בעקבות הקדר המושלם

17 תגובות על בעקבות הקדר המושלם

למה כדר? למה לא אמן קרמיקה כמו אמן ספר?:)

אני בעד. ככה לא נתבלבל בין כדר לקדר. מה דעתך על ׳אמן חומר׳?

כדר – עושה כדים אחלה במקום קדר עושה קדרות קודרות, אבל לשאלה מיהו כדר רציתי לשאול מיהו אמן קרמיקה ואני בהחלט מעדיפה אמן חומר ובינינו גם חומר לא מתאים והיית מעברתת לאמן חימר אבל אז הטהרנים יקפצו. בקיצור כדר במקום קדר וחימר במקום חומר. הולך? רואה שתיקנת ברוורס ואני התכוונתי לביקורת מהסוג האחר על ההגדרה המקצועית של כדר לעומת אמן חימר. נצטרך לדון כולנו ולהחליט. תודה מירב על ההתייחסות ותודה לשתיכן על הראיון. שדה הקרמיקה לוהט משאלות עדכניות ביותר וטוב שכך!

לציירת לא קוראים אמנית צבע, ולצלמת לא קוראים אמנית אמולסיה וכו'…מה הטעם בדיוק ההגדרה כאשר בכל מקרה היא משרתת את פולחן החומר ? ההגדרה נובעת משם הפעולה ולכן אם אישה מקדרת/מכדרת היא כדרית..ואם היא מפסלת, היא פסלת ואם היא בונה, היא בנאית.

למי שעוסק בקרמיקה ידוע שהוא/היא עושים הכל ורוצים לעשות הכל,גם לכדר וגם לפסל על כן הכי טוב בעיניי קרמיקאית אבל איך בעברית?

1. בעיני המשפט "סינתזה בין אמנים לאמני קרמיקה" הוא איום. הוא מצביע על כך שנקודת המוצא היא שאמני קרמיקה אינם אמנים. אם זו אחת המטרות של בית בנימיני, הרי שהוא מחטיא את המטרה, ועושה עוול לאמנים המפסלים בחימר.
2. "תערוכות גמר מרהיבות" יש גם במחלקה לאמנות – וגם שם לא כל בוגר נהיה אמן. אני לא חושבת שבוגרים שאינם עוסקים באמנות היא תופעה ייחודית למחלקה לקרמיקה.
3. שנים רבות לידיה זבצקי עבדה עם גלזורות רעילות. זה אמנם מאוד פואטי לומר שמה שהרג אותה זה החמור, אבל זה גם הסיגריות וגם הגלזורות ובעיקר – השילוב בין השניים.
4. עוד מיתוס לא נכון – החמור לא טיפש, הוא דווקא חכם יותר מהסוס. את זה אפילו סיפרה לי לידיה, שהיללה באוזניי את אפריים ואת חוכמתו הרבה – שהיה שומע כשהיא מגיעה להאכיל אותו, למשל.
5. אני לא מבינה את הדגש על נושא הרעילות דווקא בתערוכה זו. האם ציירים שמריחים טרפנטין ושאר שרפים אינם מרעילים את עצמם? וכך גם אמנים שעובדים עם פוליאסטר, קלקר וכדומה?
6. לגבי ה"קרוס אובר" (ואני מודה שאני שומעת את הביטוי פה בפעם הראשונה) והצורך לנדוד בין שדות – האם זו לא תופעה כללית שמאפינת את התקופה שבה אנו חיים? אמנם בצלאל שומר בקנאות על החלוקה למחלקות (צורפות, קרמיקה) – אבל גם שם החלוקה היא תיאורטית בלבד. מערכות כלים מפורצלן מוצגות גם בתערוכות גמר של המחלקה לעיצוב תעשייתי, אמנות היא אמנם מחלקה ייחודית – אך בוגרי מחלקות אחרות מציגים גם הם יצירות אמנות. עוד בזמן לימודיי במחלקה לעיצוב קרמי (סיימתי בשנת 2000) תהיתי מה פשר החלוקה, ובתערוכת הגמר הצגתי ציורים קרמיים.

