מהלך מבורך? מחיר לא צודק – פחות אמנות, וחשד למדיניות הפרד ומשול

בעשור האחרון התמזל מזלי לעבוד בשתי גלריות שיתופיות מצוינות: האחת בצפון המופגז (שאז עוד לא הופגז), והשניה בתל אביב. בשתיהן ניצלנו את מרבית כספי תמיכת המדינה כדי לתמוך בפרויקטים של האמנים והאמניות שהציגו אצלנו. כך צריך.

הצעד שהובילו ראשי איגוד האמנים, שמתבטא בתקנות המבחן החדשות לתמיכה בגלריות לאמנות, נועד למסד תשלום שכר אמן, אבל בפועל הוא מוביל לפגיעה אנושה בהרבה מאוד חללי תצוגה בישראל, במיוחד בגלריות שיתופיות שאינן מסחריות. בשנתיים הקרובות לא תוכלו יותר לבקר במגוון גלריות שיתופיות בתוך גוש דן וגם בפריפריה, פשוט כי הן לא תשרודנה ללא תמיכה. כלומר, דחפו כאן למהלך טוב, אך אפשרו בעדו העברה של מהלך גרוע.

יותר מזה, המהלך יפגע בציבור גדול של אמנים ואמניות מתחילים, בוותיקים יותר שאינם מיוצגים בגלריות מסחריות, ובאמנים ותיקים ומבוססים שמציגים די הרבה מחוץ למעגל הגלריות המסחריות או העירוניות. הפגיעה מתחילה בצמצום משמעותי של מספר ומגוון חללי תצוגה, כלומר, התקנות יקלקלו בדיוק את מה שניסו לתקן. כמה אמנים יקבלו שכר אמן במצב החדש? הרבה פחות, כיוון שבעקבות  התקנות החדשות המאריכות את משך התצוגה הנדרש לשבעה שבועות, תתקיימנה הרבה פחות תערוכות.

רויטל בן אשר פרץ, בין המייצגות של איגוד האמנים בדיונים מול מנהל התרבות, מודה בראיון לכלכליסט כי "הסכום מצחיק – אמן שיציג בתערוכה קבוצתית יקבל 1,000 שקל ואמן שיציג בתערוכת יחיד יקבל 2,500 שקל. אבל עד היום אמנים רק הוציאו כסף מהכיס שלהם. השינוי התודעתי גם צריך לבוא מצד האמנים, שלא יפחדו לבקש שכר". חשוב להגיד שבתגובות שעלו מן השטח למהלך ציין איגוד האמנים כי התריע על משמעותם של סעיפי השינוי ביחס לעתיד הגלריות הנתמכות, אך מנהל התרבות בחר אחרת. כלומר, מהלך מבורך הוביל למחיר לא צודק ואף הרסני.

חבל לחבל באינטרס המשותף של שני האיגודים, של האמנים ושל האוצרים, ו"לאפס" את המהלך המוצלח שהושג כאן – הגדלת תקציב התמיכה בשני מיליון ש"ח המיועדים לשכר אמן – בכך שעכשיו הכסף "יכסה" את התמיכות שלא ינתנו לגלריות שלא ישרדו את התקנות החדשות. ואני מכה על חטא על כך שלא לקחתי חלק באסיפות איגוד האמנים ולא השמעתי את קולי. איך כתב בוב דילן ב־1963: שלמו את מיסי הוועד שלכם, הצטרפו לאיגוד חברים.

לאלו השואלים מה פגיעה, איך פגיעה? הנה דוגמא. עם כניסת התקנות לתוקפן  גודל הגלריה הנתמכת יצטרך להיות מינימום 60 מ"ר ולא 35 מ"ר כמו עכשיו. תשאלו את הקולגות מהצפון והדרום, שמפעילים גלריה קיבוצית למשל, מה הסיכוי שהקיבוץ יוכל לממן בנייה רוויה של עוד 25 מ"ר כדי שהגלריה, שממילא לא מכניסה לקיבוץ כלום, תוכל לקבל מענק תמיכה.

