לא רק יין זול: דור ההמשך

יש משהו שממש בא לי להתייחס אליו, והוא שני האירועים הפייסבוקיים שסיפקו אתמול את הכותרות וגרמו לטוקבקיסטים מתלהמים לטעון שהרשת החברתית הזו היא הבעיה העיקרית של החברה שלנו. הרי ברור שהבעיה של החברה שלנו היא הבעיה של החברה, כשפייסבוק הוא רק מיקרוקוסמוס קטנטן המשקף אותה. אם יש בעיות פה, יהיו בעיות גם שם, וכמו שגם פה טוב לפעמים, גם שם יש דבר או שניים שהם דווקא ממש נחמדים ועושים בררר נעים בבטן. אז נכון, יש משהו באנונימיות היחסית שהמדיה הזו מציעה שמאפשר להגיד כל מה שבא לנו, אבל ראבאק, זה לא תירוץ. בואו ננסה לקחת קצת אחריות על הדברים שאנחנו אומרים, גם אם הם "רק" לאיזה חננה בפייסבוק.

נעמי לב, אלפרד

היום, יום חמישי, ה-6.1 –

יעקוב מישורי פותח תערוכת יחיד בגלריה ברוורמן. בתערוכה יוצגו עבודות במגוון טכניקות שלא הוצגו עד היום, שנעשו בטווח של כ-35 שנים, כשהחוט המקשר ביניהם הוא מישורי. בעיני זה ממש מרגש, אבל אני מודה שמאז שנה ב', כל תערוכה חדשה שלו מרגשת אותי. פייסבוק.

עידן פרידמן פותח את התערוכה פרטים בבית האמנים. פרידמן, שחורג מעיסוקו הקבוע בעיצוב, מציג סדרת דיוקנאות שמוטבעים בתבניות תעשייתיות. סדרת הפורטרטים נוצרה בטכניקה שמזוהה עם הנצחה של אנשי שם, אך האנשים עצמם נלקחו משגרת החיים שלו. בעירוב הזה נוצר בליל של זהויות, הנצחה וחד-פעמיות, של אנשים וחפצים כאחד.

בגלריה ארליך תערוכת מחווה למאטיס "ריקוד מושחת". 15 אמנים  הוזמנו להגיש עבודת מחווה, המתכתבת עם ציור "הריקוד"  של הנרי מאטיס. התערוכה מביאה את  נקודת מבטם והתייחסותם העכשווית של אמנים ישראליים לציור שנוצר ב-1909, שהינו איקון לשמחת חיים והשתלבות פיזית ותת הכרתית עם הטבע ועם האחר.

ציור על ציור היא תערוכה זוגית חדשה, של נעמי לב ואלעד רוזן בגלריה אלפרד. בתערוכה יוצגו ציורים, אובייקטים וציורי קיר. אוצרות וטקסט: אתי אברג'ל. "המפגש הציורי המתקיים בתערוכה מציג שתי תפיסות עולם ציוריות, כשהמשותף הוא התשוקה לציור עצמו. רוזן מעצים דימויים סכמטיים וסמלים ארכיטיפים המצוטטים מעולם יומיומי, עממי ופולחני, ואילו לב מעלה על הבד באופן אוטומטי דימויים רגישים ואסוציאטיבים מעולמה הפנימי, באמצעות ציור עם צבעוניות עזה וחמה. בחלל הגלריה יצרו השניים ציור קיר משותף, שצויר בו-זמנית על ידי שני האמנים. החלל הציורי המשותף מדגיש את עולמם הציורי השונה של שני הציירים, וחושף את תשוקתם האותנטית לציור לכשעצמו.

שי קרמר פותח את התערוכה Fallen Empires בגלריה ג'ולי מ. בתערוכה יוצגו עבודות חדשות מתוך פרויקט צילומי בן ארבע שנים, המנציח את הנוף הישראלי, הרווי בשרידים של אימפריות קדומות וצובר שכבות של היסטוריה כמו שכבות צבע. גוף העבודה מעלה שאלות נוקבות לגבי הלגיטימיות של אימפריאליזם בכלל והשימוש בכוח בפרט, ומעמיק ובודק כיצד נלחמו בני אנוש על שליטה טריטוריאלית לאורך ההיסטוריה ועל פני תרבויות שונות על אותו מקום גיאוגראפי. הצילומים הצבעוניים של שי קרמר של טריטוריה מעורערת  של ישראל, מנכיחים אווירת סף מאיימת.

