דעות

  • יריד ״א־פוליטי״, אסקפיסטי וממוסחר

    יריד ״א־פוליטי״, אסקפיסטי וממוסחר

    "כמובן שלא כל האמנים והאמניות צריכים לדבר על פוליטיקה או נושאים חברתיים. לא הכל צריך להיות "גרניקה" וזה לא יריד של קריקטורות פוליטיות, ויש גם יוצאות דופן, כמו למשל העבודות המצויינות של אוריין יעקובי בחממת האמנים. אבל נראה שהתקבלה החלטה אוצרותית להדיר כמעט לחלוטין קולות המבקרים את המלחמה, ההרעבה והטבח שמתבצעים כבר למעלה משנה וחצי ברצועת עזה, וממשיכים גם בימים אלו".

  • איך לא לראות את מה שאי אפשר שלא לראות

    איך לא לראות את מה שאי אפשר שלא לראות

    "במהלך פשוט ריב שומט תחת רגלינו את ההגנה היסודית הראשונה, שעליה נבנה כל מערך ההכחשות שבנתה החברה הישראלית: זיקתנו ההיסטורית למקום. זוהי זיקה שנקנתה בכוח הזרוע, באלימות רצחנית ללא הבחנה. למרבה הזוועה, האלימות התנ"כית הזאת אינה נותרת בבחינת מיתוס, אלא קורמת עור וגידים למול עינינו". אפרת ביברמן על התערוכה "חרבות פח" של דוד ריב

  • האם איננו יכולים לעשות משהו טוב יותר מלשתוק?*

    האם איננו יכולים לעשות משהו טוב יותר מלשתוק?*

    "בתערוכה הקבוצתית שלנו, "אור פרא", אנחנו מציגים מבחר מהעבודות שנוצרו במהלך התכנית. עבודות שדרשו להיווצר דווקא במקום הזה ולא בסטודיו מחוץ ליחידה הקטנה. לא עבדנו מתוך נושא אחד ברור, אך עם הזמן נוצר חוט מקשר מעצם השהות המשותפת. חלקים נכבדים בכל עבודה נרקמו מתוך שיחות – בינינו או עם האמנים והאוצרים שליוו את התכנית – ונראה שהשיח והשתיקה מהדהדים כנושאים במספר עבודות", רגד סואעד ורותם שרף בתהיות, מחשבות ודאגות בעקבות השתתפות בתכנית שהות אמן במרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה

  • עולמות שלמים משלוש דלתות מפורקות

    עולמות שלמים משלוש דלתות מפורקות

    "רם אספה רהיט עזוב והעניקה לו חיים חדשים. הפרקטיקה הפיסולית שלה מאופיינת בשימוש ברהיטים ישנים וביכולת לקרוא אותם מחדש ולהטעין אותם במשמעות נוספת. במקרה של "Not Bad", היא מנסחת במדויק את המהות הסגולית של רהיט ומעלה על נס את הדואליות הטבועה בו: הבית מול הנדודים, היציבות מול הטלטלה". שוע בן ארי על עבודתה של תכלת רם מתוך התערוכה "זמן צהוב" בגלריה דביר

  • להיות ערב רב

    להיות ערב רב

    "לקרוא לכתב-עת לאמנות ערב-רב – זו לכאורה בחירה הגיונית. הרי מה שמוצע בכתב-עת אינו אלא ערב-רב של חומרים, רעיונות, עבודות אמנות, כותבים, יוצרים. אך חשוב להזכיר שלמושג ערב-רב יש גם משמעות אחרת, שכורכת היסטוריה ארוכת שנים וקיום עכשווי בשיח הדתי והפוליטי שבין הירדן לים". יונתן אמיר ורונן אידלמן מתוך הספר "חומה, חצר, בניין", פרסום לכבוד יום ההולדת ה-15 של כתב העת

  • אני כחולה מרוב מילים וכל העולם מילה אחת

    אני כחולה מרוב מילים וכל העולם מילה אחת

    "והרי כלום בעברית זה משהו. והיא עושה בתוך המשהו הזה ציור. הכלום תמיד יישאר אפשרות לנקות באמצעותה את היותר מדי. היא מתחמקת מהילדותי באמצעותו ומהתמים ומהפשוט בעזרתו. היא מאפשרת לפיתויים לפתות אותה ומחניקה אותם לרקעים. ואף פעם לא יהיה ברור מי רקע למי. אי אפשר כל כך הרבה שמיים בלי הרף עין של עולמות עליונים". יאיר גרבוז על תערוכתה של אתי יעקובי ליליאור

