״אני צלמת פורטרטים", אומרת לי ורדי כהנא בפגישתנו הראשונה.
עם סיומו של הפרויקט הגדול ״משפחה אחת", כהנא התחילה את ״מחזור 2007״. לאחר שצילמה ארבעה דורות של בני משפחתה ברחבי הארץ ובאירופה, במשך חמש עשרה שנה, ראתה מולה את גיל, בנה.
״משפחה אחת״ היה פרויקט של זיכרון, של שימור מורשת העבר בצילום ההווה המתמשך. בסדרה ארוכה של תצלומי שחור לבן התגלתה משפחתה המגוונת והמקוטבת של כהנא, והציגה את הווייתה השונה, לזכר העבר המשותף, ההיסטוריה, השואה.
״מחזור 2007״ אמנם נוצר מיד אחריו, ובמידה רבה המשיך אותו, אך הסיבה ליצירתו הייתה העתיד: ההווה הוצג כפעולת הגנה ממה שעלול להגיע, כאשר בנה של כהנא עמד להתגייס לצבא. כהנא הביטה בגיל וביקשה לעצור רגע לפני שהיא מאבדת שליטה. היא בחרה בדרך שאותה היא מכירה – המצלמה.
ורדי כהנא, אביעד יעל טל ואמיר 2001 אביעד יעל טל ואמיר 2008
כהנא יודעת שחיים בארץ כרוכים בעובדה שבגיל 18 בני הנוער מתגייסים לצה״ל, חלקם ליחידות קרביות. בבואה לתפוש את המעבר בין החופש, היופי והתום של ימי סיום התיכון ליום הגיוס, כאמא, כהנא ביקשה לשמר את בנה ואת הסימנים נטולי הדאגות של הילדות.
התצלום הכפול של גיל, ״גיל, ערב הגיוס, 2007״ המופיע כדיפטיך בפתיחת הספר, מייצג את המתח שכהנא מבטאת באמצעות פעולת הצילום.
מימין, שערו הבהיר ממלא את הפריים ברעמת תלתלים מושלמת. משמאל – שערו מגולח – רעמת השיער המהממת נעלמה. הדיפטיך של כהנא מזכיר את המיתולוגיה היוונית ואת ראשה הכרות של מדוזה. אמנם ראשו של גיל אינו כרות, אך בקיצוץ השיער הארוך והרך מהדהדת בכל זאת תחושה של כריתה: יופייה של הנערות המוצג בצד האובדן, ולו של חלק ממנה, מייצר במבט כפול, את הכאב האפשרי שטומן בחובו העתיד.
״אני צלמת פורטרטים", ורדי כהנא אומרת לי גם בפגישה השנייה.
ורדי כהנא, נועה דן ואלי 2016,2021,2022,2023,2024
למילה הלטינית ״פורטרט״ כמה פירושים: רישום, הבאה קדימה, הצג, הבאה לאור, גילוי, חשיפה, בגידה, הארכה – בזמן או במרחב, הגדלה. בעוד פירושים אלה מתאימים כולם לפעולת הצילום, המבקשת לחשוף, להציג, בשינוי גדלים ויחסים, את מה שנגלה מבעד לעדשה, לתצלום, לתמונה, מול התצלומים של ורדי כהנא המילה כמו מתפרקת לי, ואני מרגישה שהיא לא מספיקה, שהיא אינה מתאימה.
הפרויקטים הצילומיים ארוכי השנים של כהנא, אמנם מביאים לאור את אשר נמצא, אך פירוש המלה פורטרט לא מצליח להעביר עבורי את מה שאני מרגישה שכהנא עושה עם המצלמה. להרגשתי, היא לא רק מבקשת לחשוף במבט.
המילה פורטרט מתפרקת בפי ואני מתרגמת אותה לשפת אמי, לצרפתית. כשאני כותבת אותה, אני שומעת דבר מה נוסף: pour– עבור, כדי; traite – להתייחס ל-, אבל גם: לטפל. בפירוש שלי, צילום פורטרטים עבור כהנא הוא פעולה של מתן יחס וחסות, של דאגה. לא למשהו – אלא למישהו, חי. הפרויקטים הצילומיים ״משפחה אחת", ו״מחזור 2007", אשר ארכו יחד כ-32 שנים, מרגישים לי כפרויקטים שמבקשים לבצע עם המצלמה משהו שאינו אפשרי ב״מציאות", פעולת טיפול והשגחה שהיא תשוקה לשמירה. שמירה על מי? ומפני מה?