אני חושבת שהדיון המתעורר כאן בהגדרת שמה של הזהות היוצרת, מצביע על תהליכים של שינוי שמזמינים חשיבה והגדרה מחדש.
אני מסכימה שפג תוקפן של ההבחנות הממדרות המבוססות על הגדרת הזהות כנגזרת מתוך המדיום. ההגדרה 'ציירת', פסלת' כבר אינה הגדרה ממצה, כי מרבית היוצרים והיוצרות פועלים ביותר ממדיום אחד ומתוך כך גם נולדו שמות חדשים כמו : 'אמן רב תחומי'.
אומר זאת כך: גם ( בהדגשה ) אמני קרמיקה מתנהלים בין שני מדיומים לפחות ובעיני זה נפלא. וצריכה להיות סינתזה בין לבין. מה כל כך איום בזה?

ההגדרות לא משנות דבר. הדבר היחיד שמשנה זה יחס האמן לעצמו. מה אכפת לי איך מגדירים אותי מעל דפי העיתון? הסיבה היחידה לקרוא בשמות היא לטובת אלו שאין להם מושג

להיות אמן בתקופתנו זו היכולת והאתגר לשייט במדיה . המדיה יכולה להיות חומרית/דיגיטלית /טקסטואלית ועוד.
אחד האתגרים הוא למצוא דרכים להתבונן לחשוב לכתוב שלא באמצעות ההגדרות הממדרות . זה מחייב חשיבה מחודשת על בסיס ידע רב בתחומים רבים ועם זאת הבנה שזליגה , ריבוד ויכולת דיון יובילו לשיח חדש מעניין שמתנהל בפרהסיה של שדה האמנות.

הקרבה מתוך מודעות לעבודה עם חומרים מסוכנים היא מבחינתי כלי מודע בעשיה כלשהיא . בעשית אמנות , בכתיבה , בהבעת דעה .

מה שענין אותי בתערוכה זה היחס למקום החובבני בעשיה הקרמית .כאן אני אולי מגייסת את האומץ הקטן שלי …. . מה מקומו של חובבן מוכר בתערוכה שמנהלת דיאלוג עם העשיה בחומר הקרמי . אחד האתגרים היותר מרתקים בחומר זה בחינת הגבולות בין החובבני למקצועי .

בתגובה להערה של רינת:
בעיני זהות מקצועית אינה דבר סטטי אלא מקום דינמי, משתנה, המזמין מפגשים עם תחומים חדשים והגדרות. אינני רואה בהגדרה דבר חוסם, אלא להפך, מרחב עשייה המנסח את עצמו כל הזמן.
אני חושבת שהגדרה מחדש של זהות היא מהלך אמנותי ממדרגה ראשונה שאינו מתקיים רק בין היוצר לבין עצמו אלא גם בינו לבין לעולם.
כשהתערוכה מציעה לבחון את הגבולות בין חובבן למקצוען, היא נשענת על ההגדרה הפשטנית של הזהויות על מנת שתוכל לבצע מהלך ביקורתי.

