"הַתַּרְנְגוֹל יָשֵׁן עַל מַדַּף הַכּוֹבָעִים
שֶׁבַּכְּנִיסָה". מָה עוֹשָׂה שׁוּרָה כָּזֹאת
בְּשִּׁיר שֶׁל טוּרְקָה? מָה שֶּׁאֲנַחְנוּ
עוֹשִׂים בָּעוֹלָם, מֻקָּפִים רְפָאִים.
מָה הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ אִישׁ עוֹמֵד וּמְחַכֶּה
לְאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ זָזָה בְּתוֹךְ מֵתָה
הַהוֹלֶכֶת לִקְרָאתוֹ. כָּל הָעֶרֶב
יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים וְהֶאֱזִינוּ לְשּׁוּרָה
צֶ'רְקַסְקִי שֶׁהוּא, כָּךְ אָמְרוּ,
הַ סִּ פּ וּ ר הָ אֲ מִ תִּ י.
בַּחַלּוֹן הַדְּרוֹמִי רָקַד (כִּי קָרַב
סְתָו) עֵץ הַתַּפּוּחַ. אֶלְזֶה לָחֲשָׁה
"הַגַּן שׁוּב מִתְפָּרֵעַ הַשָּׁנָה" וְיָצְאָה
לַחֲבֹשׁ אֶת גִּזְעוֹ
(ישראל אלירז, מתוך "אלזה", ספר שירה היוצא בימים אלה, ובו גם רישומי פחם של אלכס קרמר. הוצאת אפיק)
"בינתיים הורד הארון. כומר אומר תפילות אחרונות שעה שהקברנים, במקטרונים כחולים, ממתינים במרחק כמה צעדים משם. שלושת הבנים מתייפחים, עיניהם נעוצות בביתן הקבורה הפעור שהסירו מעליו את לוח האבן; כאן, בצל הרענן הזה, יבואו הם לנוח בתורם. ידידים מוליכים אותם משם כאשר הקברנים קרבים".
(מתוך "איך מתים", אמיל זולה, הוצאת נהר-ספרים, 2014. מצרפתית: אביבה ברק-הומי. פורסם לראשונה בשנים 1875 ו-1888)
אחים שיחקו באחו
ישמעאל פרץ בצחוק
שרה התערבה: זה פרא
רק שלא יפער את בני
שלחה אותו לעזאזל
כמו כלב ערבי
ככה ישמעאל נתלש מהתורה
כמו שערה
(מתוך "ספר שעיר", מרחב ישורון, הוצאה עצמית, 2014, עשר שקל)
אברם שלח ילד לשחיטה
מלאך ירד עליו:
"צחוקים איתך"
הבן הוחלף בבהמה
(כך מתגלגל הכסף:
מה תמורת מה תמורת מה)
(מתוך "ספר שעיר", מרחב ישורון, הוצאה עצמית, עשר שקל)
כְּשֶׁאֲנִי בּוֹחֵן בְּעִיּוּן אֶת הֶרְגֵּלֵיהֶם הַמְּשֻׁנִּים שֶׁל הַכְּלָבִים
אֲנִי נֶאֱלָץ לְהַסִּיק
שֶׁהָאָדָם הוּא הַיְּצוּר הָעֶלְיוֹן.
כְּשֶׁאֲנִי בּוֹחֵן אֶת הֶרְגֵּלָיו הַמְּשֻׁנִּים שֶׁל הָאָדָם
אֲנִי מוֹדֶה, יְדִידִי, אֲנִי נָבוֹךְ.
(עזרא פאונד, "הרהור", תרגום: עודד פלד. מתוך "מבחר כתבים", עורך יהודה ויזן, הוצאת דחק, 2014)