גיל: 47.
מצב משפחתי: נשוי + 2.
איפה גדלת: מעלות תרשיחא.
השכלה: בצלאל.
כמה שנים כבר בחו"ל: חמש.
תחומי עיסוק/מחקר: ציור וגרורותיו.
אבי סבח, מתוך הסדרה ״עונשין״
אמן/ית שאת מעריכה במיוחד: בזמן האחרון מסתכל לעומק על שתי ציירות, מרים כאהן וטאלה מדאני. אני חושב שהן נושאות על כפיים את הציור העכשווי באופן מעורר השראה. יש מרחבים דומים בציור שלהן. הציורים חזקים, תזזיתיים, ביקורתיים, הומוריסטיים ומשולחי רסן. יש שם גם עדינות גדולה מאוד ואופן הגחת האור והדימוי מאוד פשוט ומשוכלל בו זמנית. בעיקר אוהב אצל שתיהן את ענייני הגוף, הפרשותיו ומגבלותיו.
ספר על האמנות שלך: אני אוהב חושך ואש בציור ובאופן קבוע אני מחפש איזשהו תפר חמקמק בין חורבן לבריאה. כמובן שאני ניזון מהמצב סביבי, גם מילדות וגם מאז ועד עכשיו. אני עובד הרבה על מצב סדרתי בציור, כמעט ואין לי ציורים שאינם חלק מסדרה. ב־2019 הצגתי במוזיאון הרצליה סדרת ציורים בשם "אפיים ארצה", (אוצרת: טלי בן נון) וכולה הייתה עניין בהשתטחות והשתחוות, ציירתי בכריעה והבנתי שאני בעצם בתנוחת תחינה או יראה, הדימויים נגזרו מזה וכל התערוכה התנהגה כמו קבר שיש בו מאורעות ומראות. עכשיו במוזיאון תל אביב אני מציג תערוכה שנקראת "נוטה להישכח" (אוצרים: דלית מתתיהו וטל ברויטמן), שמורכבת מארבע סדרות עיקריות שכולן צוירו בפורטוגל בסביבה מימית מאוד. אני חי במרכז פורטוגל, יש כאן אינסוף צורות של מים: נחלים, נהרות, אגמים, ערפל, אוקיינוס, שלגים. הם גם צוירו עם צבעי מים. מבחינתי התערוכה הזו היא היציאה שלי החוצה, אל אור אחר, מרחבים אחרים רוויים אוויר אחר. מהקבר של "אפיים ארצה" אל מעין זמניות נצחית במקום אחר שנוטה ועלולה להיעלם כל הזמן. אבל הליבה היא אותה ליבה.
אבי סבח, מתוך "אפיים ארצה", שמן וגרפיט על נייר
על מה אתה עובד עכשיו? בדיוק עכשיו אני לא עובד, אני בעיקר נח ואוסף חומרים, נוסע לראות דברים, מסתכל, ישן הרבה, קורא. אבל בקרוב אחזור לסטודיו. כשיש לי סטודיו אני רגוע. אני גם מתחיל להתארגן לתערוכה שתהיה במקסיקו מתישהו ב־2025. אבל רוב העבודות כבר שם. זו תערוכה שנודדת בדרום אמריקה.
איך אתה מתפרנס או ממה אתה חי? אני מלמד בבצלאל, במחלקה לאמנות, לשמחתי. מאד אוהב את זה ואני נמצא תדיר על קו פורטוגל ישראל. וגם ממכירות ושיעורים בזום.
למה אתה גר איפה שאתה גר? הגענו ב־2019 לפוסט דוקטורט של זוגתי. קצת אחר כך התחילה הקורונה ודברים נמתחו… מפה לשם, אנחנו עדיין כאן.
אבי סבח, מתוך הסדרה המעשן הגדול, צבע מים על נייר ארכיוני, 2020-24
איך אתה חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם? בסדר, כמו שחוויתי אותה בארץ. בבית מדברים עברית אפילו שהילדים ביניהם כבר יעדיפו פורטוגזית. זה מוזר אבל נחמד. אחד החוסרים הגדולים היה אוכל שאהבנו, אז למדנו להכין, בעיקר חומוס ולאבנה. מדי פעם מרימים טלפון לאחת האימהות ומעמידים סיר. אני מבשל הרבה, כי אני אוהב את זה מאוד וגם כי צריך.
מי החברים.ות שלך שם? יש כאן ישראלים נוספים שהפכו לחברים, יש כאן את הקהילה המדעית מהמעבדה של זוגתי שחלקה הפכה לחברים קרובים מאוד וכיוון שאני מגיע הרבה לארץ אני מרגיש שאני יחסית מצליח לשמור על חברים מישראל, גם אם פחות ממה שהייתי רוצה… אין ספק שהמרחק משפיע.
האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל? שאלה טובה, תלוי באיזה יום תופסים אותי.
מה תוכניותיך לעתיד הקרוב? אני מתכנן בקרוב להגיע ישראל, לפגוש אנשים בתערוכה במוזיאון תל אביב, חברים ומשפחה. במרץ אני מגיע ללמד סמסטר בבצלאל.
אבי סבח, אף שבור, 2011. שמן על נייר, 23/40 ס"מ
מה תכתוב בגלויה הביתה? אינשאללה שהקטסטרופות יישארו רק באמנות.
האם משהו השתנה בך ובחוויית החיים שלך פה בעקבות השבעה באוקטובר? כן, מאוד. מערער לחיות בתחושה שיש אנשים שהיו שמחים לשרוף אותך, חי ואני גם לא רוצה להיות חלק מקבוצת אנשים שמעוניינת לשרוף אחרים. למרות כל אהבתי לאש.
משהו נוסף שאתה רוצה להגיד לנו? בהצלחה לכולנו.
לאתר של אבי סבח לחצו כאן.
אינסטגרם: avi_sabahhh@
הגלריה הודיעה שתשאר סגורה עד תחילת דצמבר כאות תמיכה בצ'רי ומשפחתו. 
מה נפלאה ונוחה האפשרות לשמור על המשרה האקדמית . אין כמו האמן המתלבט, זה הפוסח בצעדים קלילים על שתי הסעיפים
ליאורה
| |