התערוכה של אסי משולם פורקה עקב איום הצתה על גלריה החנות

63 תגובות על התערוכה של אסי משולם פורקה עקב איום הצתה על גלריה החנות

מדינת משטרה

לתבוע את אתר הימין- היהודיים המעשיים בגין הסתה והוצאת דיבה

למה שפה שהוא לא מכיר? ממתי שדה האומנות מתעניין באתיקה? רק שזה נוגע לחופש הפעולה (שלהם). מה עם התחשבות במרחב? החנות היא עצם זר אליטיסטי בלתי נגיש בשכונה שרוב תושביה מסורתיים. זו תפיסה אנטי קהילתית וקוליוניאלסטית שנימצאת בהלימה עם המודרניזם של השפה החזותית. (ושל העבודה בפרט על הסימבוליקה הסוריאליסטית,שבימינו קיבלה תפנית אירונית למרד של הבורגנות בדת הנחשלת). אני טועה? אומנות היא גלובלית? אם כך מציע לראות בהצתה כפרפורמנס אומנותי. ומהלך דיאלקטי עם המרחב. או שמה הקונטקסט ממסדי של אומנות זה רק לבעלי הפריוולגיה.

עמית,
ראשית, אני לא גר באיזור אך מסתובב בו לא מעט, ונדמה לי שלהגדיר אותו כשכונה מסורתית זה טיפה רחוק מהאמת. לפחות מהתרשמות שלי מהשנים האחרונות בשכונה יש לא פחות עובדים זרים וסטודנטים היפסטרים מאנשים מסורתיים (וכן, אפשר לדבר על ג'נטריפיקציה אבל זה לא ממש קשור למקרה הספציפי).

שנית, בין אם מדובר בשכונה מסורתית ובין אם לאו, לאף אחד אין מונופול על היהדות וההתמודדות עימה, ובדיוק כפי שזכותה של בחורה מסויימת ששנינו מכירים להיכנס לרחבת הכותל מבלי לכסות את מרפקיה לדרישת ה"משגיחות" (שמבחינתן היא לא צנועה וחסרת רגישות לא פחות מהאמן, כי הרי גם שם מסתובבים בעיקר "מסורתיים" שרגשותיהם יכולים להיפגע), כך זכותו של אסי משולם לטפל בסוגיות דתיות ואמנותיות שמעסיקות אותו. החנות אינה פולשת לבית פרטי אלא נמצאת במרחב הציבורי על רחוב ראשי, ומותר לצפות למעט סובלנות במקרים כאלה גם אם העבודה לא מובנת או לא נעימה לצפייה.

שלישית, לא ראיתי את התערוכה המדוברת אך מהיכרות עם עבודות אחרות של משולם אני בספק אם ניתן לראותה ככזו שבאה "לחנך את הנבערים" באמצעות "אליטיזם בלתי נגיש", אולם מעבר לכך, מי בכלל קבע שעבודת אמנות צריכה להיות קהילתית? היא יכולה להיות כזו, ולפעמים זה באמת מעניין, אבל היא בשום אופן לא חייבת והדרישה שאמנות תהיה מעצימה וקהילתית מרדדת גם את המושגים קהילה ורגשות וגם את המקום שאמנות, תרבות ומחשבה בכלל יכולות לתפוס. דבריו של שפינוזה פגעו ברגשות הציבור והוא נודה מהקהילה בשל כך, אך אם הוא היה מחליט להיות קהילתי הוא לא היה שפינוזה. כך גם הרמב"ם ויעקב פרנק וכך גם לא מעט אמנים גדולים. חוץ מזה אני מוכן לשים כסף על כך ששופכי הבנזין לא היו מסורתיים ולא תושבי השכונה. אם כבר הם נשמעים יותר כמו אלו שמגיעים לדבר "בשם" התושבים כשהם מזהים הזדמנות לקצת רייטינג, ונעלמים רגע לאחר מכן מאחורי איזו גבעה.

עמית, בניסיון לא להכנס לויכוח (אין לי כוח), אני רק אציין בפניך את העובדה האמפירית, שרוב מי שעבר ליד החלונות כשהייתי שם, והייתי שם כמה פעמים, עצר בעניין רב מול העבודה. חלק גדול מאד מהעוברים והשבים (מכל המגזרים) אף עצרו להצטלם לידה. אין לי מושג אם אלו הם תושבי השכונה, אבל הם בוודאי לא אנשים שאני פוגש בגלריות. אני משוכנע שהעבודה הסבה עונג להרבה מאד אנשים, גם כאלה שאינם "משתייכים" ל"שיח" (וסביר שבכלל לא ידעו איך לקרוא את התגובות שלך פה), ושאם היא פגעה ברגשותיהם של כמה מ"תושבי השכונה", מדובר באחוזים דומים לאלה שהיו "נפגעים" ממנה לו הייתה מוצבת במקום אחר. אגב, גם אם העבודה אכן הייתה מוצבת במקום אחר, מספיק אדם אחד שיצלם אותה ויפיץ ברשת, והנה "נפגעו" לך עוד כמה אנשים. ההשוואה לפעולה כמו שאתה מציע ביפו היא מופרכת. לא היה בתערוכה שום דבר שנועד לפגוע בערכי היהדות. הפרשנות שניתנה לעבודה בידי "מבקרי האמנות" של אתר הימין האמיתי היא אחת. הם פשוט החליטו שהיא היחידה. לו אנשים אלה, שאינם יודעים להבדיל בין מנורה לחנוכייה (כך בפוסט שפורסם באתר), היו יודעים שהספר שמונח לי כרגע ליד המיטה הוא כרך א' של "מדרש רבה", סביר להניח שהיו מגיבים אחרת. לגבי האתיקה שאתה מאזכר – בוודאי שהצתה היא שפה שאינני מכיר. אף פעם לא הייתי טוב במכות.

אולי שיואיל לעשות כבר משהו חדש

אה, אנגלמן, זה אתה שפכת את הבנזין? מה, שיעממתי אותך?

חס ושלום, אני בעד אמנות ונגד אלימות.

העבודות שלך כל כך אלימות, שכמעט ולא מפליא שהן מושכות אלימות.

אבל כמה אפשר להתפלש בטומאה…

אנגלמן, מה קרה לך, העבודות שלי בשנים האחרונות חמודות לאללה :).
טומאה היא לא אלימות. בין השאר, הפרוייקט שלי מצביע על אלה שמחליטים בשבילנו מה ייכנס לקטגוריה הזו ומה לא, כאלימים (לא תמיד בכוונה).
המקרה שאירע בליל חמישי מוכיח שאני לא רחוק מהאמת.

לחשוב שהצגת העבודות האלו בחלון ראווה לא תעורר תגובה?
אני חושב שאתה קצת מיתמם 🙂

זה כמו להציג פורנו בשלטי חוצות ולחשוב שזה לא יעורר תגובה.
יש את הצד שלך, ולעזוב לרגע את האיום באלימות שהוא באמת חוצה גבול, ויש גם את הצד השני – שלא אכפת לו מה תשים ב4 קירות אבל שאתה שם משהו בשטח ציבורי תתחשב בזה שזה שטח ציבורי.

בכל מקרה התגובה , האיומים והפרסום שלהם עשה לך רק טוב.

הי יהונתן
ראשית כל בנוגע לאיזור. אני מכיר אותו היטב מכיוון שאני דייר בעצמי.
כאורח במקום בוודאי הבחנת בעיקר בצעירים שוקקים עם זמן פנוי ופחות באנשים העובדים ומגדלות המשפחות. אם זאת, נכון, אזורי הדרום הפכו ליעד נחשק עבור צעירים מהמעד הבינוני בעיקר אמנים שבאים ועושים במרחב כבשלהם. ובכלל סצינת האמנות התל אביבית מייצרת הרבה ניכור בסביבתה. אנחנו צריכים להכיר במקומינו כמשתלטים על מרחבים לא שלנו. לדעתי המינימום המתבקש הוא שמירת כבודם של התושבים הוותיקים.
לגבי דמוגרפיה מדוייקת (אם כי לא על פי פילוח אתני מטעמים ידועים) ניתן למצוא באתר של עריית ת"א:
http://www.tel-aviv.gov.il/TheCity/Pages/neighbourhoods.aspx?tm=66&sm=&side=737
אני חושב שאף אמן ישראלי לא היה חולם להציג תערוכה המשלבת סימלי קדושה וטומאה של האיסלם ברחוב ראשי ביפו. וזאת ללא קשר לכוונות האמן.
אין תביעה מאומנות להיות קהילתית אבל צריך לזכור שהקונטקסט פה הוא הפוך מהאיזכורים שהצגת. אי השוויון בייצוג, בכספים ובניראות הוא לטובת שדה האומנות.
בנוגע לזהות שופכי הנפט…ייתכן. הביקורת הפוליטית אומנותית לא מחוייבת להקשר הזה.

אם אמן ערבי מוסלמי או נוצרי היה עושה עבודה שחותרת תחת הדת של עצמו ביפו זה היה בסדר? ולא שאני חושב שצריך לגיטימציה לעשות אמנות, ובשורה התחתונה, גם אם לא מסכימים עם דבר מבחינה מוסרית ועקרונית, כמו שאני נגד פרסומות החוצות, אינני שורף אותם, אני כן אגיב על זה באופן לגיטימי ולא אלים.

