ביקורת

  • עדינות הדימוי ואלימות החומר

    עדינות הדימוי ואלימות החומר

    "'לוח' לא רק קושרת בצורה טבעית את פועלן של שתי אמניות עכשוויות , אלא קושרת גם את פועלן בזה של אחד האמנים הגבריים ביותר שפעלו כאן. כשם שהיא נטועה באור 'הארצישראלי', כמו שאוהבים לכנותו בתולדות האמנות המקומית, היא גם נושאת ונישאת על גבי החול הלא יציב למחוזות מרוחקים. ואולי בשל כך היא עוד יותר של הכאן והעכשיו". קרן גולדברג על התערוכות "לוח" ועל "מעלות עיזבון"

  • לראות בטון ולהגיע לבכי

    לראות בטון ולהגיע לבכי

    "עולם כזה נברא בכל יצירה של שפר, שמרבה לפסל עם, על ובאמצעות חפצי יומיום, ולברוא סביבות שמושתתות על מבנה תחבירי של משפטים, בהם לכל אחד מפריטי הבית יש מקום ותפקיד. המהלך הזה מבוסס על תנועת העין המטיילת בין הרכיבים, ועל האופן שבו הם מובילים אותה כמו בקריאה". תמרה אברמוביץ כותבת על הרכבה ופירוק ביצירותיה של תמר שפר

  • עולמות שלמים משלוש דלתות מפורקות

    עולמות שלמים משלוש דלתות מפורקות

    "רם אספה רהיט עזוב והעניקה לו חיים חדשים. הפרקטיקה הפיסולית שלה מאופיינת בשימוש ברהיטים ישנים וביכולת לקרוא אותם מחדש ולהטעין אותם במשמעות נוספת. במקרה של "Not Bad", היא מנסחת במדויק את המהות הסגולית של רהיט ומעלה על נס את הדואליות הטבועה בו: הבית מול הנדודים, היציבות מול הטלטלה". שוע בן ארי על עבודתה של תכלת רם מתוך התערוכה "זמן צהוב" בגלריה דביר

  • אני כחולה מרוב מילים וכל העולם מילה אחת

    אני כחולה מרוב מילים וכל העולם מילה אחת

    "והרי כלום בעברית זה משהו. והיא עושה בתוך המשהו הזה ציור. הכלום תמיד יישאר אפשרות לנקות באמצעותה את היותר מדי. היא מתחמקת מהילדותי באמצעותו ומהתמים ומהפשוט בעזרתו. היא מאפשרת לפיתויים לפתות אותה ומחניקה אותם לרקעים. ואף פעם לא יהיה ברור מי רקע למי. אי אפשר כל כך הרבה שמיים בלי הרף עין של עולמות עליונים". יאיר גרבוז על תערוכתה של אתי יעקובי ליליאור

  • הבדיון מטרתו אינה לכסות על המציאות אלא להפשיטה

    הבדיון מטרתו אינה לכסות על המציאות אלא להפשיטה

    "האסתטיקה הרוזנית נוכחת ביתר שאת גם בתערוכה הנוכחית, אך באמצעות ייצוג המחלה המנכרת והמנוכרת רוזן זיקק ודייק את המתח שבין הזהות הזהה לעצמה לפירוק ולריבוי, והטעין את היחס בין טקסט ודימוי ברגש שחורג הרבה מעבר לאילוסטרטיבי מחד גיסא ולתיאורטי מאידך גיסא". קרן גולדברג על התערוכה "לוסי חולה/קעקועי מלחמת עזה" של רועי רוזן בגלריית המדרשה

  • הברברים והבור

    הברברים והבור

    "ההעדר אצל ליבנה הוא תוצר של חשד והטלת ספק בממשות, אי אמון במלאות והשהייה של רגע לפני. הציור של ליבנה חותך את עצמו, מסיר את ליבתו, ומבצע את החתכים בווירטואוזיות ובמקצועיות מושלמת, בלי נזילות או ענני צבע שנספגים בבד. הברבריות שבחיתוך הציור נשזרת אל תוך היפה המצמרר". טלי תמיר על תערוכתו של יצחק ליבנה בגלריה נגא

  • ערפל או עשן

    ערפל או עשן

    "כי מה שנוטה להישכח הוא דווקא לא המאורעות, הסיפורים, העדויות, אלא התחושה הפיזית, הלחות, היובש, הריח, הצליל. נדמה שבתערוכתו של סבח, תערוכת ציור שלא חורגת לרגע מהמדיום, הצליחו להתגלם איכויות חושיות שציירים רבים מייחלים להן". דורי בן אלון על תערוכתו של אבי סבח "נוטה להישכח" במוזיאון תל אביב

