רק הקניבליות מאחדת אותנו. חברתית, כלכלית, פילוסופית.
החוקה היחידה בעולם. ההתגלמות המוסוות של כל עצמיות, של כל קיבוציות. של כל הדתות. של כל הסכמי השלום.
Tupi, or not tupi, that is the question
נגד כל הקתשיזמים. ונגד אימם של האחים גְרָכוּס.
רק מה שלא שלי מעניין אותי. חוקת האדם. חוקת הקניבל.
עייפנו מכל אותם בעלים קתולים חשדניים שמוצגים בדרמטיות.
פרויד חיסל את חידת האישה וחרדות אחרות שבפסיכולוגיה המודפסת.
הבגד הוא שחסם את האמת, הרובד האטים בין העולם הפנימי לעולם החיצון. להתקומם נגד האדם הלבוש. הקולנוע האמריקאי כבר יספר.
בני השמש, אֵם החיים. שהמהגרים, העבדים והתיירים מצאו ואהבו באכזריות, עם כל הצביעות שבגעגועים, בארץ הנחש הגדול.
לכן מעולם לא היה לנו דקדוק, וגם לא אוסף צמחים ישנים. ומעולם לא הבחנו בין עירוני לפרוורי, בין סְפָר ליבשתי. בעודנו מתבטלים על ה- mappa-mundi של ברזיל.
מצפוּן מעורב, מקצוב דתי.
נגד כל יבואני המצפון המשומר. הקיום המוחשי של החיים. והחשיבה הפרה-לוגית, נושא למחקרו של האדון לוי-ברוּל.
ס. לגרן, האב אנטוניו ויאיירה מטיף לאינדיאנים, 1841
אנחנו רוצים מהפכה קָרִיבִּית. שתעלה על המהפכה הצרפתית. את איחוד כל המהפכות היעילות שמגמתן האדם. בלעדינו, לאירופה לא היתה אפילו ההצהרה האומללה של זכויות האדם שלה.
את תור הזהב עליו בישרה אמריקה. את תור הזהב. ואת כל ה-girls.
שורשים. הקשר עם ברזיל הקריבי. Ori Villegaignon print terre. מוֹנְטֶניֶיה. האיש שבא מן הטבע. רוּסוֹ. מהמהפכה הצרפתית לרומנטיזם, למהפכה הבולשביקית, למהפכה הסוריאליסטית ולפרא המיומן טכנית של קייזרלינג. עשינו כברת דרך…
מעולם לא הוטבלנו לנצרות. אנחנו חיים על פי חוק סהרורי. גרמנו למשיח להיוולד בבָהִיָיה. או בבֶּלֵם שבפָּרַה.
אך מעולם לא הכרנו בהולדת הלוגיקה בקרבנו.
נגד האב וִיאֵיְירָה. שיזם את ההלוואה הראשונה בשמנו, בשם העמלה. המלך-הבּוּר אמר לו: העלה זאת על הנייר, אבל בלי יותר מדי קומבינות. ההלוואה ניתנה. הוטל מס על הסוכר הברזילאי. את הכסף השאיר ויאיירה בפורטוגל, ולנו הביא רק את הקומבינות.
הנשמה מסרבת לתפוס נשמה בלי גוף. אנתרופומורפיזם. הצורך בחיסון קניבלי. לאיזון נגד הדתות שבמִצְהָר. והחקירות החיצוניות.
אנחנו יכולים להיענות רק לעולם הנבואי-שמיעתי.
הצדק סיפק לנו קובץ חוקים לנקם. המדע מקבץ חוקים למאגיה. קניבליות. ההתחלפות התמידית של הטַאבּוּ בטוטם.
נגד העולם ההפיך והרעיונות המושאיים. רעיונות שהתפגרו. stop לחשיבה הדינמית. היחיד שהוא קורבן השיטה. מקור אי-הצדק הקלאסי. אי-הצדק הרומנטי. ושיכחון הכיבושים הפנימיים.
נתיבים, נתיבים, נתיבים, נתיבים, נתיבים, נתיבים, נתיבים.
