זירת המחאה האחרונה
על מעצרים מנהליים, הסרט "שלטון החוק", ועציר פלסטיני שסביר שלא שמעתם עליו אך הוא שובת רעב כבר 58 יום.
מָמשוּת ועוצמה ברישום
יצירתו של יוסף הירש הושתתה על התבוננות, על פרשנות מתוך חכמת-החיים והאינטלקט ועל כוח-הדמיון היצירתי, ואת אלה הִקנה לתלמידיו. על יצירתו והוראתו של הירש לרָגל תערוכת עבודותיו בגלריה 'יאיר', תל-אביב, ינואר—פברואר 2012.
על בהילות פוליטית באמנות
"בין החיים לאמנות נוכח מרחב דינאמי פעור. אם יהודק המרחב הזה ויבוטל האוויר שבו, יוותרו רק הפצע המדמם והמוות". תגובה לביקורת של גליה יהב בהארץ.
הפוטוריסטים ואני
לפני מספר דמיוני של שנים נתקלתי בספרו של ריינר בנהם ארכיטקטורה בעידן המכונה הראשון, הלכה ועיצוב ומיד נמשכתי לצירוף הזה "עידן המכונה הראשון", שכמו נלקח מספר היסטוריה מד"בי. תמיד אהבתי מכונות; לסבי היה בית חרושת למשאבות מים ולפעמים היו מניחים לי לשחק בחלקי משאבות בחצר בית החרושת. אני עדיין זוכרת את הצורות המסתוריות של החלקים...
טשטוש ופשטנות מיתממת
בניגוד למחאתם הצבועה של האמנים, שרת התרבות לפחות אינה מסתירה את האג'נדה הפוליטית שהיא מתעתדת לקדם באמצעות עולם האמנות.
תיקון אמנותי
אם רועי רוזן, כפי שטוען מוזיאון ת"א, נתון בחשד כלשהו לניגוד עניינים, הרי שלא רק שאין הדבר פוטר את המוזיאון מהתייחסות עניינית לטענותיו, אלא אף מחייבו לנהוג לכל הפחות בהתאם לאותן אמות מידה אתיות מחמירות שהוא תובע, כך מסתבר, מאלה המבקרים אותו, באותם מקרים מעוררי חשד לניגוד עניינים, ציבוריים, חמורים, ומובהקים פי כמה על פי...
פארסת הפרס
השפעת פרסים שלא הצליחו להפוך לחלק מהקרביים של שדה האמנות מתבררת ב"כ כמזערית עד לא קיימת. לכן פרס היצירה הציונית שיזמה השרה לימור לבנת הוא ספקטאקל - הפגנת כוח ריקה מתוכן וממשמעות.
הנה הדרקון שלנו
מה בין מכחולו של אל גרקו לבקבוקי הספריי של הכהניסטים? יובל בן-עמי עונה לעצמו על שלוש שאלות בביקור במוזיאון ישראל
כשדרישה למנהל תקין נתפסת כאקטיביזם רדיקלי
דורון סבג הביע נכונות להתפטר ונדחה, קולות שביקשו לפתוח בדיאלוג עם האמנים הושקטו. גילויים מן הנעשה מאחורי הקלעים במוזיאון ת"א וקריאה לאלו שקולם לא נשמע.
לקראת חזרת מדעי הרוח
גם אם יחזור החינוך לעמוד בראש סדר העדיפויות, יתקיים מאבק מר על אופיו ותכניו. מערכת החינוך הנוכחית הופכת את המקצועות ההומאניים לתחומים שלמידתם תפגע בסיכוייו העתידיים של התלמיד, ודורשת פעולת התנגדות מיידית ומשותפת.
מכתב פתוח לדפני ליף
פעם אחר פעם שמעתי את הטענה ש"המחאה הזו אינה פוליטית". פוליטי, השבתי, אינו האופן בו בני אדם מדברים על המציאות או האופן בו הם מייצגים לעצמם אותה אלא האופן בו הם הווים, נמצאים זה עם זה, חולקים עולם.
כשהסטרוקטורות יורדות לרחוב
המחאה הנוכחית שמה לה למטרה לא רק להפוך על פיו את השיח ולנטרל את כותביו ומנסחיו אלא לעבור לרחוב – להפעיל את השיח בפרקטיקה, להפוך את השיח למנוע, לשנות את אמצעי הייצור של הידע.
האוצר האבוד
הצהרת אוצרי ואוצרות המוזיאונים הגדולים בדבר המחויבות ההומניסטית והחברתית שלהם בכלל, ומחויבותם האתית לעולם האמנות בפרט, תמומש כאשר יצטרפו למאבק או לכל הפחות ישתתפו בדיון שהוא מעורר.
התקווה וזעקת תרבות
מחאה הזו מדברים הרבה על התקווה. בפתיחת טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל הושר כהמנון המדינה שיר שלא חיבר ביאליק, לא כתב טשרניחובסקי, לא מאנה ולא פינס, אלא נפתלי הרץ אימבר, שעלה לארץ בעליה הראשונה בשנת 1882 בגיל 26. אנשי העליה אמרו שהעליה צריכה להיות מורכבת מחקלאים כדי להתפרנס, שומרים כדי לשרוד, ומשוררים כדי שיהיה...
התעוררות אזרחית
"שימורו של המרחב הציבורי כמרחב משותף מותנית בכך שליחידים וליחידות המתקבצים בו תהיה נגישות לבית. נגישות לבית מהווה איפוא תנאי לקיומו של מרחב ציבורי. זהו לא תנאי שנועד להגביל את עצם כניסתם של יחידים למרחב הציבורי ולקבוע מי מהם זכאי להשתתף בו. זהו תנאי שמבטיח שהיחיד לא יהפוך את המרחב המשותף לשלו באופן שידיר ממנו...
מוזיהון תל-אביב
אחרי 16 שנות דיקטטורה, השאלה הראויה להישאל ע"י אנשי מוזיאון ת"א אינה כיצד להנציח את פועלו של מוטי עומר, אלא כיצד למחות את החרפה שהמיט על המוזיאון השני בגודלו בישראל בשנות כהונתו, כיצד להפקיע את ניהול המוסד מידיהם הבלעדיות של בעלי ההון, ולהשיבו לידי הציבור.
שינוי פרדיגמה
כשהאמנות והחינוך מתפקדים כתכלית כשלעצמה הם הופכים לגולם, מנגנון, "מערכות חינוך" ו"מנגונוני אמנות". יש להתנער מתפיסת האמנות האוטונומית, שכן כפי שההנחה שחינוך הוא עניינה של מערכת החינוך בלבד היא מגוחכת, כך משונה ההנחה שאמנות היא בעיקר עניינה של מערכת האמנות.
אני באינפלציה!
הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.
אינטלקטואלי וחף מחנופה
"תרבות גבוהה ותרבות נמוכה אינן חייבות להיאבק זו בזו. יש לשתיהן די מקום. אלא שכדי לאפשר להן לצעוד במסלולים מקבילים יש להבין את הצרכים של כל אחת, ולא לצפות מהן להיות מי שהן אינן". בעקבות הדחת אופירה הניג מניהול אנסמבל הרצליה.
תגובות אחרונות