  • מי במים ומי באש

    מי במים ומי באש

    "בשונה ממה שניתן לחשוב על עבודת וידאו שמצולמת במרתף, וממה שלימדו אותנו דורות של סרטי אימה, התדר טורד המנוחה לא גרם לי לחשוש שאדם כלשהו יקפוץ פתאום אל תוך הפריים ויבהיל אותי, אלא מילא אותי חשש לגורלם של הספרים עצמם, ולכאבים שהם אולי חשים". דוד (דוכי) כהן על תערוכתה של הדסה גולדויכט "ביבליוסקופיה"

  • ריטריט אפסילון

    ריטריט אפסילון

    "בסופו של דבר, אי אפשר לדעת בבירור מי זה מי ומה הופך למה, ובכל זאת מרגישים שהכל מושמע בשידור חי ונקלט בסתר. המלל אינו מופנה לקהל, אינו מבקש להיות ברור ברמה התקשורתית או הרעיונית, ובכך מזמין האזנה חטטנית. דרך הציתות מתגלה האופי האמיתי של הקשבה לצלילי הרחוב ולשיחות הזולת: שילוב של זיהום רעש ומציצנות". דורון פייסיק על התערוכה "אפסילון"

  • כשרוע מסתדר בגריד

    כשרוע מסתדר בגריד

    "התערוכה מצליחה לחמוק הן מבנאליות והן ממטיפנות, מפני שאינה בוחרת צד בוויכוח לגבי הרוע האנושי בכלל, או בנוגע להתממשות הרוע כאן ועכשיו בפרט. ובניגוד לתערוכות נושא אחרות, תערוכות שהן ״על״ משהו, היא לא שואפת להקיף את הנושא, לחקור אותו או ללמד אותו. היא גם לא בוחנת דימויי רוע, או מייצרת דימויים של רוע, אלא מקדישה עצמה למחשבה על רוע דרך אסתטיקה, ולמחשבה על אסתטיקה דרך רוע". קרן על גולדברג על "שורש רע" בבית האמנים, ירושלים

  • זרים בשום מקום

    זרים בשום מקום

    "החלוקה הכרונולוגית והתמטית כמעט שאינה מאפשרת קשרים אסתטיים בין־נושאיים ובין־דוריים. עצם העובדה שזו הביאנלה הראשונה בשנים האחרונות שבה נכללו יותר אמנים מתים מחיים, עובדה שזכתה לביקורת חריפה עם פרסום רשימת האמנים, אינה בעייתית בפני עצמה. הבעייתיות היא שלא מאפשרים לאמנות לחיות". קרן גולדברג על ״Foreigners Everywhere״, התערוכה הבינלאומית, הביאנלה ה־60, ונציה

  • בַהיוֹת של תנועת מטוטלת: בין עקבות להיעדרם; בין מחאה למלחמה

    בַהיוֹת של תנועת מטוטלת: בין עקבות להיעדרם; בין מחאה למלחמה

    "בתקופה שבה כל יום הוא מטוטלת של תקווה ומוות, 79 ימי ההצבה יצרו תנועה גם ביחסי הגומלין שבין מסמניה למסומניה – הרחיבו אותם, צמצמו אותם וחוזר חלילה, ובכל מפגש תלו עליהם, כיאה לדימוי מרובד, קריאה דומיננטית אחרת שהיא תולדה הן של זמן והן של התרחשות חוץ־אמנותית". גל קוּסטוּריצה על התערוכה "עקבות" של עירית בראל בסן בגלריה בנימין

  • השלם הבלתי אפשרי

    השלם הבלתי אפשרי

    "אם יש מילה אחת שיכולה לדמות את תחושת החיפוש־גילוי־היעלמות שנרקמת בחלל התערוכה, תהיה זו המילה נטולת התרגום העברי Unfolding. התערוכה נוהגת כמגילה, שמהותה טמונה בהתחפרותה בתוך עצמה, סגירותה לצופה. הנעת האור, כמו גלילת הקלף, מאפשרת את התגלותו של פלח מן היצירה השלמה, ומותירה את המבט הכולל, הרחב, בלתי אפשרי." דורי בן אלון על תערוכתה של נורית דוד "קבר" בגלריה גבעון

  • הבלדה לקו המתפתל

    הבלדה לקו המתפתל

    "עבודתה האמנותית, הן הציורית־רישומית והן הפיסולית, מתאפיינת בחזרתיות של אלמנטים, המשתחזרים ומשתכפלים כמו לאינסוף. הצורה הזו, הקו הלא ישר, היא היא 'הצורה שלה'. בעזרתה היא מייצרת עבודות עזות מבע, דשנות, מזמינות". קציעה עלון על תערוכתה של טסי כהן פפר, "מגדלי הזמן", בגלריה מאיה

  • למה לִיצֹור עבודת אמנות כשזה כה יפה לחלום עליה?

