ידידיה גזבר

  • מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מקימי מעפר דל: החול היהודי של דלות החומר

    מיד עם לידתה הפכה התערוכה דלות החומר למיתוס המכונן של האמנות הישראלית: הצטלבות התמות שעסקה בהן הפכה אותה לבלוקבאסטר. התערוכה, שהוצבה במוזיאון תל אביב ב־1986, עסקה בשאלות גנאלוגיות על בית האב של האמנות המקומית דייקא, הצברית, זו שקרתה בלי השפעה חיצונית 'ישירה'", ידידיה גזבר מתוך גיליון 05 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • להצביע על הרקוב בלי לאבד את הקונפליקט

    להצביע על הרקוב בלי לאבד את הקונפליקט

    "כשסגן כהן מצייר את האמן כיונה הוא מציע הצעה דרמטית בהרבה מהאמן כאיש מוסר, משום שהוא אינו מוותר על הקונפליקט. יש בעבודותיו של סגן כהן אמירות מוסריות ברורות, אבל גם בעבודת הללו הוא מתפתה למשחקי מילים לא מחויבים וג'סטות צורניות כמעט אקראיות, ולולא הם, מדובר היה בכרזות להפגנה", ידידיה גזבר עונה לטלי תמיר

  • השכבה הסמויה של המציאות

    השכבה הסמויה של המציאות

    "אלקלעי מציג את הגשר המסיבי בכתמים נוגים ואת הפיגומים הסובבים אותו בקווים עדינים אינסופיים. המפגש בין הקו המפורט והכתמים המרוחים ביד נדיבה הופך את ההדפסים לעבודות שבהן הרישום העמלני והתנופה מטעינים זה את זה בכל מבט מחדש, ונותן לדימויים איכות מלנכולית רגישה", ידידיה גזבר על תערוכתו של אסף אלקלעי

  • הנתיב שבו אנו משתוקקים

    הנתיב שבו אנו משתוקקים

    "על פי שם התערוכה, נתיבי התשוקה של יקותיאלי סוללים דרך בשדה מוקשים: שדה המוקשים שהוא הארץ הזו. יש כמה סדרות בתערוכה הזו וכמה עבודות בודדות, והמוטיב המרכזי קושר בין קווי גבול לסימני צלקת: יקותיאלי מציג במרכז החלל סדרת צילומי צלקות שנראות כמו קוים, ומהם מפתח את הרעיון". ידידיה גזבר על תערוכתו של אדם יקותיאלי, "Desire Path Pushing Through a Minefield"

  • דודה של שום־איש

    דודה של שום־איש

    "מה שמעניין במונח הוא שיש בו צורך. כלומר, יש חשיבות להגדרה 'מי עושה זאת נכון' ומי לא, כיוון שאם אין מקום שאליו השדה חותר אז אין בו צורך כלל. אם אין לו יכולת לבדל את עצמו ממי שמחוץ לו הוא מאבד כל קריטריון לכיד". ידידיה גזבר מגיב למאמרה של חנה פרוינד-שרתוק "דודה, הגידי לנו כן"

  • מדריך הטרמפיסט לגלריה

    מדריך הטרמפיסט לגלריה

    "ההתעקשות של בן־נר על רישול, אם כך, אינה מחיר שהוא מוכן לשלם אלא עיקרון. העשייה הפשוטה והישירה היא ניסיון לשמור על מרחק קצר בין המחשבה ובין הביצוע, לקצר את המרחק בין האמנות ובין החיים ואולי אפילו לבטל אותו לחלוטין". ידידיה גזבר על תערוכת היחיד של גיא בן־נר במוזיאון תל אביב

  • השיטה פרחה, והשוחט שחט

    השיטה פרחה, והשוחט שחט

    "ואם כך, רבינא לא מציע דרך אחרת להתבונן באמנות, תמיד וכל הזמן. הוא לא מבכר את עץ החיים על פני עץ הדעת. לא, הפרשנות שלו לחטא עץ הדעת קשורה לענייני כרונולוגיה: הבעיה אינה באכילה מן הדעת האפורה אלא בהקדמתה לחיים". ידידיה גזבר על התערוכה "אפורה כל שיטה"

  • שלושה צעדים ועוד קצת

    שלושה צעדים ועוד קצת

    "התעלומה שבן צבי תר אחרי פתרונה היא מיקומו של טבור הארץ: הוא מחפש את המנהרה שמעידה שהדבר שנמצא לפנינו נולד פעם, שיש לו התחלה וגם סוף. הטבור אינו רק מה שמעיד על ההתחלה, אלא גם המקום שמעיד שיש קשר בין פנים לחוץ, בין פני השטח לבין הגוף, בין העיר המשתנה תמידית ובין קווי העומק שלה: בין המבט מלמעלה ובין להיות בפנים". ידידיה גזבר ודוד כהן על "טבור הארץ" של עמר בן צבי בגלריה 97

