אמנות ישראלית

  • אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    אמניות בתקופת המנדט – תחילת המודרניזם באמנות בארץ ישראל

    "בשנות ה־20 גדל מספר הנשים שיצרו בארץ ישראל. במקביל החלו להגיע מאירופה נשים שהביאו אתן את רוח "האישה החדשה" – אישה עצמאית ובעלת מקצוע, שהוכיחה את עצמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ולכן ראתה את עצמה שווה בכל לגבר. איתרנו במחקר לספר למעלה מ־80 אמניות שפעלו בתקופת המנדט. זו כמות שמפריכה את הטענה המוכרת אך השגויה שלא היו אז הרבה אמניות". רות מרקוס על נשים אמניות בארץ ישראל בתקופת המנדט

  • דב הלר: בין האישי לפוליטי

    דב הלר: בין האישי לפוליטי

    "בהרצאה קצרה זו לא ניסיתי לסקור את יצירתו של דב הלר שהיא עשירה ומורכבת ומשתנה עם הזמן, אלא להצביע על הקשרים ההדוקים והסבוכים שבין עולמו האישי לבין השקפותיו הפוליטיות ומכלול הערכים שטיפח ושמר עליהם באדיקות לאורך השנים. בראשית דרכו היו הקיבוץ והחיים על הגבול מקור משמעותי לנושאים שחקר, ובעשורים האחרונים התעמק בזיכרונות ילדות פרטיים, בחוויית ההגירה ובסבל האנושי שמחוללת המציאות באזורנו. את אלה ביטא בדימויים סמליים, לא תמיד ניתנים לפיענוח, החוזרים וצצים בעבודות שונות". דליה מנור על יצירתו של דב הלר

  • הציור יצא לחופשי

    הציור יצא לחופשי

    "אך מהותי יותר הוא שהידיים של גטר אינן מעבירות תוכן כזה או אחר, ואינן מביעות דבר. אלו ידיים שנמצאות בתואם מושלם עם הליך הייצור שלהן, עם הצבע הנגרר על הבד, עם החומריות של הציור שממנה הן עולות אל פני השטח. אלו ידיים שהאיבר המהותי להן הוא היד המציירת, ולא העין הרואה". אפרת ביברמן על תערוכתה של תמר גטר "פיעל"

  • מה יוצרים רוצים?

    מה יוצרים רוצים?

    "כל אחת מיצירותיו של בן־נר היא בגדר רעיון הדוק ומנוסח היטב המבוצע באמצעים של אילתור. הן כל מה שלא עושים בתעשיית הקולנוע. הן בגדר גרסה ממשית ורעיונית של "עשה זאת בעצמך", לא במובן הצרכני־גלובלי־איקאי, אלא מתוך קרבה לכל תהליכי הכנת הסרט, חשיפה ביקורתית ומלאת הומור של האמצעים המבנים תהליכים אלה, ובעיקר מתוך עקרון השמירה על גמישות ועל עצמאות יצירתית וכלכלית". איה מירון על הרטרוספקטיבה "גיא בן־נר: לחזור בחיים"

  • ״עכשיו אני היא״

    ״עכשיו אני היא״

    "'תיקון' בהקשר הטרנסי הוא מושג שרועי ויקטוריה חפץ דווקא מאד חשדנית כלפיו. בשיחות היא מתארת אותו כ'נראטיב נוצרי של גאולה', בשעה שהאמנות שלה, שעוסקת כאמור בפצעים ובפגמים, רחוקה מתיאורי שביעות רצון והשלמה". יונתן אמיר על עבודותיה של רועי ויקטוריה חפץ, מתוך המהדורה המודפסת של ערב רב

  • אביבה אורי, בין רישום לציור

    אביבה אורי, בין רישום לציור

    " יש הבדל של שמים וארץ בין תשתית ההתבוננות הפנימית שבעומק הרישום של אביבה אורי לבין האופי הקולאז'י של הציור שלה. עבודות אלה אינן 'רישום ציורי', כפי שכינה זאת פישר, אלא הן כבר משהו אחר. משמעותי אם כן להבין את הקשריהן התקופתיים של עבודות הרישום בחייה ובפעולתה". גליה בר אור מתוך הספר "אביבה אורי, סיפור בדים"