ורדי כהנא, שלוש אחיות, תל אביב, 1992, אמי רבקה עם אחיותיה לאה ואסתר. על אמות ידיהן צרובים מספרים עוקבים. בסדר זה הן עמדו בתור לקעקוע באושוויץ, מתוך הסדרה "משפחה אחת"
הסדרה ״משפחה אחת״ התחילה מהסדרה הראשונה שהתגלתה לעיניה של כהנא: המספרים העוקבים בקעקועים על זרועותיהן של אמה ושל אחיותיה. עם הרחבת הצילום לכל המשפחה, כבת דור שני לשואה, כהנא התבוננה במשפחתה ששרדה במחנות ההשמדה וביקשה לשמור עליה, ובראש ובראשונה על אמהּ. פעולת הצילום אמנם הוגשה כמתנה של ילדה, אך בטיפול ובדאגה של כהנא, ביצירת הפורטרטים של כל המשפחה המורחבת, היא לקחה על עצמה תפקיד של אם: בכוח היצירה היא בראה חיים עם המצלמה, ושמרה על המצולמים יחד, אחרי איום ההשמדה.
בתחילת העבודה על ״מחזור 2007״, כהנא לא ביקשה לצלם את המחזור כולו. היא גם לא תכננה כמה שנים יארך הפרויקט או את מספר המצולמים שישתתפו בו. היא התחילה מדאגה, הפעם מתפקידה כאמא השומרת על בנה. בסדרה אנו עדות ועדים, דרך עשרות תצלומים, להתפתחות המחזור לאורך השנים. החל בתצלומי ילדים בחולצות טי גדולות דרך מבטים נעריים, עבור בתצלומים במדים, ואז, לאורך שנות העשרים שלהם, התצלומים הופכים לזוגיים, ואחרי הריונות הנשים – נוספים לתמונות גם ילדים, ומחזור חדש נפתח.
ורדי כהנא, הגר 2022,2023,2024
התצלומים של כהנא יפים באופן יוצא מן הכלל, ונדמה ש״מחזור 2007״ הוא מחזור יפה במיוחד. סדרתיות היופי, כאשר עוברים מתמונה לתמונה, מעמוד לעמוד, בצורה כמעט אינסופית, מרגישה כמעט שערורייתית, והיא מעוררת בי תחושת אי נוחות קלה. מי המצולמים האלה? מדוע הם כאן?
כהנא מודעת להומוגנית הנוכחת במראה המצולמים והמצולמות. היא גם לא מבקשת להתנצל או להטיל ספק בכך שתמונת המחזור מייצגת קבוצה די אחידה של בנות ובנים ממשפחות ״טובות״ מאחת הערים המשגשגות בארץ. אך כפי שהצהירה שוב ושוב לגבי ״משפחה אחת", כהנא לא ביקשה להראות את משפחתה כמשפחה ״האחת״, אלא להציג ״רק״ משפחה אחת מני רבות. כך, גם ״מחזור 2007", אינו מדבר רק על אם ובנה וגם לא נשאר בגבולות הנוסטלגיה של תמונת כתה. הוא מתחיל מתצלום של גיל בפתיחת הספר וממשיך באינספור צילומים של הכיתה השלמה ושל כל אחד מחבריה. של הדרך אל ובתוך רמת השרון, של השדות ביציאה המערבית מהעיר עם אופק הבסיס הצבאי ״גלילות״, שדרת אקליפטוסים, עץ בוגנוויליה, הלונה פארק.
ורדי כהנא, 2010
פעולת צילום הפורטרט של ורדי כהנא אשר מטפלת, דואגת ושומרת על מישהו, אינה מוענקת רק לאמה של כהנא או לבנה. המחווה גדולה מזו אשר ניתנת לאדם ספציפי. היא חורגת מעבר למה שנראה בתמונה. רצף התמונות מהמם את הצופה כי כהנא מקדישה מבט אל האדם הנגלה מול עיניה, ולא רק להרף עין, אלא לרגע ממושך, לאורך זמן, וכאן – כל שנה. זהו מבט שניתן לנו בדרך כלל באופן נדיר, מבט שרואה את היופי של החיות, לצד הפן השברירי של האנושי, שרואה את המחזוריות של החיים ולא רק מחזור של שנה מסוימת, של תיכון אחד. זו המחזוריות שבה האדם גדל, משתנה, חי.
