מסה

  • ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    ראיה, נראות חזותית, ויצירת האמנות ששני פנים לה

    "באמצעות התבוננות רוחנית ביצירה מוזמן הנמען שלה להרהר באינקרנציה לא רק באמצעות התיאור הפיגורטיבי, אלא גם באמצעות אסוציאציה חומרית לגופו האוכריסטי של ישוע, אשר מגולמת בחיקוי אבן השיש, ומתאפשרת מתוך התבוננות בה". ימית רחמן־שרירא על היצירה "הבתולה של ניקולא רולן" של יאן ואן אייק

  • מהסטודיו הפרטי אל הסטודיו השיתופי

    מהסטודיו הפרטי אל הסטודיו השיתופי

    "שיתופיות סותרת את התפיסה הרומנטיציסטית של היוצר הגאון, ואת ההילה שנרקמה סביב הסטודיו של האמן כמרחב אוטונומי ופרטי. התהליך השיתופי, הבינאישי, מעוגן עיונית באסתטיקה ההתייחסותית. אמנים מבקשים לפרוץ דרך ולשלב את האמנות העכשווית בחיים ולא למדר אותה בחללי עבודה ותצוגה". הדס עפרת על קבוצת סטודיו שיתופי

  • ריטריט אפסילון

    ריטריט אפסילון

    "בסופו של דבר, אי אפשר לדעת בבירור מי זה מי ומה הופך למה, ובכל זאת מרגישים שהכל מושמע בשידור חי ונקלט בסתר. המלל אינו מופנה לקהל, אינו מבקש להיות ברור ברמה התקשורתית או הרעיונית, ובכך מזמין האזנה חטטנית. דרך הציתות מתגלה האופי האמיתי של הקשבה לצלילי הרחוב ולשיחות הזולת: שילוב של זיהום רעש ומציצנות". דורון פייסיק על התערוכה "אפסילון"

  • אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    "בשנות ה־20 גדל מספר הנשים שיצרו בארץ ישראל. במקביל החלו להגיע מאירופה נשים שהביאו אתן את רוח "האישה החדשה" – אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שהוכיחה את עצמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ולכן ראתה את עצמה שווה בכל לגבר. איתרנו במחקר לספר למעלה מ־80 אמניות שפעלו בתקופת המנדט. זו כמות שמפריכה את הטענה המוכרת אך השגויה שלא היו אז הרבה אמניות". רות מרקוס על נשים אמניות בארץ ישראל בתקופת המנדט

  • מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    מהכוח אל הפועל – אתרים של אידאולוגיה מרובדת

    "ברלין מגלה את עצמה דרך הארכיטקטורה המוצגת במניפסטו כמעשה טלאים, מכילה בו־זמנית ניגודים חריפים שמוסיפים להתקיים זה לצד זה גם כשהאידאולוגיות שאותן הם מייצגים כבר עברו מן העולם. השיטוט בחלל התערוכה משול לשיטוט בעיר, ובשניהם החוויה המיידית אינה מספקת את מלוא המידע". דורי בן אלון על תפקיד המרחב במיצב הווידאו "מניפסטו" של יוליאן רוזפלדט, מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • איך יודעים לראות?

    איך יודעים לראות?

    "הפסל הוא תלת ממדי, אנחנו אמורים ללכת מסביבו, לעמוד מולו, ללכת הצידה ואחורה, הוא מכריח אותנו להיות פעילים פיזית. ואם ניקח את הרדוקציה הזאת, את הדבר המינימליסטי הזה, נוכל לטעון שפסל הוא בעצם פעולה: המופע שבו אנו הולכים מסביב, התנועה של האדם הזז סביב הפסל הדומם. בעצם הגוף שלנו עושה פעולה שהיא חלק בלתי נפרד מהדבר שאותו היא מקיפה, והיא הסוף של התנועה שמשלימה את הפסל". כנרת חיה מקס על פעולה של אלה ליטביץ מתוך תערוכה קבוצתית מצטברת בגלריה החיה בירושלים

