ביקורת

  • מושא המבט הכובש

    קרן גולדברג על שתי תערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: פרויקט הסאונד השאפתני והבעייתי של גיא גולדשטיין, "Freigedank" ("החופשי במחשבותיו"), ותערוכת הווידיאו המורכבת והאמיצה של נועה גור, "דרכי נראות", המפרקת את המשולש הקדוש צופה-יצירה-אמן

  • אמא-ג'ניישן

    "ניתן לחשוב על החלום שמציגה גפני כחלום פרוידיאני קלאסי, המתפרש כידוע כהמחזה של הגשמת משאלה: שלט עם הכיתוב gination מקבל את חלקו המשלים עם הצטרפותה של מאיה הלבושה בחולצה עם הכיתוב Ima. ה-imagination מיוסד והופך לדבר כשלעצמו". אורי אליס על "עתידים", המיצב של טל גפני במובי, מוזיאוני בת-ים

  • מרד הממזרים

    "'ממזרים: סימון ומחיקה', אחת הדוגמאות החזקות לאמנות אקטיביסטית בישראל, מבקרת את האופן שבו הממסד הדתי האורתודוקסי, הפועל בישראל מכוח החוק המדינתי, משליט את האג'נדות הפטריארכליות שלו על אזרחיות ואזרחי המדינה". דוד שפרבר על התערוכה "ממזרים: סימון ומחיקה", הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית עכשווית

  • "אולי תצלמי במקום אחר, יהיה לך יותר נחמד"

    "טקסט התערוכה נפתח בהסבר מפורט על קו האוטובוס 16 ועל מסלולו הייחודי בשכונות דרום העיר. 'הקו פוגש בדרכו סוגיות פוליטיות, חברתיות והיסטוריות הקשורות לעיר', נכתב בהסבר, אך מכלול התערוכה מדשדש בכל הנוגע לתחומים הללו". גילי סיטון על "חמש תחנות", בגלריה קו 16

  • סימני מהפכה במדבר של הממשי

    הולנדים רוקדים ריקודי-עם באמצע המדבר, סיטקום אמריקאי באמצע השיכונים, נערה מכוסה בשמיכת סלעים ושאר חזיונות בתערוכה "ערד: מחזון לחיזיון- פרק א" במרכז לאמנות עכשווית בערד. גלעד פדבה מזהה את קול המהפכה הבאה

  • וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות

    "נסיונות להסוואה, שקיפות, כסות והסתרה הם מוטיבים משותפים בתרבות היפנית והקלאסית, והם מתנקזים אל בדיה של אילת זהר, אמנית ישראלית. הדבר מחזיר את הדיון לתחילתו: הפסטורליה נגמרת כאשר אנו מבחינים בצלפים המוסווים בתוך גן העדן". נאוה סביליה שדה בעקבות התערוכה "שקוף למשתמש" של אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל-אביב

  • מהות פואטית ומחוספסת

    "פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום". טלי תמיר על "אַיֵּה?", ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה

  • מעבר לגעגועים ושברון הלב

    "תצלומי השעונים בבית הם אמנם עוד אלמנט אספני, אך הם גם אנדרטה שותקת לזמן הדוחק או הקפוא המאפיין את פעולתה של גור-זאב, הסובבת סחור-סחור בעבר-הווה-עתיד נצחי ומציגה את בית הוריה הומה החיים לצד ההתכלות והדממה של הזמן שעמד מלכת". גילי סיטון על "אורישש", תערוכת היחיד של גליה גור-זאב בגלריה אינדי, תל-אביב

  • מופלא, מסתורי וקצת מביך

    "למעט העובדה שלצורך הקמת האגף שיפץ צוות התכנון את מכלי הדלק התת-קרקעיים ששימשו את תחנת הכוח והפך אותם לחללי תצוגה, צומח האגף כל כולו כחדש, ומבחינת עיצובו הוא נועז ביותר וחושף גישה תכנונית שונה לחלוטין – כאילו אומר, אני חדש ושייך למאה ה-21". רם אהרונוב על האגף החדש של הטייט-מודרן בלונדון, "בניין המתגים"

  • יקירת העיר

    "מי שלא עושה, לא טועה" – כך בדרך כלל נוהגים ביהירותם אנשי המעשה להצדיק בדיעבד את מעשיהם ואת טעויותיהם כאחד, כי כש"כשחוטבים עצים, עפים שבבים". אסתר זנדברג, שכבר עשרים שנה מתבוננת בחוטבי העצים האלה, אדריכלים, יזמים, פקידים ופוליטיקאים, מעדיפה להסתכל על העולם מהצד של היער והשבבים.