  • למוזיאון ארכיאולוגיה נכנסת תערוכת אמנות

    למוזיאון ארכיאולוגיה נכנסת תערוכת אמנות

    "בתערוכה הזו המוזיאון מכפיל את רמת הקושי של המשחק: לא רק שעלינו למצוא את החוט המקשר בין הגלריות, עלינו גם למצוא את האמנות המוטמנת בהן. חפירת המשמעות מתוך הרקע היא דימוי שנכון הן לאמנות והן לארכיאולוגיה, והוא יוצר חיבור יפה בין משל לנמשל וכך מחיה את כלל המוצגים של המוזיאון". ידידיה גזבר על התערוכה "חפירות" במוזיאון ארצות המקרא

  • בזכות המוזיאון הקנוני

    בזכות המוזיאון הקנוני

    "הווה מתמשך" במוזיאון ישראל היא תערוכה שדורשת השתהות בחלל וגם בעצם הקונספט: תערוכה שמאגדת מה"חדש באוסף" של המוזיאון בשנים האחרונות לכדי תמה, ומתיימרת לומר משהו הן על העבודות והן על המציאות האמנותית העכשווית

  • בין אמנות, פרשנות והתגלות

    בין אמנות, פרשנות והתגלות

    "גינתון לוקח כאן במובהק את עמדת הפרשן (ועוד פרשן תלמוד), שמביט בדימוי ומחבר אותו למציאות קונקרטית. לא מעניין אותו ליצור את הציור ההיסטורי הזה, הוא רק צריך שהוא יהיה נוכח בעולם ונוכל לכתוב עליו את הלייבל הזה, לייצר סביבו את האגדה". ידידיה גזבר על התערוכה "דוד גינתון: השם של הציור", של זוכה פרס רפפורט לאמן בכיר לשנת 2019

  • בשבילים לא מסומנים

    בשבילים לא מסומנים

    "ליטביץ הציעה דיבור עם המיתוס בשפתו שלו, ובאופן (אולי לא) מפתיע בחירה זו הצליחה לחלץ מתוכו הרבה יותר. במקום לנתח סיפור בחדר המתים היא הניחה אותו בלוקיישן חדש כדי לברר מה קורה, במקום לדבר על המיתוס היא חיה אותו". ידידיה גזבר על תערוכתה של אלה ליטביץ

  • לגדל דומם במוזיאון

    לגדל דומם במוזיאון

    "הרטוריקה שהתערוכה משתמשת בה, וגם מציעה כתצורת קריאה, קשורה לטיפול בבית ומתייחסת לחומרי העבודה של עקרת הבית שמשמשים כחומרי התערוכה. את האוצרות זה לוקח ל'אמנות התחזוקה' ולמתח בין ה'אמנות' לבין הצורך להכניס כלים למדיח, אם בפירוש ואם ברמז". ידידה גזבר על תערוכתה של ענבל הופמן בבית אנה טיכו

  • התחדשות בין קודש לחול

    התחדשות בין קודש לחול

    ״הקדושה שיכולה להופיע בחומר מאפשרת לנו להביט על כל חומר כפוטנציאל למשהו שייצא ממנו, אבל בעיקר להבין שהקידוש של החומר עשוי גם לרוקן אותו ולהשאיר אותו מת מבפנים, רק עצים ואבנים. אולי מאחורי הפרגוד אין שום דבר, אולי הפרגוד מסתיר רק חלון״. ידידיה גזבר על תערוכתו של דוד (דוכי) כהן

  • דיוקנה של האמנות כמיצג מוזיאלי

    דיוקנה של האמנות כמיצג מוזיאלי

    ״היצירה יכולה להיות מכונסת ומחושבת כל עוד היא מקפידה לשמור על קשר עין עם העולם החיצוני. אך אמן שאינו יוצר משהו שבתיווך נכון מסוגל להעשיר את חיי החברים שלו, גם חברי הילדות שלו שבחרו להיות עורכי דין דווקא, מחמיץ את יכולתה של התרבות החומרית לפעול מחוץ לדיסציפלינה; מפספס את העובדה שרוח אינה רק מדעי הרוח; ובעיקר, לא יכול להתרעם על חוסר רלוונטיות״. ידידיה גזבר עונה למאמרו של יוסף קריספל