  • לא תוכל להתעלם

    לא תוכל להתעלם

    "זה, ולא אהבת המלחמה, הוא הרקע לקריאה של באומן אל הגפת המבט: אם זה הדבר הנכון לעשות, יש לעמוד מולו בעיניים פקוחות. אם צריך להילחם ברוע, יש להתעקש על הומניזציה שלו. הדה־הומניזציה קלה מדי לא רק משום שהיא משטיחה, אלא משום שהיא מקלה את חשבון הנפש האנושי, מוציאה את המלחמה מתחום הצדק האנושי". ידידיה גזבר בתגובה לרב השיח מגיליון 07

  • מהלך מבורך? מחיר לא צודק – פחות אמנות, וחשד למדיניות הפרד ומשול

    מהלך מבורך? מחיר לא צודק – פחות אמנות, וחשד למדיניות הפרד ומשול

    "צריכים את ההתאגדויות הקבוצתיות שפועלות להעשרה של השדה התרבותי. רק ביחד, רק בשיתוף פעולה. דווקא עכשיו, כשהציבור בישראל משווע למקומות שמזינים את הרוח, השר והאיגודים המקצועיים צריכים לעשות יד אחת עם הגלריות בפריפריה ובמרכז ולשנות את התקנות". תגובות לתקנות התמיכה החדשות של משרד התרבות

  • לקפל את נמרוד

    לקפל את נמרוד

    ״אלא שסוקניק לא יכול היה כנראה לדמיין שדנציגר ייצור אותו כדמות ענוגה וארוטית ולא כלוחם נועז המבטא את הגברי, דבר שאכן יכול היה להסעיר את רגשותיהם של דתיים ואחרים בקמפוס האוניברסיטאי״. יהודית קול ענבר, ממפוני צבעון, חושפת את סיפורו המרתק של "נמרוד", פסלו יצחק דנציגר מנוקדת מבט של מי שהייתה שם

  • אין צורך בשאלות

    אין צורך בשאלות

    "הפרקטיקה הלא אלימה של התנועה החלה כמרחב המאפשר שאילת שאלות ודיאלוג, אך כיום קשה שלא להכיר באופן שבו PACBI, תת־קבוצה של תנועת החרם, גודעת כל אפשרות לשיח משני צדי המתרס. כך, הלכה למעשה, מונעים דיאלוג ומייצרים שדה שטוח הרואה את המציאות מנקודת מבט יחידה". רותם רוזנטל על פרינטד מאטר ועולם האמנות בארה"ב אחרי השבעה באוקטובר

  • כתיבה על אמנות בעידן שאחרי ״סטודיו״

    כתיבה על אמנות בעידן שאחרי ״סטודיו״

    ״׳סטודיו׳ העניק לי שתיים מהמתנות הגדולות ביותר שכותב ועורך בראשית דרכו יכול לקבל – השראה ועצבים. הוא היה המודל שממנו למדתי, והמודל שכנגדו ביקשתי לפעול. במבט לאחור לקראת הרצאה זו, התברר לי שכמה מהצדדים החזקים ביותר ב״ערב רב״ נוצרו בניסיון לתת מענה לשאלות ש״סטודיו״ מיעט להתייחס אליהן״. דברים שנאמרו ביום העיון ״סטודיו – קריאה חוזרת״ בבית לאמנות ישראלית

  • הכנפיים של האריה המעופף בוונציה: תרבות הביטול ומכתבי המחאה בעידן הפוסט אמת

    הכנפיים של האריה המעופף בוונציה: תרבות הביטול ומכתבי המחאה בעידן הפוסט אמת

    "העיצוב החקייני של הלוגו, הניסוחים הבוטים, סגנון הכתיבה הייחודי, השימוש במקורות מידע חיצוניים רבים, העדרם של נותני חסות או במה מוכרת, תרגום מיידי לעברית ולערבית (בניגוד למכתבים אחרים, שהתפרסמו באנגלית בלבד), ההתייחסות המפורטת להיסטוריה של הכיבוש ולנַכְּבָּה, לצד הדרישה לביטול ההשתתפות, כל אלו מעידים על זהותו החריגה של המחבר הקולקטיבי, ומעוררים שאלות הנוגעות הן להתייחסות הולמת והן לגבולות הכוח וההשפעה שלו." חנה אנושיק מנהיימר על מכתב המחאה של ANGA

  • ביקורת עמיתים

    ביקורת עמיתים

    "כקוראים אנו מסכימים עם חלק מטענותיו של קריספל וחולקים עליו בחלק אחר, אולם כעורכים אנו מאמינים שכשם שאפשר וראוי לדון בעבודתם של אמנים, אוצרים, מנהלי מוסדות אמנות וכיוצא בזאת, אפשר וראוי לדון גם בעבודתו של מבקר אמנות בכיר". עורכי ״ערב רב״ רונן אידלמן ויונתן אמיר על סערת ביקורת הביקורת

