כתבות מאת יולי חרומצ'נקו

  • משבר אמון

    בשעה שחלק מהמתלהמים האשימו את בית הספר בהומופוביה, מי שלקה בעיוורון גמור לאחר – לתלמידים – היה גל עצמו, שהתעלם מהעובדה שלא מדובר במבוגרים שוחרי אמנות אלא בילדים בני 12, חלקם מבתים שומרי מסורת, שהגיעו לבית ספר חדש, שנמצאים מראש בעמדת מגננה ושכן – אמנות כמו שלו יכולה להיחוות על ידיהם כאיום.

  • הזמנה לדיון על שינויים במערכת החינוך

    חברי וחברות  סגל יקרים, החודש האחרון, שעמד בסימן מחאה אזרחית חסרת תקדים בישראל, הציף גם שיח ציבורי רחב ומעמיק בנושא החינוך.

  • הסטארט-אפ הגדול ביותר במזרח התיכון

    כשאנשי "ברית שלום" דיברו על ירושלים כמודל ייחודי ופוליטי, הם התכוונו למרחב למידה שעסוק בשאילת שאלות וייצור רעיונות ומודלים ברי קיימא להתפתחות תודעתית ופתרון קונפליקטים. כעת, כשלמעלה ממאתיים אלף מתושבי העיר לומדים בה, ירושלים יכולה להיות הגשמת חלום.

  • היהודי שבתוכי

    היהדות שהמוזיקאי דניאל קאהן מדבר עליה היא יהדות קוסמופוליטית, והפוליטיקה שלו – פוליטיקה של זהות גלותית. זו זהות שלא מגדירה את גבולותיה לפי גבולות של אדמה, ידע, או מעשים, אלא לפי מהות פנימית, רגשית. האופציה הזו היתה נוכחת בגאון פעם – לפני 48'. בישראל 2011 צריך מישהו מבחוץ כדי להזכיר שהיא יכולה להתקיים.

  • קריאה לשחרור האמנות בהשראת "המוסיקאים מברמן"

    בהמשך למניפסטון "קריאה לאמנים בין הירדן לים" בתור קוראת מאוד לא קבועה של טקסטים העוסקים באמנות רפרפתי על הטקסט של רונן במבט רווי ביותר מקורטוב של ציניות. אולי בגלל אכזבה מתמשכת עד פיהוק מהמקום של האמנות היום בישראל (ולא רק), אולי בגלל גודלה של הכותרת (מהירדן לים – בחייאת…) או אורכו היחסי של הטקסט. אבל […]