קטלוגים

  • מזרח תיכון חדש לאללה

    "בינות לעלים המצוירים, מפציעים חיים מדומיינים, חיות בר, ואולי הופעות אורח של קישקשתא. אלו הופכים בהדרגה למצבור גופים, גבעות המהדהדות את תפקיד הצבר כמחסום חי, גבול שנועד לשמור על הפנים מפני החוץ. באמצעות ציור שופע ומרדני, מוצג הצבר בשיא יבולו בעוד תהליך הגסיסה נותן בו אותותיו, מאיים לבלוע אותו בשלמותו", הדסה כהן מתוך קטלוג התערוכה של אבישי פלטק בגלריה מאיה

  • דבר שאינו נמצא

    "עבודותיה של עריף־גלנטי אינטימיות ונוגעות ללב, מזכירות מדפים באמבטיה או ויטרינה בסלון, היכן שאדם עומד מול עצמו או נפגש עם משפחתו וחבריו. פריטים שייחודם הוא בהיסטוריה שלהם". רעות וויספר־דרבי על התערוכה "אי הוודאות שבוודאות"

  • בעז נוי: הנוף הנראה, הנוף המורגש

    "האופק נחסם בלבנון ובמחשבות מטרידות. המרחב הופך להיות מרחב של טריטוריות ועל הקנווס גם מרחב של צבע ונפח. ככה אני רואה את הבד הזה, מבלי לדעת עדיין מהו הציור". כך, גבולות גיאוגרפיים מתערבבים בגבולות ציוריים, טריטוריות מסווגות בהתאם לקבוצות אתניות, לאומיות, אבל גם בהתאם לכתמי צבע וצורות". נעה מורדוך-סימונסון מתוך קטלוג התערוכה "שומר הגן" של בעז נוי במשכן לאמנות עין חרוד

  • המשוטט, האמן ושומר הגן

    "נוי צייר באינטנסיביות רבה ציורים שבהם השקט וההמתנה נטענו בחרדה, סמטאות ריקות הפכו לאתרים פוטנציאליים לאסון וגנים ליליים לאזורים של אי־שקט." אבי לובין מתוך קטלוג התערוכה "שומר הגן" של בעז נוי במשכן לאמנות עין חרוד

  • תחת שמש אולטרה-סגולה

    "במהלך המלחמה, האבל כמו נלכד בחממה, מבוצר מן העולם האמיתי, שבו אין זריחה או שקיעה אולטרה-סגולות. במקומן, יש לנו ימים ללא קץ, ייצור ללא קץ, ללא זמן ביולוגי. אין צללים בתוך החממה, הכל מואר ובכל זאת בלתי נראה." יונתן עומר מזרחי מתבונן בחממה כדימוי אוטופי, כמרחב ליצירתיות וכסמל לחורבן. מתוך קטלוג התערוכה ״ÆFFEKTA DEFFEKTA" בסדנאות האמנים ירושלים

  • גבריות זו שאינה אחת

    "תצלומי האמנות של עיני מבצעים למעשה פרפורמנס של צילום אופנה המשוקע במנגנון קפיטליסטי. הם מציגים פרפורמנס של גבריות, תוך כדי הצבעה על הפער בין המבצע והתפקיד המבוצע על ידו; הם מציגים יופי תוך הצבעה על המורכבות הפוליטית שקשורה בהתענגות על יופי כזה". דורי בן אלון, מתוך ספר האמן "תגיד משהו על הים" של אסף עיני

  • שלוש שריטות ומכתב אהבה

    "עבודותיה של וולובניק מציגות כאב, אימה ובזות בלתי נתפסים, אולם עבורה הם מעודנים לעומת המציאות האנושית. בעידן האינטרנט והמרחב הווירטואלי אנחנו חיים בשדה קרב תמידי, חשופים לברבריות, לקטסטרופות, להלם, באינסופיות של דפדפן עם עשרות לשוניות שאי אפשר לסגור. כל טאבו נפרץ, כל איסור שהוסר מאיים לחדור למרחבים האינטימיים ביותר שלנו". אילנית קונופני מתוך קטלוג התערוכה של איזבלה וולובניק במוזיאון הרצליה

  • מוטי מזרחי: מגבלות נצחיות

    "לא קל להסביר עבודה של מוטי מזרחי, שמתפצלת, כאמור, לשני ערוצים: דיוקן עצמי שפושט ולובש צורה, ואמנות-אובייקט שחוזרת בהתמדה לאותם אובייקטים מראשית הדרך. יתרה מזו, נדמה ששני הערוצים סותרים זה את זה. מזרחי לא העמיד כלי עזר להגדרת פועלו ולא עשה עבודה קלה לפרשניו, מה גם שפעל בדרכו-שלו ולא נטה להשתייכות כיתתית בעולם האמנות", גליה בר אור מתוך קטלוג התערוכה "הבהובי תודעה" במוזיאון פתח תקווה לאמנות

  • של מי הצורה הזאת בכלל?

