קטלוגים

  • הפכתי להיות צייר נוף

    הפכתי להיות צייר נוף

    תהליך היצירה של שי זילברמן, המציג תערוכות יחיד בגלריה עינגע, מזכיר בניית דגם של תפאורה בקנה מידה אינטימי.

  • ראייה בתנועה

    ראייה בתנועה

    עבודתה של תמר הרפז Kitchen Sink Drama היא סוג של הקפאת פריים + מיצב, ההופכת אירוע קולנועי לנרטיב ההולך ונפרש לאורך המרחב.

  • כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו

    שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן על דרך העבודה שלהם, השינויים שחלו בה, על האופן שבו הם בוחנים אותה במבט לאחור וכיצד המבט הזה משפיע על העשייה שלהם היום, לכבוד יציאת הספר ״*הערה״ ואירוע "הערה 12: הערה היסטורית"

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> המפץ הגדול ומשטר הראייה הריבוני–קנייני–אינסטרומנטלי חשיבות פרויקט המצלמות של דעואל לוסקי היא בכך שהוציא את הצילום מתוך הקופסה השחורה שבה הוא הוטמן כטכנולוגיה. המצלמות מנכיחות את הצילום כמערך יחסים לא מקובע שבמסגרתו הפקת תצלום היא רק אופציה אחת. כל רכיב של המצלמה עובר פרובלמטיזציה ומאבד את מעמדו כפתרון היחיד לטובת […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> זירת הרצח כמה שנים קודם לכן, ב-1995 כאשר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח, פניתי לדעואל לוסקי וביקשתי ממנו להפעיל מחדש את מצלמת צפון–מזרח–דרום–מערב (צדמ"מ) ששימשה אותו בשנת 1992 בקו התפר בירושלים.53 רצח רבין נחווה כרגע מטלטל. התפתינו להאמין שהסכמי אוסלו היו רגע של מפנה, ולא השכלנו לראות שהם נחתמו […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> לא בלחיצת כפתור הקופסאות שדעואל לוסקי בונה עבור מצלמותיו שחורות ברובן. אך אלה אינן קופסאות שחורות. הן אינן מארזים של מכשיר שאופן פעולתו מוכר ליצרן ולמפעיל, ואפשר להציגו וללמדו, בקלות יחסית, כדי להשיג תוצאות ידועות מראש. התצלומים שמצלמות אלה יוצרות אינם קריאים בהכרח, ואינם יכולים להיחשב כייצוגים מזוהים של אנשים, […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳

    * לחלקו הראשון של המאמר >>> בין יתר ההבדלים בין שתי הפנורמות אפשר למנות את מיקומו של הסובייקט. הפנורמה האופקית מנכיחה בדימוי המצויר את מיקומו של הסובייקט המתבונן – תייר העומד על פסגת הר ומתבונן בנעשה סביבו. הפנורמה האנכית לעומת זאת, מייצרת רצועה ארוכה ונדרשות כמה וכמה רצועות על מנת להשלים מעגל פנורמי היפותטי. גם כך נצרך הצופה […]

  • תעשי לי ממני פורטרט

    תעשי לי ממני פורטרט

    רותי סלע מבקשת לעשות אמנות אבל, כמו בדרך אגב, מייצרת חתיכת חיים. באמצעות השקט, שמכיל את חנק הסערה, היא מעצבת צופה ערני ומרוכז, דרוך וחסר אמון. בעזרת החלטות פשוטות ועקרוניות שאפשר לדמות אותם להתנקות באמצעות בוץ היא יוצרת ריאליזם עכשווי נוקב, מוקרן אלינו בתא הצצה פרטי בכיוון הנגדי לחור ההצצה.

  • Artist at Work

    Artist at Work

    התערוכה "Artist at Work" של אנאבל שמר ונטלי בן-און מציגה טענה לגבי מעמד האמנים בעולם, אך גם לגבי מעמדה של האמנות בעולם.

