קטלוגים

  • בין גלוריפיקציה לקטסטרופיקציה

    פסטיבל "פרינט סקרין" מארח השנה 13 אמני וידיאו בינלאומיים החוקרים את האופנים שבהם הטכנולוגיה הדיגיטלית משנה את חושינו ואת יחסנו זה לזה ולעולם הסובב אותנו. העבודות מאדירות את המנגנון הדיגיטלי ובו בזמן מבקרות אותו, ובעיקר מעוררות שאלות ביחס אליו

  • מכת גבולות

    "ההיסטוריה של הקריירה האמנותית שלי", אומר מועלם דורון, "היא היסטוריה של שיבושי גבולות וטרנסגרסיות – בין אמנות לאדריכלות, בין התפקידים שעשיתי כמורה, מנחה, אמן, לבין הפעילות החברתית בשטח כמתערב, מפריע, מוחה, מבלבל".

  • מושך זמן

    השם שהעניק אוריאל מירון לקבוצה הפיסולית גדולת הממדים שיצר, מצביע על חתירתו להגיע אל המימד שמעֵבר לרציונלי, אל טריטוריה יצירתית-ילדית משוחררת של על-מציאות הנשלטת על-ידי הדמיון.

  • קומפוזיציה לשתי קומות ומסדרון

    שני הנושאים חוזרים ומופיעים לכל אורך השנים בעבודותיו של אמנון וולמן – בחינה של מנגנוני כוח ואינפורמציות של זמן. תערוכה במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון מציגה כמה מעבודותיו של אמן הסאונד הוותיק, ומאפשרת לבחון את מרכיביהן.

  • מה הוא נושא?

    ״מה שנוצר ביצירה, מה שנולד בה, הנושא הנישא ב"נשיאה", שאלתו של הפסל: מה-הוא נושא? נפתחת בו הוויה של גוף יצורי, שלוח/מושלך בעולם, נברא (מאין?), מופרש, מפולש ומחושל, שותת, כעין גוף-טיט, עקוד ונעקד, מתהווה עדיין: הבן שהוא אב שהוא אם, שהוא בן״. בעקבות "נשיאה" של צבי לחמן.

  • סוכה שחורה בדרום צרפת

    ״קיוסק שחור״ של ז׳וזף דדון הוא ממין האדריכלות של הרוח. זהו מבנה צורני טהור, המְזמן חוויה של הליכה ושיטוט, פנימה והחוצה, כבתוך פסל ענק, שבה בעת נראה כסוכה המיועדת להכנסת אורחים.

  • דימויים תחת מחיקה

    אמנות בת זמננו רוויה סימני מחיקה החושפים את מה שהיה פעם שלב סמוי בתהליך היצירה. מבט עכשווי ביצירות נדרש לנוכחות הסותרנית של המחוק וליחסים בינו לבין הנראה כגורם ממשמע.

  • קבוצת הברביזון החדש: ריאליזם-חברתי דהיום

    בציור משנת 1973 תיאר הנאו-אקספרסיוניסט הגרמני יורג אימנדורף צייר שמתפרץ לסטודיו של צייר אחר מהפגנה שנערכת בחוץ ושואל את עמיתו: "מהי עמדת האמנות שלך, קולגה?". דומה כי קבוצת הברביזון החדש הפועלת בישראל בשנים האחרונות משיבה לשאלה זו תשובה ברורה.

  • בין זהב לקש

    "גולומבק, בעיני, הוא ההפך מרומפלשטילצקין: הוא לוקח את היקרים שבחומרים, אהבות אבודות וזכרונות נמוגים, ופועל עליהם כך שמעצם כניסתם לאמנות הם הופכים לקש. זו עמדה טרגית יותר, פיוטית יותר, ובסופו של דבר עמוקה יותר". יונתן הירשפלד על תערוכתו של יצחק (איצ'ה) גולומבק.

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.

  • מצבת הזיכרון של העין

    תערוכתו של יאיר ברק, "מתרחק ממשהו, נועץ בו את עיניו", מנסה להמשיך את הפרויקט של ארנדט ולהבין את המצב האנושי, אך לא באמצעות תיאורו הישיר. היא מחפשת, כפי שמרמז שם התערוכה, להתרחק ממנו ולנעוץ בו עיניים בעת ובעונה אחת; להתרחק כדי להתקרב.

  • ללא כותרת

    "אפשר לומר שיש כאן מין דרמה: לעבוד רק עד שהשדים מתחילים להופיע. אני לא רוצה שהשד יגייס אותי וישלוט בי, ולכן עוצרת ברגע האחרון". מאשה זוסמן משוחחת עם אלי פטל על ציור, היסטוריה וחיים בין תרבויות שונות.

  • איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

    ״אז לא ידעתי מה אני עושה, לא היו לי תיאוריות. עשיתי את מה שהרגשתי. פסל שאפשר לטפס עליו, לדרוך עליו, לגעת, לשמוע, להריח, לראות. פסל שהוא סביבה העשויה מחומרים של טבע וזיכרונות״. דני קרוון כותב על האנדרטה לחטיבת הנגב שיצר בבאר שבע.

  • מזרק דיו ביער אקזוטי

    עבודותיו של דרור דאום נובעות מתוך מערך קנאי בעל מימד מושגי מובהק. הקנאות קשורה בקנאה, וזו קשורה בבגידה. זוהי הצצה ראשונית שלנו לאופן שבו מארג מושגי מייצר מארג רגשי.

  • The Vision of Division

    אסף שחם מתפקד כמו קוסם רמאי המראה לצופיו גוף חינני ושלם, כשלמעשה מדובר במערך מראות המסתיר מאחוריו גוף משוסע ומדמם.

  • מוזיקת הפליטוּת של האל-חפצים

    "באמצעות שיבושי הפונקציה והמומים השונים שפרימור מטילה בחפצים היא מחוללת בהם הזרה, נוסכת בהם נוכחות אחרת, וכך מאפשרת ליחס הפליטוּת להפציע ולהתגלות". על "לבנדה 56", תערוכת היחיד של סיגל פרימור בגלריה שלוש.

  • שומר מסך

    "קופרמינץ לא מתבלבל. הוא מזהה אותם, את ה'מצילים-תוקפים', כבר שנים ארוכות. גם את ה'מצילים-תוקפים' של האמנות. הוא מטפל בהם לפני שהם יטפלו בו שוב". על "גיהנום", תערוכתו של יורם קופרמינץ.

  • בוץ שמים עמוק

    יפעת שטיינמץ משוחחת עם פרופ' חביבה פדיה על המתח שבין אסתטיקה לאתיקה דרך הארבעה שנכנסו לפרד"ס, הרבי נחמן מברסלב, חוני המעגל, לווינס וספר "הזוהר".

  • חלונות הרוח

    ״לִבּה של תערוכה זו מוּנע על-ידי שאלה: מהו הדבר שנפתח בעצם נוכחותם ההדדית של שניים? מה תעלה שיחה מדומיינת בין שני גופי יצירה ובין שני אמנים, שמוצא, זמן, מרחב ועיסוק מדיומלי מְמצבים אותם כשני קצוות מרוחקים של שדה השפעה רחב?״. דלית מתתיהו על ״אובייקטיב״ במוזיאון ת״א

  • אמנות כסחורה כפי שסחורה היתה רוצה להיות

    האובייקטים שיוצרת אלישבע לוי מקסימים בצורה מיידית משום שהם עושים מעשה פרדוקסלי, בלתי אפשרי: מראית עין שבכל זאת קיימת כאובייקט.