זהר אלמקייס

  • תחת שמש אולטרה-סגולה

    "במהלך המלחמה, האבל כמו נלכד בחממה, מבוצר מן העולם האמיתי, שבו אין זריחה או שקיעה אולטרה-סגולות. במקומן, יש לנו ימים ללא קץ, ייצור ללא קץ, ללא זמן ביולוגי. אין צללים בתוך החממה, הכל מואר ובכל זאת בלתי נראה." יונתן עומר מזרחי מתבונן בחממה כדימוי אוטופי, כמרחב ליצירתיות וכסמל לחורבן. מתוך קטלוג התערוכה ״ÆFFEKTA DEFFEKTA" בסדנאות האמנים ירושלים

  • לחיות לנצח, בענן

    דברים שנשאו זהר אלמקייס ואלינור דרזי בשולחן עגול שנערך ב־10 בנובמבר במסגרת תערוכתה של רות פתיר, ״אבא שלי בענן״ (המרכז לאמנות עכשווית – CCA, תל אביב), באוצרותה של תמר מרגלית

  • אבא בוכה

    "אבא בוכה לאורך תקופה של חמש עשרה שנים, שוב ושוב לצלילי אותו השיר. אני לא חוזרת על המילים האלו סתם: אבא בוכה. אני חוזרת עליהן, משום שיש הקלה שמקופלת לתוך החזרה עליהן, בקול רם או במילה הכתובה שחור על גבי לבן". זהר אלמקייס על תערוכתה של אלהם רוקני "תחילת דברים אחרונים – חלק שלישי" בגלריה דביר