תערוכה קבוצתית חדשה בגלריה צדיק, בשם "מקום שאול", המציגה עבודות הקשורות למקום בתחפושת. מציגים: נטשה בוגוסלבסקי, יוסי בכר, רועי גבעתי, הדר גד, ליאון גולדשמיד ושוקי יעקובי, יסמין ואן אק, זהבית כרמל, דבורה מורג, בעז נוי, שי עבאדי, אוהד שאלתיאל.

במסגרת הביאנלה הארצית הרביעית לרישום יתקיים שיח גלריה עם אוצרת הביאנלה תמר מנור-פרידמן ועם האמנים שרון פוליאקין, גל וינשטיין, מאיה כהן לוי וגלעד אפרת. פייסבוק.

יום שישי, ה-7.1 –

הילה נבון פותחת את התערוכה חורין במסגרת שישי ראשון – סדרת תערוכות לאמנים צעירים של המוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן. נבו מתייחסת לחלל האשלייתי שבציוריה כאל חלל התוחם אמת חיה. הציור כפעולה, מפענח את הקנווס כטריטוריה, וכמי שעוסקת בעניין רב באמנות הקלאסית, קשורים ציוריה ביו השאר, להיבטים סוריאליסטיים המופיעים בשולי הציור הבארוקי והרנסנסי. בסדרת ציורי שמן אקספרסיביים, המגדירים חלל דחוס וסגור. ליווי ואוצרות: איילת השחר כהן.

רות אופנהיים פותחת את התערוכה "ציפיות גבוהות, תקרות גבוהות והרצפה בגובה פני הים" בגלריה גרשטיין.  "גובה פני הים הוא מראה מקום, סימון גאוגרפי של דבר אחד ביחס לדבר אחר. הוא מקום הנתון לשינוי, עולה ויורד בהתאם למצב הקרחונים והירח … אני מכניסה מעט מהגיחוך אשר פושה במצבנו הקיומי אל החלל שבין הרצפה לתקרה ובגובה פני הים." (רות אופנהיים). אוצרת: נעמי גרשטיין.

מפגש ודיון בספרה החדש ד"ר אריאלה אזולאי "דמיון אזרחי" בגלריה של בצלאל בסלמה. במפגש ישתתפו ד"ר אריאלה אזולאי, ד"ר עדית זרטל, מיקי קרצמן וד"ר רפאל זגורי-אורלי. הספר מזמין להשתתף במאמץ לשחזר כמה מקווי הדמיון הפוליטי המודרני, לזהות בו את חותמו של השלטון ולהשתמש בדמיון האזרחי כדי לחשוב מחדש את גבולות האפשרי. הדמיון הוא יסוד בלתי נפרד מהחיים הפוליטיים, ובכל זאת רוב הזמן עקבותיו נמחקים. מה שנוצר בזכותו הופך לחלק מטבע הדברים, במציאות שהאפשרות לחולל בה שינוי עולה כל כל דמיון.

שיח גלריה עם גסטון צבי איצקוביץ בגלריה שלוש, במסגרת התערוכה "אמה, רגל, זרת". התערוכה עומדת על המתח בין בחירת מושאים והליך עבודה שהוא מחקרי, שיטתי ואובייקטיבי, לבין העובדה שיחידות המדידה נגזרות מאיברי גוף האדם, והשימוש בהן בעבר היה לא אחיד והשתנה ממקום למקום, מחברה לחברה ומאדם לאדם.

יום שבת, ה-8.1 –

"דברים שרציתי להגיד 2…" בגלריית "המגדלור" ביפו. מציגים: איריס דבי, רומי רנן, אורן ישראל, רונן ארד וגלית ערמוני. התערוכה מציגה את הצורך של האמנים לומר, דרך עבודותיהם, דברים אשר קרובים אל ליבם. חלק מהעבודות מועלות כמטאפורה וכן דרך מעטה של ערפל הניחן בדמיון פורה, הרהורים, משאלות לב, עצבות ושמחה. אוצרת: יעל גולדמן.

