דעות

  • דיון בעתיד מוזיאון ת"א

    דיון רב-משתתפים/ות שנערך בבניין התואר השני של בצלאל, יום שישי 26.8.11

  • התקווה וזעקת תרבות

    מחאה הזו מדברים הרבה על התקווה. בפתיחת טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל הושר כהמנון המדינה שיר שלא חיבר ביאליק, לא כתב טשרניחובסקי, לא מאנה ולא פינס, אלא נפתלי הרץ אימבר, שעלה לארץ בעליה הראשונה בשנת 1882 בגיל 26. אנשי העליה אמרו שהעליה צריכה להיות מורכבת מחקלאים כדי להתפרנס, שומרים כדי לשרוד, ומשוררים כדי שיהיה טעם לחיות. בשנתיים הראשונות של אימבר בארץ הוא נדד ממושבה למושבה, מחור אל חור, כדי לתמוך בחקלאים ובשומרים. הוא כתב שירים למושבות ראשון-לציון, עקרון, גדרה, ראש-פינה, פתח-תקוה, משמר-הירדן ועוד. כשנתקל בעולי תימן העניים בירושלים, זעק את זעקתם אל בעלי ההון. כשהמתיישבים בראשון לציון סבלו מעוני, אימבר נלחם עבורם נגד הטייקון הברון רוטשילד

  • התעוררות אזרחית

    "שימורו של המרחב הציבורי כמרחב משותף מותנית בכך שליחידים וליחידות המתקבצים בו תהיה נגישות לבית. נגישות לבית מהווה איפוא תנאי לקיומו של מרחב ציבורי. זהו לא תנאי שנועד להגביל את עצם כניסתם של יחידים למרחב הציבורי ולקבוע מי מהם זכאי להשתתף בו. זהו תנאי שמבטיח שהיחיד לא יהפוך את המרחב המשותף לשלו באופן שידיר ממנו אחרים"

  • הכה את המוחה

    שאלות, תשובות ודיון פתוח בקשר לעצומת הפנייה לראש עיריית ת"א-יפו בעניין מוזיאון ת"א.

  • מוזיהון תל-אביב

    אחרי 16 שנות דיקטטורה, השאלה הראויה להישאל ע"י אנשי מוזיאון ת"א אינה כיצד להנציח את פועלו של מוטי עומר, אלא כיצד למחות את החרפה שהמיט על המוזיאון השני בגודלו בישראל בשנות כהונתו, כיצד להפקיע את ניהול המוסד מידיהם הבלעדיות של בעלי ההון, ולהשיבו לידי הציבור.

  • שינוי פרדיגמה

    כשהאמנות והחינוך מתפקדים כתכלית כשלעצמה הם הופכים לגולם, מנגנון, "מערכות חינוך" ו"מנגונוני אמנות". יש להתנער מתפיסת האמנות האוטונומית, שכן כפי שההנחה שחינוך הוא עניינה של מערכת החינוך בלבד היא מגוחכת, כך משונה ההנחה שאמנות היא בעיקר עניינה של מערכת האמנות.

  • אני באינפלציה!

    הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.

  • אינטלקטואלי וחף מחנופה

    "תרבות גבוהה ותרבות נמוכה אינן חייבות להיאבק זו בזו. יש לשתיהן די מקום. אלא שכדי לאפשר להן לצעוד במסלולים מקבילים יש להבין את הצרכים של כל אחת, ולא לצפות מהן להיות מי שהן אינן". בעקבות הדחת אופירה הניג מניהול אנסמבל הרצליה.

  • התרבות החומרית והעיצובית כמפתח לעתיד

    חיים מבוססי עיצוב אינו מושג יומרני. זהו מושג הכרחי, שמתקיים אם נרצה וגם אם לא נרצה. על כן קיומם של גלריות ומוזיאונים לעיצוב חשובה לא רק עבור אנשי העיצוב שזו פרנסתם, אלא לתרבות כולה.

  • תעתוע ודה-נרטיביזציה

    "מה שגליה יהב עוד לא השלימה בהידוק האג'נדה, אנחנו כבר מיישמים כאמנים באופן אינטואיטיבי. הגלריות השיתופיות הן האלטרנטיבה היחידה לזרם המרכזי". יואב שביט מגלריה אלפרד מגיב לדבריה של יהב בראיון שפורסם בערב-רב.