יונתן,
אני מבינה שהתכוונת אלי כשהזכרת את ה"תקרית" עם מרפקים חשופים בכותל 🙂
ההשוואה לאינה במקומה. הכותל הוא מרחב ציבורי, מרכז יהודי, ואינו שכונת מגורים של אף אחד. החרדים, כמו האמנים האשכנזים בשכונות, מנסים לנכס אותו ולהפוך אותו לשלהם. (יש מצב שהפרזתי עם הדוגמא אבל בטוחה שהבנת. וכן כן, אני יודעת שמשולם הוא לא אשכנזי) המצב בשכונות הדרום ועניין הסצנה האמנותית מוכר לך היטב, כך שאין טעם שארחיב על נושאים שאנו רואים בצורה דומה. רחוב העליה הוא רחוב בו גרים מזרחים, פליטים וג'נטריפיקטורים. בעלי הגלריות מגיעים לדרום רק בשל אילוצים כלכליים ורובם מנוכרים למקום. לא אחזור פה על כל ההרצאה מבית האמנים. ניחא. אני לא מכירה את האמנות של משולם, אך להציב חזיר לצד מנורות בחזית הרחוב, הוא אקט אלים מרחבית. אפילו אם הוא כלל לא התכוון לכך. ברגע שהיצירה באויר לאמן כבר אין שליטה על הפרשנות של היצירה. היצירה גם לא עומדת לכשעצמה אלא בעיניים של הצופה ההקשר וכו. כשזה מוצג ברחוב העליה זו אמירה. אשמח לדעת מה האמירה פה? אל תפריד את התערוכה מהמקום בו בחר משולם להציגה. המקום קובע את התוכן. זו בכלל לא שאלה של אמנות קהילתית. בכלל לא. אגב, הדוגמא של שפינוזה תמוהה כאן, הצצה בכתב הנידוי של שפינוזה תלמד אותך שהוא נודה כי לא הופיע שלוש פעמים לתפילת הבוקר ולא השתתף בחיים הקהילתיים (יהדות כפרקסיס במקרה הזה) ברור שהגותו פגעה בציבור, אך לא בשל כך הוא נודה, הוא נודה בשל ההתנכרות שלו לחיי הקהילה.
אגב, אני ממש לא הבנתי איך אתם מצפים שחזיר פאלי בחלון ראווה, שמנורות משמשות לו כתפאורה, לא ייתפס כניסיון חינוכי לדתיים נבערים.

אורטל, מישהו פה אמר דתיים נבערים? האם ממוחך הקודח דלית את האמירה הגזענית הזו, שמכלילה את כל תושביה (הוותיקים) של השכונה כמזרחיים, דתיים ונבערים?
זו אינה שכונה דתית, וכמובן שבמאה שערים לא הייתי מציב את העבודה הזו. אני מת על הצורך הצדקני הזה "להגן" על תושבי השכונות הרגישים והפגיעים תוך השפרצת גזענות והכללות לכל עבר (תושבים מזרחיים, אמנים אשכנזיים).
אגב, אפשר ומותר להעלות שאלות, לשים פתק, לכתוב מכתב, להרים טלפון, לשלוח מייל (פרטי הגלריה מופיעים בכניסה לתערוכה) – אם משהו מהפעולות האלה היה נעשה על ידי שופכי הבנזין הוותיקים, הפגועים והרגישים, הייתי מזמין אותם לפגישה ומסביר להם כמה דברים על העבודה ועל הקונטקסט (שכמובן כרוך גם במרחב שבו הוא הוצג – מה לעשות). במקום זה, אני נאלץ להגן פה על עמדתי בפני מי שמעמידים סנגוריה על ניסיון להצית בניין על תושביו (המזרחיים). נראה לי שאם הם היו מספיקים להדליק את הגפרור, איכשהו הפגיעות כתוצאה מהמעשה שלהם היו חמורות יותר מאלה שנוצרו כתוצאה מהמעשה שלי.

אסי- תשובה מתחמקת. אתה מנסה לפתור את כל הטענה שלי בכך שאני גזענית. אף אחד לא מגונן פה על ניסיון ההסתה, נוח לך לקחת את זה לשם כדי לייצר לך טיעון שהוא קלף מנצח. רד מניסיון ההצתה, והסבר לנו על הקונטקסט- ומדוע בחרת להציגו דווקא במרחב הזה.
ואגב, כמי שעובדת בשכונה, רוב תושבי השכונה שאני מכירה מסורתיים/דתיים

אין שום צורך שאסביר את הקונטקסט, היות וזה לא הדיון. רוצה לדבר על הקונטקסט? תרימי טלפון. לא מדובר בניסיון הסתה, אלא בניסיון הצתה, אל תקלי בזה.
פוגעת ככל שתהיה העבודה שלי, עדיין זה לא מעניק תוקף למעשי טרור ואלימות, שעוד יותר מזה – מי שהיה נפגע מהם היו תושבי השכונה, ולא אני, האשכנזי הצפוני (לעעע).
אם את רוצה לדבר על פגיעה ברגשות, אני יכול לספר לך על הרבה כאלה (מזמן לא דאגו ככה לרגשות שלי, אני מקנא בתושבי השכונה שיש להם אותך).
רבים מתושבי השכונה, כפי שכבר ציינתי בתגובותיי לעמית, כאן ובפייסבוק, מאד אהבו את התערוכה, ואף הצטערו לראות שהורדנו אותה (ואני לא מדבר על הצעירים – לפני שעולה שוב הטיעון הזה).
העבודה הזו היא חלק מפרוייקט מתמשך שאני עובד עליו כבר שנים. הוא נעשה דווקא מתוך דיאלוג עם היהדות ועם הדת, ולא מתוך כפירה פרובוקטיבית ועיוורת. כבר הפסקתי לספור את השיחות המרתקות שהיו לי עם דתיים (בתוכם גם חרדים) סביב ובהקשר לפרוייקט – אף פעם לא נפגעו מעבודתי או מדבריי. ותאמיני לי, גם הפעם לא נפגעו ממנה. מי שנוצל פה זו העבודה ולא התושבים.
שיהיה לך לילה טוב.

אגב, אורטל, אני מצרף כאן ציטוט אחד (מיני רבים) מתוך האתר "הימין האמיתי" שכנראה שממנו יצא כל הבלגן הזה. הציטוט הזה לא קשור אלי ואל העבודה שלי. הוא כאן כדי להראות לך מאיזה קן של סובלנות ורגישות אנושית יצאה הפעולה הזו.

"וזה כתשובה למאורו ששאל למה אני מבדיל בין כושים ובין גויים "רגילים" ולמה אני מעדיף להחזיר את המצב בו הכושים אינם שווי זכויות.
וכל זה מחוץ לעובדה שזה המעמד הטבעי שלהם כעבדים. פשוט, בימים בהם לא היו להם זכויות, הם יכלו להתפרץ פחות. לא הייתה להם זכות להתפרץ… היום מותר להם הכל…" (אביר הקרנפים)

אורטל בן דיין. אני מודה בעובדות: אני אכן אשכנזי ואכן שותף בניהול גלריה החנות הממוקמת בדרום העיר. ועם זאת, ארשה לעצמי לציין את שאט הנפש שמעוררים דברייך.
תוך כדי הטחה של האשמות חסרות שחר על האמן והגלריה, את (שוב) מנתבת דיון על מקרה בוטה של אלימות כהניסטית אל מחוזות המוצא האתני. בכך למעשה מובילה לסירוסו של הדיון במקרה עצמו. אני יכול להניח שהמפגעים ישמחו לגלות שיש מי שמנסחת בעבורם מחשבות ממין זה בשפה כה רהוטה ומלומדת.

אנו עומדים בפני ניסיון\איום בהצתה של גלריה לאמנות. זהו טרור אלים שמנסה לסתום פיות, ואין למקרה דבר וחצי דבר עם המוצא האתני או מידת המסורתיות של מי מהמעורבים בו. המפגע ממילא אינו תושב השכונה ובודאי אינו מייצג את תושבי השכונה, כך שגם הדיון על היחס בין התערוכה לרחוב העליה אינו רלוונטי בהקשר הנוכחי.
רחוב העליה הוא פשוט רחוב מספיק עני בכדי שגורמי אכיפת החוק יוכלו להתעלם ממנו ובכך לאפשר פתח להשתוללות אלימה של גורמים הבאים מחוץ לשכונה. כידוע, לפעולה קדם פוסט מסית באתר הנקרא "הימין האמיתי", אתר זה אינו מבקש לייצג את תושבי רחוב העליה.

אם אין לך משהו רלוונטי להגיד על היחס בין אמנות לטרור ולסיטואציה הגיאו-פוליטית בה אנו חיים, אני אבקש שלא תסיטי את הדיון מהאיום על הגלריה ודיירי הבניין ברחוב העליה 31, ותמצאי משכן אחר להפצה של רעיונות אוריינט-צנטריים.

במאמר מוסגר:
אני נמצא יום יום ברחוב העליה, ועלי ללמדך שמרבית תושבי השכונה הם עובדים זרים וסטודנטים ("ג'נטריפיקטורים" בשפתך המכבסת). חלקם הם אותם 'ילידים-מזרחים-מסורתיים' שאת כנראה כמהה לדמיין כשליטי האיזור. את אולי תתפלאי לגלות שאפילו הם אוהבים ומעריכים את הגלריה, נהנים מהאמנות ה'אשכנזית' המוצגת בה ולא רואים אותה כמתנכרת לסביבתה. גם על התערוכה של אסי משולם לא העיר לנו איש מהשכנים.

