קריאת ביניים: האמנותי | התרבותי | הפוליטי
סדנת קריאה, תאוריה וביקורת בהנחיית גליה יהב
קבוצה מצומצמת לקריאת טקסטים, דיון וחשיבה אינטלקטואלית.
המוטו: לא נספיק הכל, אבל נתקדם בחומר:
בודריאר ואדישות, רוזלר וכסף, בורדיה בשדה, החומר הלבן, כוח הארכיון, ואנונו מצלם/מצטלם, שביתת אמנות, אובדן-היעדר-פרובוקציה-עיבוד, אידיאולוגיה, אדריאן ריץ', ג'יימסון (לא הדרינק), קרנבל, מעשה האוצרוּת, מעשה התרגום, מנגנוני מדינה אידיאולוגיים ומנגנוני בושה, דנציגר בגולן (לפי חינסקי), גרויס, איך הורגים אמן נחשב (לפי רונאל), קולהאס מחפש צדק, קאמי נואם, עדוּת, לסביוּת, סבלם של אחרים.
12 מפגשים | החל מ 18.3 | ימי ראשון 20:00-22:00
*בתשלום
לפרטים והרשמה: lifamim@gmail.com | 0524-313377
חיים מרוצפים
שבת ה-17 במרץ בתיאטרון תמונע
ההופעה באנגלית
בתחילת המאה ה-21 החיים הגופניים שלנו מאוד מוגדרים ומצומצמים – הפרדנו וחילקנו את סוגי המגע לקטגוריות נפרדות: נשיקות, חיבוקים ומגעים אינטימיים אנחנו מוצאים בעיקר אצל בני הזוג למיטה, מסאז' אצל המסאז'יסט ואם אנחנו רוצים שמישהו ירים אותנו באוויר או יתגלגל איתנו על הרצפה, אנחנו צריכים למצוא שיעור קונטקט אימפרוביזציה.
בנוסף לזה אנחנו חיים בסביבה אנושית שמכתיבה באופן מאוד נוקשה מה אנחנו יכולים לעשות עם הגוף שלנו בכל חלל וחלל. לא מקובל לרקוד בבנק, וברחוב אנחנו בעיקר הולכים או עומדים, בבתי הקפה אנחנו לא פוצחים במתיחות אפילו אם נשבר לנו הגב מרוב ישיבה – בשביל זה יש את חללי היוגה ומכוני הכושר.
בעבודה "חיים מרוצפים", חמישה רקדנים מדברים על הקשר בין החיים הגופניים האפשריים בימינו לבין המצאת הרצפה במהפכה החקלאית לפני 10,000 שנה.
כוריאוגרפיה וטקסט: רותם תש"ח בשילוב עם הרקדנים
רקדנים יוצרים ושותפים בכתיבת הטקסט: שרון בקלי, דניאל גל, עומר אסטרחן, צוף יצחקי, אוליביה קורט מסה (וכרמית בוריאן)
צילום סטילס: שימרית אברהם ורן שבי
תאורה: אמיר קסטרו
תודה מיוחדת לד"ר אורלי שבי
תיאטרון תמונע – שונצינו 8, ת"א (בחנייה)
כרטיס: 65 ₪
טלפון להזמנת כרטיסים: 03-5611211.
דף האירוע בפייסבוק
קומי! תערוכת יחיד של מאיה גלפמן
אוצרת: מאיה קשביץ
פתיחה: 10.3.12, 19:30/ הגלריה על הצוק, רחוב המעפילים 19, נתניה
מאיה גלפמן מציגה סדרת עבודות אקלקטית המשלבת בין רישומים עדינים על נייר, עבודת רקמה ומיצבים. גלפמן, שמקפידה לפעול במרחב האורבני הציבורי במקביל לזה הגלריסטי והמוזיאלי, תפגיש במסגרת התערוכה בין שני העולמות דרך עבודות חדשות ועבודות קודמות בפרשנות חדשה. התערוכה עוסקת בתהליך התמודדות אינדיבידואלי וקולקטיבי עם העבר והשפעותיו בהווה; בתיאור וטיהור שדים, ברגעים המצויים בין שלב הנפילה וההתרסקות לבין הרגע שאחרי – השלמה, נחישות והתאוששות. התערוכה מתארת מהלך, פלח חיים של שאיפות, נפילות וצלקות. אותו 'רגע שאחרי' אינו מכיל את הדרמה של השיא או של השפל, אין בו את התעוזה שבקפיצה, את האופוריה שבמעוף או את הדרמה והכאב של ההתרסקות, אך כן טמונות בו ההתפכחות וההשלמה ואיתן, גרעין התקווה הבאה.
