חרב פיפיות
"האפשרות היחידה לשימורם בכפיפה אחת של הפוליטי והפואטי, היא לקיים אותם במקביל, בחלל שהוא מרחב ביניים. ושם לצעוק בלחש, ליפול ביודעין למלכודת הדבש". מחשבות בעקבות התערוכה הקבוצתית "דג זהב".
אות קלון וסמל הגנה
מעשה הסימון הוא אמצעי ראשון למידורם, נידויים, החרמתם, השפלתם ולעיתים חיסולם של המסומנים. התערוכה הקבוצתית "דיקנאות קין" עוסקת בסוגיה זו.
שבי ציון
"לאן?" – תערוכה קבוצתית המוצגת במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון ועוסקת בזרמים הנשכחים של הציונות – נפתחת בתקופה בה מחד גיסא נדמה שמשמעותו הציבורית והקונצנזואלית של המושג "ציונות" הולכת ומצטמצמת עד כדי חיסול כל אפשרות לדיון, ומאידך גיסא מגמות פוליטיות רדיקליות זולגות אט-אט משמאל ומימין אל המרכז ומחדירות לשיח הציבורי את הצורך בחשיבה מחודשת על...
ב-5000 רגל טסה הרכבת
על תפיסת הזמן בעבודתו של עומר פסט '5,000 רגל זה הכי טוב' ובסיפורו של יואל הופמן 'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת'.
The Master of Puppets
תיאטרון באר שבע לא חיכה למחאת האוהלים כדי לקחת קלאסיקות תיאטרוניות ולקשור אותן להווה. על ההצגה "בית הבובות".
פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות
בדומה לתצלומיו של הצלם הצרפתי המודרניסט אז'ן אטז'ה, גם תערוכתו נראית כזירת פשע.
רפורמת בכר
חרף המראה המשוכלל, הנקי והמהוקצע של תצלומיו של אריאל קן המוצגים בתערוכה הקבוצתית "מנוע חיפוש", הם מסרבים לאפשר לטכנולוגיה לשמר את ההפרדה התודעתית בין המוצר הסטרילי לתופעות הלוואי של ייצורו.
הרומן שלי עם הלורַקס
ספרו המופתי של ד"ר סוס הוא משל ברור על קפיטליזם וההרס שהוא מותיר אחריו. הסרט המבוסס על הסיפור שיצא לאחרונה לאקרנים, מוסיף לו רבדים נוספים.
המסע אל הלכאורה
הצגת הילדים 'הדרך לשמה' של קבוצת התיאטרון רות קנר היא גם דיון מרתק, ייחודי בצניעותו בעוצמתו, בשאלה מהו סיפור היום.
הכיבוש מצהיב
התצלומים המוצגים בתערוכתו של עודד ידעיה יוצרים הקבלה סמלית ופשטנית בין מערך פוליטי מתוחכם ורב-עוצמה לבין אפקט מיסוך בסיסי בפוטושופ.
התיאטרון הכוזב של האבל
"בתוך עולם של עירום נפשי, גופני ופיזי, מפגינות שירה בז'רנו ושיר סבן את צלילו הקצוב של מעגל חיים: לידה, ערסול, נטישה". עמרי הרצוג על המופע "טיוטות".
חייבים להגן על רותם תש"ח
יצירתו החדשה של רותם תש"ח "חיים מרוצפים, משלבת טקסט ותנועה ומייצגת זרם מחול קונספטואלי חדש. שיר חכם בוחנת את כשלונה, כמו גם את הצלחתה הפוטנציאלית.
לחוות כאב באופן מבוקר
בתערוכה שמתייחסת לתרבות הקעקועים ממשיכה רונה יפמן להתבונן בפרסונות הפועלות בתחושת דיכוי, ומגלות אנושיות שמתעלה מעבר להגדרות החברתיות.
דייסת ירח בגוש של שמיים שחורים
רגע ההפוגה שמתואר בציוריו של מריק לכנר אינו הפסקה של הלחימה והמנוסה כי אם המשך שלהן באמצעים אחרים.
האחרון שנשאר עומד
שתי תערוכות היחיד המצוינות המוצגות כעת בגלריה של סדנאות האמנים בתל אביב, "כמו חתול צ'שר" של עדי שמעוני ו"שהות" של רון עמיר (אוצרת: ד"ר ורד זפרן-גני), פורשות בפני הצופים מערכת מרתקת של דימויים פוליטיים-גופניים היוצרים תמונה מורכבת הן מצד הצלמים והן מצד מושאי הצילום, על אודות אינטימיות, גבריות והריבוד שבאופני הייצוג שלהם. נדמה כי אופני...
רווח נקי
התערוכה הקבוצתית "אנחת רווחה" שאצרה נטלי לוין במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, עוסקת במחיריו של עולם שהרצאות על ביצועים פיננסיים של יצירות הן אחת מתופעות הלוואי שלו.
הצג, הסבר ונמק
כיצד יתכן שבתערוכה שכולה עיסוק בהיפר-לינק אין אפילו רגע אחד של קישור, קפיצה או מתיחת קו רוחבי לא מתבקש? על התערוכה "מנועי חיפוש" במרכז לאמנות עכשווית.
ממד אחד יותר מדי
"הוגו", סרטו החדש של מרטין סקורסזה, מציג שלילה עצמית כל כך עמוקה עד שמפתה לקרוא אותו כסרט שמכלה את עצמו תוך כדי ההקרנה ומביט אחורה אל ההיסטוריה של הקולנוע כדי להרוס אותה.
בלי זמן של חסד
הציור של מריק לכנר בגלריה רוזנפלד מציג את הצד החייתי שבתרבות ומתמודד עם הניגודיות הנובעת מערכים אלו.
דה קווין איז סטיל אלייב
כמה זמן עוד יוכל הצילום לייצר את עצמו כמת? עד שיעז למות. ואז, רק אז, יוכל אולי לקום מחדש.
על כל קורבנך תקריב מלח
שילוב רישומי הכנה ועבודות מוגמרות בתערוכה של סיגלית לנדאו "מכבסת המלאכים" מצליח להעמיק בהבנת מעשה האמנות ולגלות תכנים סמויים ופרשנויות חדשות לעבודותיה המוכרות של האמנית.
החיים כמשיל
תערוכה בניו-מיוזיאום בניו-יורק מוצגת על רקע המהפכות וההתקוממויות ברחבי העולם, ומצליחה לנקוט בעמדה חד-משמעית ולהחזיק את חמש קומותיו של המבנה הקלסטרופובי בצורה יציבה, זקופה ומהודקת. אפרת קדם מדווחת.
תגובות אחרונות