מוזיאון תל אביב

  • בגאולתי אנצור דמעתי

    "אצל כהן-גן הגבולות אינם רק מושא לניפוץ, אלא גם נושא התופס מקום חשוב בפני עצמו". דוד שפרבר ונטעלי חמיאל על תערוכתו הרטרוספקטיבית של פנחס כהן-גן במוזיאון תל-אביב, שאצרה גליה בר-אור.

  • המוות מתבונן בחזרה

    בכל ציור של מלחמה או של פגר בעל חיים יש משהו מטריד, אולם בציורו של נפתלי בזם "הגנת רמת רחל" חוברים המטענים הללו לתמונת אימה אוניברסלית.

  • אמנות הביתן

    החיים הרזים והניידים בגרסה האבשלומית אולי מכילים פתרונות לצרכינו הבסיסיים, משינה ואכילה ועד לעישון, אוננות ודפיקת הראש בקיר, אבל הם אינם מכילים אמנות. בעבודותיו של אבשלום, המקום לאמנות נמחץ תחת אילוצי הציפוף.

  • פער מידתי

    השלמתו של אבשלום עם תנאי החיים המקובלים של האדם הממוצע כרוכה בסימון יומיומי וכואב של חריגותו שלו – סימון פיזי ממש, המקיים את הנורמה מתוך הדגשה חוזרת של מגבלותיה.

  • למה לא (עכשיו)?

    עבודתו של אבשלום מתחילה מהתנגדות. היא מבטאת שאיפה להתנתק ממה שהחברה מציעה, להתבודד ולהתכנס, ובכך לבחור בדרך אינדיבידואלית שאינה נגזרת מעולם קיים.

  • הטרילוגיה של יעל ברתנא נרכשה ע"י מוזיאון ת"א

    קרן סולומון ר' גוגנהיים ומוזיאון תל אביב לאמנות הודיעו על רכישה משותפת של טרילוגיית הווידאו של יעל ברתנא "ואירופה תוכה בתדהמה". הטרילוגיה הוצגה בפעם הראשונה ב-2011, לאחר שנבחרה לייצג את פולין בביאנלה ה-54 לאמנות בונציה. בקיץ שעבר הוצגה הטרילוגיה בביתן הלנה רובינשטיין בת"א. קרן סולומון ר' גוגנהיים השותפה לרכישה הוקמה ב-1937 ומוגדרת כקרן ה"מוקדשת לקידום […]

  • שישה חללים וקעקוע

    בשורה התחתונה התערוכה של דאגלס גורדון מרשימה, אולם נדמה שאבק הכוכבים קצת שיבש את שיקול הדעת של המעורבים בהקמתה.

  • דימוי-על

    האם ניתן ליצור מכנה משותף של קבוצת יצירות רק על פי סוג הדרכון שאוחזים יוצריהן? האם הבסיס הלאומי הוא יסוד ראוי או אפשרי על מנת לקבוע תיזה מספקת להקמת תערוכה? הרהורים על תערוכות אמנות מאסיה בישראל.

  • תערוכת מתכונת

    בהתבוננות בעבודותיו של דיוויד קלרבו נחשפים רמזים לכך שהמראה המוקרן על המסך אינו בדיוק מראה המציאות והזמן המופיע בתצלום הוא למעשה זמן מלאכותי, ואלמלא היינו בשנת 2012, אחרי למעלה ממאה שנות קולנוע ומאה ושבעים שנות צילום, זו יכולה הייתה להיות חדשה מרעישה.

  • הרפתקה, חלום

    צבי גולדשטיין מציע מבט חדש לעתיד המוזיאון. טקסט ודימויים מתוך הגיליון האחרון של כתב העת לאמנות "החדש והרע".

  • זמן החוזר לחיים

    בסדרת עבודות וידאו מחושבות ומתוחכמות מצליח דיוויד קלרבו לאתגר את גבולות הזמן, להפוך אותו מדבר מופשט וערטילאי לדבר קיים, ויזואלי, משהו שכמעט אפשר לגעת בו.

  • בודהה בורגר

    "צפיפות החומר", תערוכת אמנות הודית עכשווית במוזיאון ת"א, היא דוגמא לתערוכה לאומית רלוונטית ומעניינת שמצליחה לגעת בסוגיות טעונות ללא כובד ראש עודף.

  • על מה את חושבת?

    השליטה המופתית של יעל ברתנא באמצעים הקולנועיים ובשפת התעמולה מייצרת חוויה סוחפת, אך היא אינה מצליחה להסוות את התודעה הפוליטית הלא-מפותחת של האמנית.

  • פוסט-ציניות

    בעבודתה של יעל ברתנא יש קריאת כיוון בלא ויתור על קצוות אמנותיים פרומים. הצגתה של התערוכה כפתיח לעשיה של המנהלת החדשה של המוזיאון, לעומת זאת, נידמית בעקר כלוליינות שאינה מבשרת טובות לעתיד המוסד.

  • קיפר ריאליזם

    ניר הוד לקח דמות מתצלום שואה מפורסם, והעביר אותה מ"מרחבי השטן" לשדרה החמישית בניו-יורק.

  • בעל הדעה

    הוא רוכש עשרות יצירות בשנה וסולד משוק האמנות, מכהן בהנהלת מוזיאון ת"א ומבקר את המוסד בחריפות, התנגד למחאת האמנים אך מסכים עם רוב דרישותיהם, ומציג תערוכה חדשה מאוסף האמנות שברשותו. ראיון עם האספן דורון סבג.

  • ניתוח פלסטי

    מוזיאון ת"א נתון במשבר מערכתי. האם סוזן לנדאו, שמונתה השבוע למנכ"לית והאוצרת הראשית הבאה של המוסד, תוכל לספק לו יותר ממתיחת פנים?

  • דגנית ברסט ואלעד קופלר הם זוכי פרס רפפורט לשנת 2012

    תערוכות הפרס של השניים יוצגו במוזיאון ת"א במרץ 2013, והאמנים מחוייבים לתרום לפחות עבודה אחת לאוסף. שניים מחברי ועדת הפרס ישבו גם בועדת האיתור שבחרה השבוע בסוזן לנדאו לתפקיד המנכ"לית והאוצרת הראשית הבאה של המוסד.

  • סוזן לנדאו היא המנכ"לית והאוצרת הראשית החדשה של מוזיאון ת"א

    סוזן לנדאו, אוצרת ראשית לאמנויות במוזיאון ישראל, תהיה מנכ"לית ואוצרת ראשית במוזיאון תל אביב. לנדאו תיכנס לתפקיד בספטמבר 2012,  אחרי 34 שנות עבודה במוזיאון ישראל.

  • הניקיון הטוטאלי המלכלך את עצמו בעצמו

    "עמוק בתוך חדר האורחים הכי נכון, הכי מעודכן, משויף ומתוקתק, עולה הצחנה חסרת המקור והבלתי ניתנת לסילוק, זו המקצינה את עצמה ככל שמנסים לגלות מהיכן לעזאזל היא נובעת". על פסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות, ועל הקהל שלו.