מאיה גלפמן, בת 33, מתגוררת בת"א, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר", השתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם, בין היתר ביפן, ניו יורק, מוזיאון ת"א, מוזיאון חיפה לאמנות, הביאנלה בהרצליה ועוד. תערוכת היחיד הראשונה שלה התקיימה ב-2010 בבית האמנים בת"א.
נעילה 10.5
http://www.facebook.com/mayagelfmanart
www.mayagelfman.com
אספנות, חפצים ומזכרות
בוקר של הרצאות במסגרת התערוכה ÜberKitsch
אוצר: רועי מעין
ביום שישי ה-9.3.12 החל מהשעה 11:00 יתקיים בבית בנימיני בוקר של הרצאות במסגרת התערוכה אוברקיטש.
בתכנית: ראובן נרדי: תענוג או אובססיה – פורצלן ואספנות, טליה טוקטלי: חפץ לך מכורתי, יהונתן הופ: מזכרת מקומית – כיוונים שונים ביצירתו
הכניסה חופשית / הרשמה מראש
הקיטש נתפס באופן מסורתי כיצירה של טעם רע, בעלת מראה זול ומנייריסטי. ברמה הצורנית מתאפיין הקיטש בחזרתיות, עודפות וצבעוניות בוהקת, וברמה התמטית ברגשנות יתרה, פתיינות, וייצוג של הצדדים הנעימים והיפים של החיים תוך הדרה מובהקת של הצדדים האפלים והכואבים. אלמנטים אלו מייצרים שפה, שאינה נושאת עמה את הגיבנת המודרניסטית של אידיאת דלות החומר והמסר, אלא להיפך – חוגגת את העודפות וההכברה. המציגים בתערוכה ÜberKitsch משתמשים באסתטיקה זאת אשר לרוב נלעגת על ידי קובעי טעם ואיכות, ומנצלים אותה כפלטפורמה להעלאת נושאים ביקורתיים, חתרניים או אירוניים.
משתתפים: אליאונורה אורלי אדלביץ' (דימוי שלה מעל), שאולי ארזי, גיא ג'אנה, אנה כרמי, יוחאי מטוס, ורד ניסים, אמנון עמוס, מירי פליישר, אמילי קייג', אסנת ריצ'מן.
נעילת התערוכה: 24.3.12
בית בנימיני – המרכז לקרמיקה עכשווית – רחוב העמל 17תל אביב, טל: 03-5182257
www.benyaminiceramics.org
קווים בנוף – בין אמנות לאדריכלות נוף
התערוכה קווים בנוף – בין אמנות לאדריכלות נוף שאצרה ענת גטניו בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה, הינה תוצר של פעולה משותפת בין הציירת נורית גור-לביא (קרני) ואדריכלית הנוף דפנה גרינשטיין. זיקה לנוף הישראלי והתבוננות מעמיקה בנוף החקלאי מהווים חיבור ארוך שנים בין השתיים. הן מתבוננות בנוף בעיניים שונות אך שתיהן מנסות לפענח ולשמר אותו.
נורית גור-לביא (קרני) חוזרת ומעלה בציוריה את הנופים החקלאיים ההולכים וננגסים על ידי תהליך הבינוי. בהיותה אדריכלית-נוף, עושה דפנה גרינשטיין פעולות דומות של התבוננות בנוף לשם ניתוח ופענוח. כמי שמעורבת בפרוייקטים החודרים אל הנוף ומכניסים אליו עורקים של תשתיות, היא עסוקה באופן קבוע בשאלות של שימור, שיקום ומיזעור הפגיעה בטבע.
תהליך העבודה משותף של השתיים הוליד גופי עבודות הנוגעים במתח שבין שטחים פתוחים לשטחים בנויים, ובין מרחבי הטבע לקווי התשתית הפוצעים אותו. עבודת רצפה משותפת – חדרה – גדרה, נוצרה במיוחד לחלל הגלריה מתוך התייחסות לתיזה קונספטואלית עתידנית שמעלה בתערוכה אדריכלית הנוף דפנה גרינשטיין בנוגע לעתיד השטחים הירוקים במרכז הארץ:
ביום שני, 12.3.12 החל בשעה 15:30 יתקיים יום עיון בנושא: קווים בנוף – בין אמנות לאדריכלות נוף ולאחריו בשעה 19:00 פתיחה חגיגית של התערוכה.
רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562502
א' – ד' 10:00 – 18:00, ה' 10:00 – 21:00 , ו' ושבת 10:00 -16:00
www.wizodzn.ac.il
מיוחד לקוראי "רב ערב"- כרטיס למופע ב-65 ₪ (במקום ב-90 ₪)
FURO – Dance Installation
מאת אוהד נהרין וטבאיימו
שני מתאגרפי סומו מתאיידים, רקדנים נעים בחושניות, איש הפושט שוב ושוב את עורו, רקדנים מבכים את חברם שמת, זקנה שותתת דם, 60 קערות פלסטיק, עורבים, שוטר? רוצח? בשר רוטט, צבים יוצאים מאמבטיה, צעקה קורעת לב, שתי רקדניות (או רקדנים) כמו הסלקטורים ששומרים על העבודה. FURO – אנימציה ובשר חי משוחחים ביניהם.
אוהד נהרין ראה בצ'לסי את עבודתה הקצרה של טבאיימו "בית מרחץ יפני", ויצא המום ומגורה. התוצאה – FURO, מיצג מחול בבימויו המשלב מחול ואנימציה.
"פורו מנפץ את המבט, מבלבל ומבדר…מסע שיש לחוות שוב ושוב" (SVD, שטוקהולם)
ההנחה הינה למופעים המתקיימים בתאריכים 15-17.3
ה' 15 במרץ 19:00-20:30, 20:00-21:30, 21:00-22:30
ו' 16 במרץ 11:00-12:30, 12:00-13:30, 13:00-14:30
ש' 17 במרץ 19:00-20:30, 20:00-21:30, 21:00-22:30
העבודה מחזורית ותוצג בשלושה סבבים, זמן הצפייה המומלץ הוא 45 דקות
ניתן לרכוש כרטיסים לאחד מטווחי השעות המצוינים בכל ערב. בכל 45 דקות מתחיל סבב מראשיתו, עם שני רקדנים חדשים. מרגע הכניסה הקהל מוזמן לצאת ולהיכנס בכל עת במהלך השעות בהן נמשך האירוע ולחוות את היצירה מנקודות מבט שונות.
כניסה אחרונה – כחצי שעה לפני סיום הסבב האחרון (22:00 ביום חול ובמוצ"ש ו 14:00 ביום שישי)
קטע וידאו
אולם ורדה, מרכז סוזן דלל, תל אביב
03-5171471 \ http://www.batsheva.co.il
קוד הנחה : 2753
צילום: גדי דגון
ארכיון קולנוע מאבק:
הקרנה # 5: "הסינית" (צרפת, 1967, במאי: ז'אן לוק-גודאר, 92 דקות)
יום רביעי (7.3.2012), 20:30, קולנוע בית העם (רוטשילד 69)
דברי פתיחה: אדם אבולעפיה
הכניסה חופשית
שנה לפני האירועים של מאי 68' בצרפת, גודאר הפנה את מבטו לסטודנטים צעירים המאמצים רטוריקה מאויסטית מתוך חתירה למהפכה אלימה. בזמן שההורים נוסעים לחופשת הקיץ, הם מתקבצים בדירה הבורגנית כדי לדון בעקרונות תיאורטיים ואופני פעולה קונקרטיים. בניגוד ל"מחווה" העכשווית שיצר ברטולוצ'י ("החולמים"), גודאר אינו מסתפק בטענה המתנשאת שהסטודנטים הם סתם ילדי שמנת שצורכים פוליטיקה כמו הייתה קוקה-קולה. הוא לוקח בחשבון את הפרדוקסים שהופכים את הפוליטיקה הסטודנטיאלית למגוחכת, אבל משתמש בהם כדי ללכת מעבר לעמדה לעגנית אל עבר סאטירה פוליטית אמיתית. באמצעות טכניקות קולאז' קולנועיות, הוא משלב צילומים, טקסטים והמחזות תיאטרליות שהופכים את סרטו לשיעור במחשבה פוליטית-אודיו-ויזואלית. "הסינית" ממוקם בצורה אידיאלית בין גודאר המוקדם שעשה כסף בקופות לבין גודאר האמצעי שהפך פוליטי, מיליטנטי ואימתו של צופה הקולנוע הממוצע. עד כמה שהסרט מאתגר באופן עשייתו, הוא באותו הזמן גם משעשע ומענג. אין כמו "בית העם" לארח דיון רלוונטי על היכולת ליצור פוליטיקה אפקטיבית מתוך בניין שמתעתד להיעשות למלון בוטיק.