איזה דיון משעמם. אני קדחית, קדחתן לי חור בראש

האדם כישות רוחנית נפשית המתעגנת תוך תנועיות אל רישות עיצבי וקידוד בגוף פיזי פלנטארי כבר מהתהליך העוברי ,מתרשת ומתעגן בסיוע אינטגרצית החושים אל התנכחות בעולם.תינוקות זזים כל הזמן לצורך הבשלת ההצלבה הסינפסית בין שני חלקי המוח וכך האדם הבריא כל חייו. כל תנועה זעירה ככל שתהיה מסיעת לרישות הסינפסי ומכילה את מרשמי זכרון תבוניות התהליך לצורך שיחזורו והמשך חריטתו .המלאכות המסורתיות שימשו את ישות האדם אמצעי מעגן.חוש המגע מחובר אל ההבשלה ההדרגתית של חויית העצמיות והיד הנוגעת בחומרי האדמה המקומיים מתענגת על מגע באדוות אושר מחוללות זהות ומעצימות שדה זהות רחב ושיתופי.אמנות הקרמיקה שימשה לאדם נתיב התפתחות עיגון והתנכחות והבשלה של אינטגרצית החושים.האוביקט הקראמי הכיל פליאה מול העולמות האורגנים ויצג פנים שונים של הכוחות המורפולוגים -צורניים הפועלים על ממלכות אלה.המלאכה הקרמית עסקה במתן שרות ענו לצרכי הזולת ושימשה נתיב חניכה למיצוב האגו במקומו הסביר תוך הרכנת ראש ענוה מול צרכי הזולת-ידית לספסל שאיננה מעבירה את להט חום המים.זרבובית -צופציק של קומקום שלא מזילה עודף טיפות.מכסה לשמירת חום.אמן החומר מתוך התבוננות התודע לשפת הכוחות המורפולוגים הפועלים בממלכות החיים האורגנים-קמרים וקערים.תנועה אליפטית.הנטיה והשאיפה להעלאת המסה למעלה לצורך נצחון כוחות כבידה צורניים.מלאות דופן עגולה המיצגת כוחות אתריים מלאי חיים כפי שנראה בעולם הפרי והירק המתחילים לקמול עם הפרדות הפרי ממקור החיים -קצה הענף.מיטב המיכלים של העולם העתיק מיצגים שלווה ויכולת כינוס תנועה והכלה אל חלל קמרים עגול מלא ולא מקומט.הקשר הבלתי אמצעי שהחזיק הקדר בן הזמן העתיק עם ממלכות הטבע בסביבה נטולת זיהום קיברנטי ,אלקטרומגנטי חשמלי תעשיתי דיגיטאלי תקשורתי כימי על שלל נגזרותיו .בסביבה בה השראת האמנית הגדולה מכולם ישות האדמה עטפה את האדם בתדרים טבעיים האדם תיהלך אל קצות אצבעותיו תשומת לב קשב ריכוזוהתרבות החומרית שיצר נשאה זהות קולקטיבית.מוצרים וכלים המרחיבים את דעתו של האדם ובדרך כלל מיצגים מיפוי חוקים ותבניות המחוברות לחיים האורגנים.המלאכה הריתמית חיזקה את כוחות הרצון של האדם ואפשרה לו חויית השתתפות בתיהלוך השראה וחיבור תדרי אדמה -אצבעות-לב -עין ותודעה חולמת ויוצרת בחומר.ניתן להתבונן ולראות את האנושות כמסע ישות קולקטיבית רוחנית נפשית המתפצלת למופע אינדבידואלי מגוון וטבול השפעת תדרי מקום- זמן.מופע אנושי זה שותף לתהליכי המשגה ובניית כלים הכרתיים לתיהלוך מהויות .המלאכות המסורתיות בהן הקרמיקה על עושר כלי הביטוי שלה מהויים ציר חניכה שיש לשקם לרפא ולחנוך עבור בני האדם פגועי המרחב המתועש מוצף הטכנולוגיה הדיגיטאלית המיצר הפרעה חושית קולקטיבית שאת פירות טירופה ניתן למצוא בלב התרבות הקורסת סביבנו.הקדרות המדבשת את גלגל האובניים מעצימה את הרישות הסינפסי לצורך יצירת כלי הכלה.האם לא ניתן להגיד שכל מסע האדם הוא מסע חיפוש אחר הוראות ההפעלה של בניית כלי הכרה גבוהים לצורך תיהלוך משמעות מטרה והבנה כוללת את סיבת חייו ותפקידו?