    למה לִיצֹור עבודת אמנות כשזה כה יפה לחלום עליה?

    "רשת ההתייחסויות אינה מרוקנת את העבר 'התולדות אמנותי' מתוכנו אלא מתגברת את מהותו ומחלצת ממנו את הממד הלירי של הרגש. כמו האופן שבו הוא מטפל בקו ובצורה, גם כאן מרק פושט את המטען המיתולוגי והדתי מהציור המערבי, ומשאיר את הצופה עם החוויה האנושית, פרוזאיות יומיומית". אסף פינקוס על תערוכתו של יוסי מרק "דיאלוג חרישי" בגלריה שלוש

  • מפולת תלת-לשונית

    מפולת תלת-לשונית

    "רוצים לייצר פסל כללי על אותיות ושפות? אוקיי, אהלן וסהלן, זו עבודה לגיטימית (אם כי סתמית נורא בהקשר ובמיקום). אבל אם רוצים לדבר על רעיונות קבליים שנותנים משמעות מיתית ומיסטית לאותיות ומילים – הרעיונות האלו מדברים על השפה העברית ואין צורך להכניס להם אותיות בשפות אחרות". דוד (דוכי) כהן על עבודת הקבע של מיכה אולמן בגן הספרייה הלאומית

  • שְׁתִיקַת הַלָּבָן, הַזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי הַזְּמַן וְהַכְּתָב שֶׁלִּפְנֵי הַכְּתָב

    שְׁתִיקַת הַלָּבָן, הַזְּמַן שֶׁלִּפְנֵי הַזְּמַן וְהַכְּתָב שֶׁלִּפְנֵי הַכְּתָב

    "דממת המוות של גדמי הגזעים והענפים המקובעים על קיר מנוגדת לכאורה לשמה של התערוכה, אבל רק לכאורה, שהרי התערוכה הזו נעה ומניעה את המבקר בה במנעד הקיומי הנצחי בין מעלה ומטה, בין עמידה בגובה לבין סכנת נפילה (ומוות) מתמדת; בין השבריריות הקיומית של בני אנוש לבין כוחות הטבע הקדומים". בת־שבע דורי על תערוכת היחיד של נדיה עדינה רוז "ברעש נפילת הענפים"

  • ברווח שבין המילים

    ברווח שבין המילים

    "רצף מסחרר של דימויים מכל מני סוגים ובכל מני מדיות, שמתחברים ולא מתחברים, שעוברים מאחד לשני לשלישי עד שאתה פוגש דימוי שמפעיל אותך. בדיוק כמו אייטם קורע לב בחדשות או סרטון מרגש של מפגש בין משפחות, לרגע אחד משהו בפנים נשבר". דידי כליפה על התערוכה "שמיני עצרת" במוזיאון תל אביב

  • תמיד פציעה בהשהיה

    תמיד פציעה בהשהיה

    "החיתוכים של פרומקין אינם אקספרסיביים בהכרח, אלא יוצרים צורות מוגדרות ומתוכננות, שמשורטטות מבעוד מועד, ולאחר ניסיונות על חצאי גיליונות הם מועתקים אל הנייר העצום העוטף את החדרון בסדנאות האמנים. בדומה לציור, גם כשהחיתוך מתוכנן הוא תמיד חד פעמי, ולכן גם גורלי". דורי בן אלון על "נופל הלילה" תערוכת יחיד של רחל פרומקין בסדנאות האמנים

  • הצייר הוא שחיין

    הצייר הוא שחיין

    "מה קורה למתבונן כזה כאשר הוא נכנס אל הסטודיו, המרחב שבו מתרחשת הפעולה הפרשנית? אפשר היה לדמיין תהליך לימוד ארוך ומתיש, לימוד שהוא מטרה בפני עצמה, לימוד שפה חדשה, כשלבסוף הפעולה היוצרת מכילה את כל הידע שנצבר ומגישה אותו באמצעות הקנבס, פעולה שתאצור בתוכה את כל משקעי הלימוד. לא כך אצל הירשפלד. כאן הלימוד הוא פעולת השחייה עצמה". יעקב צ. מאיר על תערוכתו של יונתן הירשפלד "חיי יוסף"