צילום

  • ״צילום זה בעצם טקס שמתכוננים לו ביחד״

    במשך 12 שנים עבד הצלם רון עמיר עם תושבי הכפר הפלסטיני ג'סר אל־זרקא. התוצאה היא תערוכה ססגונית ומגוונת בת שלושה חלקים, שמציגה עבודה משותפת שהופכת את הצילום מתיעוד חד-צדדי לאמצעי דיאלוגי.

  • בחזרה לצילום

    "הצילום של שרון יערי יוצא לדרך עם השאלה איך לצלם בארץ זו, מה אפשר לייצג". האוצר אורס שטאהל במאמר מקטלוג התערוכה של יערי במוזיאון ת״א.

  • בתים אידאיים, סובייקטים ממשיים

    על תצלומיה של אפרת שוילי. מאמר מקטלוג תערוכתה של שוילי במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד.

  • להפשיט את הצילום

    כמה הערות על בעיית הביקורת האלגורית.

  • כמעט-מוּכרים

    "עבודותיו של אלעד לסרי, המבוססות על תצלומים אך ארוזות כעבודות פיסול, עושות הזרה לדימוי המצולם השחוק ומאתגרות את הצורך שלנו לקבע ולייצב את אובייקט האמנות שמולנו". רשמים מתערוכתו בניו-יורק.

  • עניין של זמן

    ג'ף וול הוא מאסטר בן זמננו, אולם עבודתו, המוצגת במוזיאון ת"א, כבר הגיעה לשלב שאחרי ההתקבלות, והיא מתקשה לעורר את ההתפעלות שיצרה בעבר.

  • היומיום כסימולקרה של התמונה

    עבודתו של ג'ף וול נוגעת במציאות הנוודית החדשה בעידן הדיגי-דימוי. מחשבות בעקבות תערוכתו של וול במוזיאון תל-אביב.

  • אוריינטליזם ישראלי: מיכה בר-עם ללא מלחמות

    מבט על שלושה תצלומים מתערוכתו של מיכה בר-עם, "דרומה", במוזיאון הנגב לאמנות.

  • הצילום אחרי הסימולקרה

    הצילום על הופעותיו השונות הוא מה שמעורר את הטראומה של המציאות העומדת מולו. היא האובדת בחוסר הידיעה איך או במה הוא ישתמש הפעם על מנת לעשות בה מעשים מגונים למיניהם.

  • מידה של בעתה

    לצילום יש תוקף מיוחד במחשבה וביצירה הסוריאליסטית, אולם בפרספקטיבה היסטורית יחסם של צלמים סוריאליסטים לדימוי אשלייתי מצולם כאל ייצוג של מצבי תודעה נסתרים נראה נאיבי למדי.

  • לא רק אביב מבלבל 4.4.13

    תערוכות, הרצאות, דיונים, השקות, מכירות ועוד.

  • בצלם

    "Reality Trauma וההיגיון הפנימי של הצילום", בעריכת חיים דעואל לוסקי, משרטט קווי מתאר החורגים מהדיון השגור בשיח על המדיום, ומתייחס לצילום כאל כושר שכלי שיש לו זיקה ישירה לניסיון האנושי הטראומתי.

  • מצלם מה שיוצא לי

    "חשבתי שהוא מביט בעצב על עברו האקטיביסטי ומראה את הצילומים מבלי להזכיר שינוי או לדבר בשם רעיון לא כדי להמנע מעימות או מלהיות מזוהה עם עמדה מסויימת – דווקא את עמדותיו ציין בפירוש – אלא פשוט כי כבר אין רעיון". רשמים מהרצאה של הצלם ניק ופלינגטון בישראל.

  • once a cheater

    המרחק הבלתי קיים בין once לבין always, או אולי צמצומו המוחלט, הוא המובן מאליו של המדיום הצילומי. אותה מובנות מאליה של הרווח האפסי העומד בבסיסה של הטכניקה, אינו מונע מהאיחוד הכפול בין פוטנציאל לבין התרחשות (once כ"ברגע ש-" ו-once כ"פעם אחת") ובין שניהם לבין "בכל זמן שהוא" או "ללא הפסק", להיות אירוע בלתי ניתן לעיכול. […]

  • היקסמות על גבול הפרודיה

    "כשהחיים מזמנים לך לימונים, עשה מהם לימונדה", אומר הפתגם הידוע. נראה שלגישה הזו יש מקום מרכזי בפעילותו האמנותית של גוסטבו סגורסקי, המוצגת בתערוכת יחיד בסדנאות האמנים בירושלים.

  • המנגנון

    הצילום של ינאי טויסטר נוצר מתוך הנחה שאת הפוליטיקה של הנוף במאה ה-21 אי אפשר להבין מבלי לעסוק בפוליטיקה והטכנולוגיה של הצילום, ואת הפוליטיקה של הצילום אי אפשר לפענח מבלי להתייחס לפוליטיקה של הנוף.

  • צדים ומלקטים

    בני הזוג קונרדו רפאל מלטה ונעמה שריד מלטה, מייסדי קבוצת "האוסף והקולקטיב", תרים אחר צלמים בעלי מבט ייחודי שמפרסמים את תצלומיהם ברשת, וחותרים לשמר יצירות אמנות שהיו עלולות ללכת לאיבוד במרחבים הווירטואליים.

  • תערוכת מתכונת

    בהתבוננות בעבודותיו של דיוויד קלרבו נחשפים רמזים לכך שהמראה המוקרן על המסך אינו בדיוק מראה המציאות והזמן המופיע בתצלום הוא למעשה זמן מלאכותי, ואלמלא היינו בשנת 2012, אחרי למעלה ממאה שנות קולנוע ומאה ושבעים שנות צילום, זו יכולה הייתה להיות חדשה מרעישה.

  • זמן החוזר לחיים

    בסדרת עבודות וידאו מחושבות ומתוחכמות מצליח דיוויד קלרבו לאתגר את גבולות הזמן, להפוך אותו מדבר מופשט וערטילאי לדבר קיים, ויזואלי, משהו שכמעט אפשר לגעת בו.

  • דיוקן ההוצאה להורג

    "הקושי להכיר בזוועה אינו נובע רק מכך שזו אינה מותירה בתצלומים חותם חזותי, אלא גם מכך שכאשר המצולם הוא פלסטיני, אין הוא מופיע כאדם הקורא קריאת חירום בשעה שעומדים להוציא אותו להורג ללא משפט".