אורטל,
כפי שאמרת לא פעם לתלמידייך ותלמידותייך, צריך להיות זהירים כשמשליכים תיאוריות סוציולוגיות על מקרה פרטי. מכל הגלריות המנוכרות לסביבה בדרום העיר בחרת דווקא בזו שפונה באופן מוצהר אל הרחוב, דוחה את ההסתגרות בקוביות לבנות ופותחת חלון לדיאלוג. מכל שכונות המגורים בעיר בחרת דווקא באחד הרחובות הסואנים והראשיים שעשרות אלפי מכוניות והולכי רגל מכל המגזרים, המינים, הדתות והלאומים עוברים בו מדי יום. מכל התערוכות בדרום העיר בחרת בזו שלפחות ע"פ דברי האמן ואחד מאנשי הגלריה דווקא כן יוצרת שיחה ומחשבה משותפת של האמן והתושבים. הטענה שהאמנים הם בעלי פריווילגיות ביחס לחלק מהאוכלוסיה המתגוררת באיזור אמנם נכונה, אולם בהקשר הספציפי שהיא מועלית פה, באופן שמתעלם הן מן התוכן של התערוכה, הן מן האופן שבו תיקשרה עם הקהל והן מן האיום הממשי על המקום, היא הופכת לסתימת פיות וחיסול הדיון. בכך, באופן פרדוקסאלי, עמית ואת מבצעים בדיוק את מה שאתם טוענים נגדו – התעלמות מקונטקסט.

בהמשך לכך, הדרישה שהאמן יסביר לך את ההקשר והמשמעות של העובדה מביעה חוסר כבוד לא פחות מחוסר הכבוד שאת מייחסת לאמן. זו עבודה חזותית שמוצגת במרחב ציבורי, וכדי לחוות אותה ולחשוב עליה צריך לבקר בה. את רוצה להבין את ההקשר? בואי לגלריה, דברי עם האמן, תראי איך מגיבים העוברים והשבים לעבודה. אולי תגלי פתאום שבמקום חילול קודש יש פה אישוש קודש? אולי תגלי שה"ציבור הרחב" ששופכי הבנזין לכאורה מדברים בשמו דווקא מתעניין בתערוכה (בין אם הוא מסכים עימה ובין אם לא)?

הדוגמא של הכותל אינה מוגזמת כלל, ובדיוק כפי שאסור לאפשר לזרם יהודי ספציפי להכתיב את פרשנותו הדתית לכלל כאילו החזיק את האמת בכיס, אין סיבה לאפשר לפלג קיצוני לפגוע בחופש היצירה ולדרוש לעצמו באלימות את מעמד "דובר הרב הדומם" (שכאמור, נראה שכלל אינו חש כך). זה נכון לגבי משולם בדיוק כפי שזה נכון לגבייך. הרי משהו כמו תשעים אחוז מהדברים שאת עושה והמרכיבים של הזהות שלך "פוגעים" ברגשותיו של מגזר כזה או אחר, בין אם במגרש הביתי ובין אם במגרשי אורחים. בעיני העובדה שאינך נכנסת לתבניות שגורות הופכת אותך לאדם מעניין ומאתגר מאד, אולם כדאי לזכור שגם לכך ניתן לקרוא "הפרת הסדר הטוב" או "אי התחשבות ברגשות", ושבמקומות ובזמנים אחרים פעולה כזו – נשמת אפה של תרבות חיה – הייתה יכולה להסתיים בהעלאה על המוקד.

ואם כבר מזכירים נשים וגבולות, אציין שבאחת התערוכות הקודמות בגלריה "החנות" הוצג בחלון הראווה תצלום של אם צעירה מוקפת הילה וחשופת שד, הנרדמת בשעה שהיא מנסה להניק את בנה התינוק. כידוע, עירום עשוי "לפגוע ברגשות". עבור פלגים מסויימים מדובר בחילול קודש של ממש, ואני תוהה אם לשיטתך צריך היה להוריד את התערוכה אף שהיא עוסקת בחוויה שכמעט כל אם בכל רחבי העולם יכולה להזדהות עימה, וקשורה בפער בין ההאדרה והקידוש של מושג האימהות, לפרקטיקה היומיומית המתישה ולפרקים מייאשת שלה.

בקשר לשפינוזה – לקבל את הניסוח "לא הופיע לתפילה 3 פעמים" כפשוטו זו קצת היתממות, לא?

יונתן, רמי ואסי (עונה ביחד לא הכל רלוונטי לכולם)

יונתן ורמי,
הצטערתי לראות את התגובה הפאבלובית (יונתן, אני מקלה ראש בניסיון הצתה? הלוו??) קיימת פה באתר הודעה של ערב רב, עם תמונה, ומן הסתם זהו המידע שיש לי התערוכה. ונכון, הדיון מבוסס על ההתרשמות הזו ולא על ביקור "מסורתי" כפי "שצריך" להיות, לשיטתכם, בגלריה.
הסיבה היחידה ששאלתי את אסי לפרשנות שלו את עבודתו היא שהוא חזר ואמר שהוא רואה את העבודה אחרת "אילולא הייתם יודעים למה התכוונתי…" טענה זו, כפי שכבר אמרתי, פחות חשובה – לצורך הדיון הנוכחי- כוונתו של האמן, לא רלוונטית פה, הפרשנות של היצירה לא נתונה יותר לשליטתו, עכשיו יש לה חיים משל עצמה.

רני, הנסיונות להפוך את הדיון שמתנהל פה לדיון על לגיטימיות של טרור הוא ניסיון מוזר. הדיון כלל אינו נסוב על לגיטימיות/ אי לגיטמיות של פעולות טרור, שברור שאינני מצדיקה, למעשה, כלל לא עסקתי בעניין הזה. הדיון שלי מתרכז ביחס של התערוכה למרחב בה היא נמצאת. נושא מורכב, שראוי לאמנים, גלריסטים ולשדה האמנות לדון בו ביתר רצינות.
יש נטייה לשדה האמנות ולשחקנים שבו לחשוב שהם חסינים מכל ביקורת, וכל ביקורת המושמעת כלפי השחקנים(אוצרים,יוצרים גלריסטים וכו) היא בגדר צלם בהיכל. סוציולוגיה מעולם לא "הפלתה" לטובה את שדה האמנות בביקורת שלה, וביקרה את שדה האמנות כמו כל שדה אחר ובלי להתמוגג מההילה המדומיינת שאופפת את השדה.
לכן, הסוציולוגיה ועולם האמנות אף פעם לא היו חברים טובים.אסי ורמי,
אתם מדגימים היטב את הטענה שהאמנים ושדה האמנות לא יכולים לשאת שום ביקורת שפוגעת בדימוי שלהם. ומאשררים את התפישה שלי שעולם האמנות הוא עולם של אמונה בדיוק כמו העולם הדתי. הוא מבוסס על הנחות אמוניות כמו: היוצר יש מאין, אמנות לשם אמנות (כמו לשם שמיים) , או כמו שבורדייה אמר: :"היוצר שאין לו יוצר", כלומר תפיסה כמעט אלוהית של האמן, נשגבות היצירה, האמן כשליח, חד פעמיות של כשרון, חסינות מביקורת מוסרית, אוטונומיה של שדה האמנות והאמן וכו וכו. בשל התפישות הדתיות האלה, כשנכנסים אנשים מ"בחוץ" ומצביעים על מבנה, תהליכים, יחסי כוח (כמו למשל על מגמות של גלריסטים ואמנים בדרום תל אביב) זה נתפס כמעט כחילול קודש, כי לאמנים אין מגמות והם יעני לא כפופים לחוקים חברתיים, וכל הנוסנס הזה לא חל על הגאונים המעונים.
אם כבר נפתח הדיון, אני הייתי מציעה לכם לחשוב על העניין בצורה ביקורתית ורפלקסיבית לפני שאתה קופצים כמו חמור בראש כדי להגיד לי "אני אשכנזי" "אני מזרחי" ואת איכסה. בהיסטריה אופיינית, ראוי לציין.
נקודת הדיון כאן מבחינתי חורגת הרבה מעבר לתערוכה הספציפית עצמה אלא היא נוגעת למכלול היחסים: בין האמן לאמנים, בין האמן לשאר הסוכנים המעורבים בייצור היצירה, ובייצור ערכה החברתי. זה כולל בעלי גלריות, אוצרים, מבקרים ועוד.
האמן, היוצר של יצירת האמנות, אינו היוצר היחיד והבלעדי שלה, אלא שדה הייצור האומנותי בכללותו, שצרכני מוצריו, בדר"כ, בדרגות שונות, מגיעים מהמעמד הבינוני-גבוה. כפי שכבר אמרתי, אני יודעת שתפישה כזו של אמנים ושדה האמנות מתקבלת רע מאוד על ידי שדה האמנות (כפי שהוכחתם כאן למעלה) זה נובע מהנטייה לייחס אופי מקודש לאמן, ליצירת האמנות ולשדה בכלל. (אולי בגלל שאלו שאריות הריבונות האחרונות שנשארו לכם על "יצירה" בתוך עולם שכולו יצרן של דימויים והיגדים)
אני הייתי מציעה לכם לקחת את המקרה ולשאול את עצמכם שאלות, אולי לעשות שיח גלריה בנושא עם אמנים ביקורתייים שדווקא לא מריעים לכם מהיציע. כך תהפכו את התקרית המצערת למשהו ללמוד ולהתפתח ממנו. אל תעשו שיח בינכם לבין עצמכם כמו תמיד, תזמינו את תושבי השכונה להשתתף ולהביע את דעתם בעניין, הם בטוח לא מקשה אחת. אמרתם שהרבה תושבי שכונה החמיאו לתערוכה, הזמינו אותם לשיח גלריה ותפתחו את הסוגייה לדיון. או, גם אפשרות, תמשיכו להסתגר כמובלעת אליטיסטית בדרום תל אביב. כך או כך, תצטרכו ללמוד להתמודד עם ביקורת. ואני לא מתכוונת לביקורת מהמורה הלא נחמד (אמןגאון מיוסר בעצמו) ממנשר. אלא לביקורת שמגיעה מחוץ לשדה האמנות.

