אלי סינגלובסקי הוא זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר

״סינגלובסקי יוצר מחקר צילומי טיפולוגי המתחקה אחר מורשת האדריכלות המודרנית של הברוטליזם, אדריכלות Post-War, במדינות שהיו הגוש המזרחי, בגרמניה ובישראל״, נכתב בנימוקי הבחירה

הזוכה לשנת 2019 בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר הוא הצלם אלי סינגלובסקי. הפרס כולל מענק כספי בסכום של 5,000 דולר ותערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות שתוצג בשנת 2020.

סינגלובסקי, יליד 1984, בוגר המחלקה לצילום בצלאל, הציג תערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, ופרסם את עבודותיו בכתבי עת ומגזינים מקומיים ובין-לאומיים. בשנת 2017 זכה במלגה ותוכנית שהות האמן שופינגן-נורדריין וסטפאליה, גרמניה. בשנת 2014 זכה בפרס Epson לקידום המצוינות באמנות הצילום ע"ש אלי משה ז"ל, ובפרס הצטיינות כלל אקדמית ע"ש רויטל סרי ז"ל,  מטעם האקדמיה בצלאל.

צוות השופטים בוועדת פרס פרסר לשנת 2019 כלל את האוצר הראשי של מוזיאון ת״א דורון רבינא, אוצר ומנהל המרכז לצילום בז׳נבה יורג ביידר, והאוצרת העצמאית מאיה בנטון. בנימוקי הבחירה נכתב כי "אלי סינגלובסקי יוצר מחקר צילומי טיפולוגי המתחקה אחר מורשת האדריכלות המודרנית של הברוטליזם, אדריכלות Post-War, במדינות שהיו הגוש המזרחי, בגרמניה ובישראל. באמצעות הצילום, חוקר סינגלובסקי תהליכים עירוניים מורכבים שהתרחשו במדינה וביבשת אירופה בעקבות מלחמת העולם השנייה, בהם הקיטוב ההולך וגדל בין המזרח למערב והצורך הדחוף בבנייה מחדש של  מוסדות ומבני מגורים. סינגלובסקי מצלם מבנים בשעות הלילה בחשיפות ארוכות, בשחור-לבן דרמטי ובקומפוזיציות ממורכזות התופסות את המבנה במלואו. הוא מבודד את המבנים המצולמים מסביבתם ומנטרל "הפרעות" והסחות דעת, בכדי למקד את מבט הצופה על האובייקט האדריכלי החזיתי על שלל פרטיו על רקע שמיים שחורים אטומים. הבחירה לצלם באופן זה, מדגישה את המונומנטליות והפלסטיות של המבנים ומציגה אותם כנוכחות פיסולית במרחב, ללא דמויות אנושיות, שהעדרן הוא רכיב אחד בתוך מבע עשיר של ניכור בעידן המודרני והעכשווי".

אלי סינגלובסקי, נפטון, 2017

פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם צעיר הוא פרס שנתי שמוענק מטעם מוזיאון תל אביב לאמנות זו הפעם החמישית. בשנת 2015 זכה בו הצלם רמי מימון, בשנת 2016 זכה הצלם מארק יאשאייב, בשנת 2017 זכתה הצלמת רונית פורת ובשנת 2018 זכה הצלם דניאל צאל.

3 תגובות על אלי סינגלובסקי הוא זוכה פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר

    לא במקרה אלי בושא זה בצילום. בבנינים האלה גרו אוגריםגר או עדיין גרים וגם אותם הוא רואה. אלי צלם מאוד אנושי. מגיע לו בגדול.

    אלי רואה בנינים ואנשים, כי הוא צלם מאוד אנושי. איחולי

    לתחושתי עיסוק היתר באדריכליות הברוטליסטית, הפך את העיסוק בה לקלישאה מחקרית נטולת כל ממד עומק – פטשיזם סגנוני.

    אכן התחושה שראינו אינסוף צילומים כאלה ובדיוק אותם דברי שבח ארכאיים עליהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *