מסה

  • משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    "באחד הקטלוגים מצאתי ראיון שבו לאה ניקל אומרת, 'כשמכניסים משהו לתמונה שהוא לא חוקי, שהוא אבסורדי, זה מה שעושה את התמונה'. מה שהיא אינה אומרת הוא שבשביל שיהיה 'לא חוקי' בציור, חייב הציור להיבנות כמערכת בעלת היגיון פנימי; חוק והפרה קבועה שלו. לזה נקרא התענגות".

  • דָבָר כמוך וכמוני*

    דָבָר כמוך וכמוני*

    ״הם אוהבים את הפיקסל, לא את הגיבור״. מסה מתוך ״חֵלְכָּאֵי המסך: מסות על פוליטיקה של דימוי חזותי״. ספר חדש של היטו שטיירל בהוצאת פיתום.

  • מיומנה של מאסטר-פרינטר

    מיומנה של מאסטר-פרינטר

    "האמן רגיל לעבוד לבד בסטודיו, שם תהליך היצירה מתרחש בדרך כלל בינו לבין עצמו. כשהוא מגיע לסדנה הכל צריך לצאת החוצה. במובן מסוים, הדפס הוא סוג של מראה לאמן, מראה פעילה, דבר המצריך מהאמן חשיפה לא פשוטה". שרון פוליאקין על מה שבין אמן-דפס לדפס-אמן.

  • מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?

    "בכל פעם שאני שואלת לפשר ההתעלמות של ספרי תולדות האמנות הישראלית מרוב האמניות, עונים לי שתי תשובות: היו מעט נשים אמניות, וכנראה הן לא היו חשובות או טובות דיין. משמע, אם ההיסטוריה שכחה אותן – סימן שהגיע להן". סקירה היסטורית על נשים באמנות הישראלית קוראת תיגר על הנחה זו.

  • "אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת"

    "אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת"

    "ככל שהתרבות כאן הולכת ומתבהמת, נשלטת על-ידי לאומנות לצד מסחור והפרטה, כך היא נוקטת משטר של מתק שפתיים, דורשת 'לבוא בטוב' ו'לפרגן', קוראת למבקריה מרירים ומתוסכלים. לא רוצים יותר להיות שיח, אלא שוק. ומבקרי תרבות לא עובדים בשוק". גליה יהב על תפקיד המבקר המשתוקק-תמיד

  • שטיינהרט ושטרוק: מהסטודיו בברלין לארץ ישראל

    שטיינהרט ושטרוק: מהסטודיו בברלין לארץ ישראל

    יעקב שטיינהרט והרמן שטרוק הם שניים מאבות ההדפס האמנותי בארץ. השניים השפיעו על התפתחות התחום כאמנים וכמורים שחינכו דורות של תלמידים, והיטיבו לבטא באמצעות טכניקות ההדפס השונות את השקפת עולמם האיתנה.

  • אורקסטרא של מלאכים שמשחקת לי בלב

    אורקסטרא של מלאכים שמשחקת לי בלב

    ״בעוד האמנים מנסחים מניפסט, האמניות שוכבות על הגדר״. נטעלי שלוסר במסה על תפיסת החלל בציור עכשווי, תיאוריה ליבידינאלית ומטריקסיאלית של הציור, והתערוכה של מיכאל בורמנס במוזיאון ת״א.

  • ההוטנטוטית והפרוצה

    ההוטנטוטית והפרוצה

    לקראת איקונוגרפיה של מיניות האישה – מאמר מתוך ספרו של חוקר התרבות סנדור ל׳ גילמן ״הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים״.

  • אמנות לנוכח רוע רדיקלי

    אמנות לנוכח רוע רדיקלי

    בשנות ה-70 תיעד נם איין עשרות אלפי אזרחים קמבודים לפני הוצאתם להורג ע״י כוחות החמר-רוז׳. התיאורטיקן טיירי דה-דוב מתמודד עם השאלות האתיות והאסתטיות המתעוררות בעקבות הצגת התצלומים בתערוכות אמנות בנות זמננו, ורכישתם לאוספים מוזיאליים.