עורך הסדרה: אדם אבולעפיה / עורך שותף: דניאל וייצמן
צבע מקומי:
שולחן עגול לכבוד צאת הספר "צבע מקומי – אפרטהייד לאור התיאוריה" מאת לואיז בית לחם (רסלינג, 2011)
בספרה מפענחת החוקרת לואיז בית לחם את הספרות הפצועה של האפרטהייד, כשהיא נעה בין הספרות עצמה לעדוּת, בין פה – ישראל, לשם – דרום אפריקה, ובחזרה.
יום ג' 13.3.12, 20:00, גלריה ברבור, ירושלים
משתתפות/ים:
לואיז בית-לחם: סופרת, מרצה בכירה בחוג לספרות אנגלית ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בתכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודים אפריקאיים.
עמרי גרינברג: בוגר לימודי תרבות באוניברסיטה העברית. בעבר עיתונאי ומבקר מוסיקה. כיום מרצה במחלקה לתרבות, הפקה, ויצירה במכללת ספיר.
יפתח אשכנזי: סופר וחוקר. ספרו האחרון "פרסונה נון גראטה" יצא לאור ב-2010 בהוצאת חרגול עם עובד. כותב ביקורות ספרות בעיתון מעריב.
מורן בנית: כותבת דוקטורט על יצירתו המוקדמת של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי במחלקה לספרות עברית באוניברסיטה העברית.
יקיר אנגלנדר: חוקר במרכז סכוליון באוניברסיטה העברית ובמכון שלום הרטמן בירושלים. מנהל את kids4peace, ארגון שלום בין-דתי.
האירוע הופק על ידי עט לשינוי ירושלים, מבית ביקורים – ארגון המעודד שימוש בספרות ובסיפור כדי להעלות מודעות חברתית
www.bikurimbooks.org
www.facebook.com/bikurimbooks
www.facebook.com/etleshinui
hello@bikurimbooks.org
גלריה ברבור רח' שירזלי 6, נחלאות, ירושלים
לפרטים: 0547232866
Timeline
תערוכת יחיד של שרון רשב"ם פרופ בגלריה שטרן
אוצרת: דבי לוזיה
שרון רשב"ם פרופ, בת קיבוץ גבעת חיים, מישירה מבט אל חוויות הילדות שהותירו בה חותם. הניסיון לעיבוד אמנותי של חוויות ילדות מתוך עיניים בוגרות עלול לגלוש בקלות לנוסטלגיה מתקתקה, אך בעבודותיה של האמנית המתיקות מתערבבת עם מרירות, חמיצות ומליחות של דמעות. דרך עיניה אנו נחשפים למורכבות של ילדות בחברה קולקטיבית שדוחה את השונה ומדכאת את הייחודי. חומרי הגלם של שרון הם בני כיתתה – כיתת אלון, הקולקטיביות של חפצי היום יום כדוגמת האופניים והבגדים, כמו השמלה הכללית השייכת לכולן ואף לא שמלה פרטית אחת. סימן הדרך המנחם של היום הוא ארוחת ארבע עם סבתא דבורה, שבישרה בו בזמן את התקרבותו של הלילה המפחיד ומלא הבדידות.
את הילדים שמציירת שרון רשב"ם פרופ כולנו מכירים – היפה של הכיתה, הבריון, הרעה. זאת כנראה הסיבה שהעבודות מעוררות הזדהות והתרגשות כה גדולה. אנחנו מאמינים לאמנית ומזהים בציוריה גם את עצמנו.
שרון רשב"ם פרופ היא בוגרת של מכון אבני ותלמידתו של ידיד רובין ז"ל, שתערוכתה הראשונה בגלריה שטרן מוקדשת לזכרו.
פתיחה: יום שישי 9.3 בשעות 1200-14:00
שיח גלריה: יום שישי 16.3 בשעה 12:00
גלריה שטרן
רחוב גורדון 30 תל-אביב
טלפון: 03-5246303
www.sternart.com
העמוד בפייסבוק
שעות פתיחה: א-ה 11:00-19:00 יום ו' 10:00-14:00
