צילום

  • הזמן של הדימוי

    הטעות של ההיסטוריציזם נעוצה בהנחה שהדימוי שריר וקיים, שמשעה שהוא מופיע הוא נחקק לעד, שהוא נצבר. אבל הדימוי איננו נייח, אלא הוא הפצעה של מה שיכול לֹאבד.

  • תיאוריה ופרקטיקה

    מחשבות על התערוכה של איריס חסיד סגל בגלריה בנימין

  • פלישה בהסכמה

    בתערוכתו "מר לרי" מציג שי איגנץ מהלך תרבותי רחב יותר מאשר מעשה צילום הפורטרט על רקע עיצוב תקופתי והיסטורי גרידא.

  • להרגיש אור אחר

    "יכולתי לשחזר כאן את המאה ה-19. אבל כמו הצלמים הראשונים במאה ה-19 שהמאוויים שלהם היו קשורים בדיווח על הנסתר מן העין, רציתי לאפשר למצלמה ולי לגלות עולמות רחוקים, להביא רשמים דרך העיניים שלי". ראיון עם אורי גרשוני, בעקבות תערוכתו "השמש של אתמול".

  • חזון ישן, ראייה חדשה

    על אף מעמדו המיתולוגי של לסלו מוהולי-נאג' כאמן, כהוגה וכמורה, רבות מהאפשרויות שחזה נותרו בגדר אפשרויות בלבד, ורבים מסוגי הראייה שמנה איש אינו רואה עוד.

  • רגע של הולדת

    התערוכה החונכת את חלל התצוגה של מכון שפילמן לצילום עוסקת במושג "ראייה חדשה", באפשרויות שלו, בהבטחותיו ובהחמצותיו.

  • צמצום ה"אנחנו"

    סינדי שרמן נחשבת לאחת האמניות המשפיעות ביותר בתקופתנו. הרטרוספקטיבה שהיא מציגה במומה מתקפת אמירה זאת, קלישאתית ככל שלא תהיה, ובה בעת חושפת את הפרשנות המוגבלת שאימצה האמנית למושג הזהות.

  • ירוק ככל שיהיה

    תערוכתו של עדי נס "הכפר" שקועה ברחמים עצמיים המשולבים באהבה עצמית, ומציגה קלישאות שחוקות במסווה של זרות ביקורתית.

  • פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות

    בדומה לתצלומיו של הצלם הצרפתי המודרניסט אז'ן אטז'ה, גם תערוכתו נראית כזירת פשע.

  • רפורמת בכר

    חרף המראה המשוכלל, הנקי והמהוקצע של תצלומיו של אריאל קן המוצגים בתערוכה הקבוצתית "מנוע חיפוש", הם מסרבים לאפשר לטכנולוגיה לשמר את ההפרדה התודעתית בין המוצר הסטרילי לתופעות הלוואי של ייצורו.

  • דיוקן תימני

    "טקסט זה תובע את עלבונם של המוּדרים מהזיכרון הקולקטיבי בכלל ושל יהודי תימן בפרט. המילים שנכתבו כאן עוטפות את נשמות המצולמים בדוֹק של פרשנות — אך אין ביכולתן לחסום את מבטן הנוקב של העיניים הניבטות אלינו מהצילומים". על אוריינטליזם יהודי בצילום המקומי, 1948-1881

  • הכיבוש מצהיב

    התצלומים המוצגים בתערוכתו של עודד ידעיה יוצרים הקבלה סמלית ופשטנית בין מערך פוליטי מתוחכם ורב-עוצמה לבין אפקט מיסוך בסיסי בפוטושופ.

  • דיוקן עצמוני

    "אני קצת בז לניסיון להתחרות בעולם בכלים טכנולוגיים מתוחכמים כל-כך, ומנסה להביא את האמצעים הללו לרגעים אבסורדיים". ראיון עם אסף שחם, המציג תערוכת יחיד ראשונה.

  • האחרון שנשאר עומד

    שתי תערוכות היחיד המצוינות המוצגות כעת בגלריה של סדנאות האמנים בתל אביב, "כמו חתול צ'שר" של עדי שמעוני ו"שהות" של רון עמיר (אוצרת: ד"ר ורד זפרן-גני), פורשות בפני הצופים מערכת מרתקת של דימויים פוליטיים-גופניים היוצרים תמונה מורכבת הן מצד הצלמים והן מצד מושאי הצילום, על אודות אינטימיות, גבריות והריבוד שבאופני הייצוג שלהם. נדמה כי אופני […]

  • דה קווין איז סטיל אלייב

    כמה זמן עוד יוכל הצילום לייצר את עצמו כמת? עד שיעז למות. ואז, רק אז, יוכל אולי לקום מחדש.

  • סף היער

    אורה ראובן נכנסה בקיר: דיוקן עצמי, אישה, עירום, בשר גוף, הזדקנות וזקנה, נפש חפצה ומבועתת, אורות וצללים, עדשת מצלמה מחודדת, שחור ולבן ומעט מאד אפור.

  • I don’t want to see the guts. I just want to see the dream

    אם המאוים הפרוידיאני לוקח את הסתמי, היומיומי, ומטעין אותו במה שאינו סתמי, הרי שהצילום הסתמי לוקח את מה שאינו סתמי בהכרח – פעולה של מבט שיש בה בחירה ומודעות – והופך את המשמעותי ללא משמעותי.

  • בשם המחאה: קונפליקטים במרחב הצילומי

    תערוכה חדשה בבית אבי חי מנסה לבחון את השדה של תצלומי המחאה משני היבטים מקבילים: החדשותי והאמנותי. בחינה של המעברים משדה לשדה מלמדת גם על המטרות והגישות השונות של הצלמים, המשפיעות בהכרח על אופי התצלומים. מאמר מקטלוג התערוכה.

  • לראות מבעד לחרכים

    המצלמות והתצלומים שמייצר חיים דעואל לוסקי מייצגים מניפסט ויזואלי בהתהוות; בחינה והצהרת כוונות לגבי האפשרויות של הצילום והמוגבלויות של המצלמה והצילום ההגמוניים.

  • הפצע או: על הקפאה וטשטוש

    תנועה, מחיקת גבולות וחיפוש מתמיד של העין אחר עוגן בין יסודות עמומים, הופכים את תערוכתו של יניב זלוף 'ארכיטיפ' לכזו שמעמידה את המתבונן בפני תהומות עמוקים.