אורטל, אענה באריכות כשאתפנה. בינתיים רק שתי הערות.
1: לא כתבתי שאת מקלה ראש בניסיונות הצתה ואני לא מייחס לך עמדה כזו.
2: לא טענתי שאין מקום או זכות לביקורת, אלא שהביקורת הספציפית שלך על המקרה הזה פשוט אינה מבוססת.

ועוד דבר- היכן פורסמה ההזמנה לתערוכה הזו? ברשת? הייתי שמחה לראות את ההזמנה, אז אם מישהו יוכל לצרף, אשמח. האם תושבי השכונה יכלו בכלל לדעת שיש תערוכה כדי שיוכלו להגיע אליה? למה אתה מניחים שמספיק להם להתבונן דרך חלונות הראוווה?

לגבי התגובה אחרונה, אני מבינה שהתערוכה מוצגת רק בחלון הראווה, אך עדיין ארצה לראות את ההזמנה להשקה, האם היה שיח גלריה וכו?

אורטל,
ניכר שמעולם לא היית בגלריה 'החנות'. וגם אם כן, לא עשית מאמץ להבין את היחוד שלה ואת אופי פעילותה. צר לי שאת מתאמצת להאציל תיאוריות כאלה ואחרות על מקום המייצג בדיוק את ההיפך מהן.
רני

רני,
אני לא פסלתי קטגורית את גלריית החנות, אתה פשוט לא מסוגל לקרוא את הביקורת שלי מבלי להיכנס למגננה. נראה לי שאתה זה שמתאמץ להאציל עלי תיאוריות. יחסית לאדם שמעולם לא פגש בי נראה שאני מפעילה אצלך המון אמוציות ורגשות שליליים. צר לי.

כל מה שכתבת מבוסס על הנחות מוצא מטעות ומסלפות, הן כלפי הגלריה והן כלפי שכונת העליה. זה לא רציני ולא מקצועי. על כן אני לא מוצא טעם לדון בדברים לגופם, אלא פוסל אותם על הסף. אם מישהו אחר היה כותב דברים כאלה הייתי מתעלם מהם, אבל בהכירי את כושר השיכנוע הויראלי שלך, אני מוצא לנכון להעמיד דברים על דיוקם.

דרך לא אלגנטית במיוחד להתחמק מהדיון, רני. אם אתה פוסל את דבריי על הסף, לא מפתיע שאתה פוסל גם את המשמעות הפוליטית-מרחבית בה אתה פועל. כך או כך, הדיון הזה לא נוגע לך אישית, הוא דיון רחב הרבה יותר, ותתפלא, הוא יתקיים איתך או בלעדייך.

גם פה דיון חשוב ואף קריטי הפך להתכתשות עם אורטל בן-דיין? מדהים, האמת.

יהופיץ- מקווה שזו לא האשמה כלפיי. אני אשמח שזו לא תהיה התכתשות שכולה, לטעמי, אד הומינם

יהופיץ, זו לא התכתשות – זה וויכוח. אין שום בעיה לשמור עליו עקרוני וענייני. מה שהופך "דיון חשוב ואף קריטי" ל"התכתשות" הוא תגובות כמו שלך.

אורטל, אני באמת מרגיש שיש פה פספוס גדול. ברור לי שאת לא מצדיקה את האלימות. אבל כשאת מעלה את הדיון הזה, ראוי ככל שיהיה, בצמוד לאירוע ובהקשר ישיר אליו, את בעצם, בפועל, מכשירה אותו. את מנהלת איתי דיון על קוד לבוש בסביבה מסויימת (סליחה על ההשאלה מעולם אחר), בדיוק שניה אחרי שניסו לאנוס אותי כי הלכתי עם מחשוף.
הייתי רוצה לחשוב שמותר לי (ואני לא אומר את זה כאמן אשכנזי, מזרחי, עם תואר, בלי תואר, עם אלוהים או בלעדיו), כמו גם לך, לעשות כל מה שאני רוצה במרחב הציבורי, כל עוד אני לא פוגע באף אחד באופן פיזי (בו/בה או ברכושם), או מסית לפגיעה שכזו. אני לא חושב שאני יכול להיות מחוייב, ובוודאי שלא להיות אחראי לפגיעה ברגשותיהם של אנשים (בכלל כל הסיפור הזה של "פגיעה ברגשות הציבור" לא ברור לי כל כך, וראוי לדיון נפרד). כדי שלא אואשם באטימות ובהיעדר מוחלט של מוסר, אוסיף שברור שברמה האישית, תמיד אשתדל שלא לפגוע או להעליב מישהו באופן בוטה ובלעדי לשמה של הפרובוקציה. זה כמובן לא היה המקרה כאן. התערוכה הזו, כפי שכבר ציינתי, היא חלק מפרוייקט גדול יותר שעוסק, בין השאר, גם בסמלים דתיים. זה פרוייקט שמנהל דיאלוג מעמיק ומושכל עם היהדות ועם דת בכלל, וכפי שכבר ציינתי, לא מתוך התנגדות מתריסה אלא מתוך עניין, כבוד וגם ביקורת. הדיון שאת מעלה הוא דיון ראוי (וככל הנראה דעותיי שונות משלך), אבל אף אחד לא ביקש לדון אותו איתי. לשאלתך לגבי הזמנת התושבים – שתי הוויטרינות של הגלריה פונות אל הרחוב וחשופות אליו 24 שעות ביממה. לצידן, עמד שלט עם טקסט שליווה את העבודה והזמין את הקהל הרחב לדיונים שהתכוונתי לקיים שם בצהרי כל שבת. אני די משוכנע שמי ששפך את הבנזין לא ממש התעכב לקרוא את השלט הזה. להאשים את גלריה החנות, או אותי במקרה הזה באליטיזם, זו האשמה רחוקה מאד מהמציאות (שוב – במקרה הזה. אני עצמי לעתים אליטיסט נוראי, באופנים מסויימים אולי גם את, אני מניח, בעיקר כשאת מצטטת את בורדייה :-).
אגב – לעניין "התושבים הוותיקים". שאלתי את עמית, ואני שואל גם אותך. מה זה אומר, תושביה המקוריים של השכונה? צעירי השכונה שעברו אליה מפאת תקציבם הנמוך, הם תושבים ראויים, מקוריים או לגיטימיים פחות? גם אני גרתי בשכונה הזו שנתיים, שני בניינים מגלריה החנות. מעולם לא הרגשתי כמו איזה בורגני/אשכנזי שבא להשתלט על השכונה – לא היה לי כסף, שם היה זול, אז באתי לגור שם. לא מדובר בכיבוש, ובטח שלא בהשתלטות של גורמים נדל"ניים על שכונת עוני. מדובר בדינמיקה טבעית ולגיטימית של איזור מגורים (לדעתי זה בכלל לא שייך לדיון אבל הרגשתי צורך עז להעיר על זה).

כמו שאני רואה את זה, אומנות בסופו של דבר היא דבר אשר נועד להרחיב את גבולות החשיבה, האתסתטיקה, הדמיון, ההעזה, והחופש – ואני חושב שזה מה שיפה באומנות.
זה לא אומר שמותר לעשות בשם האומנות כל דבר, אבל גם אי אפשר לתחום אותה בגבולות מצרים ולמתוח קוים אדומים סביב כל דבר, אחרת איך נקבע היכן אותם קוים? האומנות, לא רק שהיא לא חסינה מביקורת גם היא מאוד אוהבת אותה.
הביקורת מאפשרת סביבה דיון והסתכלות יותר מעמיקה.
ועכשיו לענייננו. קודם כל בקשר לטענה שהגלריסטים ואומנים משתלטים על מרחבים בדרום תל אביב היא בעיניי טענה תמוהה. הרי יש במרחב הגלובלי שאני חי בו כל-כך הרבה מוקדי כוח וקבוצות כוח דורסניות שדווקא גלריית "החנות" היא זו שמפריעה לתושבים, שממררת את חייהם, הרי זה מגוחך.
בתור מתבונן מהצד אבל מכיר את העניין, גלריית "החנות" הוקמה ביוזמה אישית ללא עזרה מתוך מחשבה להעשיר את המרחב הציבורי, ומתוך מחשבה מיוחדת ליצור משהו חדש שעד אז לא היה קיים, וגם אם לא מכל דבר שקיימה ומקיימת הגלריה אני אוהב, אני עדיין חושב שמקימיה יצרו מיזם חדשני, מקורי וייחודי ומלא עניין שמוסיף לרחוב ולשכונה לא פחות מחנות הירקות המגוונת שלצידה או כל מקום אחר באזור.
אני גר בשכונה כבר שנים ויש פה מגוון אוכלוסיה מכל הקצוות וזה מה שיפה וקוסם באזור, אני חושב שגם אם התערוכה פגעה שלא במתכוון ברגשות של מספר אנשים, שמתוך הכרות עם הסביבה בודאי שלא מייצגים את התושבים בה,
וגם אם כן, אז לנסות להכתיב באמצעים אלימים את הגבולות הוא מסוכן ומפחיד.

