בן 46
נשוי+2
גדל והתחנך ברמת-גן, ישראל
השכלה: תואר ראשון (1992) בצלאל, ירושלים. תואר שני (2009) אוניברסיטת ווטרלו, אונטריו, קנדה
עובד עם גלרית ג'ולי מ. טורונטו. מתחיל רזידנסי בפריפורמנס ספייס, לונדון
Pay a visit, Sep-Oct 2012, Interactive metalpoint performance, Julie M. Gallery, Toronto
תחומי עיסוק/עניין:
רישום, ציור, מיצג, מיצב ווידאו
אמן/ית שאתה מעריך במיוחד:
תמיד מרגש אותי כל פעם מחדש מבט על רישום חוקר של לאונרדו, צבע צהוב בציור של ואן גוך, תנועת היד המרוכזת של ג'קסון פולוק, סידור הסטודיו של מונדריאן, שירבוט מהיר של פיקאסו, אור בציור של טרנר או סיוט מפוסל של לואיז בורז'ואה.
ספר על האמנות שלך:
העשיה שלי מושפעת ישירות מהמקום שבו אני חי, יוצר, ומתמודד. אני מוצא את עצמי כמעט באופן בלתי נשלט מגיב לכל מיני תהליכי מעבר, חוקים, ומוסכמות שבהם אני פוגש ושואל שאלות לגבי הרלוונטיות שלהם וההשפעה שלהם. אין לי אף פעם תשובות או מסקנות ברורות אבל אני מקפיד להציג ולשתף בתהליכים שעוברים עלי. אני יוצר במגוון רחב של חומרים ומנסה למצוא דרכים שונות לפעול איתם. אני מוצא את עצמי יותר ויותר נעזר בחומרים שלא מצריכים אחסון ומקום רב, דברים שמתקפלים, נמחקים, מתגלגלים ועוד. אני מחובר מאוד לצורך להשאיר סימן, לרשום ולעצב ומחפש איך למשוך ולהרחיב את תשומת הלב של הצופים. דבר זה הוביל אותי בעבר ליזום תערוכות וארועים בחללים אלטרנטיווים ובשנים האחרונות לפעולות רישום אינטראקטיביות, למיצג, צילום ווידאו.
Round About Series, 2012, mixed metals on rock paper, 25.5 x 25.5cm
למה אתה גר איפה שאתה גר?
יצאתי יחד עם אשתי ומשפחתי בכדי ללמוד לימודי המשך בקנדה. חשבנו שאנחנו יוצאים למקסימום שלוש עד ארבע שנים, אבל הלימודים התארכו והחיים והעבודה הובילו אותנו כרגע לבריטון, אנגליה.
איך אתה חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם?
הכל פחות קל ומובן מאליו. צריך להתאמץ יותר כדי לקיים ולשמור על מנהגים ואני ממש יכול לקלוט איך מתקיימת התבוללות אבל אנחנו מאוד ישראלים והבנות מדברות עברית שוטפת. באחרונה במהלך הופעת רחוב המנחה שאל את הבת שלי מאיפה היא ולמרות שהיא הגיע לקנדה בגיל ארבעה חודשים היא הסתכלה עליו ואמרה – מישראל. אנחנו היבטנו אחד על השני והרגשנו שהצלחנו במשהו. בכלל למשל יום כיפור הוא היום הכי קשה כאן לקיום. כל שנה אנחנו שוכחים לקחת יום חופש ביום הזה ולפעמים מוצאים את עצמנו צמים בסיטואציות ובמקומות מאוד מוזרים. בכל מקרה יש איזו הרגשה של שליחות ויצוג שהולכת איתנו לכל אורך הדרך.
אתה מתגעגע לישראל?
תמיד. אני ממש נהנה מכל מקום שאני נמצא בו ומשתדל כמה שיותר להכיר אנשים אחרים, לחוות דברים חדשים ולטעום טעמים שונים אבל בסוף כל יום חושבים על המשפחה בארץ ועל הזמן שעובר.
האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל?
אני יוצא ובא מתוך ואל הארץ – אין מקום אחר שאני אומר עליו ה א ר ץ. מרגיש כמו יהודי נודד קלסי ומשתדל לקחת איתי לכל מקום כמה שפחות פרטים. כאילו יש לי כרגע שמיכה קשורה למקל שכל הזמן אני שם בתוכה כל מני דברים, רשימות וכתובות שאני אוסף ומקווה שבסוף אני אפרוק את החבילה הזאת בארץ . אשתמש ואשתף בה אחרים.
