גיל: 45.5.
מצב משפחתי: בזוגיות + 2.
איפה גדלת: ירושלים.
השכלה: תואר ראשון ושני מבצלאל.
גלריה: Aster & Asha, Brisbane.
כמה שנים כבר בחו"ל: 7.5 במלבורן.
ענבל ניסים, How to be in the arms of dawn, From dirt, דיו על נייר,14×24ס"מ, 2024, צילום: Madz Rehorek
אמן/ית שאת מעריכה במיוחד: עכשיו, בביקור בארץ, יש לי בראש את הציורים של אבישי פלטק, שמהדהדים מאוד חזק מהמון כיוונים ופורצים החוצה מהציור אל הלב באופן חזק שאינו בוטה. אני מרגישה תחושות דומות כלפי עבודות הרישום הרפטטיביות של בועז ברקני, אותן הוא עושה כבר שנים במעט מאוד אמצעים: ביכולת מרוכזת ומדיטטיבית הוא מכניס לריבועים קטנים עולמות שלמים ומדויקים כל כך. לשמחתי הספקתי להגיע לתערוכתה של גבריאלה קליין בגלריה בארי, וציוריה נשארו איתי. הם מדברים גוף, בית, יחסים, ציור ופריעה של כל זה, והם מרגשים ויפים. ציוריו האינטימיים של מתי הראל בגלריה פרטר גם נשארו עימי, והדגימו לי שהאינטימי יכול לחדור ושציור יכול להיות שירה.
ספרי על האמנות שלך: אני ציירת שפועלת ומרגישה גם בתלת ממד. בשנים האחרונות אני עובדת בדיו על פני משטחים שונים בגדלים שונים, ניירות אורז ובדים. אני עובדת מתוך פרקטיקה שמתאמנת באינטואיטיבי; עם השנים למדתי שחומרי הגלם שלי הם מבע הנפש והלא מוחשי. הפרקטיקה שלי היא לאפשר להם להופיע, לסמוך על מה שמגיע ולמצוא את האיזון העדין בשיתוף הפעולה ביני לבין הבלתי נראה המטאפיזי.
ענבל ניסים, Utterly Human, Ode, דיו על נייר, 21×28ס"מ, 2023, צילום: Madz Rehorek
על מה את עובדת עכשיו? אני מציגה כרגע תערוכה זוגית עם האמן אריק שי בגלריה P8, באוצרותו של אבשלום סולימן, בה אני מציגה גוף עבודות של ציורי דיו על נייר אורז שנעשו בשנה האחרונה. החיבור בינינו הרגיש טבעי ונכון והתגבש לתערוכה משמעותית עבורי, הן בהרכב העבודות, בחיבור בין עבודותיו של שי לעבודותי, ובשותפות בינינו ובין אבשלום האוצר. באפריל הקרוב חלק מאותו גוף עבודות יוצג במוזיאון היהודי במלבורן בתערוכה קבוצתית שתקרא "חוצפה", ואני סקרנית לראות אם גוף העבודות הזה יעורר תחושות אחרות בהקשר של מקום שאינו המקום הזה, ובאיזה אופן. בסטודיו, לפני נסיעתי, התחלתי לעבוד על הצבה של גלילי נייר אורז שעליהם אני עובדת בדיו עם חומרי ציפוי נוספים, והם שקופים־ורדרדים ומדמים עור עדין ופריך שמעביר דרכו אור. יש בי דחיפות להמשיך לפתח אותם.
איך את מתפרנסת או ממה את חיה? אני מלמדת לפי ביקוש והרשמה סדנאות של קורס אמנות אינטואיטיבית בביה"ס פרטי לאמנות, ומעבירה סדנאות רישום מהתבוננות לילדים. אני גם מוכרת עבודות ומקבלת שכר אמן על השתתפות בפרויקטים ותערוכות, אבל לא באופן קבוע. האתגר הזה לא שונה מאוד מבארץ, ואני מקווה להתפרנס מאמנות יותר ויותר.