ראשית, לפני ששמעתי על העבודה בהקשר הנסיון להצתת הגלריה והעבודה, נתקלתי בתצלום ממנה והתרגשתי- הרבה זמן לא ראיתי עבודה כל כך חזקה, עם הקשר מקומי ישיר, להיסטוריה של המקום, להווה של המקום עם איכות ועצומה יוצאות דופן. לא שמעתי על אסי ואני שמח שעכשיו אני מכיר.

לעניין עצמו, אני עובר במקום פעמיים ביום. הסטודיו שלי סמוך לגלריה. אני לא מכיר איזור רב תרבותי יותר ממנו בתל אביב. אבל זה- מה זה משנה. האם גלריה צריכה להתחשב בציבור? אמן צריך? האם חלונות של גלריות צריכים להיות אטומים? להסתיר מהרחוב את הנעשה בפנים? האם מה שגלריה מציגה צריך להתחשב ב״רגשות״ של הקהל? האם אמנים צריכים להתחשב בקהל? במערך הצפיות שלו? במערך הרגשות (הספקולטיבי לגמרי) שלו?
או כדי לתת להכל אצטלה מכובסת יותר, מילה עם נימה אינטלקטואלית- ״במרחב״. 

מה זה הדיון התת רמה הזה? האם כל דיון הוא ראוי באשר הוא דיון?
ועוד להביא לכאן טיעונים בשם הליברליות (׳אתם חוסמים שיח, מתייחסים לאמנות כדת׳) כדי להצדיק מעשים פשיסטיים שכאלו? (אה, ההצדקה היא לא למעשה עצמו אלא ל.. ל… למה בעצם??)

אני חושב שעצם ההורדה של העבודה היא כניעה מחפירה (מובנת אמנם) לכוחות הרעים הללו שמכים באכזריות בשארית הנורמלית שנשארה פה. 

אם יש משהו שצריך עכשיו דחוף- זוהי קריאה ברורה, חריפה, מאוחדת שתומכת באמן ובגלריה שכל מה שהיא עשתה זה להציב מראה בפני הציבור, שכל כך נבהל מן ההשתקפות, שביקש להצית את המקום.

אסי, תודה על פתיחת מרחב לדיון נעים והגיוני. אכן יש פה פספוס כי נראה לי שליבנו במקום דומה ויתכן ואנו חלוקים על הדרך. אני מבינה את הרגישות של הדיון בסמיכות לאירוע האלים שחווית ואני באמת אמפתית לנזק שנגרם לך ולעבודתך. יחד עם זאת ההשוואה לאונס לא במקומה, והייתי שמחה שלא תשווה בין אונס לניסיון הצתה. ובכל מקרה זה לא הדיון אז לא אתעכב על ההבדלים.
אסי, אני בכלל לא מביעה ביקורת דרך מושגים של "פגיעה ברגשות הציבור". המונח מעורר בי חלחלה מטעמים ידועים, אני מניחה. יחד עם זאת, אני לא מבינה מה זה "לעשות כל שאני רוצה במרחב הציבורי". המרחב הציבורי הוא לא מקום נייטרלי כפי שהיינו רוצים לחשוב עליו. ודינו של מרחב אחד אינו כמו דינו של מרחב אחר. ויחסי כוח מרחביים בתקווה או בעלייה לא דומים ליחסי הכוח בצפון תל אביב. לדעתי זה ברור לך.
יש פה, לפי איך שאני קוראת אותך, תפישה ליברלית של המרחב. יעני המרחב הוא שטח פיזי שלא מוגדר ומתווך דרך הפרשנויות החברתיות יחסים כלכליים וכו.
כתבת "כל עוד אני לא פוגע באף אחד", זו בדיוק התפישה הליברלית שמרגיזה אותי: האדם הוא פרט אוטונומי, ולא ניתן להתערב בחירות שלו אלא אם כן הוא הפר את חירותו של פרט אחר. כפי שכתבתי קודם, מרחב, אמנות וכן הלאה, אינם אוטונומיים ופגיעה היא בוודאי אינה רק פיזית. אני מעדיפה-בהקשר הנוכחי- לדבר על זכויות של קהילה מאשר על זכויות הפרט או האמן.
ולגבי השאלה על מחויבות ואחראיות שאתה מעלה, כתבת: " אני לא חושב שאני יכול להיות מחוייב, ובוודאי שלא להיות אחראי לפגיעה ברגשותיהם של אנשים"
הייתי שמחה לחשוב שאמנים –כפי שהם מייחסים לעצמם השפעה ניכרת על תרבות וההיסטוריה- יחילו את אותה תפישה גם כלפיי האחריות החברתית שלהם. מצד אחד, האמנים תופשים עצמם כמובילי שינוי ומבקשים חופש אומנותי בשל החשיבות שלהם לשינוי חברתי ומצד שני, באותה נשימה מסירים מעצמם אחריות על השפעותיהם בהווה או מה שאתה מכנה "רגשות הציבור" ואני מכנה "זרות וניכור שמייצרים אלימות מרחבית" .
לגבי הרמה האישית: זה חשוב שאתה כאדם תשתדל לא לפגוע באף אחד, אך ברגע שאתה מציג בגלריה כאמן, אתה לא יכול להתייחס למכלול היחסים כעניין שבין אדם לחברו.
לגבי התערוכה עצמה: לא ראיתי אותה לייב, וההתרשמות שלי היא אך ורק מהאינטרנט. מהצצה לאתר "מסדר הטומאה" הבנתי שיש פה פרוייקט ארוך טווח והיה מעניין לדון בו באופן כללי. אך הביקורת שלי כלל לא נובעת על התערוכה עצמה או על טיבה, אני גם לא קבעתי במסמרות את "יחסם של תושבי השכונה" , אני מגיבה לדיון ולתגובת הגלריה שהיתה:

"הגלריה בויטרינות של "החנות" פעילה מזה כשנה וחצי ומטרתה המוצהרת היא לקיים דיאלוג עם הסביבה והציבור הרחב. אנו המומים מהמקום שאליו הגיע דיאלוג זה, ורואים בו עדות לפגיעה האלימה והמתמשכת בחופש הביטוי במדינה,"

הטרימנולוגיה של השפה הליברלית "חופש הביטוי" אל מול "קיום דיאלוג עם הסביבה" כל כך מרגיז. היכן הדיאלוג עם הסביבה? בגלל שהוטרינות פונות לרחוב? במה מתכתבת הגלריה עם מצוקות הדרום? האם היא שואלת שאלות פוליטיות על משמעות ההימצאות שלה שם? האם בעלי הגלריות יכולים להיות מספיק כנים כדי להודות שאין פה שום יומרה לדיאלוג אלא רק צרכים כלכליים? עניין הדיאלוג הפך להיות מטבע שגור מרוקן מתוכן. ולשלוף את חופש הביטוי כאיזה מין "תעודה ליברלית" למשהו זה סתם פטת.

אסי, לטעמי ההיתממות אינה במקומה, מצפייה חטופה בתערוכה הסמלים בהם אתה משתמש מאוד חריפים. חזיר שהזדקף ומיישיר מבט אל העוברים והשווים, מנורות בית המקדש, אלו סמלים חזקים, והמאגר האסוציאטיבי הסמלי של האדם הממוצע לא בהכרח יורד לדיון המורכב שלך עם היהדות.
אני באמת סבורה, שדיון עם התושבים והסביבה יכול להיות מפרה וחשוב, אך אל תצפו כמו מוסדות של גברים שמצפים שהנשים יגיעו מעצמן, זה עניין של הנגשה, והפצה של התערוכה בפייסבוק היא לא ממש מזמינה ובמיוחד שהסימבוליקה והמסגור יש בו מן ההדרה. אם אתה רוצה , או הגלריה רוצה דיאלוג , עליכם לפנות התושבים ולהזמין אותם כמו גם את האמנים תושבי השכונה שפועלים שנים במקום והם שקופים עבור הגלריות בדר"כ.
הגדרה: תושבים וותיקים:
תושבים וותיקים הם אלו שנולדו או הגיעו לשכונה והפכו אותה למשכנם הקבוע, כלומר לא שוכרי דירות זמניים וארעיים שבשל טרנד מגניב ושיקולים כלכליים גרידא הגיעו לשכונה. אלו שמגוריהם בשכונה קובעים את מבנה ההזדמנויות החברתי שלהם. כמו למשל: חינוך גן מדרגה ז' כשהאופציה היחידה שלהם היא לשלוח את ילידהם לבתי ספק מקצועיים / ברמה נמוכה. תושבים וותיקים הם אלו שחיו כל חייהם בצל הגזענות של העיר הלבנה. אלו שגדלו ללא פארקים ואלו שלא זכו ללמוד ולא יזכו ללמוד במנשר ולשתות מכבי בקטע אירוני. אלו הם התושבים הוותיקים להגדרתי.
זהו בינתיים
אורטל

אורטל, כמה דברים קטנים להבהרה, כי אני חושש שלא נגיע כאן להסכמה לעולם, בטח לא על גבי העמוד הזה (ההתכתבויות האלה מעייפות אותי – אני מעדיף את ה"דיאלוג" פנים אל פנים).

