קוראות יקרות, קוראים יקרים,
השבוע התבשרנו על סגירת המרכז לאמנות עכשווית ברמלה. המרכז, שהוקם בשנת 2019 במטרה לעודד חינוך לאמנות ולקדם חשיפה של מיטב האמנות הישראלית והבינלאומית בפריפריה, סובל מהמציאות הקשה של קיצוצים וביטולים בתקציבים לאמנות ותרבות. עיריית רמלה הצהירה כי "כמו רשויות מקומיות רבות אחרות, גם רמלה מתמודדת בשנה האחרונה עם אתגרים תקציביים אשר חייבו את העירייה לבחון מחדש את היקף ההשקעה במגוון תחומים, לרבות במרכז לאמנות עכשווית". העירייה אמנם טוענת שהמקום לא נסגר רשמית, אך בשבועות האחרונים אין בו פעילות, אוצרת המרכז סמדר שפי פוטרה ותכנית התערוכות לשנה הקרובה בוטלה. סגירה זו משקפת בעיות עמוקות יותר. סגירת המרכז ברמלה היא רק סימפטום למציאות שבה האמנות נמצאת בתחתית סדר העדיפויות. אנו עדים לקיצוצים גדולים באקדמיות לאמנות, ביטול שיעורי אמנות בבתי ספר, וקיצוצים או פשוט אי העברת כספים למוסדות תרבות ואמנות ברחבי הארץ.
בנוסף, אנו מביאים ברגשות מעורבים טקסט חשוב של רותם רוזנטל, שכתוב נפלא אך מתאר מציאות קשה, מורכבת ובעיקר עצובה. רוזנטל מתארת את התגובות בעולם האמנות האמריקאי לאירועי השבעה באוקטובר ולמלחמה בעזה. היא מתמקדת בתערוכה שנויה במחלוקת של ארגון "פרינטד מאטר" בניו יורק, שהציגה דימויים ומסרים המזדהים עם המאבק הפלסטיני, תוך שימוש במונחים כמו "מבול אל־אקצא". היא מתארת את התגברות האנטישמיות ואת הבידוד שחשים אמנים יהודים וישראלים בארה"ב, ומבקרת את כישלונה של ישראל בהתמודדות עם תנועת החרם הבינלאומית. רוזנטל מדגישה את הצורך בדיאלוג מאוזן יותר ובהכרה במורכבות הסכסוך, תוך ביקורת על הנטייה של קהילת האמנות האמריקאית לראות את המצב בצורה חד צדדית.
בחדשות הטובות, אנחנו שמחים לספר שנפתחה ההזמנה המוקדמת של גיליון 07 של המהדורה המודפסת. הגיליון כולל מאמרים חדשים ומרתקים מאת מיטב הכותבות והכותבים, בין השאר מאמרים העוסקים בדימוי מחאה שנוצרו בשנתיים האחרונות ובתגובות של עולם האמנות המקומי והבינלאומי לטבח השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו. מוזמנים ומוזמנות להבטיח לעצמכם עותק כאן.
"שנות ירושלים" / אירוע השקה לספר האמנית החדש של אתי אברג'ל
מכון כרם, אבידע 7 ירושלים
חמישי, 4.7.24 בשעה 19:00
עם מחברת הספר, אתי אברג'יל
בהשתתפות: פרופ' חביבה פדיה, אלברט סויסה, תמר גיספאן, יונתן אמיר ונעמי מורג
הרשמה לאירוע: https://forms.gle/mMzn431vDsEZ94E47
שיח אמניות עם דבורה פישר והשוטרת אז־אולי
במסגרת אירועי נעילת התערוכה ״ספורטיבו אוטופיה״
מרכז לאמנות ומחקר מעמותה, גדליהו אלון 14 ירושלים
חמישי, 4.7.24 בשעות 18:30–20:00
מנחות: שלומית דרור ולאה מאואס
הנכם מוזמנים למפגש ושיח עם האמניות דבורה פישר והשוטרת אז־אולי, שלקחו חלק בתכנית המענקים של JCU. האמניות ישוחחו בהרחבה על עבודותיהן שזכו במענק, ויעמיקו במאפיינים המחברים ביניהן: יצירה ופעולה במרחבים פרטיים/ציבוריים/אנושיים והכניסה אליהם; גבולות האמנות בתוך ומחוץ למרחבים אמנותיים; שימוש בגוף הנשי כביטוי לאקטיביזם; הטרנספורמציה של הדמות ביצירה ובמציאות. במהלך השיח נלמד על ההיבטים המגוונים ביצירותיהן, ונעמיק בתהליך היצירתי המאפשר להן לפעול במרחבים השונים.
מיד לאחר השיח – הופעת סאונד ייחודית של האמנית זוהר שפיר.
"ההיסטוריה (המאוירת) של הילדות והילדים" / שירז פומן
תערוכת קיץ לילדים בבית הנסן
אירוע פתיחה: שישי, 12.7.24 בשעה 12:00, כניסה חופשית
נעילה: 31.8.24
אוצרות: עופר גץ
תערוכה זו נוצרה בהשראת הספר "ההיסטוריה של הילדות והילדים" (הוצאת "למה") מאת תמר וייס גבאי, ובו עשרים סיפורים על ילדות וילדים בתקופות שונות בהיסטוריה ובמקומות שונים בעולם. בנוסף לעבודת המחקר המקיפה שערכה הסופרת, יצירת האיורים שבספר דרשה גם היא מחקר רב, מעמיק ובלתי שגרתי. שירז פומן, המאירת של הספר, חקרה וגם דמיינה כיצד נראה עולמם של ילדות וילדים במהלך ההיסטוריה באזורים שונים ומגוונים: איך נראו בתיהם, משפחותיהם, סביבת המחייה שלהם והרגעים השונים המרכיבים יחד חיים שלמים.
על מה חלמו ילדים שגרו לפני 30,000 שנים במערה באירופה? מה העסיק ילד שגר בסביבות ירושלים, לפני 2,400 שנים? ואיזה מטעמים אכלה ילדה ביבשת אמריקה הדרומית, לפני 550 שנים?
אנחנו מזמינים אתכם, מבקרים ומבקרות צעירים (יותר ופחות), לצאת למסע בזמן. בואו נצטרף אל הילדות והילדים של העבר, נגלה פרטים מאורחות חייהם, נדמיין איך היה להיות ילדה או ילד בימים ההם, ואולי גם איך יראו חייהם של ילדות וילדים בעתיד!
אירועים במסגרת התערוכה:
- חמישי, 1.8.24: סדנה פתוחה לקהל עם הסופרת תמר וייס גבאי והמאירת שירז פומן, בשיתוף עם ״אסטרונאוטית – חנות ספרים על משאית״.
- שישי, 16.8.24, מעבדה לבניית משחקים דיגיטליים עם ניצן כהן.
פרטים נוספים והרשמה באתר בית הנסן
שירז פומן
הגלריה הודיעה שתשאר סגורה עד תחילת דצמבר כאות תמיכה בצ'רי ומשפחתו. 
