אין לי מושג איך הגעתי לכאן. היציאה מהבית, המכונית, הרדיו משדר על לב המדינה בווליום נמוך כך שלא שומעים כלום, אבל לא מרגישים לבד. אני מכבה את הרדיו. המהום המנוע. רחש רוח נצמדת למכונית. היא המעריצה היחידה והנלהבת. ללא הרוח והתאוצה לא הייתי.
כל זמן הנהיגה אני חווה את עצמי יושבת מול מסך המחשב וכותבת ובתוך כל זה לא מבינה איך המחשבה הזאת, המציבה את גופי בשני מקומות במקביל, אין בה כדי להרוס משהו. כשאני חוזרת הביתה בזמן שהערב נושק ללילה, אני מוצאת פתק מונח על מקלדת המחשב וזה תוכנו: "אני משאיר מתנות קטנות על שולחן הכתיבה שלך, פסלונים ושוקולדים: אנדרטאות זיכרון. כך תוכלי ללא קושי ללקט שיירי אהבה".
ליא ציגלר, "Mac & Mecca"
ליא ציגלר, "Blacker Than Black", מדיה מעורבת על דיקט
ליא ציגלר, "Eclipset", סטילס מווידיאו, 2014
"Mac & Mecca"
גלריה על-שם מוניו גיתאי בכפר מסריק
לאתר הגלריה: כאן
אוצרות: ורד קורן, מרינה סיפר
***
אבי סבח, "צאלים"
אבי סבח. צילום: אלעד שריג
"צאלים"
חמישי, 17.4.14, ב-20:00
אוצרת: ורד זפרן-גני
סדנאות האמנים
רח' קלישר 5, תל-אביב
***
אני נזכרת במשפחה ההיא מהבניין המתפורר בקצה דרך קיבוץ-גלויות. הסבתא הולכת כפופה, עם גיבנת שנראית כאילו הוסיפה במיוחד לכבודי כרית בין השכמות, כך שתיראה בדיוק כמו הסבתא מהספרים, שסודות כישוף לבנים גלויים לה כפי שאני גלויה לה. בצד השני של חומת בטון נמוכה ושבורה, בעודה מסתכלת עלי, היא מחזיקה ביד אחת במותן הצר שלה. גם שם, בקו המותן, יש גבנונית: כרית קטנה שהידקה סביב המותניים בחבל שמצאה בין החוביזות היום בבוקר. את כל זה צררה מתחת לחולצת כפתורים שחורה שפרחים צהובים וקטנים מעטרים אותה ומוכנסים לתוך חצאית שקצותיה, על אף שמגיעים עד אמצע השוק, מלאים בבוץ שהתייבש. היא מתכופפת בין שיחי החוביזה הגבוהים שצמחו בחצר הכניסה לבית ונעלמת ביניהם.
ליליאן קלפיש ושרון פוליאקין
ליליאן קלפיש, "הומאז' לזורבראן", 115.5×81 ס"מ, שמן על בד, 2014
שרון פוליאקין, "Bonfire", שמן על בד, 190×180 ס"מ, 2014
ליליאן קלפיש, "Interior Exterior", שמן על בד, 89×115.5 ס"מ
שרון פוליאקין, ללא כותרת, שמן על בד, 2014. 140×180 ס"מ. צילום: אברהם חי
ליליאן קלפיש, "מטוטלת", שמן על בד, 2014. 115×81 ס"מ
ליליאן קלפיש ושרון פוליאקין
גלריה גורדון
רח' בן-יהודה 95, תל-אביב
***
מיכאל חלאק, "שברים"
"I will dress you a gown of concrete and cement", שמן על בד, 2014. 800×300 ס"מ. צילום: אלעד שריג
"שברים"
אוצר: ד"ר גבי גבע
גלריה נגא
רח' אחד-העם 60, תל-אביב
***
היא מרימה שקיות פלסטיק, קרעי בגדים ישנים ששכבו על האדמה במשך החורף, חלקי מנוע חלודים ושאריות של כסאות פלסטיק לבנים שלפני כמה חודשים היו שלמים מתחת לישבנם של דיירי הבניין. הם ישבו סביב מדורה גדולה שהותירה סימנים שחורים על הקירות.
"העיניים לבדן מסוגלות עוד להשמיע צעקה"
דייוויד ריב, ללא כותרת, 142×221 ס"מ, שמן על בד, 1982. צילום: אלעד שריג
מירוסלב בלקה, ללא כותרת, עיפרון ופחם על בריסטול, 2013. 100×140 ס"מ. צילום: אלעד שריג
"העיניים לבדן מסוגלות עוד להשמיע צעקה"
אמנים מציגים: אדל אבדסמד, אתי אברג'יל, לטיפה אשקש, מירוסלב בלקה, יוסי ברגר, דאגלס גורדון, מיכאל גרוס, פאבל וולברג, יהודית לוין, ג'ונתן מונק, משה ניניו, סיימון פוג'יווארה, קלייר פונטיין, אלי פטל, הנס-פיטר פלדמן, נעמה צבר, מירי סגל, מרים קהאן, מירצ'ה קנטור, ברק רביץ, אריאל שלזינגר
גלריה דביר
רח' ראשית-חוכמה 14, תל-אביב
***
בועז ארד עוזב את הסטודיו שלו ונפטר מכל האוספים במחירים מגוחכים
עתיקות, צעצועים, כלים, פסלים, צדפים, מינרלים, צבעים, מאובנים ועוד מיליון דברים משונים.
מכירת אוסף. צילום: בועז ארד
מכירת חיסול
שבת, 19.4.14, בשעות 10:00–16:00
שביל המפעל 3, קומה 3, בניין 5
קריית-המלאכה, תל-אביב
הבן של הסבתא שבר את כל הכסאות בין העמודים העקומים. בזה אחר זה. קודם את הכסאות הריקים, ואחר-כך הקים בתנועה זריזה את הילדים. הוא חבט את הכסאות ברצפה ואז שבר אותם בין ידיו. המבוגרים קמו לבד. הנשים עלו למעלה, גבר מבוגר בחליפת פסים חומה ומחויטת קם ונעמד בכניסה לחדר המדרגות. הוא עישן סיגריה וצפה בשלווה, כצופה בלהטוטן אש בקרקס. אחרונה קמה הסבתא, ואז הבן הלך ואחריו הלכו כולם. ועכשיו אביב. מתכופפת מבין שיחי החוביזה, יד אחת על המותן ויד שנייה אוספת ומטילה שברים ואוצרות זנוחים לפח פלסטיק ירוק.
