יונתן אמיר

  • כצאן לצבע

    התערוכה "צבע פראי" במוזיאון ישראל מציגה מבחר עבודות חשובות ומעניינות אך מוגשת לצופה בצורה פשטנית וחנפנית.

  • המקום רץ אחריך

    בשנת הלימודים הקרובה תיפתח תוכנית ראשונה ללימודי אמנות ישראלית. ההיסטוריון גדעון עפרת, מיזמי התוכנית ומבכירי חוקרי האמנות בארץ, טוען שהעניין בהול ומדבר על אקדמיה, מקומיות, בורות, אספנות ושוליות.

  • היסטוריה קצרה של ספרי צילום

    ספר חדש מתאר את האופן שבו ספרי צילום תיעודיים משנות ה-30 בארצות הברית הפכו לכלי ביקורתי, ומעלה שאלות על כוחו המוגבל של הדימוי הבודד.

  • אימה קטנה ויומיומית

    ציוריה של נעמי בריקמן מבקשים ליצור תיעוד ציורי של דבר שהיה ונגמר, ולהצליח ללכוד לא רק את רגע ההתרחשות אלא גם את ההבנה שהיא אינה קיימת עוד.

  • שקיעתה של הזריחה

    ניל פרגוסון הוא היסטוריון סוחף בעל עמדות שמרניות והערכות פזיזות. ספרו "ציביליזציה" מציג מחקר מקיף ומעורר מחשבה, אולם לוקה באבחנות פשטניות וגורפות ובהתלהבות יתר.

  • זמן מקומי

    תערוכתו של עבד עאבדי בבית הגפן בחיפה מעוררת מחשבה על זמניות וזיקה מקומית באמנות הנוצרת בעידן של מהלכים וקשרים בינלאומיים.

  • מפלצות התבונה

    העבודות של דגנית ברסט גורמות להיגיון המדעי להתפתל סביב עצמו ומאתגרות את ההנחה כי במקום בו החוקיות פועלת באופן מושלם, מוזרויות אינן אמורות להיווצר.

  • פרחוניות צרובה ומפעפעת

    התערוכה החדשה של מאשה זוסמן מבקשת לפרש את פעולת הציור/רישום המזוהה עם עבודתה של האמנית לא כתוצר של הרס הדדי אלא כהפרעה מתמשכת.

  • און שלטון

    עבודתו של ציון אברהם חזן "מרגנית" אינה עוסקת רק ביחסים אזרחיים-צבאיים, הופעתם במרחב העירוני והקשריהם הסמליים, אלא גם בתפקיד שממלאת האמנות במסגרת הזו.

  • חוויה חושית מנומקת

    ב"שבעה חורפים" ממשיכה יהודית סספורטס לשכלל את עיסוקה בתמות מוכרות, אולם כשהיא מתאמצת יתר על המידה האמנות שלה מעוררת חשד.

  • כיצד ירידי אמנות מועילים לאמנות?

    "ההתייחסות הדיכוטומית שלפיה הצלחה מסחרית מביאה עימה אמנות רדודה וקלה לעיכול, בעוד שיצירה אינטלקטואלית לעולם תיפקד מהזירה המסחרית-ירידית – אינה עומדת במבחן המציאות". תשובה לגליה יהב וליונתן אמיר.

  • מהפכת ההשתהות

    הסופר מארק אלדר תיעד סדרת שיחות קצרות עם קלוד מונה, החושפות את עולמו האמנותי של הצייר דרך הפרטים הקטנים.

  • הזמן עושה את שלו

    התערוכה הקבוצתית "זמן/התנגדות" במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון בוחנת את מושג הזמן באמנות ואת השימוש בו כאמצעי התנגדות למשטרי זמן מודרניים.

  • מידה של בעתה

    לצילום יש תוקף מיוחד במחשבה וביצירה הסוריאליסטית, אולם בפרספקטיבה היסטורית יחסם של צלמים סוריאליסטים לדימוי אשלייתי מצולם כאל ייצוג של מצבי תודעה נסתרים נראה נאיבי למדי.

  • הפיסטות מצטרצרות אט אט

    "קלאס", ספרו של חוליו קורטאסר, מציג עלילות שבורות המזמינות את הקורא "להיכנס למציאות או לאופן אפשרי של מציאות, ולחוש כיצד אותו הדבר שברגע הראשון נראה כאבסורד הפרוע ביותר, נעשה בעל ערך".

  • שקיעה משרדית

    בתערוכתו "צל הרים" משתמש אלעד ערמון במודע במאניירות העיצוב היאפיות שמזוהות עם אמנות עכשווית בגרסאותיה הגלריסטיות, מאמץ אותן באפתיות ושותל בהן שיבושים.

  • המוות מתבונן בחזרה

    בכל ציור של מלחמה או של פגר בעל חיים יש משהו מטריד, אולם בציורו של נפתלי בזם "הגנת רמת רחל" חוברים המטענים הללו לתמונת אימה אוניברסלית.

  • לטפס אל הלימבו

    "הטקסט מארגן את המציאות הנפשית וההיסטורית, ובה בעת מדווח על הפירוק היסודי שלה", כותב עמוס גולדברג. ספרו "טראומה בגוף ראשון" העוסק בכתיבת יומנים בתקופת השואה, קורא תיגר על הניסיונות לעסוק בשואה באמצעות מושגים כגבורה ומרי, ומבקש לתאר דמות אדם מורכבת החפה מייפוי והאדרה.

  • פער מידתי

    השלמתו של אבשלום עם תנאי החיים המקובלים של האדם הממוצע כרוכה בסימון יומיומי וכואב של חריגותו שלו – סימון פיזי ממש, המקיים את הנורמה מתוך הדגשה חוזרת של מגבלותיה.

  • "זעקת ההיעדר אחר הצהריים"

    שפתו התמציתית והפואטית של תומס וולף בספרו "הנער האבוד", דוחסת מסע בזמן שמי יודע מה אורכו למשפטים קצרצרים הלוכדים את מהלכם המסנוור של זיכרונות ילדות מרצדים.