ענבל ניסים, How to be in the arms of dawn, Knife, דיו על נייר, 26×26 ס"מ; Curtain, דיו על נייר, 19×28ס"מ, צילום: Madz Rehorek
למה את גרה איפה שאת גרה? אני חיה במלבורן בעקבות הצעה שקיבל אפיק, בן זוגי, להקים את "מזנון" מלבורן. כשההצעה הועלתה לראשונה עניתי בשלילה. לימדתי אז ציור ורישום בשלוחה החרדית בבצלאל, באוניברסטית בר אילן ובמכללת תלפיות, וההוראה הסבה לי סיפוק רב. בתי הצעירה רק נולדה, ולא הרגשתי שום דחף ליצור שינוי מהותי בחיי. במקביל לכך הרגשתי שאיני מצליחה לייצר מספיק הזדמנויות להציג את עשייתי בסטודיו, ועם הזמן נפתחתי לאפשרות לעבור לאוסטרליה, וטסנו למה שהיה אמור להיות תקופה זמנית של שנתיים–שלוש. היום, אחרי שבע שנים, יש כבר שני מזנונים וילדינו מדברים אנגלית במבטא אוסטרלי. זה מוזר וגם כבר רגיל.
איך את חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם? אמנם לא הרבה השתנה ביהודיות שלי, אם בכלל, אך נדמה שהשנה אני יותר יהודיה מאי פעם. השיוך היהודי הפך השנה לגורם מגדיר זהות מרכזי בחווית החיים מחוץ לארץ. הישראליות שלי תמיד הייתה ועודנה מרכיב חזק בזהות שלי, והיום אני חווה אותה בעיקר דרך געגועים. אני קשורה למקום הזה, וכשאני לא בארץ משהו עמוק חסר לי. שפת התהום שלי היא עברית.
מי החברים.ות שלך שם? בית הספר של ילדי רב תרבותי, ודרכו יש לנו חברים ממקומות שונים בעולם. יש לנו חבורה ישראלית שהיא כמו משפחה, אנחנו עושים חגים ביחד, תומכים ונתמכים ביתר שאת בשנה האחרונה. גם המזנון הוא קהילה עבורנו.
ענבל ניסים, All is Less Than it is All is More 2, דיו על נייר אורז, 200×200ס"מ, 2024, צילום: Emily Weaving
האם את חושבת לחזור בעתיד לישראל? בגדול השאלה תמיד שם. מעולם לא בחרנו להגר, התגלגלנו, ונסיבות חיים שונות האריכו את השהות שלנו באוסטרליה. בביקור הזה בארץ אני מבינה שייתכן שכבר יש לי שני בתים. ילדי מושרשים במלבורן וחסרים את הארץ בעיקר דרכי. המפגשים המשמעותיים שהיו לי בביקור הזה עם אנשים אהובים שלא ראיתי כמעט שנתיים וביחס לשנה האחרונה, פרשו בפני תמונת עומק אנושית של מבט שהכיוונון שלו משתנה, של רגש מוגבר ורגישות גבוהה. חשתי את הסביבה בתקשורת שיש בה נדיבות והסתכלות שהיא מעבר לעולם הריכוז העצמי שאלו נולדנו והורגלנו (בסביבת דורי). תולדה של תקופה קשה מנשוא שבתוכה שאלות על התפתחות החיים מקבלות משמעויות חדשות, ולזה כרגע מרגישה שהייתי רוצה לחזור.
