ולטר בנימין
אמנות בעידן השעתוק האלגוריתמי, חלק ראשון: מדא-פ'ן לדאל-אי
- אלעד ירון
- 25/09/2022
בשנים האחרונות התגלה כי אלגוריתמים שלומדים ממאגרי תוכן קיים נוטים לשמרנות. אם נבקש מהתוכנה לייצר דימוי של איש לבן עשיר ואיש שחור עשיר, סביר שנקבל דימויים המבוססים על גזענות מוסווית. חברות שונות פתחו מחלקות שעוסקות באתיקה, אך יש להבין שבעיית ההתבססות על בנק ידע קיים כזה או אחר היא אינהרנטית לטכנולוגיה.
"אני מאמין בקשר שבין פילוסופיה לשירה. תמיד אהבתי את האמת ואת המלה"
- מערכת ערב רב
- 15/01/2017
השנים בפריז עם איטאלו קאלווינו, הסמינרים של היידגר ורומא של שנות ה-60. שיחה עם ג'ורג'ו אגמבן, הפילוסוף שהרחיב את ההגות שבין האסתטיקה לביו-פוליטיקה
וְלִבִּי, חָלַל בְּקִרְבִּי: בין הפצע להפצעה (חלק 1)
- ליאת ארלט סידס
- 02/01/2017
"ההתבוננות בציור של אטינגר ממרחק, חרף ממדיו הקטנים והאינטימיים, חרף הרגלה של העין להתנקז לעמדה אוטוריטטיבית המאפשרת ניכור, הרחקה ושליטה – חומקת ממגבלות סוג המבט הלוכד של הסובייקט ומאפשרת, או מזמנת, לחוויה רוחנית גבוהה, התעלות". ליאת סידס על "ולבי חלל", תערוכתה של ברכה ל' אטינגר בגלריה ברוורמן, תל-אביב, חלק ראשון
ליקוט סמרטוטים
- קירסטי בל
- 04/09/2016
״השיירים מתעלים מעל שפע הפסולת והצרכנות של המאה ה-20 ומעל הנטיה הא-חומרית של אלה במאה ה-21. הם מייצגים עמידות והתנגדות, מסרבים להתמיין לקטגוריות של פסולת או של חוסר-תכלית ומפגינים קיום עצמאי״. קירסטי בל ממגזין ״פריז״ שואלת מדוע זכתה הבְּזוּת לתפוצה מחודשת באמנות
כששיתוק נתפס כעמדה פוליטית
- יונתן אמיר
- 07/02/2016
"הישרדות הגחליליות" של ז'ורז' דידי-הוברמן אמורה להיות מסה אופטימית, אך הקריאה בה מעוררת דיכאון. לא בגלל הייאוש המכה בכל, אלא דווקא בגלל סוג התקווה שמציע המחבר.
לחלץ את המאוויים הקולקטיביים: בנימין, היסטוריה ואמנות עכשווית
- קלייר בישופ
- 22/11/2015
״תפיסת ההיסטוריה והארכיון של ולטר בנימין היא הרלוונטית ביותר לאמנות העכשווית ולפרקטיקות עכשוויות של אוצרוּת: "מפעל הפסאז'ים" הבלתי גמור והתזות "על מושג ההיסטוריה", מתווספים לכתיבתו הקודמת על הטכנולוגיה, שחשיבותה עומדת בעינה״. קלייר בישופ במסה מתוך קטלוג התערוכה ״ולטר בנימין: ארכיון / גלות״.
כליה בטבור היש
- רות גולן
- 30/09/2015
"גבע יצר חוויה של יקום חוצ-פנימי ופנימ-חוצי, כשהוא הולך מן הידע האנושי, הארכי-או-לוגי ("האדון או ההיגיון") אל מעבר לקצה שלו". רות גולן בעקבות עבודתו של ציבי גבע בביאנלה בוונציה 2015, "ארכיאולוגיה של ההווה".
דבר קטן עם משימה גדולה
- נועם יורן
- 30/06/2015
מותג הוא הדבקה מוצלחת בין דבר לבין דימוי. הדברים בתערוכה של רעות פרסטר הם הדבקות לא מוצלחות בין דברים לדימויים. ההדבקה גלויה מדי, מאומצת, שרירותית. לכן היא משמשת כתמונת מראה של עולם המותגים, ואומרת משהו על הכלכלה הנסתרת שלו.
בשולי הביאנלה
- קרן גולדברג
- 02/06/2015
"שלוש תערוכות לוויין שנפרשו ברחבי ונציה הצליחו לדון באופן הרבה יותר ממוקד, מורכב ועכשווי באותם נושאים רלבנטיים שהתערוכה המרכזית המאיסה על צופיה". קרן גולדברג חזרה מהפריפריה של הביאנלה ה-56.
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים
- אריאלה אזולאי
- 23/10/2014
את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.
מצבת הזיכרון של העין
- עירן דורפמן
- 19/10/2014
תערוכתו של יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.
עבודת מסורת
- מיכל בן-חורין
- 31/01/2013
קול הדימוי בשנקנטמפו ובשמחה גדולה הלילה של נבט יצחק. מאמר מתוך כתב העת "המדרשה".
הזמן של הדימוי
- שאול סתר
- 02/10/2012
הטעות של ההיסטוריציזם נעוצה בהנחה שהדימוי שריר וקיים, שמשעה שהוא מופיע הוא נחקק לעד, שהוא נצבר. אבל הדימוי איננו נייח, אלא הוא הפצעה של מה שיכול לֹאבד.
פאזל לעולם-לא-גמור של עדויות
- יונתן אמיר
- 29/04/2012
בדומה לתצלומיו של הצלם הצרפתי המודרניסט אז'ן אטז'ה, גם תערוכתו נראית כזירת פשע.
ממד אחד יותר מדי
- דניאל מן
- 12/03/2012
"הוגו", סרטו החדש של מרטין סקורסזה, מציג שלילה עצמית כל כך עמוקה עד שמפתה לקרוא אותו כסרט שמכלה את עצמו תוך כדי ההקרנה ומביט אחורה אל ההיסטוריה של הקולנוע כדי להרוס אותה.
במעגל סגור
- יונתן אמיר
- 09/12/2011
העבודות המוצגות ב"פופוגנדה" פועלות בתוך עולם של ראווה, ובאמצעות שיבוש, הסטה, התחפשות והצבה בהקשר שונה, מנסות להפעילו מחדש ברוח של התנגדות.
עולם רחב ידיים שאורותיו לא האירו דבר
- יונתן אמיר
- 21/10/2011
הקיום היהודי של גיבורי סיפוריו של ברנרד מלמוד אינו אלא "גבולות גזרה" שתוכנה אינו ברור ותכליתה אינה ידועה. זוהי יהדות של פני השטח – הלכה ללא אגדה וחוקים נטולי אהבה.
הציור קודם לתיאוריה (ומכונן אותה) – על עבודתו של לארי אברמסון
- בועז לוין
- 30/09/2010
את הטקסט הזה כתבתי לאורך זמן. הגרסה הראשונה נכתבה באטיות, בעקבות תערוכה קטנה בגלריה גורדון. היא נערכה מספר פעמים ומעולם לא פורסמה. לאחרונה החלטתי לצרף אחרית דבר שעוסקת בתערוכה הנוכחית של לארי במוזיאון תל-אביב. מטבע הדברים כתיבתי השתנתה, התעצבה ופנתה לכיוונים אחרים, אך משום שהטקסט גם הוא עוסק בזמן, במבט לאחור ובשיבה אני מקווה ששינויים […]