למצוא את עצמך אוהבת בין זרים. חום גוף נישא ממרחקים כאדים של עוגה. קירות לבנים, מסדרונות פתוחים, האדריכלות עוטפת כחשמל. נימפה שופעת אגן ושדיים יוצאת מתוך ציור של קרנך, נושמת דוממת בתוך נוף מוקרן מסכים עשויי טול, שכבות של התגלמות.
פרפורמנס ווידיאו, "Rest",לירון חוגג
כתב לטיני בצד שמאל של הציור: "Fontis Nymph Sacri Somnum Ne Rumpe Quiesco".
לירון חוגג, "Rest". מדיה-אקטיב, 2014, המדרשה לאמנות. צילום: ענבל הרשטיג
ובחדר ממול מחכה המוות בניצוח רעיוני של אלינה יקירביץ', שמורה לי להשתמש (אל מול האהבה) בזמן של חיי בתבונה. בעבודה "מוות בהזמנת הלקוח" המבקרים הוזמנו לקבוע כמה שנים הם רוצים לחיות. את ההחלטות אלינה הקלידה, הדפיסה על ניירות A4 ותלתה על קירות החדר. בחרתי ב-100.
אלינה יקירביץ', "מוות בהזמנת הלקוח", מדיה-אקטיב, 2014
כל זה קרה במדיה-אקטיב במדרשה לאמנות ביום חמישי שעבר.
***
סכין ומלה, מתי ראית משהו בפעם הראשונה? רגש חדש נוצר על-ידי חשיפה של משהו טהור.
***
מוטי מזרחי, "איך בין א מענטש"
מוטי מזרחי, 1973, "El Condor Pasa"
"איך בין א מענטש"
חמישי, 8.5.14, ב-19:30
יישא דברים בפתיחה: גדעון עפרת
אוצרת: כילי קורן
הגלריה בניצנה
רח' ניצנה 11, יפו
***
אנאבל שמר, נטלי בר און, "Artist at Work"
נטלי בר-און, מכירה פומבית בכריסטיז, 2014
אנאבל שמר ונטלי בר-און, "ארט סטאר". סטילס מווידיאו. בתמונה: דפנה לוסטיג ויהושע סימון
"Artist at Work"
חמישי, 5.8.14, ב-20:00
גלריה P8
רח' יהודה הלוי 79, תל-אביב
***
תרופה לעצב:
מאה גרם של שוקולד מריר (של ולרונה)
100 מיליליטר של שמנת מתוקה
לחמם על אש קטנה ולערבב עד שהשוקולד מבריק. לאכול בכפית. אם לא עצובים הרבה, אפשר לחכות שעתיים ולגלגל כדורים קטנים בתוך אבקת קקאו.
***
פלסטר 2: תערוכת מכירת אמנות למען ארגון רופאים לזכויות אדם
יורם קופרמינץ, "אני אוהב אותך", אקריליק על נייר, 1999
פלסטר 2
חמישי, 8.5.14, ב-20:00
נעילה: שבת, 10.5.14
אוצרות: ורדית גרוס, כרמית גלילי
סלון יפו
מחסן 2, נמל יפו
לפייסבוק ורשימת האמנים: כאן
***
ומעבר לקיר מחכה איש עשיר מאוד שפחד מהמוות וחיפש ברחבי העולם ארץ שאין מתים בה. הוא מצא ארץ כזאת, שרק היענות לקול חוטפת את יושביה.