החוש הקריבי.
מותן וחייהן של ההשערות. מהמשוואה אני חלק מהיקום, אל אקסיומת היקום הוא חלק מהאני. קיום. ידע.
קניבליות.
נגד האליטות הצמחיות. במגע עם האדמה.
מעולם לא הוטבלנו לנצרות. יצרנו את הקרנבל. את האינדיאני לבוש כסנטור רומי. בן דמותו של פִּיט באופרות של אלנקר, עם הרבה רצון טוב פורטוגלי.
קומוניזם כבר היה לנו. שפה סוריאליסטית כבר היתה לנו. תור הזהב.
Catiti Catiti*
Imara Notiá
Notiá Imara
Ipejú
המאגיה והחיים. החזקנו ברשימת הנכסים הפיזיים, הרוחניים, נכסי הכבוד והחלוקה שלהם. ידענו לתעל את המסתורין והמוות דרך מספר צורות דקדוקיות.
שאלתי איש אחד מהי זכות. הוא ענה שזו ערבות לשימוש מלא באפשרויות. קראו לו גָלִי מָטִיאַש. אכלתי אותו.
במקום שיש תעלומה אין דטרמיניזם. אבל מה לנו ולזה?
נגד תולדות האדם, שראשיתן בכף פִינִיסְטֶר. עולם שאינו מתוארך. בלי כותרות. בלי נפוליאון. בלי קיסר.
קביעת הקִדמה באמצעות קטלוגים ומכשירי טלוויזיה. רק מכונות. ומֵערי-דם.
נגד סובלימציות סותרות. שהובלו בקָרַבוֶולוֹת.
נגד האמת של העמים המיסיונריים, כפי שפירש אותה בתבונתו קניבל אחד, הרוזן-משנה מקָיְירוּ: זה שקר שחוזר על עצמו.
אבל אלינו לא הגיעו צלבנים, כי אם אנשים שברחו מתרבות אחרת, ואנחנו אוכלים אותם כי אנחנו חזקים ונקמנים כמו הזָ'בּוּטִי.
אם אלוהים הוא מצפונו של העולם שלא נברא, גוּאָרַסִי היא אם כל חי. זָ'סִי היא אם כל צומח.
לא היתה לנו הכרה טהורה. אבל היתה לנו נבואה. היתה לנו פוליטיקה כמדע החלוקה. ושיטה סוציו-פלנטרית.
ההגירות. הבריחה ממדינות משעממות. נגד העירוניות המאובנת. נגד החממות והשעמום המשוער.
מוויליאם ג'יימס לוורונוף. הטאבו משנה צורתו לטוטם. קניבליות.
הפָּטֶר פָמִילִיָיס וחיבור משל החסידה: בּוּרוּת לשמה, חוסר דמיון ומרוּת כלפי צאצאים סקרנים.
כדי להגות את רעיון קיומו של אלוהים יש לצאת מנקודת מוצא של אתיאיזם תהומי. אלא שלקריבי זה לא היה נחוץ. היתה לו גוארסי.
המטרה שנוצרה מגיבה כמו מלאכים שהודחו. מאז משה תוהה ותועה. מה לנו ולזה?
לפני שהפורטוגלים גילו את ברזיל, גילתה ברזיל את האושר.
נגד האינדיאני נושא הלפיד. האינדיאני בנה של מריה, בן הסנדקות של קתרינה דה מדיציס, וחתנו של דון אנטוניו דה מָרִיז.
האושר הוא מבחן לתשעה.
במטריארכט של פִּינְדוֹרָמַה.
נגד הזיכרון – מקור השגרה. הניסיון האישי שמתחדש.
אנחנו ממחישנים. רעיונות נכפים, סותרים, שורפים אנשים בכיכרות. נבטל את הרעיונות ואת שאר הנִטרולים. בעד הנתיבים. האמונה באותות. האמונה במכשירים ובכוכבים.
נגד גתה, האמא של האחים גרקו, וחצרו של דון ז'וּאָאוֹ ה-VI .
