מוזיאון תל אביב

  • גחמה של פרפורמנס?

    גחמה של פרפורמנס?

    "נראה שתנועה-ציבורית אינה מטמיעה עד הסוף את ההשלכות שבוויתור על העמימות שבמעמדה, וממשיכה לבצע את פעולותיה כבעבר. חברי התנועה יכלו להגדיל לעשות ולשתף את הצופה לא רק במה שתיכננו לחשוף מראש, אלא גם ביחסי העבודה שלהם עם המוזיאון". קרן גולדברג על "אוסף לאומי", הפרפורמנס של תנועה-ציבורית במוזיאון תל-אביב.

  • המסע של ליאוניד בלקלב אל הישראליות

    המסע של ליאוניד בלקלב אל הישראליות

    "'אם יש לך ילדים, אתה יודע שצריך גם להתפרנס', אומר בלקלב לשעיה יריב, בעל הגלריה המייצגת אותו. הוא מצייר ללא הרף משפחות סביב לשולחן האוכל, עד שנראה כי אין דבר שלם ויפה יותר בעיניו מלראות את ילדיו אוכלים לשובעה". על התערוכה "ליאוניד בלקלב: חוקר דיוקנאות אובססיבי", המוצגת במוזיאון תל-אביב.

  • לחזור למקורות

    לחזור למקורות

    "אלה הם ציורים שאין בהם הסחת דעת פיגורטיבית או נרטיבית, שיש בהם ציור בלבד. תחילה זה נראה כמו אוסף כתמים מופשטים חסרי משמעות, אך אם תרשו לעצמכם את הרגע הזה, תוכלו לשמוע ולראות את הציור מדבר אליכם". על התערוכה "חגית לאלו: אמנית שמתחילה מהסוף", המוצגת כעת במוזיאון תל-אביב.

  • חזרה למופע

    חזרה למופע

    "האמפתיה של 'חזרות על חלקים ממני' אינה מכוונת לנשים המופיעות. האמפתיה אינה מופנית כלפיהן משום שהן 'עושות מחול' והקהל צופה ונע בלי לעשות מחול. האמפתיה גם אינה מופנית כלפי בני-האדם שחולקים עימן את המופע. היא מתקיימת אל מול המערכת של ההפרה שמגדירה את מושג האמפתיה". עמרי הרצוג על "חזרות על חלקים ממני", שיוצרות-מבצעות ענת דניאלי בשיתוף תמי ליבוביץ'

  • זה לא עסק

    זה לא עסק

    התערוכה השאפתנית ״סביבות עבודה״ מבקשת לבחון מה קורה לאמנות בעסקים משפחתיים ובסביבות ״נון-אמנותיות״, כהגדרת האוצרת רויטל בן אשר פרץ, אך היא מציגה אוצרות לא ממוקדת, עבודות מבולבלות, חיבורים רופפים וטקסטים מופרכים.

  • נוהג ההתקשרויות העמומות

    נוהג ההתקשרויות העמומות

    "דני שושן התייצב אל מול מוזיאון תל-אביב בהליך משפטי ממושך ותובעני מבחינה אישית, כלכלית ומקצועית. לאורך הדרך היה ברור שבמאבק אישי זה יש הזדמנות להבעת עמדה עקרונית – קריאה לשינוי נוהג ההתקשרויות העמומות בין אמנים לבין המוזיאון".

  • מקום זה הוא מלכודת

    מקום זה הוא מלכודת

    התערוכה "מקום זה" במוזיאון תל-אביב מנסה למפות את ישראל העכשווית כמודרניות משגשגת ואת הנסיבות הטרגיות של הגדה המערבית. היא עוסקת בנושאים שהצילום המקומי כבר דן בהם בהרחבה, מתקשה להציע מבט חדש והופכת את הצלם לגיבור תרבות על חשבון מושאי תצלומיו.

  • "לפעמים יש הפתעות"

    "לפעמים יש הפתעות"

    "ההוויה היא המציאות וצריך לקבוע בה סדרי עדיפויות. לפעמים יש הפתעות. אני לא חושב שצריך לתת לנו הרצאה על חשיבות החינוך לאמנות או חשיבות מוסדות תרבות. 6% מתקציב העירייה הולכים לתרבות ואמנות". פרוטוקול הישיבה של מועצת המנהלים של מוזיאון תל-אביב, שבה הוחלט על סגירת מרכז מאירהוף.

  • באין ציפור שיר

    באין ציפור שיר

    בכמה עבודות בתערוכת זוכי פרס שרת התרבות במוזיאון ת״א, בולט מבט ציני ובו בזמן משתוקק החוצה, וחיפוש אחר שורשים אלטרנטיביים.