כמו שכתבה חברת גלריה P8, תמר לב און, ״לדרוש מאיתנו להגדיל את המטראז' (שכירות בתל אביב) ולהביא סכום ראשוני של מאות אלפי שקלים כשבמקביל אין לנו אפשרות להפיק תערוכות שלנו זה בגדול להגיד לנו ביי, אין יותר אמנות ניסיונית, עצמאית, אין מקום ללא עשירים״. יותר אמנים ואמניות ופחות הזדמנויות לתערוכות שווה יותר תמיכה וכסף לחללים עירוניים (שהם חשובים מאוד כשלעצמם), מה שיוביל ליותר חיזור על הפתחים, פחות אמנות, הפרד ומשול.

עירית בראל בסן, מגלריה בנימין, הסבירה יפה את העיוות במספר מישורים: ״הראשון, ברגע שמספר הגלריות יפחת, יפחתו גם אפשרויות התצוגה של האמנים. השני, התקנות קובעות שכל תערוכה תוצג במשך שבעה שבועות, כשכיום הן נמשכות מחצית מהזמן. כלומר פחות תערוכות בשנה, פחות אמנים שמציגים. השלישי, תנאי לתמיכה הוא שלגלריה יש הוצאות בסך 300,000 ש״ח בשנה. הגלריות השיתופיות מבוססות על התנדבות, כלומר, בגלריה יש הרבה בעלי תפקידים שלא מקבלים שכר: תולה, מעצבת גרפית, ממונה על יחסי ציבור, גזבר, שומר בגלריה… לבחון את ההוצאות בפועל ולא את ההוצאות הפוטנציאליות שנדרשות על מנת לתחזק תערוכות, הוא עיוות. אנחנו לא יכולים להתחיל לשלם, בלי לקבל מענק, ולא נקבל מענק בלי לשלם לבעלי התפקידים". היא מוסיפה גם כי ״בכתבה של נעמה ריבה בהארץ מצהיר יו"ר איגוד האמנים שחר כסלו שהמטרה של משרד התרבות היא צמצום מספר הגלריות. הוא רואה בזה 'ניסיון אמיתי למצוא את הדרך להגן על מי שזקוק להגנה'. מדהים איך בפסקה אחת הוא מתיימר להגן על החלשים ובו זמנית פוגע בהם. ובכן, גלריות שיתופיות הן לא גחמה של אמנים, אלא עונות על צורך אמיתי של השדה, אחרת הן לא היו שורדות. נדמה שכסלו מדבר בשם ציבור שהוא לא באמת מייצג את כל רבדיו. לפי התקנות החדשות, אותה עוגה תחולק לשכבת אמנים מצומצמת יותר. הישג אמיתי היה השגת תוספת לתקציב הקיים עבור שכר אמן וחלוקה של המענקים על פי הקריטריונים הקיימים היום״.

ובכן, הסברנו מי ייפגע וגם מי ירוויחו, פוטנציאלית, אבל שלא בטובתם יהיו חלק ממהלך שהורס ולא בונה. מה ירוויח השר העומד בראש המשרד? תראו, להוסיף שני מיליון ש"ח כל שנה המיועדים לתמיכה במהלך של תשלום שכר אמן – מבורך. סחתיין עליך, השר (צריך לשים לב לכך שגם ההבטחה להגדיל את התקציב וגם התוספת של שני מיליון ש"ח למימון שכר אמן לא נמצאות בבסיס התקציב, מה שאומר שהן מובטחת לשנה אחת בלבד, ואין שום מחויבות להמשך). אבל בדלת השניה להקטין את מספר הגלריות הנתמכות וכך, בטווח של שנתיים קדימה, להראות קיצוץ רוחבי כי נותנים פחות ? אתה מתוחכם, השר מיקי זוהר. שני מיליון ש"ח לתקציב של שמונה מיליון ש"ח זו תוספת ראויה לפעילות תרבותית הנפרסת על פני כל ישראל? וקיצוץ פוטנציאלי של שלושה מיליון שתוכל להראות, זה מה שיציל אותנו?

