יונתן אמיר

  • תעשייה כמפלט אינטלקטואלי

    הוצאת זיקית אינה קוראת תיגר רק על סוג הספרים, איכות התרגום או עיצוב הכריכות של ההוצאות גדולות, אלא גם על אופי תעשיית המו"לות הישראלית ועל הערך האנושי והתרבותי שנשכח מאחור במסגרת הקפיטליזציה של הספרות המקומית.

  • פטנט רשום

    בתערוכה של טמיר ליכטנברג חתול בשק נשאר חתול בשק, אצל דנה לוי הפטנט הפשוט להפליא הופך יפה להחריד, ובהנהלת מוזיאון ישראל נכשלים בסטטיסטיקה.

  • מלה נרדפת

    על יחצנות, פרובוקציה, פגיעה ברגשות, חוכמה אמנותית וריבוי דעות. שלוש הערות בעקבות הסערה סביב התערוכה "כוחה של המלה" במכללת ספיר.

  • כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

    השאפתנות של "טובין", הפנטזיות של נבט יצחק, כוויות האש של יורם קופרמינץ, הדינוזאורים של נעמה ערד, סוכת ההדרה של סלה-מנקה, הקומדיה השחורה של תמר הירשפלד, "איטבח אל-יהוד" בתערוכה נידחת, חמקמקותו של השיח, האור המאיים של אדג'יאשווילי, מעמד השירה והערה על העומק באמנות.

  • הוראת קבע

    "החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים". כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.

  • לדבר על צילום בזמנים חשוכים

    ״בלילה מגיעים דיווחים על התקפות מילוליות בוטות ומאוחר יותר אנחנו שומעים שהיו גם מכות. בסרטונים מהאירוע רואים התפרעויות וקללות, ואיש עם מגאפון מבטיח לסגור את החשבון בהמשך״. דיווח מאירוע ״כאב הארכיון״ שנערך אמש בבית הנסן.

  • השאלה שברקע

    ״לעתים קרובות אני יכול לדעת אם לאמן יש תואר שני באמנות כשאני רואה את העבודה שלו או שלה, ואני חושב שזה אומר הרבה״. הראג ורטניאן, עורך מגזין האמנות הניו-יורקי ״הייפראלרג׳יק״, מדבר על אמנות ואקדמיה, ניו-יורק, מו״לות עצמאית וביקורת דרכונים בישראל.

  • המסתורין הומר בקריצה

    התערוכה "ארץ יצורי הפרא", המבוססת על דימוי שטיחי מלחמה אפגניים, מציגה את הכישרון והמקצועיות של נבט יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקר ובדרכי עבודה מוכרות.

  • חומות נייר

    ברמה הפוליטית אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, זו עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.

  • אל תוותרו לאריק

    בניסיון להתחמק מקריקטורה פוליטית, הופכת האוצרות של תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א לקריקטורה בפני עצמה. הרצון להעניק לציורים פרשנות תיאורטית ומורכבת, מתקשה להצדיק את עצמו כשהוא מבטל את ההבחנה בין עבודות טובות לחלשות.

  • כשג׳וני רוטן הגיע לכנס השומרייה

    ספרו של אבי פיטשון ״ג׳וני הרקוב ומלכת הצמרמורת – תרבות נגד בבריחה מהישראליות״, עוסק בקליטתו של הפאנק בישראל הבורגנית-סוציאליסטית של שנות ה-80, ובמעמדה של אסתטיקה פוליטית בישראל.

  • ״אצה לכם הדרך״

    זגזוגים, התחמקויות, נזיפות משפטיות ואופטימיות זהירה – תהיות ועדכונים מהמאבק בין הנהלת בצלאל למרצים.

  • בצלאל הישן

    משכורות הבכירים בבצלאל מופיעות בדו״חות ביקורת על חריגות שכר, הרפתקאות נדל״ניות עולות לביה״ס עשרות מליוני שקלים, וכדי לסגור את הגירעון מפטרים מרצים מן החוץ. על הנעשה בבצלאל בשבועות האחרונים.

  • תמונות משום דבר

    ככל שהביקור בתערוכה של ויק מוניס מתארך, מתגבשת ההבנה מדוע בחר צוות המוזיאון שלא ללמד עליה סנגוריה. נדמה שגם מי שמחבבים אמנות שעוסקת בקסמים פשוטים למראה ומטמורפוזות צורניות, יתעייפו מהסיפור אחרי 2-3 עבודות.

  • יומן מעודכן

    תערוכתו של הקולנוען דוד פרלוב במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד, מציגה ציורים, רישומים ותצלומים שיצר לאורך השנים, ומציעה מהלך פרשני משלים לעבודתו הקולנועית המוכרת.

  • מעצבן כמו סטלין

    ״גם אם רצח אסטרטגי אף פעם אינו חף מאידיאולוגיה, וגם אם הרצח האידיאולוגי אינו חף משיקולים אסטרטגיים, הרי שבסופו של דבר מדובר בתופעות נפרדות״. על ספרו של טימותי סניידר ״ארצות הדמים״.

  • עושה סדר

    שיחה עם רותי דירקטור על עוינות לאמנות עכשווית, על אוצרות, כתיבה והנגשה, על מוזיאון חיפה שעזבה ועל מוזיאון ת״א שאליו היא נכנסת בימים אלה.

  • לא בשמים היא

    התערוכה ״חילוני כהלכה״ במוזיאון נחום גוטמן מבקשת לעסוק ב״עקרון היהדות כתרבות״, ומציגה זרם אוצרותי רות קלדרוניסטי שטחי וחנפני.

  • בין חנה להגר

    "פרויקט חנה" של הגר ציגלר הוא פרויקט נוסטלגי שגם מחצין את הבעייתיות ופוטנציאל הזיוף שבנוסטלגיה. הוא מציג גלעד למעמדו של הצילום בעידן שנדמה כי חלף ולוחץ על בלוטות הסנטימנטליות, אך מתייחס גם לקלות שבה הן נלחצות.

  • ביקוע גרעיני

    ספרו של יפתח אשכנזי "היידה להגשמה" הוא רומן שאפתני וחריף הכתוב כאפוס ובה בעת חותר תחת המנגנון האפי.