שבוע טוב,
ללא אוצר.ת, ללא תוכנית אמנותית וללא לגיטימציה, מוזיאון רמת גן ממשיך לספק כותרות מביכות. לאחר כשלון נסיונות הנהלת המוזיאון לפנות בחשאי לאוצרים.ות שיחיו את המפעל שקרס באבחת צנזורה, הוחלט לייבא לחלל התצוגה תערוכת הקרנות וידאו של ציורים מתולדות האמנות. מוסד מפואר שזה עתה שופץ לעילא כדי לשמש כמוזיאון עירוני מקצועי, הופך אם כן לשלוחה של גני התערוכה.
בהמשך לפעילות בנושא, איגוד האוצרות.ים, איגוד האמנים ונציגות קואליציית מוסדות האמנות פנו השבוע למועצת המוזיאונים ולשר התרבות בדרישה לבחון את המקרה. לטענת הארגונים, המוזיאון אינו עומד כיום בדרישות הבסיסיות הקבועות בחוק המוזיאונים, ולכן יש להקפיא את הכרת משרד התרבות במוסד עד לתיקון הליקויים והסדרת פעילותו באופן עצמאי ומקצועי. עדיין מוקדם לדעת כיצד יתפתחו הדברים, אולם הסולידריות ושיתוף הפעולה בין האיגודים – שחלקם חדשים – משמחת ומעוררת תקווה.
ובינתיים בערב רב:
כי גרים ותושבים אתם עימדי – דוד שפרבר במסה ליום העצמאות
סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי – איילת כרמי על התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני
פרץ-רחל – אלברט סוויסה על התערוכה ״בוהו״ בגלריה הלובי
על ״האב הנסתר״ (והמפתיע) ביצירתה של רות קסטנבאום בן דב – קציעה עלון
"מופעים" / מאיה ישראל
סדנאות האמנים בירושלים, האומן 26, קומה 3, א.ת. תלפיות, ירושלים
פתיחה: מוצ"ש, 14.5.22 בשעה 20:00
נעילה: 26.8.22
אוצרות: אירנה גורדון
תערוכת היחיד של מאיה ישראל היא שיטוט במבט ובתודעה בין מופעים חזותיים – התגלותם, נוכחותם והיעלמותם. סדרת הציורים "מופעים" וסדרת הרישומים "גשר יבשתי", שיצרה בשנים האחרונות, נפגשות בחלל עם עבודת קיר צילומית, ומעמתות צבעוניוּת עזה עם גוֹני אפור, מראות גדושים וחדים עם דימויים נזילים ומתעתעים, נוכחות עיקשת עם הֵעְדֵר מתריס, התמקדות בנוף המקומי־הישראלי עם תחושת ניכור כלפיו.
זו הליכה בין צלילות לבהירות, בין סינוור להופעה, בין עיוורון לראייה; מצבים שמרכיבים את יחסי הפנים והחוץ בין האדם לעולם ואת ניסיונותיו להבין את מקום הימצאו, את סביבת החיים המיידיית שלו ואת שייכותו אליה, את הרגעים המצטברים של היותו כאן ועכשיו. זה מפגש ודיאלוג בין מדיום הציור למדיום הרישום, שמעלים שאלות בנוגע לדרך התהוותם והתפוגגותם ולמידת אחיזתם בהתנסויות של הסובייקט ובחוויות המרכיבות את תת־המודע שלו. הטבע ונוף נמצאים בעבודות בסימן שאלה מתמיד, וכך גם הפעולה האמנותית.
נדמה כי מאיה ישראל כמו עוקבת אחר קרן האור הנכנסת אל אישוני העיניים ומסמאת אותם, ולו רק על מנת להמשיך הלאה בלי לתת את הדעת למשקעי הנפש. משם היא הולכת בנחישות אל היד המציירת והרושמת מתוך הרִיק, מתוך האַיִּן.
שעות פתיחת הגלריה:
שני–רביעי, 10:00–16:00
חמישי 12:00–20:00
שישי 10:00–14:00
הכניסה על פי הנחיות משרד הבריאות
טל׳: 02-6797508
מאיה ישראל, מתוך התערוכה "מופעים", צילום: יעקב ישראל
צוות מוז"ה – אגף החינוך במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מתרחב
ואנחנו מחפשות לצרף אנשי חינוך בתפקידים שונים:
מנהל.ת תחום קהילה ופרויקטים לריכוז והובלת פרויקטים, בדיאלוג עם קהלים וקהילות שונות.
דרישות התפקיד:
לימודי אמנות במוסדות השכלה גבוהה
ניסיון מעשי בהובלת פרויקטים קהילתיים בעלי אוריינטציה לאמנות (עם עדיפות למוסדות מוכרים)
ניסיון בהנחיית אמנות עיונית ומעשית לקבוצות
בעלי.ות יוזמה וחשיבה מקורית לפיתוח תכנים
יכולת להפעיל ולהניע צוותים ויחסי אנוש טובים מאוד
מדריכים/ות להדרכות בשעות הבוקר לכשלושה ימים בשבוע (שעות צהרים ואחה"צ בתיאום מראש)
דרישות התפקיד:
לימודי אמנות במוסדות השכלה גבוהה
בעלי.ות ניסיון בהנחיית אמנות עיונית ומעשית לקבוצות בגילאים שונים.