1. אני מאד מקווה שאת מבינה את ההשוואה שלי לאלימות נגד נשים, יותר ממה שאת מתארת כאן. אני לא משווה את מה שקרה לי לאונס, בדיוק כפי שהשאלות שאת מעלה פה לא מצדיקות את נסיון ההצתה.

2. לפני פחות מחודש הצגתי שני פסלים ברחבה שמול "ספגטים", בקינג ג'ורג' פינת שדרות בן ציון (ליד האוזן השלישית). שניהם נותצו. האם גם שם לא התאמתי את עצמי לסביבה הוותיקה? כל טענתי היא, שיש כאן אווירה שמאפשרת את האלימות הזו, וזה לא משנה איפה אתה מקיים את המעשה שלך – תמיד משהו לא ימצא חן בעיני מישהו.

3. שוב אציין, שעד כמה שאני מבין, מי שעשה את המעשה לא הגיע מהשכונה. קדמו למעשה הזה הודעות בפורום "הימין האמיתי", שלדעתי לקשור בינו לבין תושבי השכונה זה לעשות להם עוול.

4. נראה שלא משנה מה ייעשה, אי אפשר ממש להתחמק מהגדרתך את מה שאנחנו עושים כאליטיזם. מתי זה לא יהיה אליטיסטי? כשלא יהיו זכוכיות שמפרידות בין העבודה לרחוב? האמנות מייצרת פטישים – הזכוכית קיימת בכל מקרה, גם אם לא באופן פיזי. בדיוק כמו האובייקט הדתי (וזה הרי, לעזאזל, מה שמעסיק אותי כל כך). מהיכרותי עם גלריית החנות ועם פועלם, אני חושב שההאשמה שלך כאילו יש כאן איזה אינטרס כלכלי היא מופרכת מן היסוד, ואני די בטוח שחשבון הבנק של שלושת החבר'ה שמחזיקים את הגלריה יעיד על כך.

5. כדי ששוכרי דירות זמניים וארעיים ישכרו דירות, מישהו צריך להשכיר להם אותן, לא? כלומר, כשערך של שכונה עולה (כתוצאה מעליית ערך הנדל"ן בכל העיר) זכותו של תושב וותיק למכור או להשכיר את הנכס שלו כדי להרוויח. ברור שישנם גם גורמים כלכליים שדוחקים את התושבים האלה החוצה, אבל לא רק. מה שאני מנסה להגיד, זה שהתהליך הוא טבעי גם אם היינו רוצים שהדברים יתרחשו באופן אחר. לתלות את מצבם של תושבי השכונה בשוכרי הדירות הזמניים (שמן הסתם לא באו לשם כי חיפשו שכונת יוקרה), שגוי בעיניי.

6. להגדיר את התושבים הוותיקים ואת רצונותיהם, אמונותיהם, רגשותיהם ואף מעשיהם ויכולותיהם האינטלקטואליות, הוא מעשה לא אתי בעיניי.

7. לא למדתי במנשר.

ובא לציון גואל
אסי.

אורטל אני חושב ברצינות שאי אפשר לשפוט אמנות (ובתוך כך את מעשה האמנות) דרך פרספקטיבה של סוציולוגיה, לכן נסיון הצתה של גלריה לא יכול להשפט (רק) דרך האופן שבו הגלריה מתפקדת בתוך המרחב. זוהי טענה שייתכן ותעורר התנגדות וייתכן שתשאר בגדר האמונות האישיות שלי, אך אנסה להסביר אותה בהמשך. ברור, גם בתוך עולם האמנות הישראלי, ובניגוד למה שאת טוענת, שיש דרכים שונות להציג אמנות, ולתווך אותה לקהלים שונים. זהו דיון ער בשיח האמנות המקומי, וישנן עדויות לא מעטות לכך גם באתר הזה. פרוייקטים רבים מאתגרים את הפריווילגיות של האמנים והגלריות, לא כולם נעשים למען צרכים כלכליים ולמעשה, רובן קוראות תיגר על מבני כח רבים מסוגים שונים לפעמים בו זמנית – לא רק אתניים או כלכליים, אלא גם מגדריים ורוחביים יותר כמו דיונים על טריטוריות. עם קשר ובלי קשר, אמנים ואמניות היום הם בתחתית הסולם הכלכלי ולייחס להם פריווילגיות אפריורית יהיה מוטעה מהיסוד. למיטב כושר האבחנה שלי, בעולם האמנות יכולת המוביליות החברתית של קבוצות מיעוט גבוהה באופן ניכר מבמנגנונים חברתיים ותחומי עיסוק אחרים. מבט חטוף על ירידת ערכם וירידה במספר הנרשמים בבתי הספר לאמנות יכול להעיד על כך שהתחום כולו נמצא תחת מתקפה שכוללת גם את מקצועות הרוח ומדעי החיים, שיפגע ביכולת לעשות את הפעולות שציינתי, של אתגור מוקדי הכח – כפי שאמנות עושה לעיתים קרובות ובעקביות תוך הסתגלות מתמדת למנגונים שמנסים לנכס אותה לצרכים כלכליים.
אמנים/יות עוסקים תמיד בתחומים רבים – נגרות, וידאו, כימיה, פיזיקה, תיאוריות פילוסופיות, חומרים שונים ומגוונים, מיחשוב, כתיבה, אדריכלות, כל אלו ועוד רבים כחלק מהפרקטיקה היום יומית שלהם כאמניות או אמנים. גם תהליך האוצרות, או ספיציפית הראייה של המרחב והפרשנות הויזואלית שלו כחלק מהאופן שבו אמנות מתפקדת – כל אלו הופכים את הראייה הסוציולוגית למצומצמת במיוחד כשהיא באה לנתח את מעשה האמנות. אין ספרות ענפה, ועם דגש על ענפה, בתחום הסוציולוגיה על אמנות. יתרה מכך, בעברית ספרות כזאת כמעט ולא קיימת.
זה לא מקרי בעיני. הדבר לא נובע מכך ש"הסוציולוגיה והאמנות אינם חברים טובים" כדברייך. סוציולוגיה היא תחום מוגבל, כמו כל תחום אחר, ואמנות איננה כלולה באופן מלא בתוך תחום השיפוט שלה בגלל מגבלות אלו. אמנות עוסקת במגוון כל כך רחב של התנהגויות ופרקטיקות אנושיות, החל בצבע וכלה בהגות, שהנסיון להפוך את האמנות לחבורה של בעלי פריווילגיות המנסים לעשות עוד קצת מניפולציות כלכליות על מוחלשים/ות לא יכולה להיות נכונה.

[…] שעלתה ביומיים האחרונים לכותרות, תקיים פעילות מיוחדת ללילה הלבן: "אנגלי, צרפתי […]

אז עכשיו מתברר שאנשים מנתצים את הפסלים שלך באופן סידרתי. עצרת אולי לחשוב למה זה קורה רק לך או שאתה עסוק בלראות בעצמך כ״בא גואל לציון״ שבא לחנך את האנשים ואל הדרך מתענג על תדמית ׳האומן השנוי במחלוקת׳. ברגע שאתה בוחר להציב את העבודה שלך מחוץ לגלריה אל תופתע שאתה נישפט גם מחוץ לקונטקסט של השיח. אם בקינג גורג עוררת התנגדות חריפה אז אחת על אחת כמה וכמה שבשכונה בה מתגוררים הרבה מסורתיים היית צריך לגלות רגישות. לא האומנות שלך אלה כפייתה על ציבור.

אורטל (וכולם),
החנות אכן אינה מקום קהילתי באופן שבו את רואה קהילתיות. אופן זה הוא צר מידי בעיני.
אנחנו לא פעילים חברתיים, אנחנו אמנים. אני מגיע מהאקדמיה ומהאמנות ומה שמעניין אותי הוא קודם כל השיח האמנותי. אני לא מתבייש בזה, לא הולך להתנצל על כך, וגם לא הולך להתיפייף ולטעון שאין הבדל בין הפרקטיקה והמחשבה האמנותית לתחומים חברתיים אחרים. עם זאת, השיח האמנותי הוא במובהק שיח פוליטי הדן, בצורות שונות ומגוונות, במרחב ובחברה בו הוא מתקיים. לתחום זה יש אמנם היסטוריה ונורמות משל עצמו, אך הן משלימות תחומים חברתיים אחרים ולא סותרות אותם. לא את כל הנורמות הללו אני מקבל ועל כן אני עושה את מה שאני עושה. המקום מופעל ומנוהל על ידי שחר מרום, עודד ורטש ואנוכי,כולנו עושים זאת מתוך העניין האישי שלנו והמקום ממומן (בהפסדים) מכיסנו. אנחנו לא נתמכים על ידי שום גוף ואף אחד לא שלח אותנו לרחוב העליה בשם איזו ג'נטרפיקציה עלומה.

