שיחה מזוהה במחיר מוזל

לאחר שסיימה לחלק לבעלי מניות החברה דיבידינדים בסך 2.453 מיליארד ש"ח, מתפנה בזק לטפל בנושאים חברתיים. במסגרת השירות לקהילה מצאה החברה חיית מחמד חדשה – ילדי העובדים הזרים וחבריהם, הלומדים יחדיו בבית הספר רוגוזין בדרום ת"א. לאחרונה הוזמנו הילדים, שבימים אלה מתנהל דיון בשאלה האם יזכו לחזור בסוף חופשת הקיץ לספסל הלימודים או שיגורשו בחזרה לארצות המוצא של הוריהם, להשתתף בפרויקט צילום תיעודי בשם "רגעים של בית". מבחר תצלומים שצילמו מוצגים החודש במתחם הנמל בתל-אביב, יחד עם תצלומיו של מנחה הפרויקט הצלם אלדד רפאלי ושבעה צלמים נוספים (ורדי כהנא, מיקי קרצמן, מיכל חלבין, עודד בלילטי, אנג'ליקה שר, פליקס לופה וסמירה והבי), שלקחו גם הם חלק בפרויקט.
 

אין זו הפעם הראשונה שחברת בזק – שב"חזון החברתי" המופיע באתר האינטרנט שלה נכתב שגם אם כבר אינה בבעלות המדינה, תמיד תישאר "חברה של כולם" – מפזרת פירורים מרווחי הענק שלה לטובת קמפיינים פרסומיים המתחפשים למעורבות חברתית. אולם אם בעבר היו אלה לכל היותר פרויקטים רכילותיים עד חסרי משמעות (כמו למשל תצלומי מנהיגי המדינה בבתיהם הפרטיים), הרי שהפעם נראה שמדובר באטימות לב לשמה. תיאורי הפרויקט מזיעים ממאמץ עילג להדגיש את העובדה המלהיבה שמדובר בילדים מסכנים, ובבזק, כך נראה, חוגגים עד הגג את העובדה שילדים עניים שסכנת גירוש מרחפת מעל ראשם, מציגים לבלייני המתחם הצפון תל-אביבי את פרשנותם למושג בית. 

עמותות ופעילים חברתיים בישראל לרוב אינם יכולים לסרב להצעות של תאגידי ענק, גם אם מדובר בפרוטות הניתנות בתמורה להשפלה עצמית. מי שמפתיעים יותר בסיפור הזה הם הצלמים המספקים לבזק מסע פרסום נצלני במחיר מגוחך ומאפשרים למנהלי החברה, שעלות שכר חמשת הבכירים בה עמדה בשנת 2009 על למעלה מארבעים מליון ש"ח, להמשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק. ניתן להניח כי גורלם של הילדים לא יקבע בזכות כישורי הצילום שרכשו. גם העובדה ששימשו כברגים במכונת הפרסום של חברת תקשורת גדולה לא תעמוד לזכותם בדיון בעניינם בבית המשפט. חלקם יזכו להישאר עוד שנה או שנתיים עם חבריהם ללימודים, ואחרים יגורשו בקרוב עם הוריהם לארצות מוצאם. הרי איך אומרת הפרסומת של בזק – הכי טוב בבית.