למסע חניכה נכון של קדר יש פוטנציאל של מסע ידיעה עצמית וידיעת ממלכות החיים האורגנים שכן אמנות הקרמיקה יוצרת קשר בלתי אמצעי במיטבה עם החוקים המורפולוגים המבעבעים בעולמות הלא נראים העוטפים את הצורה הפיזית המיצגת אותם.קרמיקה במיטבה איננה יצירת דברים יפים.במיטבה היא מסע חקר שפת המארזים של המעצבת הכוהנת הגדולה של מארזי מהויות וכוחות חיים -ישות כדור הארץ.הקדר בסיוע חונך יודע כל יתבונן בשפת קרני האור הקפואות של עולם הגבישים והמינארלים עולם הקריסטלים שבו כדורי התלכדויות קרני אור גוועו אל עולמות החומר.הוא יתבונן בכוחות הכינוס ההגנה והעטיפה של עולם השבלולים הצדפות והקונכיות הוא יזהה את חוקי הספיראלה הקוים העקלתוניים.יזהה את הפונקציונאליות התיפקודית של הצורה.בנדידתו בין עצמות ושלדים גלגלות וספלולים הלקטי זרעים ומעטפות פירות וזרעים ,תבניות פרקטליות סידרתיות ודגמיות בגלי הים בסימני סחף גלי מים וגלי אויר על אגמי חולות נודדים יחבר הקדר תובנות המחברות את 4 האלמנטים אדמה אויר רוח ואש עם המימד החמישי הקוינטה המיסתורית המימד האתרי נפשי,או אלקטרומגנטי,ההופך אוביקט אמנות לנושא דבר מה נוסף שרק ישות האדם יכולה להעניק לו.מכיוון שרוב החומרים הפלנטארים מצויים גם בכוכבים הקבועים מחוץ למערכת השמש הרי ניתן לזהות שהקדר למעשה מענג את אצבעותיו במגע עם אבק כוכבים.מתוך הכרה זו נזהה שהחויה המודרנית של עולם מתועש נושא זיהום החזר אור אורבני מונע מהאדם לראות את ריבוא כוכבי הגלקסיה ושביל החלב.לקדר יש את הזכות לגעת באבק כוכבים זה ולצקת בו השראה.אפשר להגיד בזהירות "רוח הזמן הגלויה -תיעוש דיגיטציה ומיזעור אך רוח הזמן הסמויה היא הגעגוע של ישות האדם לגעת בחומרי האדמה אוחזי אדוות האושר מחוללות הזהות"זה בסדר אם תקחו עט ניר תעתיקו את המשפט ,קראו שוב ותלו אותו על המקרר.כשתתענגו על הכנת לחם לבד,קיצוץ הסלט,בחישת הטחינה,הטמנת בצלי הסתו (מומלץ פרזיות) בעציצים,ביקור ביקב בוטיק ,מחלבת גבנים.חווה אקולוגית .בניית מגדלים על קו החוף. עישוב גומה של עץ פרי.גיזום שיח. קטיף פרי.השתתפות בהכנת קומפוסט.גינון תיחוח זריעה ושתילה,אריגה ריקמה תפירה חריזה ,סריגה,נגרות ,ריקוע,חיבור,חיתוך,ליפוף וקליעת סלים. ליטוף חיבוק,מישוש,תחוו שוב את החשיבות העצומה שיש לחוייה הסנסורית בהתעגות על נוכחות מלאה בחיים ולא רק בהתבוננות בהולוגרמות המנטליות שמיצר המינד לגביהן.לקרמיקה השואפת ללות מסע התפתחות אישית מול פלאיות מופע החיים ולא מול תעלולי אופנות הצגת אמנות יש פוטנציאל חניכה עצמית אל מרחב השואף לאיזון נמנע בגלל קדושת החיים ממגע עם חומרים רעילים,על בסיס החוייה החושית עם האדמה הפלאית הכלים ההכרתיים הגבוהים של האדם מתפתחים מתוך מסע בניית נקודות יחוס רחבות ככל האפשר.על הקדר לא לגדור את עצמו לקדרות בלבד אלה לזהות את זכותו ומחויבותו לממש את פוטנציאל הקידוד הבריאתי הטמון בו -המשגת העולם חוקי היקום ומסע התפתחותי ההופך אותו לנשא מהויות עדינות מתוך תהליך בידול וברירה ובחירה.לימודי הקדרות המלאים צריכים לכלול את חקר הדתות.