קטלוגים

  • מה רואות מבעד לרעלה?

    שימוש מודע במבט: על רעלות ומטפחות, שטיחים ופרוכות, בשיח הפמיניסטי-פוסטקולוניאלי באמנות.

  • once a cheater

    המרחק הבלתי קיים בין once לבין always, או אולי צמצומו המוחלט, הוא המובן מאליו של המדיום הצילומי. אותה מובנות מאליה של הרווח האפסי העומד בבסיסה של הטכניקה, אינו מונע מהאיחוד הכפול בין פוטנציאל לבין התרחשות (once כ"ברגע ש-" ו-once כ"פעם אחת") ובין שניהם לבין "בכל זמן שהוא" או "ללא הפסק", להיות אירוע בלתי ניתן לעיכול. […]

  • היקסמות על גבול הפרודיה

    "כשהחיים מזמנים לך לימונים, עשה מהם לימונדה", אומר הפתגם הידוע. נראה שלגישה הזו יש מקום מרכזי בפעילותו האמנותית של גוסטבו סגורסקי, המוצגת בתערוכת יחיד בסדנאות האמנים בירושלים.

  • המטא-אופטיקה של יהושע בורקובסקי

    "הציור של יהושע בורקובסקי פועל באופן הפורם את המארג ה"קדמי" של מה שמופיע לעין, כדי להנכיח את הגרעין הלא ידוע (הלא מודע), הלא אופטי, של ההופעה החזותית".

  • שבר, שבריריות

    דקונסטרוקציה ושברים באמנות [קרמיקה] עכשווית.

  • זמן הווה

    התערוכה "תופעות לוואי" מציגה מפנה ביצירתה של אסתר נאור. זמן ההווה פורץ אל המרחב הסמלי ומודיע על נוכחות כובשת של הממשי – איבוד שליטה לטובת הטבע הקפריזי.

  • סלון למציאות

    הפרויקט הציורי של עלמה יצחקי פונה לדימוי לא מתוך החגיגה הפוסט-מודרנית של ה"לא ספציפי", אלא דווקא מתוך סוג של נאמנות ל"טוהר המדיום": אמונה בכך שדימויים פיגורטיביים מסוימים שייכים שייכות מהותית למדיום הציורי.

  • נוף (טבע) דומם

    יותר מהשאיפה לתיאור שהינו נאמן למראה העין, הדר גד עוטפת את עמק חרוד בקרום דק, ספק מעורפל, ספק מאובק, המקנה לו איכות של זמן שעמד מלכת.

  • תחושה של אנימציה מושהית

    סרג'יו אדלשטין מראיין את גרי היל, מתוך קטלוג התערוכה של גרי היל שמוצגת במרכז לאמנות עכשווית.

  • לציֵיר, אין אפשרות אחרת

    "השאיפה לצייר היא השאיפה אל האמת, והשאיפה אל האמת נשענת על היכולת לצייר ולספר ברישום את מה שהעיניים רואות". נעמי אביב בשיחה עם אברהם פסו.

  • חצר מול חצר

    הצופן הסימבולי בציוריה של עידית לבבי-גבאי.

  • קצה של אמת

    גיורא ברגל ומירי דוידוביץ הם בעיני ישראל היפה, והחיבור ביניהם, כמו שאומרים, מעורר השראה. ישראל היפה בכלל, וישראל היפה של האמנות. או מה שנותר ממנה. 
טבור העולם וכאוס תמיד והאמנות משיבה את הסדר לשעה קלה. 
כולם תרים אחר סיבה, טעם, נושא או תמה רחמנא לצלן, בבואם להתנפץ על סלע הפורמט העבש של התערוכה הקבוצתית; אבל […]

  • קשירת קשר עין

    על רוחב ליבה של העין ועל היענותו הסרבנית של העולם. מחשבות על תערוכתם המשותפת של אורי גרשוני ושי זילברמן בגלריה עינגא.

  • תיאוריה ופרקטיקה

    מחשבות על התערוכה של איריס חסיד סגל בגלריה בנימין

  • התגלות: מסדר לכאוס

    אורלי הומל, המציגה תערוכת יחיד בברלין, יצרה גלעד זיכרון החותר תחת מהותו של ז'אנר פיסול האנדרטאות ומבקש להנציח חוויה אינטימית של חורבן וכאוס.

  • סטוני-אייג'

    "בשעות היום הוא מנקה, מפטרל, מניח ורד אדום, אבן כהה ומשמיע מוזיקה. עם רדת הליל, הרובוט ישדר שירה". על עבודתו של איתמר שמשוני "סטוני 1.0".

  • גן הבטון

    "הגרפיט, מעשה היד, נוכחת כאן מאסיבית: נוכחות מכתרת, סוגרת, כמו ארכיטקטורה. שחורים ואפורים וצללים, אבל גם גוון כסף וזוהר ואור; ייסורים ובצידם תשורה, אפלה ועימה חסד". על עבודותיו של שיבץ כהן.

  • חזון ישן, ראייה חדשה

    על אף מעמדו המיתולוגי של לסלו מוהולי-נאג' כאמן, כהוגה וכמורה, רבות מהאפשרויות שחזה נותרו בגדר אפשרויות בלבד, ורבים מסוגי הראייה שמנה איש אינו רואה עוד.

  • לצוד את "לצוד את הזמן"

    אם על דייריה של עת היסטורית זו אולי יאמרו יום אחד ש"מתוך מצוקתם הקיומית הגוברת הם ניסו לבדר את עצמם בכל מחיר", על סרטים כמו "לצוד את הזמן" ייכתב כי "הם גם לא חדלו מלנסות להבין, באופן אותנטי את ייאושם העצמי הקיומי, במרחב הזמן".

  • מניפסט קניבלי

    רק הקניבליות מאחדת אותנו. חברתית, כלכלית, פילוסופית. החוקה היחידה בעולם. ההתגלמות המוסוות של כל עצמיות, של כל קיבוציות. של כל הדתות. של כל הסכמי השלום. Tupi, or not tupi, that is the question נגד כל הקתשיזמים. ונגד אימם של האחים גְרָכוּס. רק מה שלא שלי מעניין אותי. חוקת האדם. חוקת הקניבל. עייפנו מכל אותם בעלים […]