שלום לכל קוראות וקוראי ערב רב היקרים,
אחד הדברים שאנו גאים בו בערב רב הוא הפלורליזם שלנו והבמה שאנחנו מצליחים להעניק למגוון קולות בשדה האמנות והתרבות. בזמן האחרון זה נהיה מאתגר יותר, המציאות הופכת קשה מיום ליום, והמשימה לנהל דיון מקצועי בסוגיות אקטואליות ומחקריות – הן בקהילת האמנות והן בין קהילת האמנות לכלל הציבור – כפי שהצהרנו ב"אודות" של האתר שבכוונתו לעשות, הופכת לקשה, מעצבנת וכמעט בלתי אפשרית לביצוע. לא רק בציבור הרחב אלא אפילו בתוך המערכת שלנו פנימה. הרי אי אפשר להתעלם ממה שרואים יום יום בחדשות, ממה שמתרחש במרחב המסוכסך, האלים וקורע הלב שאנו חיים בו.
השבוע בערב רב אפשר לראות את הקולות המגוונים הללו. פרסמנו ידיעה על צלמות מעזה שחושפות בפנינו את המחיר האנושי הכבד של המלחמה המתמשכת: צילום מזעזע של ילד קטוע ידיים שזכה בפרס World Press Photo, ועל פאטמה חסונה, צלמת עיתונות פלסטינית בת 24, שנהרגה יחד עם כל משפחתה בתקיפה ישראלית בעזה בסוף השבוע שעבר.
במדור חקר החלל אנו מציגים את גלריית גאולה בירושלים (על שם גאולה כהן), אשר הציגה מגוון תערוכות ובהן תערוכה העוסקת בתכנית ההתנתקות, מה שאוצרי הגלריה מכנים "הגירוש מעזה"; תערוכה של חיילים־אמנים שהציגה את המציאות הצבאית המטלטלת מנקודת המבט של של אנשי ונשות מילואים; והתערוכה המוצגת כעת, העוסקת בשאלת בית המקדש ומקומו בתרבותנו ובחיינו.
מרסל תהילה ביטון מגישה לנו לימוד מעמיק ביצירותיה של אניעם לאה דרעי, שבדרכה הייחודית מספרת על גלות, שיבה, שכול ואובדן, ומאבק מתמיד על זהות וקיום. יצירתה של דרעי עוסקת במסעות פיזיים ורוחניים, ביחס בין ארץ לזהות, ובמתח שבין מאמץ אנושי והתערבות אלוהית, הנשענת על מסורות מיסטיות ואתיות יהודיות.
אבי לובין, לעומת זאת, מפנה אלינו את מבטו מבעד לאמנות המערב, וכותב על התערוכה שאצר, "יצירות מופת", שבה אמניות ואמנים מדורות שונים מהשדה המקומי מבצעים מחדש (reenact) יצירות מופת מתולדות האמנות המערבית, מהרנסאנס האיטלקי ועד פיקאסו, תוך יצירת הקשר חדש, בתוך המציאות האמנותית, החברתית והפוליטית של המקום הזה והזמן הזה.
במבט אישי יותר, יהונתן ה. משעל מראיין את האמנית רקפת וינר עומר על טרילוגיית התערוכות האחרונה שלה ועל ספר התחריטים המקיף שיצא לאור לפני זמן לא רב. וינר עומר מתארת כיצד עבודתה, על אף היותה נרטיבית לכאורה, מקוטעת במהותה, ומשקפת את תפיסתה שהמציאות והחוויה האנושית מטבען שבורות ולא קוהרנטיות; אוסף של רגעים וזיכרונות מפוזרים.
עירן דורפמן סוקר, אולי כמטפורה לתקופתנו המורכבת, את התערוכה "פיקפוק" של יונתן גולד בבית האמנים בירושלים. במרכז התערוכה ציורים של נערים מתאבקים, המדגישים כי גם בקרב עצמו נמצאות מתחת לפני השטח של הקונפליקט אינטימיות וקרבה בלתי צפויות, תזכורת לכך שגם במצבי עימות ניתן למצוא נקודות מפגש וחיבור אנושי.
