יניב שפירא

  • מאיר אגסי הציל את חיי: ניירות מ.א. 23 שנים אחרי

    "עבורי, מאיר היה חייזר מופלא, שהושלך אל האדמה ונחת במקום שאותו היטיב כל כך לתאר מבפנים, ושנראה שלעולם לא יוכל להיות חלק ממנו. מי שמתאר את החבר'ה, לעתים בערגה, לעתים בסרקזם השמור לַמנושלים מרגע לידתם, חייב לעמוד בתוך המעגל ומחוצה לו בעת ובעונה אחת. ככה בדיוק הרגשתי אני כשפגשתי את הכתיבה של מאיר בשנים שלפני הגיוס – מתחת לאלונקה ורחוק ממנה שנות אור", דברים שנשא אבשלום סולימן ביום עיון לזכרו של מאיר אגסי ביולי 2021

  • פני הדברים: בעקבות שיחה עם צבי לחמן בתערוכתו החדשה בעין חרוד

    "המראה שמתגלה מהצד נושא איתו שרידים של קטסטרופות אקלימיות או גיאולוגיות. הריסות שחושפות שלדי בניינים שקרסו או לחלופין גושי בוץ גדולים שהתייבשו ונערמו זה על גבי זה. אלו ממוקמים בצדי פנים במצור, מקנים לפנים השלוות, בעלות החיוך הארכאי, הנתונות בגבולות המבט שמייצר הסד, ממד נוסף המתקיים מאחורי המעטפת". נעה מורדוך־סימונסון על צבי לחמן

  • הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    "ערעור על הקאנון משמעו להחיות, לא להנציח. נראה שבמקום לפתוח, לגוון, לערער ולהרהר על תולדות האמנות הישראלית, נשבה מזרחי בפיתוי המר של ההנצחה והאבל, המקבעים וחונטים… למעשה, מזרחי נפל במלכודת הקאנון הלאומי הישראלי ביותר: קידוש המוות על חשבון החיים והיצירה". קרן גולדברג על התערוכה "קינת הקאנון" במשכן לאמנות עין חרוד

  • הדרך (החסרה) לעין-חרוד

    "התערוכה מבקשת לספר סיפור גדול יותר מן האוסף עצמו, ואף גדול יותר מהמקום שבו היא מוצגת, אולם מגלה מידה של רפיון ועמימות ביחס למתחים ומאבקים מרכזיים בהיסטוריה העין-חרודית: המאבקים עם היישוב הערבי, מאבקים מגדריים, פוליטיים ובין-אישיים". גילי סיטון על חלקה הראשון של תערוכת האוסף "מאוצרות המשכן לאמנות" בעין-חרוד

  • המלצת השבוע: המשכן לאמנות ישראלית, עין-חרוד

    "בשעה ש'צאנה וראינה' מוצגת כתערוכה שעוסקת בתפקידים משפחתיים ובמסורת ו'נותנת ביטוי למציאות דתית', התערוכות של גטר וניר מוצגות בשפה 'מקצועית' או אינפורמטיבית יותר: 'פיתוח חדש של הציור הפרגמנטרי' אצל גטר, הצבה דמוית מחרוזת הכוללת פיסול, מיצב ווידיאו אצל ניר"

  • להיזכר במשהו שלא ידעת מעולם

    "בתקופה שחיפשתי חומר על אופקים-חדשים מצאתי כרזה ממוסגרת תלויה בחדר מדרגות בבניין שבו התגורר מכר שלי. חשבתי שזה זריצקי, אך כשהגעתי למקום שוב גיליתי שמדובר בכלל בשטרייכמן. לא רק שלא יכולתי לזהות את ההבדל – לא ידעתי אפילו לקבוע אם הדימוי דהוי, אפרורי ומכוער בגלל איכותה הגרועה של ההדפסה הישנה, או כי מדובר באמנות ישראלית טיפוסית". מחשבות על אופקים-חדשים בדור שלא ידע את זריצקי.

  • יניב שפירא נכנס לתפקיד האוצר הראשי של המשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד

    האוצר יניב שפירא נכנס לתפקיד האוצר הראשי של המשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד. תערוכת הפתיחה שאצר שפירא, שתיפתח בסוף החודש, נקראת ״אופק חדש לאופקים חדשים״, ומציגה עבודות של חברי קבוצת אופקים חדשים לצד עבודות של אמנים ישראלים בני זמננו המתכתבים או מושפעים מיצירתם של קודמיהם. שפירא, יליד 1967, הוא בוגר תואר ראשון בתולדות האמנות […]

  • סדר מגובב למופת

    סימן השאלה בנוגע להצדקת החיבור בין נחום טבת לאולף הולצאפפל נותר בעינו, אך התערוכה של השניים במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין-חרוד מצליחה לחלץ מעבודתו של טבת רוך, פיוטיות ותחושת משחק.

  • המשנה הסדורה של דוד וקשטיין

    "בתערוכה מופיע דיוקן עצמי הנושא את השם 'צייר': גבר בגיל העמידה המתבונן במראה שממנה נשקפת דמותו המעוותת. דימוי זה הוא העתק של קריקטורה סטירית מעיתון יומי שמעליה הוסיף וקשטיין בכתב ידו את המלה 'צייר', ובכך ניכס אותה לעצמו. השתקפות עצמית זו עשויה לתפקד כמטפורה לתערוכה כולה". יניב שפירא בעקבות התערוכה "דוד וקשטיין ציור, 2014–1975".

  • אלימה ואלם

    לפני כשבועיים נפטרה הציירת אלימה ריטה. האוצר יניב שפירא, חבר, בן-שיח ותלמיד, נפרד.

  • נוף (טבע) דומם

    יותר מהשאיפה לתיאור שהינו נאמן למראה העין, הדר גד עוטפת את עמק חרוד בקרום דק, ספק מעורפל, ספק מאובק, המקנה לו איכות של זמן שעמד מלכת.

  • מוזיאון מאיר אגסי / שיחה בין יניב שפירא ליונתן אמיר

    יונתן אמיר: עבודתו של מאיר אגסי, שחלקים ממנה נכללים באשכול תערוכות בנושא אספנות במוזיאון חיפה, מוצגת זו הפעם השנייה כ"מוזיאון", כפי שגם הוא כינה אותה, אולם למעשה זהו אנטי-מוזיאון המתייחס באירוניה למושגים מוזיאליים. הוא מכיל עבודות של אמנים פיקטיביים, "מזכרות" של דבר שאינו קיים, אוספים החותרים תחת ההיגיון המוכר של האוסף והאספנות וכיו"ב. תוכל לספר […]