להקים חלל תצוגה קבוע (בשונה מביאנלות ומתערוכות ליום אחד במרחב הציבורי) שכל קיומו הוא ברחוב במשך כל שעות היממה ולאורך כל השנה, הוא בשבילי עמדה מאתגרת וחשובה, הן לאמנות ואמנים והן לסביבה ולחברה. משמעותה של האמנות משתנה במפגש עם הרחוב ושינוי זה הוא מרתק (גם אם הפעם קיבל צורה בהמית), ומשהו ברחוב משתנה במפגש עם אמנות. שינוי זה הינו משמעותי במיוחד כשמדובר ברחוב כל כך לא מטופח, רועש ומלא בפיח אוטובוסים.

אנחנו לא חושבים שאנו טובים ממישהו באיזור בו אנו נמצאים. אנחנו לא נמצאים שם כדי לעזור למישהו על דרך החינוך, הרחמים או הטיפול. להתייחס בכבוד למרחב שאתה נמצא בתוכו זה אומר קודם כל לא לנסות לשנות אותו בכוח על ידי סולם ערכים שמיובא מבחוץ, אלא לעשות לעצמך את מה שאתה מאמין בו, ולראות, עם הזמן, האם הסביבה מעכלת או דוחה את ההצעה שלך.
כאמור, במקרה של החנות הסביבה מקבלת את ההצעה בזרועות פתוחות.

רונית, "ובא לציון גואל" נכתב באירוניה שכנראה פספסת. מצטער.

רני,
אני חושב שזו היתממות/תמימות לומר שאף אחד לא "שלח אתכם לרחוב העליה בשם איזו ג'נטריפיקציה נעלמה", פשוט מפני שלא היה צורך לשלוח אתכם – שלחתם את עצמכם. הגעתם לאיזור גם כי הוא זול יותר וגם כי הוא נתפס כמקום פחות סגור הרמטית ביחס למרכז העיר וצפונה. אני יכול להבין את המשיכה למקום כזה, אבל צריך להיזהר מאד מתפיסה של שכונות כשטח הפקר שמאפשר לאמנים לעשות ככל העולה על רוחם, במיוחד לאור העובדה שלאוכלוסיה המוחלשת שבסביבה אין כ"כ יכולת ופניות להתנגד לכך, או לחילופין ליצור אלטרנטיבה. במילים אחרות, נראה אתכם גיבורים גדולים ברוטשילד ובבבלי.

בהמשך לדבריהם של אורטל ועמית, הרי די ברור שבעוד 10-15 שנים יקרו אחד משני דברים: או שהשכונה תישאר מוזנחת ואתם כבר לא תהיו בה (כי מי רוצה לגדל ילדים במקום כזה?), או שהיא תשופץ ותתברגן, בין השאר בעקבות כניסה של אנשים כמוכם, ואתם תישארו ותוכלו לספר בגאווה איך זיהיתם את "הפוטנציאל" של המקום עוד כשהיה חור. כך או כך, לתושבים אחרים בשכונה לא תהיה פריבילגיה כזו. אם היא תישאר מוזנחת הם ישארו תקועים בה, ואם תשופץ הם יאלצו לנדוד. אני לא אומר שזה פוסל את העבודה שלכם ובוודאי שלא שולל מכם זכות לפעול במקום, אך להתעלם ממיקומכם כסוכני ג'נטריפיקציה ובעלי מעמד, כאנשים שגם אם אינם גומרים את החודש עדיין נמצאים בקצפת של הקצפת ביחס לחלק ניכר מהתושבים במקום, לדבר על דיאלוג ובדיקה של מפגש ולשכוח שבבסיס המפגש הזה אין יחסים שיוויוניים, נראה לי חסר אחריות.

גם ההתייחסות להפסדים הכספיים והמימון העצמי לוקה בהיתממות בעיני, לא כי היא לא נכונה (כמי שעורך בהתנדבות כתב עת נטול תקציב ברור לי עד כמה זה קשה), אלא כי היא לא לוקחת בחשבון את המעמד, הניסיון, הרזומה וההזדמנויות שהפעלת המקום מעניקות לכם. הזדמנויות שבסופו של דבר גם מיתרגמות לשכר של ממש. בעוד שנה-שנתיים כשהעירייה תרצה להפיק במקום פסטיבל אמנות באיזור, היא הרי לא תיכנס לבית הכנסת הפועל בשכונה ותציע לראשיו לייסד פסטיבל שמשמר את המסורת הקהילתית במקום, אלא אליכם. זה תהליך מוכר שחוזר על עצמו במקומות רבים: מתחילים בקטן, אחר כך מגיעה תמיכה כלשהי, פתאום אגף האמנות של העירייה מציע לנהל אירוע אמנותי בסביבה, ולאחר מכן מגיעה הזמנה לתת הרצאה בשכר בפני תורמים של קרן כלשהי שמעוניינת להשקיע באיזור, ואח"כ מגיעה הזמנה ללמד קורס (כמרצה מן החוץ) באחד מבתי הספר, וכן הלאה וכן הלאה. אם למרות כל זאת לא תגמרו את החודש (אנחנו לא גומרים את החודש למרות שגם אצלנו ההתנדבות יוצרת הזדמנויות עבודה), זה יהיה בגלל שאף אחד במעמד הבינוני לא מצליח להחזיק היום את הראש מעל המים, ולא בגלל שהפעלתם את "החנות" בהתנדבות.

עם יתר הדברים שלך ושל אסי אני מסכים, כפי שגם כתבתי בתשובות קודמות לטענות של אורטל.

אנחנו לא קדושים מעונים ומה שכתבת על רווח אישי נכון.
אך בכל זאת, ביום יום אנחנו מפעילים את החנות מתוך עניין אישי ושאיפה לעשות את המקום הכי טוב שאנחנו יכולים. אני מאוד אשמח אם החנות תוכל להעניק לנו בעתיד איזו רווחה כלכלית ואני לא מסתיר את זה. אך אם כסף היה הדבר שאני מחפש בהקשר הזה, הייתי כבר ממזמן עובר לתחום אחר.

לגבי ג'נטרפיקציה, אני חושב שהניתוחים השונים כאן שגויים.
מה שיקרה לרחוב העליה בעוד 15 שנה יהיה תוצאה של תהליכים כלכליים ואורבניים שאינם תלויים בגלריה זו או אחרת. בנתיים אנחנו נהנים מרחוב העליה והוא נהנה מאיתנו.

אבל בכל מקרה, לדבר על ג'נטרפיקציה בהקשר של האיזור זה תמוה מאוד בעיני. זוהי לא איזו שכונה פסטורלית מבודדת ורחוקה שהשתלטו עליה אמנים, אלא מראש איזור אורבני עמוס במסחר, איזורים כאלה נוטים להיות דינמיים מטבעם.
רוב של התושבים ה"וותיקים" באיזור כבר ממזמן לא גר בו, הם עזבו מבחירה לא כי המקום נהיה יקר מידי בעבורם אלא כי הוא ממשיך להיות עני ולא מטופח ולא נעים להם לחיות בו, כל מי שיכול להרשות לעצמו לעבור למקום אחר – עושה זאת. לתוך הואקום הזה נכנסות אוכלוסיות שבשבילן ההזנחה יכולה להוות סוג של יתרון זמני – עובדים זרים, סטודנטים, אמנים וצעירים שידם אינה משגת מקום אחר.

אורטל ועמית, התחושה הכללית היא שאתם מתייחסים אל התושבים 'הוותיקים' כאילו היו התושבים 'המקוריים' ונמצאים בו מקדמת דנן.
להזכירכם: לפני התושבים הוותיקים-חדשים הללו חיו באיזור תושבים יותר 'וותיקים', שנעלמו ואינם.
העלמותם כמובן לא היתה חלק מתהליך אורבני ולא תוצאה של ג'נטרפיקציה, אלא תולדה של גירוש. צר לי שאתם בוחרים באופן סלקטיבי כל כך את האוכלוסיה הדרום תל אביבית (או התל אביבית לשעבר) ה'מוחלשת' שאתם מתיימרים לייצג.

וגם צר לי ששניכם משתמשים באופן עקבי בשפה מכובסת שמובילה לטישטוש המציאות, ובכך לשימור המצב הקיים.
צר לי גם על השימוש בטיעונים פסבדו-אקדמיים שאין דבר וחצי דבר בינם לבין המקרה הנדון.

אגב, רונית, את מוזמנת לראות את העבודה שהוצבה בקינג ג'ורג', ואז לעזור לי לסמן את הקו שבו אני אמור לעצור, כדי שלא אכפה את עבודתי על הציבור הרגיש.

http://www.youtube.com/watch?v=Ql515Ax2u14

הגלריה היא לא המחולל, אבל בהחלט אחד הסימפטומים. מיותר לציין מאיזה מסורות יונקת האומנות העכשיווית והקשר שלה להון.

התושבים עזבו כי האיזור לא מטופח?!
אחי, תעשה בדק בית. תרתי משמע.

אתה מדבר בבורות בנוגע להיסטוריה של השכונות. זה לא הוגן. תקרא קצת המידע נגיש. לי גם יש סטודיו באיזור. והיה לי חשוב מאד לדעת עליו יותר.

רני, האמנם? ממתי רחוב העליה יושב על אדמות פלסטיניות? ונניח שהיסטורית זה היה נכון, אז העובדה שגורשו משם פלסטינים מכשירה את הימצאותה של הגלריה ממניעים ציוניים? לא ברור הטיעון המוזר הזה. אתה כאילו טוען שמותר לפתוח עסק כלכלי על אדמתם של מגורשים?