***
שתי תערוכות ב-CCA:
איימי סיגל, "מקור"
איימי סיגל, סטילס מתוך וידיאו, "Provenance"
תמר הרפז, "Kitchen Sink Darma"
חמישי, 8.5.14, ב-20:00
CCA, מרכז לאמנות עכשווית
רח' צדוק הכהן 2, תל-אביב
***
"האיש הצטער מאוד אל לבו, כיוון שאהב מאוד את אשתו. 'אך היה זה באשמתה, אשה סכלה', אמר. 'הזהרתי אותה והתחננתי לפניה, אך היא לא אבתה להאזין לדברי. ממילא בי לא ימצא המוות סכל גדול כל-כך'. עברו שנים והאיש התנחם על מות אשתו בחברת ילדיו ונכסיו, שנתרבו יותר ויותר. באחד הימים, כשהיה יושב על כסאו של הספר, ממתין לגילוח זקנו, האדימו פניו של העשיר לפתע מפחד ומכעס. הוא קפץ על רגליו. 'לא אבוא, אני אומר לך שלא אבוא!', צעק. הספר הסתכל סביבו בתימהון, אך לא ראה שום איש. 'אני אומר לך אחת ולתמיד שלא אבוא, על כן הסתלק מכאן!', קרא האיש שוב. הוא חטף את התער מידי הספר ויצא במרוצה מן המספרה כשהוא צועק תוך כדי הליכה: 'אתה יכול לקרוא לי כמה שאתה רוצה, אני לא אבוא. אך המתן עד שאתפוס אותך. אני אלמד אותך לקח, כדי שתניח לי בעתיד'".
***
"חמישה כיווני אוויר"
מריק לכנר, "תוכים צהובים", 2011
יורי כץ, "הטבעת", 2011
"חמישה כיווני אוויר"
שבת, 10.5.14, ב-11:00
אמנים משתתפים: אופיר דור, רועי דרסטין, יורי כץ, מריק לכנר, ליאב מזרחי
אוצרת: טלי תמיר
מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן
קיבוץ אשדות-יעקב מאוחד
***
"בעודנו צועק תוך כדי ריצה ומנופף בתער, עבר האיש במרוצה את רחובות העיר ועלה על הגבעות המכוסות שלג שמאחוריה. הספר, שלא רצה לאבד את תערו, רדף אחריו מהר ככל שנשאוהו רגליו. לאחר שרק מטרים ספורים הפרידו בין השניים, נעלם הנרדף לפתע. הספר הצליח להיעצר בעוד מועד וכך ניצל מן הנפילה לתוך התהום שהעשיר נעלם בתוכה. הוא נפל לעומק כה גדול עד שעל אף פי שהספר הסתכל לתוך התהום מעל פיה, לא ראה כל סימן של האיש העשיר".
"הוא חטף את התער מידי הספר, ויצא במרוצה מן המספרה". עמוד מתוך הסיפור "הקול", בקובץ "היפות באגדות העולם"
"ומאז לא נראה עוד בשום מקום. הספר חזר בצעדים אטיים אל העיר. הוא סיפר לתושבים את כל מה שקרה, והוסיף ואמר כי מסתבר מאוד שכל מי שהלך אחרי הקול המסתורי מצא את קצו בנפלו לתוך אותו חור עמוק באדמה".
***
דיגי דקל, "פרק ב', תל-אביב" (מתוך הטרילוגיה "מרחק")
דיגי דקל
דיגי דקל
חמישי, 8.5.14, ב-20:00
סקסופון בערב הפתיחה: אייל נצר
גלריה הקיבוץ
רח' דב הוז 25, תל-אביב
***
"יש אנשים שהם סקרנים מטבעם… אפשר סקרנים יותר מאחרים. על כל פנים, לא עבר זמן רב וכל תושבי העיר טיפסו על הגבעות כדי שיוכלו לראות במו עיניהם את החור אשר בלע אנשים כה רבים, ואפילו חלק מידידיהם ואויביהם. הספר יצא בראש התהלוכה כדי להראות את הדרך. הוא היה בטוח שהוא יודע בדיוק היכן פוערת אותה תהום את פיה. אך לא היה כל סימן לבור. מישור חלק השתרע עד לאופק. ומאותו היום ואילך התחילו תושביה של אותה ארץ למות בדרך הרגילה, כתושביהן של שאר הארצות".
עטיפת הספר "היפות באגדות העולם". גיבורי האגדות הולכים בדרך מפותלת. הגיבור שלנו נראה עצוב יותר מכל האחרים. ציורים: מרי סמית, נורית יובל
* גילוי נאות: הכותבת לומדת במדרשה