ענבל ניסים, Utterly Human, Physis, דיו על נייר, 42×30ס"מ, 2023, צילום: צילום: Madz Rehorek
באיזו מידה את מרגישה שהלימודים והחיים בחו"ל תרמו להתפתחותך המקצועית? הדבר הראשון שעשיתי כשעברתי למלבורן, עוד לפני שמצאתי מסגרות לילדים, היה למצוא סטודיו. בשנה וחצי הראשונות רק ספגתי את המקום החדש ועבדתי בסטודיו בלי להכיר אף אחד ובלי לדעת שום דבר על עולם האמנות החדש שהגעתי אליו. רכנתי אל השולחן בסטודיו והתמסרתי לעבודת הדיו. לראשונה מאז שהחזקתי סטודיו עצמאי חוויתי תהליך מנותק משאיפות, מצרכים וממחשבות על תוצאה סופית, תהליך משובלל בעצמו ומאוד מרוכז. ההזדמנות הזו חשפה בפני מידע אקוטי על המוטיביציה של מקור היצירה שלי. לאחר תקופת העשייה הזו התחילו להגיע אליי הזדמנויות מפתיעות, והחלה השתלבות איטית במרקם עולם האמנות באוסטרליה, שהלכה והתפתחה עם הזמן: הזדמנויות תצוגה, חשיפת עבודותי לקהל מקומי, שיתופי פעולה עם אמנים מזהויות שונות, היכרות עם אמנים חדשים, תכניות שהות אמן ופרויקטים שאליהם הוזמנתי.
ספרי בקצרה על אחד הפרויקטים שלך:
אספר על הפרויקט האינטראקטיבי שלי, Regards From Your Future.
הפרויקט מתקיים באתר אינטרנט, ומזמין אנשים לדמיין את עתידם באמצעות מענה על חמש שאלות מנחות. העתיד המדומיין שאותו מקלידים נשמר באנונימיות בספריית האתר, והופך לחלק מתמונת עולם מדומיין של חלומות אישיים וקולקטיביים. מתוך ארכיון העתידים אני מתרגמת מספר עתידים לספרון מצויר, שנשמר גם הוא בספריית האתר. אני חושבת שבתקופה זו הפרויקט משמעותי מתמיד, בעיקר בשל הקושי לחלום על העתיד או לחלום חלומות אישיים. אני מזמינה את כולם/ן לרגע כזה של חלימה. אני מאמינה שיש בזה יכולת לפתוח צוהר.
מה תכניותייך לעתיד הקרוב? להיות בנוכחות במעבר לצד השני של העולם.
מה תכתבי בגלויה הביתה? מתגעגעת.
ענבל ניסים, How to be in the arms of dawn, Right hand , left hand, דיו על נייר אורז, 48×46ס"מ, 2024, צילום: Madz Rehorek
האם משהו השתנה בך ובחוויית החיים שלך פה בעקבות השבעה באוקטובר? בוודאי שהשתנה. חווית החיים היומיומיים שלי אמנם לא כאן בארץ, אבל הלך הרוח המחשבתי־רגשי שלי אחר לחלוטין מאז השבעה באוקטובר. עברתי גלגולים ותהליכים שונים בשנה הזו כמו אנשים רבים, אני בטוחה. אם אני צריכה לסכם, אז משהו בתפיסת האנושיות הרחבה ככוח, הצליח השנה (לאחר נסיונות רבים מצד החיים) להיתפס כהרסני. מזל שבתוך האנושיות הרחבה הזו יש חברים ואנשים עם לב פועם חזק וכוונות טובות ויפות, שאותם הרגשתי בעוצמה עכשיו בארץ.
משהו נוסף שאת רוצה להגיד לנו? מתוך כתביה של זלדה:
חושך מלא סימנים – – – אותות רחוקים של אור
כולם/ן מוזמנים/ות לחלימה אישית כאן: www.regardsfromyourfuture.com
לאתר של ענבל ניסים לחצו כאן.
אינסטגרם: inbal___nissim@
*
"איך להיות בזרועות השחר" / ענבל ניסים ושי אריק
גלריה P8, הפטיש 1 תל אביב
אוצרות: אבשלום סולימן
נעילה: 28.12.2024
