דמות, כיסא, קיר חלק, וסערה גדולה שמתחוללת ביניהם
ככל שמתקרבים רישומיו של יוסף הירש אל המציאות, מוקצנת מידת הזרות שלהם. תערוכה בגלריה יאיר מציגה מקבץ קטן מעבודותיו של האמן המוערך והנשכח.
לפעמים יותר קל ככה, לייחל ממרחק
בספרו הרביעי "כה אמר וינסנט, החתול הטיפש", נכנס אסף שור לטריטוריה חדשה. לא עוד סיפורים סבוכים המתחוללים בנפשן של דמויות הלכודות בעימות פנימי, מותחות את גבולות הלגיטימציה החברתית וקורסות אל תוך הסדק הנפער כמעט באחת בין האדם לעולם ובין הספרות למציאות, אלא רומן משפחתי קלאסי עם אבא, אמא, ילד וילדה, חיית מחמד ומעטפת כמעט מושלמת...
השלם כרצף של שברים
האמנות של מירית כהן מצפינה את האקסטזה, השבר והכאב במערך סדור של "נתונים" המציג את ריקונו וקריסתו באמצעיו הוא.
מקסם שווא
לפי "פנס קסם" - תערוכת הרכישות החדשות המוצגת במוזיאון ישראל, אמנות עכשווית היא בעצם אשליה אופטית.
הארה בכוס תה
"כוס התה שלי", ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.
במעגל סגור
העבודות המוצגות ב"פופוגנדה" פועלות בתוך עולם של ראווה, ובאמצעות שיבוש, הסטה, התחפשות והצבה בהקשר שונה, מנסות להפעילו מחדש ברוח של התנגדות.
ארעיות יצוקה בפורצלן
הפסלונים והחפצים שמציג בועז ארד בתערוכתו "לחן עממי" בגלריה רוזנפלד, מתוארים כאובייקטים ש"כבר נפסלו" ע"י תולדות האמנות. הטקסט המלווה את התערוכה, שכתבה נוי פורר, מבקש לחשוב על תולדות האמנות כמערכת שסימון הקאנון אינו תוצר לוואי של עבודתה אלא תכלית בפני עצמה.
אוצרים במקום
התערוכה "אוצרים בע"מ" המוצגת במוזיאון פתח-תקוה, מהווה יישום מאכזב של תרגיל קונספטואלי מעניין.
משבר אנרגיה
גם בתערוכתו החדשה של אליעזר זוננשיין "גנרטור", בולט הפער בין גובה ההצהרות לרמת התחכום הבסיסית והדידקטית של הדימויים.
צולם בשולי ההיסטוריה
במקומות שבהם נוח לצופה להישאר מרוחק עבודותיו של ניר עברון תובעות ממנו להתקרב, ובמקומות שבהם יתמקם הצופה בחמימות נעימה, הן מכריחות אותו להתרחק.
התנגשות תמידית
הציור של אבי סבח נכנס בכוונה מלאה אל רבות מן המלכודות הממתינות לציור בן זמננו, אולם במקום להיחבל, רותם אותן לצרכיו.
איזה יופי של צרות
צדה האחד של ההצעה המוצגת בביאנלה לאמנות בהרצליה הוא אנינות בינלאומית, אינטליגנטית ומוקפדת. הצד השני הוא פורמליזם מעורפל וניתוק הגובל בחוסר רלוונטיות.
עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר
הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא "גבולות גזרה" שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח - הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.
בוטלה תערוכת פרס לאמן פלסטיני
חממת האמנים של סרג' תירוש (ST-ARTS) והסלון לאמנות פלסטינית ביפו הודיעו על ביטול תערוכת הפרס לאמן הפלסטיני שנערכה ביוזמתם, לאחר ששתי הזוכות סירבו לקבל את הפרס.
כשדרישה למנהל תקין נתפסת כאקטיביזם רדיקלי
דורון סבג הביע נכונות להתפטר ונדחה, קולות שביקשו לפתוח בדיאלוג עם האמנים הושקטו. גילויים מן הנעשה מאחורי הקלעים במוזיאון ת"א וקריאה לאלו שקולם לא נשמע.
שיעור מורשת
במועצת המוזיאונים מתלבטים האם התנהלות מוזיאון ת"א מספקת עילא לדיון בעתידו. לנוחות חברי וחברות המועצה, מצורפת רשימה חלקית של מחדלים הראויים לכל הפחות לעיון.
סיכום הפגישה עם ראש העיר
שלשום (יום שלישי), הוזמנו לפגישה עם ראש עיריית ת"א-יפו רון חולדאי בעניין מוזיאון ת"א. לפגישה הגיעו האמניות תמר גטר ומאשה זוסמן, האוצרת מורן שוב, יהושע סימון ויונתן אמיר.
רישום רפואי
על פניו ספרה של אילנה ברנשטיין "בקשתה האחרונה" הוא ספר פשוט וישיר מאד, אך יש לו גם "נוסעת סמויה".
משנים את המוזיאון – סיכום ראשוני ומחשבות קדימה
1: אם היה למישהו ספק באשר לדרכו העתידית של מוזיאון ת"א, באה ההודעה הבהולה מליל חמישי על צירופו של האמן עופר ללוש לועדת איתור המנכ"ל החדש והסירה אותו. זו דוגמא אופיינית לסיכונים הטמונים בהצבת דרישות שהינן ספציפיות ובו בזמן כלליות, ולכן ניתנות למסמוס. רק לפני ימים ספורים התנגדו חברי הועדה בתוקף לדרישה לשלב אנשי אמנות...
מוזיהון תל-אביב
אחרי 16 שנות דיקטטורה, השאלה הראויה להישאל ע"י אנשי מוזיאון ת"א אינה כיצד להנציח את פועלו של מוטי עומר, אלא כיצד למחות את החרפה שהמיט על המוזיאון השני בגודלו בישראל בשנות כהונתו, כיצד להפקיע את ניהול המוסד מידיהם הבלעדיות של בעלי ההון, ולהשיבו לידי הציבור.
תגובות אחרונות