איחור אופנתי
בין הישן והטוב לחדש והרע - דוד שפרבר סוקר מגמות בחקר האמנות היהודית כפי שהן משתקפות בשני כתבי עת המוקדשים לנושא.
על כל קורבנך תקריב מלח
שילוב רישומי הכנה ועבודות מוגמרות בתערוכה של סיגלית לנדאו "מכבסת המלאכים" מצליח להעמיק בהבנת מעשה האמנות ולגלות תכנים סמויים ופרשנויות חדשות לעבודותיה המוכרות של האמנית.
רלוונטי אך לא מטלטל
התערוכה "קודש/חול" נעה בין הטרנדי – דהיינו עיסוק במה שנחשב כ"אותנטי" (שלא לומר ניו-אייג'י) – למבטים מורכבים וביקורתיים יותר.
היהודי בראי התקופה
חרף בעיותיה, התערוכה של איזידור קאופמן במוזיאון היכל שלמה לאמנות יהודית מציעה למבקר הזדמנות נדירה למפגש עם יצירותיו של אמן יהודי חשוב שעבודותיו אינן מוצגות בד"כ במוזיאונים בארץ. לצדה מוצגת תערוכה קטנה מאוסף היסטורי של פריטים אנטישמיים.
אחדות הניגודים
כמו אצל רבים בשדה האמנות המקומי, גם אצל יגאל צלמונה נעלמים באחת המושגים מורכבות, היברידיות ודיאלוגיות כאשר הדבר נוגע בקודש הקודשים החילוני-מודרניסטי. יחד עם זאת קטלוג התערוכה שאצר למיכה אולמן, מהווה תרומה מחקרית חשובה למדף ספרי האמנות הישראלית.
טשטוש ופשטנות מיתממת
בניגוד למחאתם הצבועה של האמנים, שרת התרבות לפחות אינה מסתירה את האג'נדה הפוליטית שהיא מתעתדת לקדם באמצעות עולם האמנות.
בגוף אני מפעילה
מעטים הם תחומי האוונגרד החברתי-תרבותי בעת המודרנית שבהם השתתפה האמנות באופן כה בולט, מוצלח ומשמעותי בכינון וביצירת השיח כמו בתחום הפמיניזם. ספר חדש דן במקומו של הפמיניזם באמנות האמריקאית בשנות ה-70.
כוחה של איקונוגרפיה
גם אם מדובר בהתרסה ביחס למיתוס, פעולת החשיפה והגילוי של אופן ההיסמכות של אמנים על תקדימי העבר היא תרומה תרבותית חשובה. על קטלוג התערוכה "הנמרודים החדשים".
פארסת הפרס
השפעת פרסים שלא הצליחו להפוך לחלק מהקרביים של שדה האמנות מתבררת ב"כ כמזערית עד לא קיימת. לכן פרס היצירה הציונית שיזמה השרה לימור לבנת הוא ספקטאקל - הפגנת כוח ריקה מתוכן וממשמעות.
"כמה נאיבים אנו יכולים להיות כלפי אמונותיהם של אחרים"
בספרה "טוהר וסכנה" עוסקת האנתרופולוגית הבריטית מרי דגלס בשאלה מדוע מייחסת התרבות לדברים מסוימים חשיבות עד כדי קדושה, בה בשעה שדברים אחרים נחשבים כה מזוהמים עד כדי כך שמוטל עליהם טאבו. דוד שפרבר מסביר איך כל זה קשור לאמנות.
האוצר האבוד
הצהרת אוצרי ואוצרות המוזיאונים הגדולים בדבר המחויבות ההומניסטית והחברתית שלהם בכלל, ומחויבותם האתית לעולם האמנות בפרט, תמומש כאשר יצטרפו למאבק או לכל הפחות ישתתפו בדיון שהוא מעורר.
יום שהוא לא יום ולא לילה
נחמה גולן מרחיבה את היוצרות ומחילה את המושג בזות גם על מעשה האמנות שיצא תחת ידה בעבר ונגנז, כסוג של הפרשה שכמעט נדונה להרחקה ולאבדון.
