוט גועל נפש ותת-רמה. זאת לא אומנות – זה אכן זבל.

ליברמן הוא האמן האמיתי שנותן השראה לדורות האמנים הישראלים:  מזמן כבר רציתי שמישהו יעשה תערוכה על האיש האגדי הזה ליברמן. אני יכול לחשוב על כ18 דרכים שונות בהם אפשר לתת לדומותו של ליברמן ביטוי בסגנונות אומנותיים שונים -דמיינו לעצמכם ליברמן קוביסטי בסגנונו של פאבלו פיקאסו המוקדם למשל. מה שמאוד עוזר זה שליברמן וחבריו מפרסמים קטעי אומנות ספרותיים באתרם וגם משתמשים בקטעי אומנות ציורית ומוזיקלית בקמפייני בחירות שלהם למשל. כך הם למעשה יוצרים מעין בסיס ממנו אמן יכול להתחיל ליצור קטעי אומנות נוספים המסתמכים על הקונצפציה האומנותית של ליברמן ותלמידי הסטודיו שלו ואף עולים עליהם לעתים במקוריות הרעיון האומנותי ויכולת הביצוע. חבל שאינני מתגורר עוד בארץ ולא אוכל לבוא לראות את יצירותיהם של האמנים אלה אשר בחרו לעצמם נושא כה חשוב.

וכתבה נוספת: אהרון רול בניוז 1 : "תערוכה שכולה שנאה וגזענות תוצג החל מהיום בגלריית המדרשה לאמנות בת"א  במרכזה, מי אם לא "איווט"  ההוכחה ל"1948" של אורוול חיה, קיימת ומתממשת". תת כותרות הכתבה: ג'ורג' אורוול 2010, תערוכת זבל פשיסטי, להילחם בהסתה הגזענית.

בסיכום של בוא נרים לחיים עם יין זול

שבוע טוב ואל תשכחו לעשות ליייקים ולהשאיר תגובות לכתבות אמנות.