  • דרוש: קונפליקט בין-דורי

    "קיומן של גלריות קטנות, גלריסטים וכותבים צעירים המצויים במשבצת "השוליים המורדים", המוזמנים להרצות על פועלם על-ידי מכללות מיינסטרים, מהווה נסיון להקצאת משבצת התנגדות בתוך השיח, תוך שמירה על אמירת לא-כלום מהותי על השיח ההגמוני הממשיך לנהל את הזירה". תגובה לגדעון עפרת ולתגובות לו.

  • הדור שלכם

    הדור שלנו מואשם שהוא נטש את הערכים לפני שחווה אותם, כי הוא לא יכול היה בכלל לחוות אותם. אתם, לעומת זאת, נטשתם את הערכים למרות שכן חוויתם אותם, או לפחות יכולתם לחוות אותם. אבל כדי להצדיק את מצבכם הנוכחי, אתם קוראים לתהליך שעברתם "התפכחות". דברים שאמר עפרי אילני בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • מעולם לא היינו צעירים

    "משמעותה של העכשוויות היא קיבוע של מצב, הווה, ממנו לא ניתן לחרוג. לפיכך השאלה אינה מדוע האמנות הצעירה אינה מוצלחת אלא כיצד ניתן להיעשות צעירים ולמרוד בהווה המתמשך". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.

  • המחווה של הערבוב

    "אין לנו צורך באמנות על פוליטיקה, על הכיבוש, על האפרטהייד, על הון-שלטון ועל הרס החיים בעיר, המוצגת בביאנלות ובמיטב הגלריות. אנו זקוקים לאמנות פוליטית שנוצרת בצורה פוליטית, שלא משתתפת באפרטהייד, שעוברת על חוקיו הגזעניים, שנאבקת נגד שלטון ההון ובונה את העיר והקהילה". דברים שנאמרו בכנס תרבות הצעירים בשנקר.

  • טרומפלויי של אמנות

    "התשובה לשאלה חיותה וחיוניותה של האמנות איננה מצויה באמנות פוליטית, אלא באמנות חופשיה מאינטרסים המסוגלת לייצר חוויה רוחנית המיתרגמת לאחריות מוסרית של האידיבידואל. מי שמוסגלות לתמוך במהלך כזה הן הגלריות הקטנות והעצמאיות". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.

  • למרות ההבדל, ובזכותו

    יתרונה וכוחה של הלבנטיניות, טמונים דווקא ביכולת להיות תלושים מן הבית האידיאולוגי, הדוגמטי, הסגור, יהיו רעיונותיו יפים ככל שיהיו.

  • צנזורה, פחד ודיכוי בימי אובמה

    בחודשים האחרונים התרחשו בארצות-הברית מספר אירועים המעוררים חשש לגל של דיכוי פוליטי וצנזורה. פוסט אורח (באנגלית).

  • פוסט טראומה / לוסקי כמראה למציאות הישראלית

    הדס רשף מספרת כיצד האמנות והתרבות הצילו את חייה מהחברה האלימה והמתלהמת, ועל כנס "ללמוד אמנות" ביפו 23 שהפך להיות שוּק התוקף את אורחיו. פני האקדמיה לאמנות כפני החברה בישראל.

  • Wins & Fails – הרהורים לקראת 2011

    האייפון יחליף את המכחולים, הברנז'ה תעבור ליבנה ואף אחד לא יסכם את השנה. הדס רשף חוזה את הצפוי לנו בשנת הארנב.

  • הבחירות שלי ב"לחם ושושנים" ועוד כמה עניינים

    קודם כל מספר עדכונים: אני כל-כך שמחה שיש ממשיכה ל'לא רק יין זול', ויותר מכך, זה פשוט תענוג לחוות את הטור כקוראת ולא ככותבת. עוד יותר יש בי תענוג גדול לגלות כל ערב מה קורה, ולהנות מפתיחות מבלי לשאת באחריות על הפרסום. מאידך, יש תערוכות שממש חבל לי שאינני יכולה להכריז בקול שחייבים ללכת אליהן. […]