תאוריות הצבע והקשרן הבן תחומי לנפש האדם.מתוך חקר צורניות על הקדר להפליג בחקר עולמות מינראלים צמחיים בילי חיים.להבין את עקרונות המוסיקה והארכיטקטורה לחפש בתבניות ריקודי העם הד לתבניות דגמי מסעות הפלנטות על עושר תנועתם.הקדר הוא חוקר דגמים,מבנה סיבים,מקור צבעים ואנגובים.מסע חניכת הקדר הוא מסע סינרגי שניתן לחברו אל עולמות החינוך הטיפול וליבת הויית התרבות.בתערוכה קרוב לבית מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן הצגתי את מיצב צלחות הקרמיקה המצוירות בחדר סר רונלד סטורס על מנת לנתץ את הפרדת מלאכת הקרמיקה ממעשה האמנות.בהרצאה במוזיאון העיצוב אליה הוזמנתי לאחר ראיון הרדיו עם מיכאל מירו אותו אתם יכולים לשמוע ביוטיוב ולאחר ראיון בן שעה בתוכנית אדם מקום רשת א ורדה נצר שניתן לצפות בחלקו ביוטיוב.הרצאת יקיצת כלי המלאכות פתחה דלת רחבה באור הרוחי למתן כבוד וליגיטימיות למלאכת הקרמיקה ושאר מלאכות מסורתיות לשוב אל לב ההויה של התודעה המבקשת להשיב את האדם לחיבור עצמי ידים מקום.
לא סתם אסר הסולטאן הטורקי לשנות את תפריט הבורקס 200 שנה כי הוא הבין תרבות חומרית ידנית (כן גם בורקס וכו) נושאת זהות רחבה לא פחות מדגל.כשאנו מזהים שבמאפיות הקטנות בפריז מגישים קרוסאנים תעשיתיים,אנו מזהים את רידוד רוח האדם כתוצאה מחויית העדר מגע ידני עם מיסתורי החומרים של תנובת האדמה נושאי הזהות ואדוות האושר.
הקדר איננו צריך להסתבך ביצירות המנסות להביע נוכחות נפקדת ,או שאר כותרות מיוסרות מלאות סתירה מוחנית -אלה…פשוט להתאמן מול ענווה משרתת שפת זהות מקום.יש להשיב לערים את גאוות התרבות החומרית המיצגת אותם כמו נייר פבריאנו ,זכוכית מוראנו,קרמיקה פתח תקוה.קרמיקה כפר סבא .קרמיקה ירושלים.קרמיקה קרית ביאליק בשיתוף נוער בסיכון וזה חברים מאמר בזכות עצמו.כותב שורות אלו אמן בוגר בצלאל ובית הספר טוביאס אנגליה .ממסגר אלמוני מחנות מסגרות הניצבת על גבול שערי חסד ורחביה.סרט הדוקו מילים מרפאות שבימתי ממתין להקרנה.מופע לידת הפניקס שאני בעל הרעיון והתסריט שלו מבוצע על ידי להקת ורטיגו מאז2004 ללא הפסקה בארץ ובעולם.מוסיקה רן בגנו ,כיראוגרפיה נעה ורטהים פרס היצירה 2012. הרומן שכתבתי על בסיס תסריט התקבל בימים אלו להוצאת ספרים. סדרת צלחות קרמיקה מצוירות נמצאת בתהליך יצירה וממתינה למוזיאון מארח. תערוכת עמוס סטמפל בדרך למוזיאון המטרופוליטאן פורסמה בגלריה הארץ כתערוכה מומלצת. עבודת תיחום העיר המנדטורית על ידי זריעת חוטמיות נמצאת בשנתה ה35.מסתבר שמישוש זרעי חוטמיות פעם בשנה ותנועת גפיים בטכניקת מיסגור שנים רבות ללא שימוש במריחואנה לא מזיקה למסע יצירה. בימים אלו ציור צלחות קרמיקה מהווה חויית שמחה רבה.זהו הימים החשוכים בהם היה צריך ליצור ולהציג אריחי קרמיקה מאחורי וילון האמבטיה (שטריכמן) בגלל עריצות המודרניזם של אופקים חדשים נשברה ונותצה.מותר חברים וחברות ליצור באמנות הקרמיקה אמנות פשוטה ומשמחת נושאת חקר פלאי החיים. מוזאונים לאמנות מודרנית תתעוררו -תנועת האמנות והמלאכות arts and crafts עושה קאם בק.