בעוד פרויקטים רבים של צילום השתמשו במצלמה על מנת לתעד לאורך זמן קבוצה גדולה או קטנה, הפרויקטים הצילומיים של ורדי כהנא יוצאים מנקודת המבט הפרטית, אל הציבורית. לקהל הרחב, בעיתון, בספר, במוזיאון או בגלריה. יצירתה משלבת מבט של צילום עיתונאי דוקומנטרי, עם צילום סטודיו, בהענקת מבט אל היופי המפואר של כל אחד מהמצולמים.
אך יש בתצלומיה של ורדי כהנא יותר מכך: את ״משפחה אחת״ היא צילמה מתוך הבנתה שמשפחתה מייצגת אוכלוסיות שונות. בעריכה כמו גנאולוגית ביקשה להראות אותן, ובכך לדון במגוון שהוא מהות הישראליות או היהודיות, במראה של התיישבות והגירה, בעולם ובארץ לאחר השואה. היא מגישה נקודת במבט מפוכחת על הפירושים השונים שבני הדור השני והשלישי נתנו למלה ״תקומה״. כדי להבין את ״מחזור 2007״ עלינו להמשיך עם אותו מבט: זוהי אינה רק תמונה של משפחה או כיתה – זוהי תמונה של חברה, של מדינה.
ורדי כהנא, מראה הצבה מתוך התערוכה "מחזור 2007"
״מחזור 2007״ שהתחיל מדאגה לקראת הגיוס לצה״ל, מוכיח שהפחד לא היה לשווא: בין חברות, זוגיות, פרידות ולידות, שינויים חיצוניים וכמובן פנימיים, הסכנה אכן אורבת מעבר לפינה, כפי שנראה בתצלומים האחרונים של הקבוצה. בחולצות המחאה נגד ההפיכה המשפטית ב 2023, ולאחר מכן במדים של אלה שהוקפצו לשרת במילואים במלחמת עזה ב- 2023 וב- 2024 (אחד המצולמים נפצע).
אם נסתכל בפרויקטים של ורדי כהנא כבתמונת מצב של המדינה, הפעם, במקום שההווה יתגלה ביחס לעבר, ההווה מבקש לשאול לגבי העתיד. מנקודת המבט הזו, נדמה שפעולת היצירה בפורטרטים, אשר מציעה טיפול, דאגה או שמירה, שואלת גם האם המדינה מישירה כזה מבט אנושי לבנות ובני ביתה, או שאלה שמורים רק לילדה, לאמא, למצלמה או למדוזה, שפירוש שמה הוא ״הגנה״.
*
"מחזור 2007" / ורדי כהנא
אוצרות: רווית הררי
הגלריה העירונית לאמנות עכשווית, שדרות ויצמן 20 רמת השרון
נעילה: 29.3.25
מיה דבש כיהנה בתפקיד אוצרת מוזיאון העיצוב ומוזיאון הקומיקס מזה כעשור, הודיעה כי בכוונתה לפנות לדרך חדשה במסדרונות האקדמיה ולעשות לביתה.
במהלך שנותיה כאוצרת קידמה רבות את המוזיאונים, והייתה האוצרת הראשית לתערוכות מובילות וחדשניות בישראל, אשר הציגו לקהל הישראלי הרחב את עולם העיצוב ועולם הקומיקס בקשת רחבה של נושאים מרתקים. בהמשך לכך, יצא מכרז פומבי לאיוש המשרות
דוקומנטה, אחד מאירועי האמנות החשובים בעולם, הכריז על הקמת ועדה מדעית מייעצת חדשה ופרסם את שמות חבריה הנבחרים - מומחים בינלאומיים בתחומי האמנות והתרבות ביניהם, טניה כהן-עוזיאלי, מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות.
הועדה תייעץ ברמה המקצועית והמדעית, חבריה יעסקו בשיח החברתי והאקדמי העכשווי וירתמו אותו להמשך התפתחותה של הדוקומנטה. הם יקדמו את הרישות האוצרותי מנקודות מבט בינלאומיות פתוחות ופלורליסטיות משלהם ומשל אחרים מתחומי המדע והמחקר.
בנוסף לטניה כהן-עוזיאלי, נבחרו ניקול דייטלהוף, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת גתה ומנהלת מכון לייבניץ לחקר השלום בפרנקפורט, סוזאן גנסהיימר, מנהלת המוזיאון לאמנות של מדינת נורדריין-וסטפאליה דיסלדורף, האוצרת והחוקרת הברזילאית דיאן לימה, הפילוסוף הגרמני כריסטוף מנקה והסופר והעורך תומס שפאר כחברי הוועדה המדעית המייעצת החדשה של הדוקומונטה. הם מונו לשמש בתפקיד לתקופה של חמש שנים. 