  • מרכז מאירהוף ימשיך לפעול עד סוף השנה

    מרכז מאירהוף ימשיך לפעול עד סוף השנה

    מרכז מאירהוף ימשיך בפעילות מלאה עד סוף השנה. בהודעה שנשלחה זה עתה ממוזיאון ת״א, נכתב כי ״ראש העיר הוביל למציאת פתרון להקטנת מספר גני הילדים שייבנו במרכז מאירהוף לחינוך לאמנות. הגנים ייבנו בחלק מהקומה הראשונה בלבד. מוזיאון תל אביב לאמנות התחייב לסיים את שנת הלימודים במרכז כסדרה״. ע״פ הודעת המוזיאון, בעקבות בדיקה מיוחדת הוחלט שלא לסגור את המרכז […]

  • עצומת מחאה נגד סגירת מרכז מאירהוף

    עצומת מחאה נגד סגירת מרכז מאירהוף

    נוסח עצומת המחאה נגד מרכז מאירהוף שהוגש לראש עיריית ת״א-יפו רון חולדאי: לכבוד מר רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, אנו החתומים מטה, אמנים, אנשי רוח, ואנשי חינוך מובילים מבקשים להביע את התנגדותנו הנחרצת להחלטתך לסגור באופן מיידי את סדנאות האמנות של מוזיאון תל אביב, הנקראות מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות. מרכז מאירהוף, הממוקם בליבה של […]

  • גם בהנהלת מוזיאון ת״א מוחים נגד סגירת מרכז החינוך

    גם בהנהלת מוזיאון ת״א מוחים נגד סגירת מרכז החינוך

    נמשכת המחאה נגד סגירת בית מאירהוף – מרכז החינוך של מוזיאון ת״א ברחוב דובנוב. ביום שני בערב תתקיים הפגנה נגד הסגירה, שמאורגנת ע״י צוות מורים/ות ותלמידים/ות במרכז. במקביל, התנגדות למהלך מתגלה גם בהנהלת המוזיאון. עו״ד גבי לסקי, חברת מועצת העיר מטעם סיעת מרצ וחברת דירקטוריון במוזיאון ת״א, שלחה אתמול מכתב לראש העיר רון חולדאי ומ״מ יו״ר דירקטוריון המוזיאון […]

  • הוראת קבע

    הוראת קבע

    "החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים". כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.

  • דימויים תחת מחיקה

    דימויים תחת מחיקה

    אמנות בת זמננו רוויה סימני מחיקה החושפים את מה שהיה פעם שלב סמוי בתהליך היצירה. מבט עכשווי ביצירות נדרש לנוכחות הסותרנית של המחוק וליחסים בינו לבין הנראה כגורם ממשמע.

  • "הרוח אינה חולפת, היא קיימת כצפיפות ניטרלית"

    "הרוח אינה חולפת, היא קיימת כצפיפות ניטרלית"

    "אני מתעניין בחלל, במיוחד לאור העובדה שצילום הוא חומר שטוח. אני מנסה ללמוד ולהבין, אולי קצת בדומה לאֶשֶר, איך אפשר באמצעות משטחים להגדיר חלל, אבל גם ללכת בו לאיבוד". ביקורת ושיחה עם אורן הופמן בעקבות התערוכה הראשונה שלו, "אובייקטיב: יוזף אלברס, אורן הופמן", במוזיאון תל-אביב.

  • מצבת הזיכרון של העין

    מצבת הזיכרון של העין

    תערוכתו של יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.

  • אל תוותרו לאריק

    אל תוותרו לאריק

    בניסיון להתחמק מקריקטורה פוליטית, הופכת האוצרות של תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א לקריקטורה בפני עצמה. הרצון להעניק לציורים פרשנות תיאורטית ומורכבת, מתקשה להצדיק את עצמו כשהוא מבטל את ההבחנה בין עבודות טובות לחלשות.

  • הפיל הלבן שבחדר

    הפיל הלבן שבחדר

    "אפשר להבין את השקט שבו התערוכה עוברת ככישלון שלה לייצר שיח מחוץ לגבולות המוזיאון, מחוץ לקהילה הקבועה של מאמינים. אבל חשוב לזכור שהעבודות של ריב אינן פרובוקציה לשמה. הן 'עובדות אמנות'". מחשבות על תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א.

  • חלונות הרוח

    חלונות הרוח

    ״לִבּה של תערוכה זו מוּנע על-ידי שאלה: מהו הדבר שנפתח בעצם נוכחותם ההדדית של שניים? מה תעלה שיחה מדומיינת בין שני גופי יצירה ובין שני אמנים, שמוצא, זמן, מרחב ועיסוק מדיומלי מְמצבים אותם כשני קצוות מרוחקים של שדה השפעה רחב?״. דלית מתתיהו על ״אובייקטיב״ במוזיאון ת״א

  • מחווה של "אמנות"

    מחווה של "אמנות"

    "ההכרה המהממת שמדובר בתערוכת-דמה מתבררת מרגע לרגע כפרקטלית: דמה של דמה של דמה, וממילא מיותר לטרוח על משמוע מחייב של הדמה הזה. נכון יותר להשתהות עליו כעל הצעה בעלת תוקף משל עצמה: שמועה על אמנות". ביקור עצבני בתערוכתו של ויק מוניס במוזיאון תל-אביב.