    ״החללים הפנימיים הנסתרים מכריחים אותנו לבחון את העבודות פחות כמו צופה שבא לראות תמונה ויותר כמו אינסטלטור שבא לאתר נזילה: מתקרבים, רוכנים קדימה, תוחבים את הראש, מטים אותו, משנים זווית, מנסים להציץ פנימה – אבל תמיד משיגים רק מבט חלקי״. ארנון בן-דרור על ״רצפות״, תערוכתו של נחום טבת בגלריה חזי כהן

  • בראשית היה המקצב

    "המקצב הזה, הטרום-מילולי, פועם בעבודות הווידיאו של יסמין דייויס: ראשוני, מוכר, מתחמק מניסוח. כוחן של עבודותיה מצוי בתנועה בלתי נלאית, לא מסווגת, המייתרת את הצורך בהקשרים קונקרטיים ובעלילה. שפתה הקולנועית של דייויס נזירית ונטולת עודפות. היא מוותרת מראש על גינונים סגנוניים, על דיאלוג, על פסקול רווי. היא שפה של קולנוע טהור, של כלי היסוד בארגז הכלים הסינמטי". רן קסמי אילן מתוך קטלוג התערוכה "כהרף עין" במשכן האמנים בהרצליה

  • נשיאה

    "הצופה נקרא לרקוויאם המשחזר מעין ריטואל דמוי תהלוכה עד כס האלוהים – במובנים אלו נהפך הצופה עצמו לעד הלוקח חלק פעיל באמצעות מבטו בהתרחשות המכוננת את החזיון המורכב של נשיאה. מורכבות זאת, הייחודית לעבודת הפיסול הגיגנטי של צבי לחמן, מתיכה ציטוטים מתולדות האמנות לכלל מבע פיסולי יחידאי, מבע שאין כמותו בפיסול העכשווי", שבא סלהוב מתוך הספר "פנים אל פנים"

  • שלום סבא: לגופם של דברים

    "יש לשער שגם מסעותיו של סבא לארצות רחוקות הונעו במידה מסוימת על-ידי הצורך להרחיק אל עולם שלא טומא בזוועות המלחמה הנוראה ובהרס שפשה בכל", גליה בר אור מתוך קטלוג התערוכה "שלום סבא: לגופם של דברים"

  • כאן יש דרקונים

    "בעצם הערבוב של מה שנתפס כאמת (פריטים מאוסף המוזיאון) לבין בדיה גמורה (פריטים ממאגרי דימויים), יצחק יוצרת מופע סוריאליסטי של מוזיאון שאינו משטה בצופה החשדן, להפך: זה מרחב שבו הגבולות בין ידע לדמיון אינם קיימים, ולפיכך שניהם בעלי מעמד אונטולוגי זהה". ליאורה בלפורד מתוך קטלוג התערוכה HERE BE DRAGONS של נבט יצחק במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט

  • 1973 – מפת סימון הזיכרון

    "כיצד ניתן לתת ביטוי לטראומה בתוך שיח המבטל את יכולתה של האמנות לגעת בקונפליקט ובהיסטוריה? הטראומה היא מסמן אניגמטי המייצר עוד ועוד מסמנים, השואפים לייצגה תוך מודעות לכישלונם הצפוי מראש". שחר מרנין-דיסטלפלד מתוך קאלוג התערוכה "1973 – מפת סימון הזיכרון" בגלריה במרכז ההנצחה בקרית-טבעון

  • שיבת המודחק של היהדות בעבודתו של איצו רימר

    "את מפעלו היצירתי של איצו רימר, אני רואה במידה רבה כניסיון לשוב אל אותה יהדות מודחקת, שנשארה צפונה ברובה בתוך הספרייה המקראית, והחיטוט בה עשוי להוליד תובנות חשובות אודות המצב היהודי הנוכחי ומקורותיו השורשיים". אסי משולם על עבודותיו של איצו רימר

  • תעלת עזה: החלום הרטוב של הממשי

    ״המפה המופרכת וחסרת המקור של צדוק מייצרת טריטוריה מומצאת משל עצמה, התגשמות ממשית, הלכה למעשה, של משאלה ישראלית רבת שנים״. ליאת ארלט סידס וקציעה עלון על סרטו של תמיר צדוק ״תעלת עזה״, מתוך הספר ״עזה – מקום ודימוי במרחב הישראלי״

  • להקשיב לציור

    "כל ציור בתערוכה זו מייצר סוג שונה לחלוטין של חלל, מרחב אם תרצו, וזאת מתוקף היחסים בין הדימויים, בין הכתמים, בין הדפוסים. ואולי זהו המפתח לכתיבה על הציורים. לא המוטיבים המובהקים, לא הסגנון המזוהה, לא משיכות המכחול האינטנסיביות, אלא החלל הציורי, הדיבור שבו וההאזנה לו". קרן גולדברג על התערוכה ״צל בצלע הר״ של שי יחזקאלי

  • המשוטט

    "זמן ההתבוננות בעבודותיו של זילברמן, הקולאז' לכשעצמו נעלם יחד עם קנה המידה והסימנים הגסים של החיתוך והחיבור. הכול מתומצת ועל כן גם נותר פתוח לרווחה". מת'יו שום על עבודתו של שי זילברמן, מתוך "Itinerarium‎‎ – יומן מסע", ספר האמן של שי זילברמן

  • קובייה, סוכה, מפעל, מגדל, בית

    "דדון משתייך למסורת של אמנים ששילבו בדימוי אחד רעיון ומבנה. ברוח מאמרה של רוזלינד קראוס על הרחבת שדה הפיסול, אפשר לחשוב על הרחבת הרעיון האדריכלי בעצם השימוש שעושים אמנים במילון האדריכלות וברעיונותיה, כאשר הדיון בשאלת המרחב חוצה את השיח המדיומלי", דרורית גור-אריה על האדריכלות האוטופיסטית של ז'וזף דדון

  • דמוקרטיה אומרת: צילום מחאות, התנגדות ואי־ציות אזרחי בישראל

    "מניפה של קשרים והקשרים נפרשת בתערוכה המציגה מופעים של מחאה, התנגדות ואי־ציות אזרחי בישראל מאז שנות ה־70 ועד היום. התערוכה מנסה להתבונן במפגני המחאה מכמה פרספקטיבות, ולהציע מחשבה חדשה על משמעותן החברתית והפוליטית של מחאות בישראל". חן שפירא על התערוכה "צילום מחאות, התנגדות ואי־ציות אזרחי בישראל"