האושר הוא מבחן לתשעה.
המאבק בין מי שיכונה זה שלא נוצר לבין הבריה – מגולם על ידי הניגוד המתמיד בין האדם לטָאבּוּ שלו. האהבה היומיומית ואורח החיים הקפיטליסטי. קניבליות. בליעת האויב הקדוש. כדי שיהפוך לטוטם. ההרפתקה האנושית. הסופיות הארצית. אולם רק האליטות הטהורות מצליחות להגשים את הקניבליות הבשרית, שנושאת עמה את החיים במובנם הרם ביותר וחומקת מכל הנגעים שסיווג פרויד – נגעים שבדת. מה שקורה זה לא סובלימציה של היצר המיני. זה הסולם התרמומטרי של החוש הקניבלי. מבְּשָׂרִי, הוא הופך לבְּחִירִי ויוצר את החברות. אם רגיש, אהבה. אם הגוּתי, מדע. מסיט ומעביר את עצמו. אנחנו מידרדרים לניוון. הקניבליות השפלה ביותר מתגבבת בפשעי הדת – צרות עין, ריבית קצוצה, לשון הרע, רצח. אנחנו נגד החולירע, עמים שהם כביכול נאורים והתנצרו. קניבלים.
נגד אָנְשִיֶיטָה שמלהג עם אחת-עשרה בתולות בשמים, על אדמת אירסמה – האב המיסד ז'וּאָאוֹ רָמַלְיוֹ, מייסדה של סן-פאולו.
עוד לא הכריזו על העצמאות שלנו. משפט טיפוסי של דון ז'ואאו ה-VI: בני, הנח על ראשך את הכתר הזה לפני שאחד ההרפתקנים יעשה זאת! גירשנו את השושלת. יש לגרש את רוחה של בְּרָגָנְסַה, את הקודיפיקציות, ואת טבק ההרחה של מריה דָה פוֹנְטֶה.
נגד המציאות החברתית, הלבושה והמדכאת, שפרויד קטלג – מציאות בלי תסביכים, בלי שיגעון, בלי פריצות ובלי בתי הכלא של מטריארכט פינדורמה.
אוֹסְוָולְד דֵה אָנְדרָדֵה
נכתב בפירטינינגה בשנת 374 לבליעתו של הבישוף סרדיניה**
כתב העת קניבליות, שנה א', מאי, 1928
המניפסט פורסם בגיליון ה-11 של כתב העת "המדרשה", סתיו 2011, בעריכת גלעד מלצר
אוסוולד דה אנדרדה (1890-1954) היה ממכונני המודרניזם הברזילאי, חבר ב"קבוצת החמישה" ותומך באמנים. במניפסט הקניבלי טוען דה אנדרדה שכוחה של התרבות והאמנות הברזילאית נובע דווקא מהיותה קניבלית – כזו הטורפת ובולעת תרבויות אחרות. במעין היפוך של הקולוניאליזם המערבי, דה אנדרדה אינו שואף ל"חינוך" התרבויות "הילידיות הנחותות", או להשליט את התרבות הפורטוגזית-אירופית, אלא "לבלוע" את כולן לקראת משהו חדש, שונה, ברזילאי.
*ירח חדש, הו, ירח חדש, הצת בפלוני את זכרי. מתוך "הפרא" מאת קוֹאוֹטוֹ מָגַליָאייש.
**אוסוולד דה אנדרדה מזכיר באירוניה פרק בהיסטוריה של ברזיל : טביעתה של האונייה בה יצא הבישוף הפורטוגלי דון פדרו פרננדס סרדיניה, והוכתר כבישוף הראשון של ברזיל בדרכו חזרה לפורטוגל. הנוסעים נלקחו בשבי האינדיאנים משבט קָאֶטֵס, ונאכלו חיים ב-2 ביוני 1556. דה אנדרדה רואה בסעודה שערכו הקניבלים את תחילתה של ההיסטוריה הברזילאית.
תרגום מפורטוגלית (ברזיל) והערות: דלית להב