  • בין הנראה לבלתי נראה

    בין הנראה לבלתי נראה

    "ב-"פרויקט השבת", המרחבים המקוטעים מצביעים על המחסום התנועתי, על הבינאריות המחשבתית שמבקשת לבדל, למסגר ולהשהות. ואם כך, האם תוכל להתקיים אינטראקציה אנושית לולא אותם מחסומים וגבולות, נראים ובלתי נראים?" גל חוברה ברגמן על "פרויקט השבת" של נירה פרג

  • שמלת האפר – שמלת רפאים

    שמלת האפר – שמלת רפאים

    "השמלה הריקה היא מעטפת גוף, קליפת אפר, העוטפת חלל ריק. מעטֶה האפר מעלה זיכרון של גוף ילדה שנשרף, שהתכלה. השמלה הריקה מהדהדת את הגוף הזעיר שנועד לשכון בו. היא מטלטלת וקשה לצפייה והופכת את הצופה לעֵד". דליה בכר על עבודתה של חנאן אבו חוסיין, "פוסתאן, שמלת אפר"

  • גילוי עיניים – מכתב

    גילוי עיניים – מכתב

    "הרי בסופו של דבר התצלומים שלך הם של לא מקום, של לא זמן. הם מראים, כל אחד ואחד מהם, את מה שמונח לפני העיניים תמיד, ורובנו לא רואים אף פעם. מי כסף, אדמת כוכבים. שם נהדר לתערוכה, יפה כמו הפריים שחולק איתה את השם הזה. מכאן, מהשם ומהדימוי, אני מבין איך את רואה את העולם, ומה את רואה בו. התמונה הזו מופלאה באמת". אבשלום סולימן על "מי כסף ואדמת כוכבים", סופי ברזון מקאי בגלריה של סטודיו משלך

  • על אודות הטריבונליזם

    על אודות הטריבונליזם

    "הפורמט כולל צורות מוסכמות של האשמה, שמיעת עדים, הטלת אחריות ופסיקה, ועל כן מבטיח פומביות ובעקבותיה השפעה פוליטית. הטריבונל כורך יחדיו את החוויות הסובייקטיביות של הנפגעים ומבהיר את הרלוונטיות הפוליטית הכללית שלהן". דניאל לויק שואל האם על אמנים להשתמש בפורמט בית המשפט? מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • הכיסא הריק באמנות הציור

    הכיסא הריק באמנות הציור

    "באופן דומה מטלטל אותנו ורמיר בציורו בין ריאליזם לבין סוג של יציאה או סטייה אל מעבר לכאן והעכשיו, בין מתן חשיבות לאותו ריאליזם חי ובעל המידות המסוימות הנתונות לאדם מסוים ולחלל מסוים, לבין החיפוש האינסופי אחר משמעות רבת פנים, אשר פורצת את שער הזמן המיידי". שלומי ללוש כותב על "אמנות הציור" לוורמיר

  • המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    המפלצתי יפה וגם דומה לתרנגולת

    "מאמר קצר זה הוא עדות לנאיביות שלנו בצעירותנו ומחווה לצל הנצחי הנודד של העיר הקנאית, הקשובה, האינטנסיבית, המעורפלת והמפתה הזו, ירושלים. קבוצת סלה-מנקה הייתה המטפלת, הדוג ווקרית והקורבן של ישות יפהפייה שפתחה בפנינו את השער לספר מיתולוגי וסודי של משלי חיות". דיאגו רוטמן על פסח סלבוסקי, פולקע, קוקה הכלבה וירושלים

  • עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    עַיִן וְאַיִן: משמעות "הדיוקן החסר" בציוריה של יהודית אנגלרד

    "פעולת מחיקת העין מהדיוקן בציור היא פגיעה סימבולית בעצמי, בשלמות הגוף. זהו ייצוג של נכות, אובדן וטראומה, ומטרתו להעביר מסרים שעליהם אנסה לעמוד בהמשך. כשאנגלרד נותנת שם לציור הדיוקן ומגדירה את מצבה הנפשי, היא יכולה לשלוט בו ולקנות בעלות על הדימוי, גם אם זו בעלות מדומה". ד"ר דליה בכר על "עבודת האבל" של יהודית אנגלרד

  • אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    אמנות, להבדיל: על תפקידה של האמנות בעתות חירום ובמצבי משבר

    "יש לשאול האם האמנות הישראלית מפגינה קושי להתמודד עם המציאות, להגיב במקום ובזמן? האם נדרשת פרספקטיבה של המציאות כדי לייצר דימוי תחליפי לה? האם אנחנו מזדהים כל כך עם הגורל הקולקטיבי שלנו כעַם ועִם ערכי המדינה והמאבק הקיומי שלה באופן שמאלחש ומקהה ביקורת עצמית? האם אנו גוזרים על עצמנו צנזורה עצמית? האם לנוכח המצב אנו בוחרים לשתוק?". הדס עפרת על תפקידה של האמנות

  • הפצע הסורי-אפריקאי

    הפצע הסורי-אפריקאי

    "אנחנו חיים בתוך מטאפורות. הן ממשיות יותר ממה שאנחנו מסכימים להבין. בין השאר כי הקיום שלנו הוא לא רק פיזי אלא גם פואטי, והוא בראש ובראשונה מדומיין. דמיון הוא דבר מאוד־מאוד מוחשי המתחולל בתודעתנו ובהכרתנו". מתוך דברים שאמרה הילה כהן-שניידרמן בכנס ״מקומנו״ בבית הספר לתיאטרון חזותי

  • A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    A.R.T or T.N.T? אמנות בעידן של טרור

    "כל האמצעים כשרים ואין סגנון ביטוי אחד שעדיף על משנהו, ובלבד שהם מציעים מחאה ונחמה, מציאות ישירה או מציאות חלופית־כיפית. כל זאת בתנאי שהם מתנהלים על ציר של אהבה מול דרך הפחד שמציע הטרור". חיים מאור על אמנות בעידן של טרור

  • חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    חוה ראוכר: הגירה כמצב נפשי וקיומי

    "ראוכר מדברת על תהליך עבודתה כעל 'התחברות', על כך שהיא חייבת להתבונן באובייקט במבט מדיטטיבי עד שהיא קולטת אותו ומתחברת אתו, עם הפנימיות שלו. ברגע ההתחברות כבר אין הבדל קיומי בינה לבין המודל. הם הופכים לאותה ישות – 'המהגרת', או 'האישה התלושה'". רות מרקוס על חוה ראוכר לרגל זכייתה בפרס בקי דקל לאמנית מצטיינת לשנת 2023

  • דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    דודה הגידי לנו כן: על כינוי הגנאי "דודות" בקהילת האמנות בישראל

    "במחלקות לאמנות 'דודה' הוא תמרור אזהרה פדגוגי שמוצב על ידי מרצים ומרצות שונים שמשרטט את השדה הסמנטי של המושג על ידי כך שהוא מבהיר מה ממש לא כדאי לסטודנטיםות להיות: חובבנים, מביכים, נדחפים, פתטיים, ייכנעס, לא רלוונטיים, לא צעירים, לא קוליים, לא בהקבצה של המקובלים, כי כאן זה לא מתנ"ס ואנחנו לא דודות". חנה פרוינד-שרתוק על המונח "דודות" ושדה האמנות, מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • איך אמניות חיות? 

    איך אמניות חיות? 

    "בין שמדובר בהשתעשעות אירונית בפרדוקסים של השוק או בהתנגדות מיליטנטית אליו, העיסוק בכלכלת האמנות תופס מקום מרכזי בשיח האמנות עכשווית. אולם, בדברים הבאים ברצוני להתמקד דווקא בעובדה הידועה היטב – אך המדוברת פחות – שמרבית האמניםות מתקיימות רוב הזמן מחוץ לכלכלה הזאת או בשוליה", עלמה יצחקי מתוך גיליון 03 של המהדורה המודפסת של ערב רב

  • לארגן את החלל

    לארגן את החלל

    על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על נדל”ן ואמנות: יהושע סימון מתוך גיליון 04 של המהדורה המודפסת של ערב רב