"דיאלוג" – תערוכה המציגה דו-שיח בין אמנות, הולוגרפיה וצילום. מציג: שמעון המאירי, במוזיאון בר דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם. בתערוכה מתרחש דו שיח בין הצילום השטוח והדו מימדי לבין ההולוגרמה הבונה בעזרת קרני האור, תמונה תלת מימדית. הדיאלוג הוא המציאות והאשליה, הדבר האמיתי והתחליף שלו בעולם חומרי ומתעתע שאין אפשרות לדעת את האמת לגביו. האמן יתרום פעילויות חינוכיות ואחוזים מהמכירות לעמותת אתגרים. אוצרת: סול לנזיני.

הילה נבו, מוזיאון ר"ג

יום ראשון, ה-9.1 –

פתיחת תערוכת היחיד רוחות דצמבר לרונית אגסי, בגלריה של ויצו חיפה. במהלך הפתיחה יתקיים שיח גלריה עם אגסי, שתתייחס למיצב שיצרה במיוחד עבור חלל הגלריה, ועל התהליכים אותם עברה ביצירתה. במפגש יתנהל שיח בין האמנית לבין אוצרת התערוכה, ענת גטניו, ויוקרנו עבודות נוספות. תמונות מתוך המיצג.

יום שני, ה-10.1 –

ערב השקה לספר של האמן יחזקאל ירדני, בבית האמנים בתל אביב. את הספר כתבה שירלי משולם וקוראים לו "יחזקאל ירדני כיוונים עבודות 2010-1955". הספר מקיף שישה עשורים של יצירה, וכולל מחקר על עבודותיו, סיקור תערוכותיו ופועלו והערכת תרומתו בהוראת האמנות בישראל. בערב ישתתפו אוצרים, אמנים, היסטוריונים של האמנות וחברים של ירדני.

יום שלישי, ה-11.1 –

בגלריה "יפו 23" בירושלים, יתקיים שיח גלריה פתוח, בשיתוף בצלאל. הנושא המרכזי של הערב הוא מהות לימודי אמנות. "מעת לעת דורשת פעולת החינוך ובכללה החינוך לאמנות דיון מחדש: מי מרוויח מלימודיו ומה? איך מודדים הצלחה ומי קובע מהי? מהי השפעה כוחות השוק ומעצבי דעת הקהל? האם ניתן לקבוע עיקרי הוראה בעידן של גבולות פרוצים? אקדמיה לאמנות, מי מלמד? מי לומד? מה מלמדים?" (מתוך ההזמנה). אין ספק, נושאים חשובים, ואני די בטוחה שאין אמן שלא שאל את אותם השאלות במהלך או לאחר הלימודים.

לינקים:

אלי ערמון אזולאי מסכמת את 2010 באמנות, והדס רשף חוזה את העתיד ל-2011.

יובל סער עם עודד עזר ועם הפונט החדש שהוא עיצב.

דנה גילרמן על Artist Pension Trust – קרן פנסיה עולמית לאמנים.

היתרון שמציע האינטרנט הוא, כידוע, העובדה שהוא פתוח, ולכולם יש בו מקום. אני חושבת שזו רק שאלה של זמן, עד שתערוכות וירטואליות (בחסות גלריות מסחריות, או מטעם יוזמות פרטיות) יהפכו לעניין שבשגרה בתוך השיח. ובינתיים, אני גאה להציג בפניכם את התערוכה הוירטואלית הקבוצתית  "it's only the beginning", המוצגת ב"זה לא אני, זה המצב!".

ולסיום, ברכות לגלעד רטמן על זכייתו במלגת קיפר לשנת 2010. לכבוד האירוע מצאתי ראיון קצרצר מ-2004, שערך איתן בוגנים.

"באמנות, הטבע מתגייס לאחר שבוית ורוסן והפך לדימוי, לאובייקט, לרגע שהונצח לאחר הסערה. האימה והדרמה יוצאת מתוך חפצים, אובייקטים, מתוך סביבה שמתקפלת לאובייקט" (רטמן).

דינה לוי, ארליך