  • על אקטיביזם אמנותי

    על אקטיביזם אמנותי

    המלה "אסתטיזציה" משמשת בעיקר באופן מוטעה ומטעה. כשאנו מדברים על "אסתטיזציה", אנו מתייחסים לא פעם לאופרציות תיאורטיות ופוליטיות שונות ואף מנוגדות. הסיבה לבלבול היא חלוקת הפרקטיקה האמנותית העכשווית עצמה לשני תחומים נבדלים: אמנות במובן המדויק של המלה, ועיצוב. בשני התחומים הללו, נודעים לאסתטיזציה שני מובנים שונים.

  • "עולמות הגוף" של פון-האגנס כסימולקרת מוות

    "עולמות הגוף" של פון-האגנס כסימולקרת מוות

    בעידן של אובדן כל ההבדלים וההבחנות שבין המסמנים לבין מושא הוראתם, של ריקון הסימנים מזהות ומשמעות יציבה, המוות גם הוא מנוע מלשוב ולהתחולל. "תרבות של דיסקציה", חלק שני.

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים

    את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.

  • כשלשחקן חסר בורג

    כשלשחקן חסר בורג

    "אמנויות המופע והביצוע משקפות את הדינמיקה של מערכת היחסים בין האדם למכונה וחושפות את התקוות והפחדים של החברה המודרנית ביחס לעידן הטכנולוגי ואפשרויותיו הפוסט-אבולוציוניות". דרור הררי על יחסי גוף-מכונה במופע ובתיאטרון במאה ה-20 (ואחת).

  • השריף, הדוקטור והפאנקיסט

    השריף, הדוקטור והפאנקיסט

    "דוקטור האפבייקד ושריף גודמן קיימו פרקטיקה תרבותית שלא רק שהאפקט שלה היה חמקני לחלוטין מהרדאר הממסדי, אלא שיוצריה בעצמם לא העלו על דעתם שהם למעשה טומנים זרע פורענות". תוכניות לימוד האנגלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות ה-70 כמכוננות תודעה חתרנית.

  • עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 3 ואחרון

    עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 3 ואחרון

    מנהרת השתינות, התלתליסטים, בית-ריק – גילי לוי בסקירה היסטורית של הרייבים הלא-חוקיים בעיר הקודש מ-1991 ועד היום, חלק שלישי

  • עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 2

    עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 2

    בנות-לילית, פאקוטק, Raw – גילי לוי בסקירה היסטורית של הרייבים הלא-חוקיים בעיר הקודש מ-1991 ועד היום, חלק שני

  • עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 1

    עלייתו ועלייתו של הרייב הלא-חוקי, חלק 1

    מאקט חתרני שנולד בשוליים ועד לפולקלור ירושלמי רב-זרועות שזוכה לחיבוק מהממסד – גילי דה קיד בסקירה היסטורית של הרייבים הלא-חוקיים בעיר הקודש מ-1991 ועד היום, חלק ראשון.

  • להגן על טענות משונות פשוט כי הן משונות

    להגן על טענות משונות פשוט כי הן משונות

    "הכלכלה הקפיטליסטית אינה כלכלה שבה אפשר לקנות הכל והכל עומד למכירה, אלא כלכלה שבמסגרתה הקטיגוריה 'דברים שאי-אפשר לקנות' היא קטיגוריה כלכלית, שממנה נגזרים איסורים והיתרים מוסריים". מתוך הרצאה על ספרו של נועם יורן "מה רוצה הכסף?"

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> המפץ הגדול ומשטר הראייה הריבוני–קנייני–אינסטרומנטלי חשיבות פרויקט המצלמות של דעואל לוסקי היא בכך שהוציא את הצילום מתוך הקופסה השחורה שבה הוא הוטמן כטכנולוגיה. המצלמות מנכיחות את הצילום כמערך יחסים לא מקובע שבמסגרתו הפקת תצלום היא רק אופציה אחת. כל רכיב של המצלמה עובר פרובלמטיזציה ומאבד את מעמדו כפתרון היחיד לטובת […]

  • היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳

    לחלקו הקודם של המאמר >>> זירת הרצח כמה שנים קודם לכן, ב-1995 כאשר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח, פניתי לדעואל לוסקי וביקשתי ממנו להפעיל מחדש את מצלמת צפון–מזרח–דרום–מערב (צדמ"מ) ששימשה אותו בשנת 1992 בקו התפר בירושלים.53 רצח רבין נחווה כרגע מטלטל. התפתינו להאמין שהסכמי אוסלו היו רגע של מפנה, ולא השכלנו לראות שהם נחתמו […]