  • לחצות את ים האש

    לחצות את ים האש

    אין "רקמת חיים" המשותפת לאנשים המצולמים ולצופים בהם בגלריה בתל אביב, וגם לא צריך שתהיה. בטרם תהיה רקמת חיים משותפת, דרוש שיהיה כבוד הדדי, אך מכיוון שאין, "המחיר הקטלני" טרם אמר את מילתו האחרונה.

  • "חוֹתָם נַחְתּוֹם"

    "חוֹתָם נַחְתּוֹם"

    ״בראשית הייתה ההיקסמות הנחרדת״. אלברט סוויסה על ציוריו של מוטה ברים בבית האמנים בירושלים.

  • פרשנות חופשית

    פרשנות חופשית

    הצלם, בעצם מעשה היצירה שלו, הופך לפרשן. הוא נוטל חומרים מן המציאות סביבו, מארגן ומציג אותם בסדר מסוים ובאופן מסוים ובעשותו זאת מביא לעולם תכנים חדשים, מייצר משמעות חדשה.

  • בין חנה להגר

    בין חנה להגר

    "פרויקט חנה" של הגר ציגלר הוא פרויקט נוסטלגי שגם מחצין את הבעייתיות ופוטנציאל הזיוף שבנוסטלגיה. הוא מציג גלעד למעמדו של הצילום בעידן שנדמה כי חלף ולוחץ על בלוטות הסנטימנטליות, אך מתייחס גם לקלות שבה הן נלחצות.

  • אמנות הקיום מחוץ לסדר

    אמנות הקיום מחוץ לסדר

    ״החזרה לאמנותה של אלינה שפוצ’ניקוב ושליפתה מן העבר נמנעת ממבט פשוט לאחור, שהוא במידה זו או אחרת מלנכולי. יש בכך לא רק הצבעה קדימה במקום לאחור, אלא גם הקרנה החוצה במקום תנועה פנימה לעבר המרכז״.

  • כחמור ביד היוצר

    כחמור ביד היוצר

    באמצעות החמור, שאינו זוכה ליחסי-ציבור ניאותים ומשמש אהבל מקומי, חושף אשרף פואח'רי את דעותיו, מחשבותיו, דמיונו וביקורתו.

  • המשתתף, הצופה והמציצן

    המשתתף, הצופה והמציצן

    אם יש חוט מקשר עקבי בקריירה הפורה של כריסטיאן ינקובסקי, הרי זוהי האינטראקציה המפתיעה שלו עם כלי התקשורת ההמונית של הקולנוע, הטלוויזיה והמוזיקה, או ליתר דיוק, חדירתו אליהם.

  • "אפילו הלא טהור הוא איראן"

    "אפילו הלא טהור הוא איראן"

    "כשאני באיראן אני אומר שהרפובליקה האסלאמית הגיעה לקצה. כשאני בעולם אני אומר שהעולם מגיע לקצו". הבמאי מחסן מחמלבאף והאמנית אלהם רוקני מהרהרים על העצבות האיראנית, אסון התמדון והגעגועים כמנוע ליצירה.

  • האובייקט שלעולם אינו מת

    האובייקט שלעולם אינו מת

    "האלובייקט הוא ישות מוכפלת ומתחלקת, הן כחברה והן כמין. כמו זומבים, הוא תמיד-כבר ריבוי, לעולם לא יחיד. מגפה שרוצה להתפשט״. קולקטיב "המפלגה הפיראטית הישראלית" מצביע על "המזרקה" של המאה ה-21.

  • ״הגן עושה את מה שהוא אמור לעשות״

    ״הגן עושה את מה שהוא אמור לעשות״

    יעל גילעת משוחחת עם האמן אריאל רייכמן על תערוכתו 1200 ק"ג אדמה במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

  • בחזרה לצילום

    בחזרה לצילום

    "הצילום של שרון יערי יוצא לדרך עם השאלה איך לצלם בארץ זו, מה אפשר לייצג". האוצר אורס שטאהל במאמר מקטלוג התערוכה של יערי במוזיאון ת״א.