אבל אני אומר דבר כזה, השר זוהר: אנחנו חושבים שהקיצוץ הרוחבי שהמשרד נדרש לו צריך לפסוח על תקנות המבחן לאמנות פלסטית, ובמקום זאת לסייע לגלריות כדי שיוכלו לשלם שכר אמן באמצעות התוספת התקציבית מבלי להוביל להורדה במספר הגלריות. לעשות ההיפך – יותר, לא פחות. דווקא עכשיו, בזמן של משבר ומלחמה, אמניות ואוצרות ואנשי מקצוע ממעגל שני ושלישי, והציבור, בעיקר הציבור הרחב, צריכים את ההתאגדויות הקבוצתיות שפועלות להעשרה של השדה התרבותי. רק ביחד, רק בשיתוף פעולה. דווקא עכשיו, כשהציבור בישראל משווע למקומות שמזינים את הרוח, השר והאיגודים המקצועיים צריכים לעשות יד אחת עם הגלריות בפריפריה ובמרכז ולשנות את התקנות.

עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית מנסחת את זה היטב: "הקריטריונים לתמיכה בחללי תצוגה נכתבו בתקופת כהונתי כמנהלת תחום המוזיאונים והאמנות הפלסטית במשרד התרבות. התקנות הללו נכתבו ב'יראת קודש' על ידי חברי המדור לאמנות פלסטית של המועצה לתרבות ואמנות, בכלל זה נעמי אביב ז"ל, דומיניק לוי אייזנברג ז"ל, איציק ליבנה, דוד גינתון, עדנה מושנזון, דרורה דומיני, ד"ר איה לוריא, בילו בליך, אוריאל מירון, יבדלו לחיים ארוכים. הם נכתבו מתוך היכרות מעמיקה עם עולם האמנות הישראלי ועם סצינת הגלריות בישראל. בזכות אותם קריטריונים נכנסו למעגל התמיכות של משרד התרבות הגלריות השיתופיות, שתרומתן לקידום אמנים ולחיזוק האמנות הישראלית לא תסולא בפז. במהלך השנים הורד קריטריון בעל ערך רב בניקוד התמיכה בגלריות, הקריטריון לעידוד תערוכות נושא. אנו יודעים שתערוכת נושא דורשת הבנה והעמקה יתרה, וכי תרומתה למחקר רבה. קריטריון זה יכול היה להבדיל ולחזק את התמיכה בגלריות המקצועיות, וחבל שהורד.

"לעומת זה, הדרישות כעת לקבוע את התמיכה בגלריות לפי שטח והכנסות עלולה לפגוע בעתיד הפעילות האמנותית העכשווית. הגלריות ברחבי הארץ נאבקות בתקציבים כה נמוכים ומצליחות, במחזור שנתי צנוע, להציג תערוכות מרגשות וחכמות (ראו כעת למשל התערוכה על בני אפרת בגלריה חנינא) שרק בזכות המקצועיות של האוצר האחראי (הקריטריון הראשון שקבענו לתמיכה) זכינו לתערוכה שכזו.

"משרד התרבות תמיד ביקש לשמור על איזון בין כמות ואיכות. הכנסות נמוכות אינן מעידות על איכות נמוכה. הן צורך השעה בפעילות גלריה, שכמו ברחבי העולם, אינה מבקשת דמי כניסה והיא פתוחה לכל אדם שהאמנות יקרה לליבו. המקור להכנסות של הגלריות הציבוריות חייב להיות הכסף הציבורי, דהיינו משרד התרבות, שאמון על התמיכה באמנות ללא מטרות רווח, ואין להעניש את הגלריה שמתפקדת במחזור תקציבי נמוך. הדרישה לחייב תמיכה בגלריה בהגדלת שטחה היא תמוהה. תמיד דאג המשרד לבדוק ששינוי בקריטריונים אינו פוגע במוסדות הקיימים, בפרט שמדובר בשליש מהגלריות הנתמכות כיום.

"משרד התרבות שאני הכרתי אינו רוצה לוותר על מוסדות תרבות, להיפך – הוא רוצה להרחיב ולהגדיל את מנעד וגיוון המוסדות הנתמכים. ואגב, כמה מהתערוכות היפות ביותר מצליחות דווקא בחללים יוצאי דופן, קטנים, מקוריים, יצירתייים, בעיקר בקהילות בפריפריה הרחוקה, שם האמנות היא כאוויר לנשימה הכבדה, המותשת והמותקפת, במיוחד בימים אלה. אני מאמינה שמשרד המשפטים, יחד עם נציגי משרד התרבות, ישקלו שוב את השינויים המוצעים ויבטלו את התיקונים".

קריאה להצטרפות למאבק באתר

*הטקסט נערך מדברים שהתפרסמו ברשתות החברתיות