Nowhere Land, 2012, silver, copper, brass, aluminum and gold on rock paper, 60 x 114cm
האם כדי לקבל הכרה בישראל צריך בהכרח לעבוד מחוץ לישראל, או לפחות ללמוד בחו"ל?
לא ממש, למרות מיגבלות ה’ביצה’ נראה לי שצריך פשוט לעבוד קשה ובתשוקה בכל מקום כל הזמן כדי לקבל הכרה.
באיזו מידה אתה מרגיש שהלימודים והחיים בחו"ל תרמו להתפתחותך המקצועית?
החוויה שלי היא אישית, אחרי שנים רבות בהם לימדתי הגיע רגע בו הרגשתי שאני צריך לצאת וללמוד בשקט ובריכוז עוד פעם אחת אחרונה וזו היתה חוויה עצומה מבחינתי, סוג של מתנה או ריפוי. זה לא היה פשוט לעזוב מקום ועשינו את זה פעמיים במשך שבע השנים האחרונות אבל אנחנו לא מצטערים לרגע על ההחלטה. אפשר בהחלט לקדם דברים גם מהארץ וזה בהחלט חלק מהתיכנון העתידי שלי.
X Fact Series, 2012, copper, brass, silver, lead on rock paper, 40x45cm
ספר בקצרה על אחד הפרויקטים שלך:
השנה הצגתי בארץ מחדש אחרי הרבה זמן בגלריה בטבעון תערוכה שסיכמה את שבע השנים בהם שהיתי בקנדה. בחרתי לספר על המיצג רישום ’’קשרים’’ שיצרתי בפתיחה של התערוכה. זו עבודה שמקשרת בין שם לכאן, בין הם ואנחנו ומדברת על הזמן שעובר. התחלתי לעבוד על סקיצות למיצג עוד ב 2009 עם גירים צבעוניים על לוח כיתה גדול שהיה לי בסטודיו שלי בתוכנית התואר השני בקנדה. זה הלך והתפתח ולבסוף כלל בתוכו מרכיבים מכל מיני דברים שקרו לי בין פה לשם. בין משפחה ומדינה. ביני ובין הקהל. כמו תמיד אצלי – מהפרטי לכללי וההפך. היה לי חשש קל מהחזרה להציג בארץ אחרי הרבה זמן ואיך יקבלו את זה והאם ישתפו פעולה ושמחתי מאוד שהקהל היה סקרן ופתוח ומאוד השתתף ביצירה.
מה תוכניותייך לעתיד הקרוב?
לפני פחות מחודש הסתיימה תערוכת יחיד שלי בטורונטו שם הצגתי רישומים תלת מימדיים שנוצרו באמצעות טכניקת רישום יחודית שפיתחתי על נייר אבן. בעבודות אלו השתמשתי ברישום באמצעות מתכות שונות שמתחמצנות ומשנות בהדרגה את צבעם, זו טכניקת רישום מאוד עתיקה שאני אימצתי ופיתחתי והמטרה היא להמשיך ולפתח את הכיוון הזה כמה שיותר גם בעתיד. לאחרונה קבלתי הצעה לתערוכה עתידית בארצות הברית והחודש אני נכנס כשותף חדש בחלל שנקרא פריפורמנס ספייס ונמצא במזרח לונדון. במסגרת זו יתאפשר לי לתכנן ולהוציא לפועל עבודות מיצג רישומי – בראש כבר מתגלגל לי רעיון למיצג חדש שיקרא הדגל…
***
קישורים:
קטלוג התערוכה האחרונה בגלרית ג'ולי מ. טורונטו
קשרים – תיעוד מיצג רישום אינטראקטיבי בגלריה של מרכז ההנצחה בטבעון
אמנים ואמניות המתגוררים/ות בחו"ל (במשך שנתיים לפחות) ומעוניינים להשתתף במדור מוזמנים ליצור קשר בכתובת: erevravmail@gmail.com
הגלריה הודיעה שתשאר סגורה עד תחילת דצמבר כאות תמיכה בצ'רי ומשפחתו. 
אהבתי את העבודות ואת הקטלוג האינטרנטי.יתכן ובעתיד נסתפק רק בקטלוגים אינטרנטים,
נחסוך נייר ונעשה את הסביבה שלנו לירוקה יותר.
חוה ראוכר
| |