  • מגיע לנו דיון ביקורתי מעורר מחשבה

    מגיע לנו דיון ביקורתי מעורר מחשבה

    ״מכתיבתו של אבי פיטשון עולה תחושת זילות וחוסר רצינות, שטחיות וחברמניות המרוקנת את האמנות מכל ונוהגת בה כאילו הייתה שעשוע. נוצר פער בין הצהרת הכוונות והמשאבים שעיתון ׳הארץ׳ מקצה לטובת ביקורת אמנות, לבין איכות הדיון בפועל״. יוסף קריספל קורא לקחת אחריות על ביקורת האמנות

  • נפרדים בגוף אך לא ברוח

    נפרדים בגוף אך לא ברוח

    "זו זכות גדולה לשתף פעולה עם אחד מגדולי דורו והדורות. מורה, ילד תמידי, מאיר עיניים, משתף ברגישות אין סוף". קבוצת סלה־מנקה נפרדים מדב אור־נר

  • להצביע על הרקוב בלי לאבד את הקונפליקט

    להצביע על הרקוב בלי לאבד את הקונפליקט

    "כשסגן כהן מצייר את האמן כיונה הוא מציע הצעה דרמטית בהרבה מהאמן כאיש מוסר, משום שהוא אינו מוותר על הקונפליקט. יש בעבודותיו של סגן כהן אמירות מוסריות ברורות, אבל גם בעבודת הללו הוא מתפתה למשחקי מילים לא מחויבים וג'סטות צורניות כמעט אקראיות, ולולא הם, מדובר היה בכרזות להפגנה", ידידיה גזבר עונה לטלי תמיר

  • "קריאה פרשנית, חופשית, אישית, תיאולוגית־פילוסופית ואינטימית": מיכאל סגן כהן קורא בתנ"ך

    "קריאה פרשנית, חופשית, אישית, תיאולוגית־פילוסופית ואינטימית": מיכאל סגן כהן קורא בתנ"ך

    "מי שצייר את עצמו יושב ומצייר במעי הלוויתן, או, לחילופין, הפך את מעי הלוויתן, באופן מטאפורי, ל'סטודיו' הפרטי שלו, היה מעין יונה הנביא, בעל אישיות כפולה: נושא נבואה וכופר באל, בעת ובעונה אחת; מצד אחד הזדהה עם קולות הנביאים ועם הסף המוסרי שהציבו, אך בה בעת היה אדם חופשי ומשוחרר, שהיהדות והמקרא היו לו שדות רחבים לנוע בתוכם כרצונו". טלי תמיר על מיכאל סגן כהן במלאת 25 שנים למותו

  • לזכרה של רותי חינסקי אמיתי

    לזכרה של רותי חינסקי אמיתי

    "מעשה האוצרות שלה הכיל בתוכו את התבונה, הרגישות, הידע והאהבה לאמנות ולאמנים. חדות המבט שלה התמזגה באהבת האמנות ובאהבת האדם האמן. מחויבותה למקצוע האוצרות הייתה מעוררת השתאות. בכל שלב בתהליך הכנת התערוכה היא העמיקה לחקור, להתבונן ולהתמקד כדי לבנות תערוכה שתבטא הכי טוב והכי נכון את האמנות של האמן שאיתו עבדה". רות מרקוס סופדת לרותי חינסקי אמיתי

  • כרוניקות

    כרוניקות

    "אחד מכוחות העל של שפירא היה להמיר תחושות גופניות, חומריות וחזותיות למילים שופעות ונדיבות. כוח על אחר שלה היה לחבר בין אמנים מקומיים ובינלאומיים בהפקות עתירות מבעים ואמצעים, שלא רואים כמותן כיום". נעמי סימן טוב על שרית שפירא

  • בצלאל בשעת מלחמה

    בצלאל בשעת מלחמה

    האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ומוסדות השכלה נוספים השעו סטודנטים מלימודים בעקבות תלונות על הבעת תמיכה בחמאס ברשתות חברתיות. ענישת סטודנטים על פעילות שנעשית מחוץ לכתלי המוסד, על בסיס ראיות שנויות במחלוקת ותוך ניתוק ממצבם הכללי של סטודנטים פלסטינים במוסדות ישראלים, לוקה בבעיות משפטיות, פדגוגיות ומוסריות גם יחד. שי-לי הורודי על חשיבותו של עמוד שדרה, במיוחד בימים קשים