עדיפות לבעלי ניסיון בהדרכה מוזיאלית.
יכולת עבודה בצוות ויחסי אנוש מצוינים.
קורות חיים ניתן לשלוח למייל: muzaoffice.museum@herzliya.muni.il
עד לתאריך 31.5.22. נא לציין בפנייה את המשרה לה תרצו להגיש מועמדות.
דימוי: יח"צ
"אורטוס" / אדם ליף
הגלריה בבארי
פתיחה: שישי, 13.5.22 בשעות 11:00–15:00, שבת 14.5.22 בשעות 10:00–14:00
שיח גלריה: שבת, 21.5.22 בשעה 13:00
נעילה: 11.6.22
אוצרת: ד"ר זיוה ילין
במשך עשור היה יורד אדם ליף (נ. 1989) אל הים, לחוף ארסוף־קדם, ועובד מול הנוף הפתוח, לומד ומאמץ את האור, הצבעוניות והפיזיקליות הייחודית לו. מוטיבים שחוזרים בעבודתו כוללים את הנוף, פורטרטים, מערכת היחסים בין הצייר לסטודיו ולנוף, מתרחצים והשפעות מהמיתולוגיה היוונית.
לתערוכה בגלריה בבארי קרא "אורטוס" Ortus)). למילה לטינית זו משמעויות רבות: זריחה, זריחת השמש/הכוכב, מזרח, התחלה. השמש מיוצגת כעיגול ומופיעה בוואריאציות מגוונות בציורים וברישומים. האור העדין והבהיר של העבודות, ותחושת הקלילות עד כדי שקיפות, נוכחים בתערוכה כולה, וכך גם המזרח עצמו על היבטיו השונים. אדם ליף חש אהבה וקרבה לתרבות היוונית והאגאית. הוא חש כבעל ברית ושותף גיאוגרפי לתרבות זו: האור הים תיכוני החזק שאנו חולקים והקרבה לים. זוהי תרבות שכל כולה אור וים, ספינות ואיים וגלים.
בתערוכה מוצגים ציורים, רישומים וקולאז'ים תבליטיים־רישומיים בפלטה מצומצמת ובהירה. צבעי כחול עדין וטורקיז ולבן, שנוכח גם כצבע המצע. צבעים בעלי נוכחות שקופה ובהירה. המרחב בציורים וברישומים נפתח, ולוקח זמן לעיניים להתרגל לאור הקורן מהעבודות, חוויה שעובר גם הצופה הניצב אל מול מרחב הנוף הימי.
במחקרו אל מול הים עסק אדם ליף בחיבור בין השמיים למים, בצבעוניות הים תיכונית, בתנועה ובסטטיות, בתעתוע המרחב, בבהירויות, בהרמוניות צבעוניות ייחודיות, בדינמיקה ובתנועה הציורית בין קו לכתם. את כל אלו הוא מוצא בקו האופק של שמים־מים. ציורי המתרחצים קשורים ישירות למתרחצים של סזאן, בפלטה מצומצמת, קוויות בהירה ודינמיקה בין הקרוב לרחוק, הדמויות והרקע, גלים חוצים וקווי שמיים.
אדם ליף, "מתרחצים", 2020
"שירי אסון" בתערוכה "הדרן"
גלריה P8
חמישי, 12.5.22 בשעה 19:30
נעילה: 14.5.22
אוצר: אבשלום סולימן, עורך מוזיקלי: רונן כוכבי
לרגל סוף השבוע האחרון של התערוכה של תמר לב־און נתכנס לרצף אסונות מוזיקליים: סרט תיעודי קצר על האסון בהופעת הרולינג סטונז באלטמונט בשנת 1969, שילווה בסשן שירה בציבור בליווי שקופיות! עשן על המים (כי סטודיו ההקלטות נשרף), לילה לילה (כי אחד היה טרף) ועוד רבים וטובים!
התערוכה "הדרן" מבוססת על הופעות שבהן אחד המופיעים מת על הבמה, בשעת ההופעה, מול קהל.
מראה הצבה מתוך "הדרן", תמר לב און בגלריה P8, צילום: דניאל חנוך
מאוקראינה למקום בטוח – לייב עם יולי חרומצ׳נקו ורן כהן-אהרונוב
לשם שמיים לייב עם יולי חרומצ׳נקו ורן כהן-אהרונוב, שמקימים מרחבים בטוחים לילדי פליטים אוקראינים במולדובה.
שיחה על העשייה שלהם במסגרת ארגון Early Starters וישרא-אייד, על מצבם של הפליטים מאוקראינה ועל פוטנציאל ההשפעה של חינוך, אמנות ותרבות באזורים של אסונות הומניטריים. השיחה הוקלטה בנוכחות קהל בעליית הגג של בית הנסן.