לא הבנת את מה שכתבתי

רח' העלייה יושב על אדמות פלסטיניות. היו שם בתי באר ופרדסים בשטח השיפוט של יפו עד כיבוש יפו והאיחוד עם תל אביב. הבית האדום בפינת מסילת העולים נשאר כעדות לבתי הבאר המפוארים והפרדסים שמסביבם באזור, אך היו עוד לאורך הרחוב, גם בית הספר רוגוזין בנוי על בית באר לשעבר. מזכיר לי שבתערוכה של עודד ידעיה בגלריה גולקונדה, בה דיבר על איך ישראלים לא מסוגלים לראות את הכיבוש, נעדרה התייחסות לכך שמעבר לכביש, מרחק של 50 מטר, נמצא בית השייח הנטוש של שלוחה של הכפר אבו כביר

רני, רובם המוחלט של המזרחים בישראל (המהווים אחוז ניכר מתושבי שכונות הדרום הוותיקים), הגיעו לכאן בשנות ה-50 וה-60. הם לא היו מעורבים בגירוש הפלסטינים בשום צורה, מה שכמובן לא מנע מהמגרשים האמיתיים להפוך אותם לסמרטוט שבאמצעותו הם ממרקים את המצפון בעודם מתגוררים בישובים ובשכונות מבוססות יותר, ובזמן שהילדים והנכדים שלהם עושים אמנות.

יש דבר כזה בכלל "אדמות יהודיות"?

יונתן זה לא נכון לגבי האזור הזה. תושבי שכונות מזרחיים היו והקימו את נווה שאנן, שפירא (ושכונות הבת שלה), פלורנטין והשכונות הקטנות מסביב לנווה צדק כבר משנות ה20 של המאה ה20

וגם אם כן, מה הקשר בכלל לעבודה של אסי?

אני חוזר לדיון פה ורואה את האימפוטנציה הטיפוסית שמונעת מאיתנו שינוי. סירוס עצמי עצוב.
יש כותרת בערב רב על תערוכה שהוסרה לאחר שאיימו ואף ניסו להצית את הגלריה בגלל תוכן התערוכה שלא מתאים למצית.
והדיון פה מתנהל על מיקום הגלריה, על אולי ההיתממות של תגובת האמן, על דרום העיר ואז מסתיים בקול חלש בהאם תושבי המקום היו ערבים או לא ומה קרה איתם.
תשמעו, איבדתם את הצפון. אני יכול להניח שזה קשור ללימודי מגדר ופילוסופיה עדכניים שבעיקר מייצרים דיאלוג פנימי אימפוטנטי שבו הכותבים מתחרים בינם לבין עצמם על מי כותב סדינים ארוכים יותר שנשמעים כמו צלילים של מחשבה (אבל הם רק אקו של מחשבה עצמאית)- אבל אין קשר בין הכותרת לבין הדיון שמתחולל פה.
האירוע הזה, בפשט שלו, צריך לעורר התגייסות רחבה של אמנים שהולכים ומורידים את עבודותיהם ליום אחד מהגלריות לאות סולידריות, כמו שבתי חולים מביעים סולידריות עם רופא שחוטף מכות ממשפחות מטופלים. אני יכול להניח שזה לא קרה משום שאירועי השבוע האחרון גברו בעוצמתם על הרעש הזה. למעשה אני מקווה שזו הסיבה. אבל בכל מקרה כל עוד כל אירוע שכזה ימשיך להוות כר לבדיקה אנאלית על המרחב וכל הפקה פקה הזה, המצית והאג׳נדה שלו הם אלו שימשיכו להכתיב את המציאות ובסוף אנחנו ננהל דיון על מרחב הגטו שבו נחייה

אורי, פה זה לא ווינט ולא אתר "הימין האמיתי" אלא ערב רב, ונדמה לי שאפשר לומר בביטחון שעבור כל הקוראים והכותבים פה ההתנגדות המוחלטת למה שקרה אינה מסקנה אלא נקודת מוצא.
כל זאת אינו מייתר דיונים בנושאים שמשיקים או מתחברים לסיפור הזה, גם אם הם מתרחקים מהמקרה הספציפי לטובת עיסוק בשאלות רחבות. מוזר שדיון סוער ורב-פנים נשמע לך כמו דיאלוג פנימי. אני חושב שיש פה הכל חוץ מדיאלוג פנימי, אבל אם כבר אנחנו נדרשים ל"דיאלוג פנימי" ו"אימפוטנטיות", אני תוהה עד כמה המצית והאג'נדה שלו היו מתרשמים מהצעתך שכל האמנים יורידו את עבודותיהם מהקירות ליום אחד לאות סולידריות.

יונתן, אני לא מבין את התגובה שלך. תקן אותי אם אני טועה, שיתקן אותי האמן, אבל תחת ידיעה שתערוכה ירדה עקב נסיון של פשיסטים ישראלים לשרוף את הגלריה התנהל דיון של האם אפשר ללמוד מזה משהו, על אחריות האמן לסביבה שלו, האם המעשה היה התגרות בציבור. כל הסבטקסט הוא שהאמן והגלריה עשו דבר מה לא בסדר. אנחנו באותו דיון?

הצפייה שלי מסולידריות היא לא שהפושעים יתקנו דרכיהם, אלא להפנות את המבט של החברה לעוד משהו שמתרחש בה וגם, במישור הבסיסי ביותר, לחזק את בעל הגלריה והאמן שהם לא לבד וחלק מקהילה.
אבל ייתכן ומה אני יודע, זו קהילה מאוד סולידריות שמתקשרת ללא מילים ומעשים.

אני יודע שזה כבר קצת מעייף, אבל אני חייב להסכים כאן עם אורי. חשוב ולגיטימי ככל שיהיה הדיון שהתעורר כאן, הוא לא התחיל כדיון בקולוניאליזם והשתלטות אשכנזית על המרחב, שבא בעקבות איזה מאמר או הפגנה של מישהו. הוא בא באופן ישיר בעקבות ארוע שראוי היה שייפסל על הסף, עוד בטרם מתחילים למצוא לו כל מיני הצדקות שקשורות באחריות האישית, שלי או של הגלריה. ואת כל זה הרי אמרתי כבר, אז אני מבטיח שמעכשיו אני שותק. ממילא כולם כבר עוטפים דגים עם הסיפור הזה.

ברור שכולם מתנגדים לאלימות ולאיום בהצתה? דה
יש להתפלא במציאות הקיימת שזה קרה?
היית מעז להסתובב עם גלימה של KKK בלב התחנה המרכזית?
התוצאה ידועה מראש.

הודרת מחלון הראוה, אבל קיבלת שער, על מה כי תלין.

אנגלמן, השער היה שם הרבה לפני שמישהו ניסה להצית משהו, אבל אתה מוזמן לשרוף את הגיליון שלך (יונתן, סליחה, הייתי חייב).

אנגלמן, אני מקווה שברור לך שגיליון שנשלח לדפוס ביום ראשון אחרי חודשיים של עבודה לא קשור לדברים שקרו ביום שישי. ההחלטה על השער נעשתה כבר לפני כמה שבועות. אם היינו רוצים לעשות מסיפור ההצתה שער היינו משתמשים בתצלום העבודה שכמעט הוצתה, ולא בעבודה מוקדמת שבכלל הוצגה לפני חצי שנה במקום אחר.

אסי, שיהיה בהצלחה, מפרגן – באמת.

הייתי צריך להוסיף סמיילי, אבל אין אפשרות לערוך. הייתי גם שמח להסביר לך מה אני מרגיש כשאני רואה את הדימוי הזה, אולי דרך זה היית יכול להבין את תושבי השכונה, אבל אנחנו חורגים מהדיון. אם תרצה ואין התנגדות, אשמח.

יונתן אכן ברור לי, אבל כל הסיפור הזה מצויין לפרסום, גם של הגיליון וגם של האמן. אני אשמח שאת התערוכה הבאה שלי מישהו יבוא לשרוף גם כן, אשלח הזמנה כשיהיה אקטואלי.

[…] והשאיר במקום ג'ריקן מלא למחצה. בעקבות המעשה הוחלט להוריד את התערוכה. "אני עומד מאחורי מה שעשיתי" אומר משולם בראיון […]

אני גר ברחוב סלמה ב3 שנים האחרונות והגלריה נמצאת במסלול היומיומי שלי בדרך לעבודה.
המיצג הזה היה אחד הבודדים שתפסו את תשומת לבי. יכולתי ישר להזדהות עם ההתרסה של האמן ולחשוב על הדרכים הרבות שבהם ניתן לפרש את העבודה. אציין גם שהמסר עובר דרכה בצורה בוגרת ולא נופל לקלישאות של ביקורת, יש מסר ברור בעבודה.
אבל, הרחוב מורכב מדעות שונות ואלו אשר אינם רוצים או מסוגלים להיות בדיאלוג אם העבודה מוצאים דרך אלימה כדי לבטלה.
זה חלק מהשיח הציבורי בישראל, חלק נכבד ממנו. לדעתי זה קשור גם ליהדות. היהודים עם כל ההיסטוריה והחוכמה שיש לנו אני לא חפים מלהשתמש באלימות נגד מי שחושב אחרת מאיתנו ומסוגלים לפנות באלימות גם למי שהוא חלק מאיתנו אבל חושבת אחרת.

[…] החריפה והאלימה ביותר, וגם הרגשית והנפעמת ביותר, הייתה נסיון הצתה של התערוכה בעל הלו"ע, שהוצגה בגלריה החנות בתל־אביב […]