אז אסור ולא כדאי לשיטתך ליצור אמנות בחומר? רק כלים? רק הכלה? רק מלאכות קדומות? ומה כבודו מצייר על צלחות? פרחים?
עדיפה עליי תגובתן של טליה טוקטלי מכובד אחר, "להיות אמן בתקופתנו זו היכולת והאתגר לשייט במדיה . המדיה יכולה להיות חומרית/דיגיטלית /טקסטואלית ועוד." או מירב שין בן-אלון :" אני חושבת שהגדרה מחדש של זהות היא מהלך אמנותי ממדרגה ראשונה שאינו מתקיים רק בין היוצר לבין עצמו אלא גם בינו לבין לעולם"
נא לא לחשוב במקום האמנים מה עליהם ליצור, לא למסגר אותם ולא לשלוח אותם ל…מטבח, נגריה, נפחיה ועוד.
אינני מזלזלת באמנויות הקדומות , גם אני מעריצה מעריכה ואוהבת אבל…אני לא שם ובאמנותי, עלי לציין אני בהחלט מתכווננת לשם מכאן, אבל זה כבר כיוון אישי כמו שכל אמן חומר-חימר עושה.

טקסט פילוסופי בלבד. אין בכתוב למעלה הצעת איסורים.
את הצלחות המצוירות ניתן יהיה לראות כשיוצגו.כל מי שקשוב לרוח הזמן מזהה את הכמיהה של הרבה מאד בני אדם (לא ספרתי)לאזן את אורח החיים העירוני החד צידי טכנולוגי מתועש דיגיטאלי המהיר מדי בסיוע פעילות המשיבה את ידי האדם אל חומרי הטבע. בהתחשב בעובדה שרוב החומרים הנמצאים על האדמה מצויים גם בכוכבים מחוץ למערכת השמש ניתן להשתמש בחרות הפואטית ולהציע פרשנות האומרת שהמגע בחומרי האדמה משול למגע באבק כוכבים המעורר באדם את טבעו האמיתי הנשכח -ישות רוחנית נפשית (בחלקה מפה בחלקה משם )טבולה בעולמות חומריים ללא הוראות הפעלה של אמצעי הניקוב של הכרטיסיה הפנימית המשיבה אותנו הביתה.על מנת להמנע ממלחמות דת הטקסט מסתיים כאן בברכת שנה טובה.

נאה דורש נאה מקיים לעצמו בלבד ומסע אדמתי לך ככל שתחפוץ. אחלה שנה

רוב היוצרים המשתמשים בחימר הם – חמרים ! ויש גם קבוצה קטנה המפליגה במלים. אולי חבריה הם חמורים. סתאאם!

לעורכי ערב רב
האם בשם חופש הדיבור תשאירו את התגובות המזלזלות?
בהצלחה במלחמות הגדולות יותר אבל גם זהו קרב….