  • כתב ציור ובדיחת החורבן

    כתב ציור ובדיחת החורבן

    "איך עומדים בלחץ הזה, הכפול, של בעיית הריבון הנוכחית שלצדה גם בעיית העתיקות הרודנית, אותו דטרמיניזם של העבר היהודי־מקראי, המתגלגל לפתחו של האמן בעיקר בתווך השפה". אורין מוריס על "דברו עיוורית", תערוכתו של יאיר גרבוז בגלריה גורדון

  • מעולם לא היינו מודרניסטים

    מעולם לא היינו מודרניסטים

    "לשיח שמציעה האוצרת יש פוטנציאל גדול לייצר סיפור חדש לאמנות המקומית, גם אם הוא ישמיע מעין מקהלה אקראית ויספר סיפור מקוטע ולא לינארי. אלא שהאתגר שהיא מציבה עדיין לא מומש במלא עוצמתו ומבחינה זו מדובר כאן בהצעה רדיקלית שעוד צריכה להתבהר בעתיד". דוד שפרבר על "דמיון חומרי" במוזיאון תל אביב לאמנות

  • סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    סקסיזם, מיליטריזם ושדה האמנות הישראלי: התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני

    "התעלמות השדה הישראלי מההשלכות מרחיקות הלכת של הפמיניזם הרדיקלי האמריקאי של שנות ה־70 על עולם האמנות גבתה מחיר כבד מבחינת התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני. בשיא שנות יצירתה שילוב של פרשנות מגדרית עם אמנות נחשב לאנומליה". איילת כרמי מציגה קריאה מחודשת בסיפור התקבלותה של ביאנקה אשל־גרשוני בשדה האמנות הישראלי

  • כיבושו של תל ארכיאולוגי

    כיבושו של תל ארכיאולוגי

    האתגר הגדול של התערוכה ״דמיון חומרי״ הוא לשכנע שהרובד המיתולוגי רלבנטי. שהוא לא רק החייאה נוסטלגית של עבר מדומיין, אלא יצירת נקודת מבט חדשה, ולא רק על אמנות ישראל, אלא על הקוסמוס. לא פחות״. איתמר לוי מבקר בתערוכת האמנות הישראלית החדשה במוזיאון ת״א

  • יונה פישר: האוצר שראה הכל

    יונה פישר: האוצר שראה הכל

    "כשאני התחלתי, המילה אוצר לא הייתה קיימת. הייתי מאושר שיש רעיון שאני יכול להגשים אותו. שמחתי שאפשר לעשות כל כך הרבה דברים בבת אחת – עיצוב גרפי, תלייה של אמנות״. דברים שאמר יונה פישר בסדרת ראיונות שערכה עימו מיטל רז בשנה האחרונה לחייו

  • המודרניזם של יונה פישר

    המודרניזם של יונה פישר

    ״ה׳אמן של פישר׳ נשען ומתבסס על המטען הביוגרפי שלו ועל חוויותיו האישיות. עם זאת, על מטען זה לעבור מטאמורפוזה לכדי צורה, מרקם, צבע וקו״. דברים לזכרו של האוצר יונה פישר

  • אבא בוכה

    אבא בוכה

    "אבא בוכה לאורך תקופה של חמש עשרה שנים, שוב ושוב לצלילי אותו השיר. אני לא חוזרת על המילים האלו סתם: אבא בוכה. אני חוזרת עליהן, משום שיש הקלה שמקופלת לתוך החזרה עליהן, בקול רם או במילה הכתובה שחור על גבי לבן". זהר אלמקייס על תערוכתה של אלהם רוקני "תחילת דברים אחרונים – חלק שלישי" בגלריה דביר

  • מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    מגדלי בבל מהופכים במאמץ שווא לגעת בקרקעית

    "התנועה לא רק שאינה מספרת סיפור אחדותי, היא מערבלת אותו ומעמידה אותו על ראשו. הרישומים מקיימים דיאלוג עם הטקסטים התלמודיים, עם פסלים קלאסיים וכן רישומי חפצים אישיים של האמנית. אופן הרישום הפרגמנטרי אף מערב בין סגנונות ובין גבוה לנמוך, דבר המוסיף לתחושת אי־הלכידות ואי־הנחת". קריאה חוזרת בספרה של מרים גמבורד "יצר הרע טוב מאד"