וברמת היומיום: מדי יום בשעה 9:30 בבוקר עובדי מוזיאון תל אביב יוצאים לעמידה מחאתית בת חצי שעה מחוץ למוזיאון, לבושים בחולצות לבנות. כפי שכתבה טל לניר, אוצרת לאמנות בינתחומית במוזיאון: "עובדי מוזיאון תל אביב החליטו שדי לנירמול של המצב. לא יכול להיות שאנחנו הולכים כל בוקר לעבודה כשיש חטופים, כשיש מלחמה בלתי נגמרת, כשיש תקיפה פנימית מהבית ומוסדות המדינה בסיכון וכשיש צנזורה שהולכת וגואה במוסדות התרבות ובאוניברסיטאות."
בברכת עצרו את המלחמה והביאו את כולם הביתה עכשיו!
"חברושקה בירושלים" / רוני פחימה ובתיה קולטון
בית הנסן, גדליהו אלון 14
אירוע פתיחה: שישי, 25.4.25, בשעה 11:00
בתערוכת הטקסטיל החדשה בבית הנסן, "חברושקה בירושלים", המעשייה הרוסית על אודות קְרוֹשֶׁצְ'קָה־חַבְרוֹשֶׁצְ'קָה וחברתה הפרה המנומרת הופכת לקומיקס שטיחים ענק, בסגנון ייחודי המערבב מוטיבים מאגדות עם השפה החזותית עתירת הדמיון של המאיירות בתיה קולטון ורוני פחימה.
מוזמנים לאירוע הפתיחה, לשתות איתנו כוס יין (או כוסית וודקה), מעט כיבוד מתוק וגם לראות ולשמוע על תהליך היצירה של עבודה מונומנטלית זו.
הכניסה חופשית
מראה הצבה מתוך "חברושקה", צילום: דור קדמי
"טייסת פרפרי דם" / טליה טוקטלי
אוצרת: דביר שקד | מרכז לאמנות ומחקר מעמותה, בית הנסן
אירוע פתיחה: שישי, 25.4.25, בשעה 12:00
תערוכת היחידה של האמנית טליה טוקטלי, "טייסת פרפרי דם", יוצאת ממרחב ביתי והולכת דרך חוטי מחשבה ושרשראות הקשרים המתפרשות על פני חללי מרכז מעמותה בבית הנסן כרשת זכרונות אישיים המתגלמים בחומר ובחפץ. הליקוט, השמירה, העיבוד, השזירה והתפירה נמצאים בליבה של התערוכה גם מבחינה חומרית, אך יותר מכך כתשתית רעיונית וכדרך פעולה של טוקטלי בסטודיו ובעולם.
הכניסה חופשית
טליה טוקטלי, פורצלן ולבד, 2023
"אנחנו של האדמה" / הרצאה על אמן הקרמיקה דניאל דייויס
ת"א תרבות קריית המלאכה, שביל המרץ 6, תל אביב יפו
שבת, 26.4.25 בשעה 12:00
הרצאה על יצירתו של דניאל דייויס, אמן קרמיקה מוערך וייחודי בנוף הישראלי, לרגל תערוכה רטרוספקטיבית של יצירותיו אשר מוצגת בימים אלה בגלריה בית בנימיני. את ההרצאה תעביר ד"ר שלומית באומן, שגם אצרה את התערוכה.
דניאל דייויס (1950–2011) פעל כאמן קרמיקה החל מסוף שנות ה־70 ובמשך כ־30 שנה. מרכז יצירתו היה על האבניים, אשר בהם הוא השתמש ככלי לביטוי אישי. דייויס ראה את עצמו כחוליה בשרשרת ארוכה של מסורת מזרח־תיכונית, והמושג "מקומיוּת" העסיק אותו הן בבחירת חומרי גלם לעבודתו והן בפרשנות היצירתית. דייויס טרף את הקלפים של כל מה שהיה מוּכּר בשדה הקרמיקה הישראלי בשנות ה־90: הוא לא יצר כמעט כלים שימושיים, אך השתמש בהם לא פעם כנקודת מוצא ראשונית ליצירתו.
ההרצאה תרחיב על פועלו הייחודי של דייויס ותראה מגוון מיצירותיו לאורך השנים.