חובת השיבה
ספרו החדש של גדעון עפרת "השיבה אל השטעטל", מנכס מחדש עולם יהודי מודחק, מגלה עד כמה הוא נוכח באמנות למרות הניסיונות העיקשים לדחקו לשוליים, ומרים תרומה יחודית לחקר השורשים העמוקים של האמנות הישראלית.
מסירות חציצות
מאקט חודשי ושמרני של טהרה הלכתית עד הצהרת זהות יהודית-לסבית - דוד שפרבר כותב על הופעת המקווה באמנות בת זמננו.
טעון תיקון
בתערוכה הקבוצתית "ירוק עד" המוצגת בבית אבי חי בירושלים, אפילו העבודות הפוליטיות במובהק נבלעות ומקבלות מבע לא רדיקלי.
סרקזם מודע לעצמו
התערוכה "להחזיר מבט" המוצגת במוזיאון בת-ים, מציגה פעילות חברתית-אמנותית שבה מתַקשרים היוצרים עם הקהל לא באמצעות דימוי, אלא באופן ישיר דרך החוויה.
בובות | וודו
"צפייה בתערוכה ניאו-פגאנית נותרת לרוב בגדר "קריאה על" או "צפייה ב", וזו נשארת בסופו של דבר רחוקה מהוויטאליות האצורה בחוויית הדבר עצמו". על התערוכה "זמן וודו" ועל הרוחני המחודש באמנות.
בשאיפה למשמעות פעורה
התיזה העומדת ביסוד התערוכה "ניאו ברבריזם" חזקה באופן לא פרופורציונלי ביחס לתצוגה עצמה.
"כשגרשוני מצייר, יש אלוהים"
בניגוד לאבחנתה המוקדמת של שרה בריטברג-סמל כי אמני "דלות החומר" ניחנים באומץ לחולין, גרשוני מתגלה בתערוכתו דווקא כמי שהוביל מהלך הפוך של רה-מיסטיפיקציה, או במילותיו הוא: "לבנות בנוחות מטפיזיקה אחרת".
לתרגם את התורה ליוונית
איני מכיר את מכלול יצירתה של מרים גמבורד – אמנית, סופרת ומרצה בכירה במכללה האקדמית בית ברל-המדרשה לאמנות – אבל על גב ספרה החדש נכתב שהיא "מהרשמים המובילים בארץ". זוהי הגדרה מחייבת מאוד, אך אין ספק שהרישומים המופיעים בספר מגלים יוצרת תוססת, פורייה ומוכשרת. ספר האמן, שיצא במהדורה מצומצמת בסיוע המדרשה לאמנות, מתמקד במה שאפשר...
קאנוני, איכותי וחלקי
ספרו החדש של האוצר יגאל צלמונה "100 שנות אמנות ישראלית" יצא עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל, והוא משמש גם קטלוג לתצוגת האמנות הישראלית החדשה שאצר צלמונה יחד עם אמיתי מנדלסון. הספר הוא פנינה היסטוריוגרפית בתחום האמנות הישראלית. הוא מצטיין בבהירות, שאמנם מאפיינת את הכתיבה על אמנות במחלקות האוניברסיטאיות לתולדות האמנות, אבל רחוקה מלהיות הבון...
פורנו קיטש
בשנת 2009 הגיע הצלם דיוויד לה-שאפל לתערוכת "יופי ישראלי" של רשת סופר-פארם. זוהי המסגרת הראויה לעבודותיו. קשה שלא להתלבט נוכח השניות שעולה מעבודותיו של הצלם האמריקאי דיוויד לה- שאפל, שמציג כעת תערוכות יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות ובגלריה Paul Kasmin בצ'לסי, ניו יורק. לה-שאפל החל את דרכו כצלם אופנה למגזינים ויצר וידיאו-קליפים לזמרות ידועות כמו ריהאנה...
תגובות אחרונות