  • שיבושי לשון: הדיון האמנותי והתמודדות עם צנזורה בישראל

    שיבושי לשון: הדיון האמנותי והתמודדות עם צנזורה בישראל

    ״כך, בהינף קולמוס, הופכים אוצרים זרים לחשודים וצנזורים למתמודדים. צוקרמן רכטר מציינת שבתערוכות קודמות של שיבלי היו אוצרי התערוכה וכותבי הטקסט ישראלים. אולם, בהווייה הפוליטית בישראל, הוצאה מחוץ לגדר של אוצר זר יכולה להתפשט בקלות אל אוצרות ואוצרים, אמניות ואמנים מקומיים״. עמי שטייניץ מגיב לספר ״אוצרות עכשווית בישראל, 1965-2010״

  • נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני

    נמרוד – יצירתו של דימוי קנוני

    ״ככל שננעץ ׳נמרוד׳ עמוק ויציב יותר אל הכן במוזיאון ישראל כנציג אופייני של הישראליות התרבותית וההיסטורית-מודרנית, כך רבו מתנגדיו; מימין ומשמאל, דתיים וחילונים בשורה של מאמרים שתקפו היבטים שונים בדמותו הפיסולית". דליה מנור על תהליך הפיכתו של הפסל ״נמרוד״ של יצחק דנציגר ליצירה קנונית בשדה האמנות הישראלי

  • עיר חדשה: על יצירה והתפתחות אישית

    עיר חדשה: על יצירה והתפתחות אישית

    ״מרדתי בסדר הדברים, אבל אולי בעצם נכנעתי? נעשיתי מיואש? אולי במקום למרוד, פשוט ברחתי? ייתכן שגם וגם. כך או כך, פרישה כזו מסמלת קטיעה שפורעת את הסדר הקיים: העזיבה שלי מייצגת את הסוף המצוי תמיד מעבר לפינה״. מאמר של דניאל זק בעקבות הרצאתו ביום העיון "הפורשים: שתיקה, פרישה ונטישה באמנות הישראלית" ב"בית לאמנות ישראלית"

  • הקבוצה שנשכחה

    הקבוצה שנשכחה

    משקוף, קבוצה בינתחומית של אמנים ירושלמים שפעלה בשנים 1968–1970, טילטלה את המרחב האמנותי המקומי עם פרויקטים חדשניים והיתה ממבשרי האמנות המושגית בישראל. מדוע נפקד מקומה מדפי ההיסטוריה? נועה אברון-ברק מנסה לענות על השאלה ולהחזיר לקבוצה האוונגרדית את מקומה המשמעותי בסצנת האמנות הישראלית

  • ללא כותרת (Leftovers)

    ללא כותרת (Leftovers)

    חן אפרתי, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת יעל רביד הפרוייקט מבודד חתך של עבודת סטודיו מחקרית, ומאפשר הצצה לתהליכים של עיבוד ותרגום ציורי. הדימוי הראשוני מתעורר לחיים בסדרה של סקיצות, בוואריאציות חומריות וצבעוניות. זהו תהליך עבודה על פורמט קטן ודחוס, הנעשה בישיבה, ומייצר קשר אינטימי, ישיר כמעט, בין העין, היד ומשטח העבודה. הדימויים הם כאלה […]

  • ללא כותרת (Leftovers)

    ללא כותרת (Leftovers)

    חן אפרתי, פרוייקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת יעל רביד הפרוייקט מבודד חתך של עבודת סטודיו מחקרית, ומאפשר הצצה לתהליכים של עיבוד ותרגום ציורי. הדימוי הראשוני מתעורר לחיים בסדרה של סקיצות, בוואריאציות חומריות וצבעוניות. זהו תהליך עבודה על פורמט קטן ודחוס, הנעשה בישיבה, ומייצר קשר אינטימי, ישיר כמעט, בין העין, היד ומשטח העבודה. הדימויים הם כאלה […]